בן שנה וחצי- זקוקה להכוונה

bettash8

New member
בן שנה וחצי- זקוקה להכוונה

אנחנו הורים לילד ראשון- בן שנה וחמישה חודשים. הוא עדיין לא הולך (טונוס שרירים נמוך), עדיין נרדם על הידיים, לא ישן לילה רצוף, כמעט ולא משחק לבדו, בוכה בכל עת שנשאר לרגע לבדו בחדר.. מרגיש לי שיש לו סף תסכול מאוד נמוך- אם לא מצליח לבנות מגדל (כי בחר בחלק הלא נכון) מתרגז, בוכה וזורק את כל החלקים ברחבי החדר. אינו נאות ללמוד משחקים חדשים, מתחיל לבכות מהר אם אינו מצליח... הוא בפעוטון מגיל חצי שנה. התגובות שלו שם יותר מתונות (ושם הוא גם נרדם לבדו) אך הוא חוטף לילדים את המשחקים שהם מחזיקים.. בכלל נראה כי הוא מעוניין בכל דבר שמישהו אחר אוחז בו, ואם לא מקבל אותו, מיד מתחיל לבכות.
ברור לי שאנחנו כהורים בפעם הראשונה פיתחנו אצלו הרגלים לא טובים. מרגישה מאוד מתוסכלת... מוצאת את עצמי חוששת מאוד מהעתיד.. שאגדל ילד עם הפרעת התנהגות, ילד שלא ידע להתמודד, אולי ילד שיתרחקו ממנו.. ברור לי שהחרדה שלי לא מועילה, אך מתקשה להימנע מכך.
לא יודעת כיצד עליי להגיב.. ברור לי שאם הוא מתנהג באופן שנראה לי מסוכן או לא נכון אז עליי להפסיקו (בלי כעס), אך אז הוא מתחיל לבכות בהיסטריה, זוחל אליי ורוצה שארימו בידים. נסיונות להסיח את דעתו עולים בתוהו. מה עליי לעשות? אין לי בעיה עם הבכי, אך מה עושה עם זה שנמצד אליי פיזית ורוצה ידיים, להתעלם? חוששת שיחווה דחייה. מאידך, אני לא ממלאה את תפקידי כאימא אם נותנת לו להמשיך להתנהג כך...
מרגישה שאין לי כלים להתמודד. רוצה ללכת להדרכת הורים (בן זוגי פחות בעד, אך לא אכפת לי ללכת לבד) אך מבחינה כלכלית הדבר כבד עלינו... סליחה על האורך. מיואשת..
 

הייבי

New member
מנסה לענות על חלק

ממה שאני יודעת מילד בן שנה וחצי אין יותר מדי ציפייה שיוכל לשחק לבד. בגיל הזה הם לרוב רוצים שישבו איתם וצריכים הכוונה ותיווך כדי לשחק, בעיקר במשחקים הדורשים התאמה, תכנון וכו (כמו בניית מגדל, התאם צורה וכו..). להישאר לבד בחדר היא לדעתי ציפייה לא לגיטימית. הוא קטן מדי בשביל זה גם מבחינה בטיחותית. יחד עם זאת, יכול להיות שיש לו רף תסכול נמוך ודברים רבים נחווים אצלו כטרגדיה וסיבה לבכי היסטרי. אם זו תחושתכם, שווה להתייעץ עם רופא הילדים שלכם לגבי הפנייה להתפתחות הילד. שם יוכלו לאבחן אותו ובמידת הצורך להפנות אתכם להדרכת הורים דרך סל הבריאות או דרך התכניות המשלימות (אם יש לכם) בעלות מופחתת. לגבי להרים- לנו בהדרכת הורים עבור ילד בן 4 אמרו שחשוב לנחם ולעזור להירגע גם להציע חיבוק, ליטוף.. ובמקביל לשקף מילולית את התסכול ולתת לו מקום לגיטימי: "אני מבינה שאתה עצוב/כועס כי המגדל לא הצליח/הצעצוע שרצית עכשיו לא פנוי. זה בסדר לבכות כשעצובים/כועסים." ואז להציע עזרה להירגע ולמצוא פעילות אחרת. טני מניחה שאתם כלים עובדים עם ילדים קטנים יותר בהתאמת ההסברים לגיל וליכולת ההבנה. האם אתם מטןפלים בגלל הטונוס?
 

bettash8

New member
תודה!

תודה על התשובה!
אין לי ציפיה שישאר לבד בחדר- התכוונתי שהוא על שטיח הפעילות שלו בסלון, למשל, ואני הולכת לחצי דקה לחדר להביא משהו. או אפילו שזה רק שנינו בבית ואני רוצה רגע להתפנות בשירותים- בכי היסטרי. הוא פשוט זוחל עד אליי לשירותים ובוכה- ואני עם דלת פתוחה...
פנינו להתפתחות הילד וקיבלנו רק פיזיותרפיה וגם את זה הפסיקו- לדעתה אין לו בעיה (מלבד הטונוס, שהוא מולד) והוא פשוט בקצב שלו..
אני מאוד מנסה להסיח את דעתו, להסביר לו, לנחם.. מרגישה שנכשלת. הוא לא נותן לי לגזור לו ציפורניים (נלחם איתי ברמה כזו שאני חוששת לפצוע אותו אז מניחה לו) אז הוא שורט את עצמו ואותנו, לא פותח את הפה ונותן לי לתת לו טיפות ברזל- אז לא פעם שופך הכול, מסרב לאכול אז, בבית, בעיקר ניזון מבקבוק (בגן היא אומרת שאוכל מאוד יפה).. והבכי... פשוט הרבה. ולא כי כואב או כי רוצה תשומת לב (כי אני כל הזמן איתו, על השטיח, על הידיים..), פשוט כי לא קיבל מה שרצה- למשל את המחשב שלי או הפלאפון או כוס זכוכית וכו׳..
אגב, גם הפיזתרפיסטית, לדעתי, ויתרה על הטיפול בו כי פשוט בכה בהיסטריה לאורך כל המפגשים ולא איפשר לה לגעת בו..
חשוב לי לציין, שהוא גם ילד מקסים!!!! וחייכן, מחבק ונותן נשיקות וצוחק... כל עוד הוא מרוצה ובשליטה:) הוא כמובן האוצר האישי שלי ואין דבר יקר לי יותר ממנו!!!
מתנצלת שאני חופרת, פשוט מרגישה צורך להוציא.
 

הייבי

New member
שווה לדבר עם הרופא ילדים

יכול להיות שזה עוד מוקדם אבל אם לא הוא יוכל להפנות אותך לאבחון ייעודי בהתפתחות הילד או להדרכת הורים במסגרת שירותי בריאות הנפש שבסל הבריאות. ולגבי ציפורניים - זה אישו אצל הרבה ילדים ושווה למצוא משהו שיעסיק אותו בזמן שאת גוזרת לו (תכנית קצרה בטלוויזיה, דפדוף בתמונות בפלאפון שלך). בנוסף, גזירה אחרי אמבטיה היא קלה יותר.
 

danakama10

New member
לא ברור מדוע הופסקה הפיזיותרפיה

ילד שמאחר בהליכה ויודעים שיש לו טונוס נמוך הוא קנדידט מצויין לפיזיותרפיה. אני מניחה שזה גם לא המיילסטון הראשון שהוא לא עומד בו, בוודאי היו/יש עיכובים נוספים. אם הפיזיותרפיסטית לא ידעה לגשת אליו, לא מפסיקים טיפול אלא מחליפים תרפיסטית.
ילד בגילו גם לא צריך לקבל קלוריות בעיקר מבקבוק.
אני מציעה שתקבעי תור אצל הרופא, ותתעקשי על בדיקות והפניות. לא להזניח.
 
אני נגד להתעלם אבל גם לא חייבים להרים כל הזמן

אפשר לדבר אליו, לומר לו מה את עושה. גם אם הוא בוכה -לא להתרגש מזה. להכיל את הרגשות שלו במיוחד שהוא לא יודע להביע אותם מילולית, לתמלל את מה שהוא מרגיש ולנסות להסב את תשומת הלב. לא עזר- להרים ולהוריד אחרי כמה דקות.
&nbsp
לא לפחד מהבכי- זו פשוט הדרך שלו להביע את עצמו. לגבי הידיים- לא חובה בעיני תמיד להרים בגיל הזה. אם מתאים לך- תרימי, אם לא- תדברי אליו, תנסי להסב את תשומת הלב שלו.
&nbsp
זה שאת מציבה לו גבולות זה מתוך אהבה אליו-זה לא אומר שאת נגדו או שהוא לא יאהב אותך בגלל זה וגם אם הוא יכעס ויהיה מתוסכל- זה בסדר. מותר לו
 
מוכר מאוד

רק מתוך מה שאת מתארת - זה בכלל לא נשמע כמו "בעיה", לא אצל הילד ולא אצלכם ההורים. יש לנו נטייה לקחת על עצמינו הרבה אשמה.. אולי אנחנו עושים משהו לא בסדר... פשוט נשמע שהוא ילד רגיש וזה הכל. נכון זה לא פשוט כי העוצמות של ילד רגיש הן הרבה יותר גבוהות, הרבה יותר ממושכות, הרבה יותר תסכול, הרבה יותר בכי וזה עוד יותר מתסכל לראות את הילד הרגיש לעומת ילדים אחרים כי אז מתקבלת איזושהי מחשבה שהילד שלי לא בסדר.
הוא זקוק לזמן שלו ולקצב שלו, תני בו אמון - גם לזה הוא זקוק
נשמע לי שאתם הורים מקסימים, מכילים, מסורים ואכפתיים מאוד ושאתם יודעים היטב מה לעשות ואיך לגשת אליו , גם אם אתם מעט חסרי בטחון באופן טבעי. זהו ילדכם הראשון והוא עדיין קטנצ'יק.
&nbsp
הוא רוצה הרבה ידיים וקרבה פיסית (שבא לידי ביטוי גם בקושי לישון לילה רצוף ולהרדם על הידיים, בקושי לשחק או להיות לבד ואני מניחה שיש עוד דברים שאתם חווים שקשורים לזה) כי זה צורך רגשי בסיסי כמענה אצלו לתחושת בטחון ממך. עם הזמן וככל שאת מספקת לו את הצורך הזה את תוכלי להרגיש שהוא חש בטחון בך שיש לו מקום אצלך בכל פעם שקשה לו או שצריך להרגיש אותך. לפעמים זה דורש מאיתנו הרבה כוחות נפש למלא את הצורך הרגשי הזה של קרבה פיסית, אבל זה משתלם
ממליצה גם על מנשא, לי זה עזר מאוד גם בתוך הבית.
את תראי שהדברים ישתפרו עם הזמן

מאחלת לכם בהצלחה גדולה והקשבה נכונה עבורכם

&nbsp
 

bettash8

New member
תודה לך אורים כהורים

תודה רבה!!! את מקסימה :)
שבוע שעבר הסתיים הגן וחששתי מאוד מימים שלמים יחד בבית, ופתאום לא בא לי שיסתיים :) כבר רואה שינוי.. כמובן עדיין מתעורר בלילה, זורק אוכל וכדומה, אבל נותן לי לעזוב את החדר לכמה דקות מבלי לבכות או מאפשר לי לשבת קרוב והוא משחק לבדו..
את מאוד צודקת לגבי ההשוואה לילדים אחרים בני גילו.. באמת מאמינה שהוא בקצב שלו ו"הפניקה" הזו שלי תתגלה כמיותרת.
באמת מעריכה את התגובה המעודדת והחמה שלך. תודה רבה!
 
איזה יופי!

הרבה פעמים זה מה שהחופש עושה
הילדים מקבלים "בחזרה" אמא ואבא ובית וזה יוצר שקט ורוגע אצל הילד. שימשיך כך!
 
למעלה