אני בת להורים שילדו אותי בגיל מאוחר...
אימי ילדה כשהייתה בת 37 ואני הבת היחידה שלה.
אבי ז"ל היה בן 62!!!! כשנולדתי ואני הילדה השלישית, הכי קטנה (יש לי אחות ואח למחצה).
 
מבחינת המינוסים- רק העניין שקיימת אפשרות לאבד אותם מוקדם, אבי נפטר כשהייתי בת 25 (כיום 30) מסרטן וזאת מחלה שיכולה לתקוף בכל גיל.
 
מעולם לא הרגשתי את הגיל שלו והוא גם לא היה נראה בן גילו. הוא עבד דרך הבית כשיצא לפנסייה בעיתון רוסי, תמיד חיכתה לי ארוחה חמה, הוא ניקה ועשה קניות, ישב איתי על שיעורים במה שיכל (היה קשה לא עם עיברית אבל מטמטיקה, כימיה, פיזיקה, הסטוריה היה תותח!!!).
 
אימי אחרי העבודה הייתה יושבת איתי על שאר השיעורים והוא דאג שיהיה לה מה לאכול אחרי העבודה.
 
בשישי שנהם ניקו את הבית ושאר הסידורים יחד.
 
הייתי לי ילדות מושלמת: תמיד נסענו בשבת לטייל, תמיד שיחקו איתי או הקריאו לי סיפור לפני השינה.
 
אני חושבת שפשוט בורכתי בהורים מדהימים וזה לא קשור לגיל....
 
לי עדיין אין ילדים ואני חושבת שאחרי 30 זה כבר דיי מאוחר...אבל אני חושבת שזה משהו מאוד אינדבידואלי...רציתי להיות אמא צעירה ולא יצא...