השוואות- בואו נדבר על זה

[פרפרי אהבה]

השוואות- בואו נדבר על זה

השוואות זה דבר בלתי נמנע מבחינת בני האדם.
אנחנו משווים ביננו לבין אחרים- כמה התפתחנו לעומתם, כמה השגנו ולפעמים גם: אילו דברים לא הספקנו לעשות.

הרבה פעמים אנחנו משווים בין הילדים שלנו לאחיהם ובין ילדים שרואים בגינה, בגן הילדים, ילדים של חברים ובחוגים.

יש לי חברה שהבן שלה נולד פג ויש לו עיכוב התפתחותי קל אפילו ברמה שהתפתחות הילד אמרו שאין צורך בהתערבות וכל פעם שהיא הולכת לחוג או פעילות היא ממש משווה ומאוד מתוסכלת מזה שהבן שלה "לא כמו כולם".

זה מאוד קל להשוות לאחרים ובד"כ אנחנו מחפשים איפה אנחנו פחות טובים ורוצים להיות הכי טובים אבל הילדים במיוחד כשהם יותר גדולים -מאוד מרגישים את זה ולפעמים זה משפיע. אותי למשל בתור ילדה תמיד השוו לאחותי ואף פעם אפילו ממרומי גיל 33 לא הרגשתי שאני שווה לה, תמיד הרגשתי נחותה כי היא הייתה מבחינת ההורים שלי הכי-הכי.

איך אתם מבחינת השוואות לאחרים? האם זה משהו שמעניין/מציק לכם?
איך נמנעים מהשוואות עם ילדים אחרים (אחים, ילדים מהגן, ילדים בחוג וכו')?

 

[ori 6]

מאוד קשה לא לעשות השוואות

השאלה היא לאיזה מקום אתה לוקח את זה.

אחות של אשתי ילדה חודשיים לפנינו. אחותי ילדה 10 ימים אחרינו.

שתיהן כרגע רגועות, שלוות, מרדימות את עצמן, ללא גזים יותר מדי (הגדולה יותר זה רק מגיל 3 חודשים אבל עדיין). החיים שלהן מהצד נראים לנו קלי קלות, בעוד ששלנו לא יורד מהידיים, צורח בהתקפי גזים וכו'.

את אשתי זה סודק כל פעם (במיוחד עם הקטנה יותר שכאילו 'אין תירוץ' שזה ככה). ברור שבתוך תוכי הייתי מעדיף להיות כמוהן, אבל הכל זה שאלה של הסתכלות.

אמרתי לאשתי שהוא הרבה יותר חמוד משתיהן (דעה אובייקטיבית כמובן), אז אנחנו משלמים מס מתיקות.

ההשוואות רק יילכו ויגדלו, לדעתי אחרי הכל צריך, בין אם זו חלילה בעיה רפואית, התפתחותית, או סתם מזג, לתת לילד את מה שהוא צריך, להתמקד בו, ולעבור את המסלול שלנו איתו בלי להיות מושפעים יותר מדי מהסביבה.

זה קשה נורא, אבל אפשרי (לטעמי הצנועה ונטולת ההורמונים של אחרי הלידה).

 

[מאמאמיה22]

אתה נשמע ממש מתחשב ומקסים,

אני חושבת שאולי כדאי שתיקח יום חופש נניח שבוע הבא
ותאפשר לאשתך מנוחה והתאוששות .
שתאכל טוב ותישן טוב - זה עושה פלאים .
ואם אתה יכול תקופה מסוימת לקחת יום חופש פעם בשבוע
(להסביר בעבודה שזה זמני נניח לחודש - 4 ימי חופש )
זה יהיה מצוין .

 

[אורים כהורים]

בעיה חברתית ותרבותית גדולה....

המערכת כולה בנויה על השוואה כבר מהרגע שתינוק יוצא לאויר העולם ,
יש איזושהי החלטה של מהי "נורמה" (וזה נושא לדיון בפני עצמו, מי הם אותם מקבלי ההחלטות ועל סמך מה הוחלט כך ולא אחרת...) , ומתוך כך כל מה שלא בנורמה - הופך ללא נורמלי , וככה אנחנו קודם כל חווים (במודע או שלא) בושה בעצמנו ואח"כ מנסים להתאים את עצמינו לכלל ולנורמה בכל מיני דרכים, גם אם זה בניגוד גמור למי שאנחנו ולמה שאנחנו מסוגלים.
&nbsp
ומייד אחרי ההשוואה מגיע נושא התחרותיות שנלמדת בכל מקום החל מגיל הגן וגם זה שם אותנו במקום של השוואה ומרוץ אחרי מה שנחשב בחברה כ"טוב".
&nbsp
זה מה שקורה בדר"כ וזה באמת מצב עגום.... זה מקשה עלינו להתחבר לייחודיות שלנו, לממש את עצמינו ולהביא לעולם את מי שאנחנו באמת. זה שם אותנו במרדף אינסופי להיות הכי מצליח, הכי טוב, הכי אהוב וכו'.
&nbsp
בוודאי שזה משפיע על הילדים שלנו, גם מתוך כך שאנחנו כהורים שבויים בתוך תפיסות עולם של השוואה ותחרותיות ולכן גם ההורות שלנו מושפעת, וגם כי זה נמצא בכל מקום בסביבה החיצונית וזה מה שהם לומדים מגיל הכי קטן.
&nbsp
בעיני המענה הוא מודעות ועבודה פנימית על עצמינו, אבל זה ממש לא פשוט...
זה דורש מאיתנו הרבה מאוד אומץ כי זה אומר ללכת עם הצרכים שלנו ושל הילדים, עם האינטואיציות שלנו ומתוך כך גם לפעמים כנגד הזרם.
ועוד קודם , זה דורש מאיתנו עבודה מודעת שלנו על עצמינו כהורים, על מה שמניע אותנו לפעול בסביבה שלנו - האם אנחנו מונעים מתוך אותנטיות או מתוך דפוסים חברתיים? וגם - זה דורש מאיתנו להתחבר למקומות הכי כואבים בתוכינו על מנת לרפא אותם כדי שיפסיקו "להפעיל" אותנו כהורים...
&nbsp
בקיצור, לא פשוט, כבר אמרתי ? ....

נראה לי שהתשובה לכל הנושא היא - אהבה ללא תנאי. אפשרי ? או לא?......

 

[לולי283]

האמת קשה לי שלא

ואני חוטאת בהשוואות כל הזמן....ביני לבין אחרים, בין הילדים שלי, בין הילדים לבין ילדים של אחרים....אני מאוד מאוד ביקורתית כלפי עצמי וזה סוג של פועל יוצא מכך. השוואות תמיד מבאסות אותי, למרות שאני תמיד משתדלת להזכיר לעצמי כמה ברת מזל אני באמת. לא מובן מאליו בכלל, וכשכולם בריאים מה זה באמת משנה אם התינוק של החברים כבר עומד ושלי עוד לא? אבל כן, קשה כל כך להימנע....מה שכן ככל שהשנים עוברות ואני הופכת מנוסה יותר ואמא ליותר ילדים כך אני פחות מתרגשת מההשוואות האלו, מהעיכובים הקטנים בהתפתחות וכל מה שלא קורה בדיוק לפי הספר....כן חושבת על זה (ותודה לאמא שתמיד יודעת להציף את ההשוואות שמעמידות אותי בעמדת נחיתות, ולפזר מלח על הפצעים בחן רב), אבל כבר יודעת לגרש את המחשבות ולהחליק.

 

[פיצי ופיצית]

וואו... נושא כבד, ובמיוחד בתאומים
כשההשוואה המתבקשת נמצאת לך כל הזמן מול העיניים ואין שום הנחות.
&nbsp
לצערי, גם "ממרומי" ניסיוני ההשוואה תמיד נמצאת איפשהו בחלק האחורי של הראש כי אין מה לעשות - אצלי בבית (ובכלל בבתים של תאומים) גדלים זה לצד זה זוג ש"אמורים" להיות "אותו דבר".
&nbsp
במיוחד בשלבים ההתחלתיים יש המון נקודות ציון כאלה שצריך לעבור (לשבת, לזחול, לאכול מוצקים, ללכת, לקפוץ, להתחיל לדבר....) ותמיד יש אחד שעושה את זה קודם וההשוואה לאח השני היא כביכול בלתי נמנעת. הבעיה בהשוואות האלה הוא שהן באופן אוטומטי מובילות אותנו לתיוגים של הילדים שלנו, כי ככה המוח שלנו עובד. אם אחד חרוץ - השני עצלן. אם אחד עדין - השני אלים. בפועל, אף אחד מהם לא נמצא בקצה הסקאלה ולכל אחד יש מקום טוב באמצע, אבל זו הדרך של המוח האנושי.... לעיתים זה מקל עלינו ולעיתים זה חיסרון גדול ובמיוחד במקרה של תאומים אם ההורים לא מודעים להתנייה הזו של המוח שלנו.
&nbsp
מה שאני למדתי ורוב הזמן אני משתדלת ליישם הוא להסתכל על כל אחד מהם בפני עצמו. להשוות כל אחד מהם רק לעצמו. וזה נכון לא רק לגבי תאומים אלא בכלל בהשוואות בין ילדים. זה שילד אחד עושה X והשני עושה X+2 זה לא מעניין. מה שמעניין הוא שאותו ילד שהיום עושה X לפני יומיים עשה X-3...
זה שאתמול נשך את אחיו 10 פעמים והיום נשך רק פעמיים - זו התקדמות גם אם הוא עדיין נושך. וזה שאתמול זחל גחון והיום כבר עומד על 6 עשה התקדמות נפלאה גם אם אחותו התאומה או הבת של השכנה ממול שנולדה באותו יום כבר זוחלת שבועיים.
&nbsp
יצא קצת ארוך, אבל זה באמת אחד הנושאים היותר משמעותיים כשמדברים על תאומים...
&nbsp