התייעצות לגבי טקס שינה לפיצקית בת שנה וחודש

Liatuli

New member
התייעצות לגבי טקס שינה לפיצקית בת שנה וחודש

בוקר טוב בנות,
פיצית שלי בת שנה וחודש, ואני מודה ומתוודה - עדיין מרדימה אותה על הידיים
ולא, לא בגלל שהיא דורשת את זה, אלא בגללי, אני זו שלא מסוגלת לשחרר.
ובאמת שאני מנסה מידי פעם לשים אותה במיטה ולתת לה להרדם לבד, בסה"כ היא אוהבת להיות במיטה שלה עם כל המוצצים משחקת, ממלמלת...
ואני לא מסוגלת להביא את עצמי למצב של לעזוב אותה לבד ולתת להרדם לבד.
כבר קרה שניסיתי והיא קראה לי, כי נכון, היא רגילה שאני לידה כל הזמן עד שהיא נרדמת.... אבל קשה לי,מרגישה שאני כאילו נוטשת אותה אם אני עוזבת אותה להרדם לבד (למרות שאני מודעת שזה לא נכון) אני ככ רגילה להיות צמודה אליה עד שהיא נרדמת, מחבקת ומנשקת אותה... וגם אחרי שהיא נרדמת, אני באה כל כמה זמן לבדוק שהיא בסדר....
עיצות, חוויות אישיות, הצעות יתקבלו בברכה...
רק בבקשה, בלי תגובות שיפוטיות, כולנו אימהות שדואגות לקטנטנים שלנו....
 
לא הבנתי מה הבעיה
ואני שואלת את זה דווקא בתור יועצת שינה שמאמינה בהירדמות עצמאית וכו'....
&nbsp
אם זה מה שמרגיש לך טוב ונכון - אז איפה הבעיה?
אם זה מה שעובד בשבילכן, אם זה מתאים לך להרדים אותה בצורה כזו, אם זה מתאים לה להירדם בצורה כזו, אם זה לא מפריע לך, אז איפה הבעיה?
בגלל שזה לא מה שאמורים לעשות? עזבי את מה שאמור להיות. תעשי את הדברים בקצב שלך. כשתרגישי שאת מוכנה לשחרר - תשחררי.
מה שכן הייתי מציעה לך לבדוק עם עצמך למה קשה לך לשחרר אותה בזמן שהיא ישנה. אני מתארת לעצמי שיש סיבה לקושי הזה.
מה דעתך?
 

Liatuli

New member
תודה על התגובה המעודדת

לאורך כל הזמן ולכל מי שהעיר לי לגבי הדרך שלי עם הקטנה, עניתי שכל דבר בזמן שלו ועובדה שעד עכשיו זה עבד.
אבל כן, כנראה שאני מתלבטת בגלל שכל הזמן אומרים לי שהיא כבר אמורה ללמוד להרדם לבד ובזמן האחרון היא כן מבקשת לעבור למיטה, אבל אז קוראת לי אם אני יוצאת מהחדר...
למה קשה לי לשחרר ? ..... אני מניחה שזה כמו כל אמא שקשה לה לשחרר את הגורים שלה... כנראה שאצלי זה די ב-OVER...
בעלי טוען שאני מתישה את עצמי במקום לנסות להקל, אבל באיזשהו מקום הוא גם מבין אותי.
אני מניחה שזה בגלל שהיא הגיעה לאחר ניסיונות ארוכים של טיפולי פוריות... כנראה לאחר שמשתוקקים ככ הרבה זמן, כשזה מגיע קשה לשחרר...
 
את התשובה שלך יכולתי לנחש עוד לפני שענית...
וזה מאד הגיוני שאחרי טיפולים ארוכים יש קושי יותר גדול לשחרר. מובן לגמרי.
&nbsp
מה שאני מציעה לך לעשות, הוא לשחרר קודם כל את מה שכולם אומרים לך - זה נכון לגבי השינה, זה נכון לגבי האוכל, וזה נכון גם לגבי כל שאר הדברים בהורות.
את אמא שלה, את מכירה אותה יותר טוב מכולם, את יודעת מה נכון לה, מה נכון לך, ומה נכון לכם כמשפחה. תסמכי על שיקול הדעת שלך - הוא מצויין.
&nbsp
אין ספק שבעלך צודק. להרדים ילדה בת שנה על הידיים זה קשה. הרבה יותר קל להרגיל אותה להירדם לבד (והרבה פחות כואב בידיים ובגב
)
אבל - אם זה מה שמרגיש לך נכון, ולך אין בעיה לעשות את זה - תעשי את זה. כשתרגישי שזה כבר לא מתאים - לך או לה - תשני את זה.
&nbsp
כתבת שהיא מבקשת לעבור למיטה - אז יכול להיות שהיא כן זקוקה לשינוי. אבל, מי אמר שאם היא מבקשת לעבור למיטה זה אומר שאת צריכה לצאת מהחדר? אולי את יכולה להשכיב אותה במיטה ולשבת לידה, אפילו להניח עליה יד כדי לעזור לה להירדם? אולי את יכולה להתחיל להרדים אותה בידיים ואז להעביר אותה למיטה - כשהיא עדיין לא רדומה לחלוטין? יש המון אמצע.... לא חייבים לעבור מקיצוניות אחת לשנייה... נסי למצוא את המקום שמאפשר לך מצד אחד לשחרר אותה קצת כי היא מבקשת את זה אבל גם מאפשר לך לא לשחרר לחלוטין כי את עדיין לא בשלה. תעשי את הצעדים בקצב שנכון לשתיכן, ותמצאי בכל פעם את נקודת האיזון שמתאימה לכן. תסמכי על עצמך שאת יודעת, כי את באמת יודעת.
&nbsp
 

Liatuli

New member
מאוד מאוד עזרת לי עם מה שכתבת, ותודה על העידוד

אני מנסה למצוא את הדרך הנכונה, את האמצע ומשתדלת מאוד לא להתייחס לרעשי הרקע, כי אנשים יודעים להיות מאוד שיפוטיים ולחשוב שהם יודעים יותר טוב מימך.
תמיד השתדלתי לעשות מה שאני חושבת לנכון, כי זה נכון לי וזה נכון לילדה שלי, אבל את יודעת - כשכל הזמן את שומעת הערות, לפעמים את מתחילה לחשוב - אולי....
אמשיך לנסות, זה לא פשוט לשנות משהו שעד עכשיו היה טקס קבוע שלי ושלה. אעשה לגמרי בקצב שלי ואיך שנראה לי נכון ונוח לי ולה.
תודה שעזרת לי לראות ולהבין שאני עושה נכון ושאני בדרך הנכונה
 
אנשים תמיד יודעים הכל
והתינוקות שלהם ישנים לילה שלם מגיל אפס
ואוכלים ה-כ-ל בארוחות מסודרות
ונגמלים ממוצץ תוך שעה
ומהחיתול תוך חצי יום
והם אף פעם לא מתעצבנים, לא עייפים, ולא מתוסכלים משום דבר.
&nbsp
אני לא קונה את זה.
&nbsp
אני חושבת שאת מכירה את הבת שלך, ואת יודעת מה נכון בשבילה יותר מכל אחד אחר. את שמה לב שהיא משתנה ומתפתחת - אז תמצאי את הדרך שמתאימה לך "לגדול" ביחד איתה. הילדים שלנו גדלים ואנחנו צריכים לגדול איתם, והרבה פעמים הם מקדימים אותנו ואנחנו פתאום מגלים שאנחנו נתקענו קצת מאחור והם כבר עברו שלב. זה בסדר. העניין הוא שכשאנחנו תופסים את זה שנשארנו מאחור אנחנו צריכים למצוא את הדרך להשלים את הפער...
את תצליחי. תסמכי על עצמך. את אמא נפלאה.
 

Liatuli

New member
לאחרונה אני באמת שמה לה שהיא התקדמה ואני עדיין תקועה מאחור

בדיוק כמו שכתבת

אפשר לומר שאני די "לומדת" אותה מחדש בימים האחרונים.
קפיצות הגדילה שלה נורא מהירות.
&nbsp
תודה רבה על התשובות המעודדות והמחזקות

&nbsp
 

a morph

New member
את ממש ממש לא חייבת להשאיר אותה לבד בחדר

את יכולה להניח אותה במיטה, לשבת לידה, לשיר לה, ללטף (אם היא רוצה), לעשות ששש וכו' עד שהיא נרדמת.
זה מה שאני עושה עם בני (בן שנה): אחרי בקבוק, ספר ושיר ערש אני מניחה אותו במיטה, ממשיכה לשיר לו בשקט בשקט, מלטפת, הוא מששחק קצת - נעמד, רוקד, מוחא כפיים, זורק את עצמו על המזרן, מתהפך ומתגלגל, וכל זה תוך כדי צחקוקים וצווחות של אושר, ואז באיזשהו שלב הוא פשוט נרדם כמו בול עץ. מבטיחה לך שזה נעים ומתוק לא פחות מאשר להחזיק אותם על הידיים, ואפילו יותר!
 

Liatuli

New member
זה בדיוק מה שהקטנה שלי עושה, בהנחה שהיא לא גמורה מעייפות

אם היא ממש עייפה, אז כבר נרדמת עלי עם הבקבוק.
היא אוהבת להתרפק עלי, אבל לפעמים גם מבקשת לעבור למיטה ואז באמת מתחילה למלמל או לשחק, כך שעדיין לא הצלחתי להגיע לשלב שאחרי כל המשחקים אני מצליחה להרדים אותה, כנראה שאני עוד לא ממש רגילה לשלב הזה, כי באמת רגילה שעד היום היא נרדמת עלי.
אני צריכה פשוט להפנים שהיא גודלת ומשתנה ושלא תרדם עלי עד גיל 20...
 
למעלה