גם הזוגיות שלי בבעיה
מתנצלת על האורך.
נתחיל בזה שיש לי בעל ממש תומך ועוזר, ודווקא אני די עצלנית. לצערי, למרות העצלנות, אין לי רגע אחד פנוי ועדיין לא רואים תוצאות בשטח. יש לי תינוק שמסרב לישון, פעוט פעלתן שמצריך השגחה שאני רבה איתו לא מעט, בן 7 שמכור למחשב וזקוק לעזרה בתחום החברתי ולזמן שלו עם ההורים (ולא מקבל את זה מספיק) ובן 10 שדווקא שמח שהוא מוזנח והתחיל להתחצף ולהעלם מאיתנו. הבית הפוך ומלוכלך בגלל הגדולים שפשוט נהיו נוראיים בתחום הזה.
בעלי עובד הרבה ואני נעזרת המון בסבתות שמטפלות בתינוק, וחמותי גם לוקחת את הגדולים לחוג רחוק פעמיים בשבוע. ואמא שלי מבשלת.
אני לא סובלת את חמותי אבל מאד תלויה בה.
וככה נוצר מצב שאני לא ישנה בלילות, הולכת לעבודה וחוזרת לרעש ובלגן וממש קשה לי. בעלי חוזר יחסית מאוחר ועוזר המון. לא יושב שניה, לא נח, באמת עוזר בטירוף.
בלילה הוא קם לפעוט מדי פעם, אבל לרוב הוא ישן לילה שלם. ואני מתעוררת לפעמים גם כל שעה. וזה גורם לי לקנא בו. מאד. על זה שהוא ישן (כי אני מניקה אז ברור שאין טעם שיקום) ועל זה שהוא בעבודה ואני תקועה עם הסבתות ועם הבלגן (הוא לא משחק שם, הוא באמת עובד, ושנינו הסכמנו לגבי שעות העבודה שלו).
בקיצור, לי קשה מאד מאד, אבל הוא לא אשם. אז למה אני מבינה את זה ועדיין כועסת עליו? כרגע הכל די שחור בחיים שלי, ואני ממש בלחץ שאהרוס את הזוגיות. התינוק יתחיל לישון מתישהו אבל אז אולי כבר לא נוכל להשתקם כזוג.
מתנצלת על האורך.
נתחיל בזה שיש לי בעל ממש תומך ועוזר, ודווקא אני די עצלנית. לצערי, למרות העצלנות, אין לי רגע אחד פנוי ועדיין לא רואים תוצאות בשטח. יש לי תינוק שמסרב לישון, פעוט פעלתן שמצריך השגחה שאני רבה איתו לא מעט, בן 7 שמכור למחשב וזקוק לעזרה בתחום החברתי ולזמן שלו עם ההורים (ולא מקבל את זה מספיק) ובן 10 שדווקא שמח שהוא מוזנח והתחיל להתחצף ולהעלם מאיתנו. הבית הפוך ומלוכלך בגלל הגדולים שפשוט נהיו נוראיים בתחום הזה.
בעלי עובד הרבה ואני נעזרת המון בסבתות שמטפלות בתינוק, וחמותי גם לוקחת את הגדולים לחוג רחוק פעמיים בשבוע. ואמא שלי מבשלת.
אני לא סובלת את חמותי אבל מאד תלויה בה.
וככה נוצר מצב שאני לא ישנה בלילות, הולכת לעבודה וחוזרת לרעש ובלגן וממש קשה לי. בעלי חוזר יחסית מאוחר ועוזר המון. לא יושב שניה, לא נח, באמת עוזר בטירוף.
בלילה הוא קם לפעוט מדי פעם, אבל לרוב הוא ישן לילה שלם. ואני מתעוררת לפעמים גם כל שעה. וזה גורם לי לקנא בו. מאד. על זה שהוא ישן (כי אני מניקה אז ברור שאין טעם שיקום) ועל זה שהוא בעבודה ואני תקועה עם הסבתות ועם הבלגן (הוא לא משחק שם, הוא באמת עובד, ושנינו הסכמנו לגבי שעות העבודה שלו).
בקיצור, לי קשה מאד מאד, אבל הוא לא אשם. אז למה אני מבינה את זה ועדיין כועסת עליו? כרגע הכל די שחור בחיים שלי, ואני ממש בלחץ שאהרוס את הזוגיות. התינוק יתחיל לישון מתישהו אבל אז אולי כבר לא נוכל להשתקם כזוג.
