וזה מאד הגיוני שאחרי טיפולים ארוכים יש קושי יותר גדול לשחרר. מובן לגמרי.
מה שאני מציעה לך לעשות, הוא לשחרר קודם כל את מה שכולם אומרים לך - זה נכון לגבי השינה, זה נכון לגבי האוכל, וזה נכון גם לגבי כל שאר הדברים בהורות.
את אמא שלה, את מכירה אותה יותר טוב מכולם, את יודעת מה נכון לה, מה נכון לך, ומה נכון לכם כמשפחה. תסמכי על שיקול הדעת שלך - הוא מצויין.
אין ספק שבעלך צודק. להרדים ילדה בת שנה על הידיים זה קשה. הרבה יותר קל להרגיל אותה להירדם לבד (והרבה פחות כואב בידיים ובגב
)
אבל - אם זה מה שמרגיש לך נכון, ולך אין בעיה לעשות את זה - תעשי את זה. כשתרגישי שזה כבר לא מתאים - לך או לה - תשני את זה.
כתבת שהיא מבקשת לעבור למיטה - אז יכול להיות שהיא כן זקוקה לשינוי. אבל, מי אמר שאם היא מבקשת לעבור למיטה זה אומר שאת צריכה לצאת מהחדר? אולי את יכולה להשכיב אותה במיטה ולשבת לידה, אפילו להניח עליה יד כדי לעזור לה להירדם? אולי את יכולה להתחיל להרדים אותה בידיים ואז להעביר אותה למיטה - כשהיא עדיין לא רדומה לחלוטין? יש המון אמצע.... לא חייבים לעבור מקיצוניות אחת לשנייה... נסי למצוא את המקום שמאפשר לך מצד אחד לשחרר אותה קצת כי היא מבקשת את זה אבל גם מאפשר לך לא לשחרר לחלוטין כי את עדיין לא בשלה. תעשי את הצעדים בקצב שנכון לשתיכן, ותמצאי בכל פעם את נקודת האיזון שמתאימה לכן. תסמכי על עצמך שאת יודעת, כי את באמת יודעת.