הקסם בתוך הקושי
התקופה אחרי הלידה היא די מטלטלת. החיים עוברים שינוי קיצוני.
זה משפיע נורא גם על הזוגיות, גם כשאין ריבים או כעסים, אצלי לפחות אשתי (וזה נאמר בלי טיפת טענה) על אוטומט, היא כ"כ עסוקה, עייפה, סחוטה מהטיפול בקטן שלא נשאר הרבה מקום לדברים אחרים.
אז אנחנו מדברים על זה הרבה, עובדים על זה, לאט לאט נדאג גם לצאת קצת לבד.
אבל סתם פתאום חשבתי שיש בזה, בתוך כל הקושי הזה (ונורא קשה לי עם זה) איזשהו ייחוד וקסם. פתאום כל חיבוק, כל פעם שאנחנו אוחזים ידיים, כל נשיקה - מרגשת סוג של כמו בהתחלה. ולמרות שלא באמת יש צורך בזה, טוב שיש את זה כדי להעריך את הדברים הפשוטים והטירוואליים.
סתם משתף משהו שעבר לי בראש בכל המירוץ הזה.
יום טוב לכולנו.
התקופה אחרי הלידה היא די מטלטלת. החיים עוברים שינוי קיצוני.
זה משפיע נורא גם על הזוגיות, גם כשאין ריבים או כעסים, אצלי לפחות אשתי (וזה נאמר בלי טיפת טענה) על אוטומט, היא כ"כ עסוקה, עייפה, סחוטה מהטיפול בקטן שלא נשאר הרבה מקום לדברים אחרים.
אז אנחנו מדברים על זה הרבה, עובדים על זה, לאט לאט נדאג גם לצאת קצת לבד.
אבל סתם פתאום חשבתי שיש בזה, בתוך כל הקושי הזה (ונורא קשה לי עם זה) איזשהו ייחוד וקסם. פתאום כל חיבוק, כל פעם שאנחנו אוחזים ידיים, כל נשיקה - מרגשת סוג של כמו בהתחלה. ולמרות שלא באמת יש צורך בזה, טוב שיש את זה כדי להעריך את הדברים הפשוטים והטירוואליים.
סתם משתף משהו שעבר לי בראש בכל המירוץ הזה.
יום טוב לכולנו.
