שרשור הטיפים הגדול

begonia

New member
שרשור הטיפים הגדול


זו פינה חדשה שתפתח מדי פעם ובה נמצא נושא שקשור לתינוקות ונייעץ לו את הצורה
. בכל פעם ייבחר נושא הרי גורל אחר וכולן מוזמנות לתת את כל הטיפים והעיצות שקשורות לנושא הנבחר.

והנושא הפעם: ראשית האמהות או איך להתמודד עם תינוק קטן וצורח ולהשאר בחיים.


מה למדתן כשרק ילדתן שיכול לעזור למיהי אחרת
מה הייתן שמחות אם היו מספרים לכם כשילדתן
מה אתן כ"כ שמחות שעשיתן

אל תתביישו, אל תגידו "זה מובן מאליו", כי עיצה או טיפ שיכולים להיות ברורים למישהי (או מישהו, בואו נהיה פוליטקלי קורקט), יכולים לשנות עולם ומלואו בשביל מישהי אחרת.

אז קדימה בעיצות, ו"טיפ" זה לא רק נוזל כביסה
.
 

begonia

New member
שרשור הטיפים הראשון מוקדש לFebers

ולתינוק הטרי והחמוד שלה
 

nochda

New member
תינוק ישן=אמא ישנה

1. אם החלטת להניק ולא הולך, לא להתאבד על זה. אפשר לעבור לתמ"ל. מהניסיון שלי עם 5 ילדים (הקטנה בת 11 חודשים) זה מוצלח מאוד גם לאמא וגם לתינוק.
2. מבינה שיש לך גם ילד בן שנתיים. אצלי ההבדל בן הראשונה לשני הוא שנה. להעזר המון בבן הזוג. להיות יצירתיים. סה"כ תינוק טרי בעיקר אוכל וישן. את שאר הזמן אפשר להקדיש לאחיו.
3. חורף. לא חייבים אמבטיה לתינוק כל יום. אפשר להסתפק בהחלפת בגדים.
4. אל תשכחי את עצמך ותאכלי טוב,תשני טוב. אל תהיי היחידה שקמה בלילה.
5. מוסיקה לתינוק מנעימה מאוד את שעות הערות שלו ושלך.
6. דברי אליו כשהוא ער. (תרגישי כך פחות לבד....)

ואיזה כיף לך! השנה הראשונה עוברת מאוד מהר!
 

Sas7

New member
שאלה על האמבטיה

לא חייבים כל יום בהתחלה? חשבתי שחייבים בגלל חבל הטבור וכל העניינים האלה...?
 

nochda

New member
בקשר לניקוי הטבור

את הטבור מנקים באלכוהול 70% בכל החלפת חיתול בעזרת צמר גפן כך שאין לכך קשר לאמבטיה.
התינוקת שלי נולדה בינואר וממש לא ראיתי צורך לרחוץ אותה כל יום. יום כן יום לא. לאט לאט עברנו לאמבטיה יומיומית.
 
למה לא להתאבד על זה?

יש הרבה דברים קשים כקריעת ים סוף בהורות. הנקה היא אחד מהם. לדעתי כן להתאבד על זה, בהחלט. לנסות לנסות לנסות ולא להתייאש. גם כשזה לקום בלילה, גם כשזה קשה לצאת ככה מהבית, גם כשנשבר הזין מחזיות הנקה. גם כשה הולך בקלות הרי זה תמיד בהתחלה מעייף כואב מתיש. ועדיין - להניק! להיעזר במי שאפשר. לקרוא הרבה מראש, להתייעץ ושוב לנסות. יש כל כך הרבה סיטואציות שאת מוצאת את עצמך מודה לאלוהים ולעצמך על שהילד יונק. שווה כל רגע של התעקשות ומאבק. שווה זהב. שווה התאבדות (שהיא סתם סלנג ל"עבודה קשה מאוד והשקעה טוטאלית של כל המשאבים שיש לך", כן? שלא יהיו טעויות
) .
וחוץ מזה, חמישה ילדים ואת עדיין חושבת שתינוק טרי בעיקר אוכל וישן?
אצל החבר'ה שלי זה היה ככה בדיוק עד גיל שבועיים

 
כי פשוט לא!

אפשר לנסות, אפשר להשתדל, אפשר לקחת עוד יועצת הנקה, אבל חשוב גם לדעת מתי להפסיק. שבועיים שלושה.. אולי אפילו חודש, אבל כשזה לא ממריא, זה לא ממריא.

אני התאבדתי על זה 3 חודשים עד שהפנמתי שזה לא הולך לקרות, ובדיעבד אני מצטערת על כל האנרגיות והכספים שהוצאתי על זה.
במקום להתעסק בתינוקי מתוקי, התעסקתי בציצי ובמשאבה.
עכשיו אני פשוט זורמת עם הטיפות, עד שהן תגמרנה לגמרי.
 

nochda

New member
נסכים שלא להסכים

5 ילדים ורק את הבכורה ניסיתי להניק וזה פשוט לא היה שווה את אי השקט שלה ושלי. מה קיבלתי במקום? תינוקת רגועה להפליא שיש לה סדר יום של אכילה ברור לה ולי. שלא כל ציוץ שלה גורם לי לחשוב שהיא רעבה. שבגיל 5 שבועות ישנה כל הלילה ולא מתעוררת לאכול בכלל. שגם אבא שלה יכול להיות שותף להאכלה.
השפה שאת משתמשת בה מאוד מיליטנטית ולא מתאימה בכלל לגידול תינוק שאמור להיות דבר נפלא ולא מלחמה.
והנה 5 ילדים וחופשות הלידה נעימות לגמרי כי לא מסתובבבים כל הזמן סביב האוכל. שום תחושת יאוש,שום קושי,לא כואב לא מתיש ורק מודה על כך שאוכלים מבקבוק.

....לו רק הייתי רואה איזשהו הבדל בין יונקים ללא יונקים אולי הייתי משתכנעת.
ילדיי נכנסים לבית תינוקות ישר עם סיומה החוקי של חופשת הלידה כך שאני חשופה לתינוקות אחרים מגיל מאוד צעיר שלהם. אין מחלה שהם מצליחים לחמוק (שלשולים,חום,דלקות אזניים וכו') הם די בררנים כאשר מתחילים לאכול מוצקים,ואחר כך כשמגיעים לבית הספר לא תמיד מרגישים שהם החכמים ביותר (מצטערת אם הניסוח מעט עילג...)

בקיצור מניסיון של 5 אני לא מוצאת כל פסול בהאכלה מתמ"ל.
מה שיותר מטריד הוא שחלק מהאמהות שכל כך תומכות בהנקה נותנות אחר כך לילדים לשתות קולה,לאכול הרבה ג'אנק פוד.
זה הרבה יותר גרוע בעייני מלא לינוק.
 

chenma100

New member
עזרה

אל תתבישי לבקש עזרה..
אם באה סבתא/דודה/חברה לבקר.. על הדרך אפשר לבקש שיקפלו כביסה, שישטפו את הריצפה או שיביאו משהוא מזין לאכול..
 

שקדיה11

New member
כשהילד זורק את המוצץ

להראל היה שלב שבו היינו משכיבים אותו לישון (הוא נרדם רק עם מוצץ) והוא היה זורק את המוצץ מהמיטה בשמחה גדולה, כי היה ברור לו שנחזור לחדר להרים אותו.
קשרנו את המוצץ לסורגי המיטה בחתיכת סרט- מספיק קצר כדי לא לחנוק אותו, מספיק ארוך כדי שאפשר יהיה לישון איתו בנוחות. הראל זרק את המוצץ על הרצפה והפלא ופלא- אף הורה לא נכנס! אז הוא משך אותו אליו והלך לישון. וכך הוא עושה עד היום.
 

לימור1971

New member
לסנן אורחים!!

קודם כל מזל טוב. ושיהיה גידול קל ומהנה.
אחרי לידה קשה ומתישה בעלי היה זה שעונה לטלפונים ומסנן את האורחים.
כל מי שהתקשר ואמר שיבוא מחר, הוא אמר תתקשר מחר לפני שאתה מתכוון לצאת מהבית ונראה מה המצב, אם הייתי עייפה מדי או עצבנית מדי ביקש שלא יבואו. זה הציל את השפיות שלי שהייתה מעורערת באותה תקופה..
ויש כלל שאחותי החמודה לימדה אותי.. אם היום היה קשה מאוד תזכרי שמחר יהיה יותר קל (לא תמיד נכון אבל מעודד...)
ולישון בכל הזדמנות כי זה עובר מהר ואז הם ערים הרבה והעייפות נשארת..
 

windflute

New member
דברים שעזרו לי בהתחלה

את הרוב כולן כתבו כבר אבל הינה כמה דברים לא קונבנציונלים שעזרו לי מאוד

* מראה בחדר. גם פרקטית בשביל לראות מה ההבעה של התינוק כשהוא על הכתף, כדי לשים אותו נכון במנשא... וגם רגשית, כשנמאס לי ללכת איתו בחדר וכואב לי הגב פתאום אני קולטת את עצמי במראה עם תינוק קטן קטן ומדהים והתמונה הזו כל כך מרגשת שזה עוזר לי להמשיך.

* להגיד לתינוק ולעצמי "אני אמא שלך ואני אדאג לך" פתאום כל סדר העדיפויות משתנה. זהו - עכשיו מה שחשוב זה התינוק ומה שאני עכשיו זה אמא. זה עוזר לי להתמסר לטיפול בו באהבה ולא בחוסר חשק.

* לשחרר. לשחרר את מה שחשבתי שיהיה, את התכנית שלי להיום, לשחרר ולא להיות מתוסכלת שלא הולך כמו שחשבתי. להקשיב לתינוק ולקצב שלו, לתת לו להוביל... ולהנות מהדברים הקטנים. לזכור להסתכל עליו כשהוא ישן ולהתמוגג. כמו "לישון כשהוא ישן" אז "להנות כשהוא נהנה". כשהוא יונק/אוכל, כשהוא שמח, מחייך, מתכרבל, צוחק...

* ללוות כל פעילות חדשה בקולות שמחים (אנחנו אומרים "ייי!" ומחייכים וצוחקים - ובאמת מתכוונים לזה) נניח כששמים באמבטיה בפעם הראשונה, כשמחליפים חיתול. התינוק מאוד מכוונן לאיך אנחנו מרגישים ומסתכל עלינו כדי לדעת איך להגיב. אני גם משתדלת באמת להיות רגועה ושמחה, בעיקר בערב כשקשה לו להרדם, אני משחררת ציפיות, שמה תכנית בטלביזיה וחושבת על ערב נעים וקל, בין אם ירדם מהר ובין אם לאו.

בהצלחה!
 
נדנדה לתינוק עזר לי מאוד

התינוקות שלי היו קשים בלילה אבל כשהיה לי הכי קשה, שמתי אותם בנדנדה של פישר פרייס, ונתנו לי קצת מנוחה.
מנשא שעוטפים כמו זה של תינוכיס הציל אותי בתקופת הגזים. משום מה, הצליחו לשחרר יותר בקלות. המצאה גאונית ולא עשה לי כאבי גב כמו מנשאים אחרים
 

עלמתי9

New member
טיפים -לא קצר :)

מניסיוני זה מדהים עד כמה הקניית הרגלים ובניית שגרה מעניקה בטחון ומכניסה רגיעה לחיים , גם של האם וגם של התינוק. מה זה בעצם הקניית הרגלים ?
מבחינת שינה : מיטה היא מקום שישנים בו ומגיעים אליו לא בתור עונש ! אלא כדי לישון. תריסים מוגפים ..מוצץ ...שמיכה. בובות רכות ונעימות...כל מה שמייצר אווירת רוגע. אם התינוק מתרגל מיומו הראשון להגיע למיטה בשעה היעודה לשינה ...הוא ימצא עצמו ויגלה את דרכו לשינה רגועה. וכמובן שמאיתנו זה מצריך סבלנות ואמון בדרך- לאפשר לתינוק למצוא את דרכו מבלי למהר "לעזור" לו. חייבת לומר שזה לגמרי כדאי ומוכיח עצמו. עוד בעניין שינה : לא לחשוש לחבק לנשק להרים אם צריך ..במידה והתינוק צריך זאת ומבקש בקולו עוד מאיתנו לפני שנרדם. מה שחשוב זה בסופו של תהליך להניח לו למצוא את השינה בעצמו והוא יעשה זאת נהדר כשהוא רגוע ונינוח.
מבחינת אוכל : יש לקטנטנים מנגנון רעב - שובע מאוד מפותח מסתבר. ושוב אם נשכיל להקשיב להם נשמע טוב אם הם צריכים עוד או ששבעו. מאוד ממליצה לקבוע מקום מסודר לאוכל (כמו בשינה): כסא אוכל/ סלקל . כדאי כי גם הקטנצ'יק למד מכך: הנה הגיעה שעת האוכל, זה גם מכניס סדר בדברים בהמשך...אין שאלה איפה אוכלים ומשחקים סביב עניין זה.
מבחינת שעת משחק: הרבה על שטיחון ! ולתת להם שוב : למצוא עצמם , בטעות אנחנו חושבים שעלינו לשעשע אותם
הם נהנים לגלות את הסביבה בעצמם ובכלל ...מה שכן חשוב להיות שם קרוב ולהתבונן בהם - הם מרגישים בזה ומתמלאים בטחון. בהמשך למצוא דברים לעשות יחד .
הרבה המליצו כאן על לצאת החוצה...גם בעני מאוד חשוב לצאת עם התינוק ולטייל בנינוחות (להבדיל מלרוץ לטיפת חלב או לסופר...חחח) לעצור מידי פעם ולדבר על דברים שרואים...
מלת המפתח היא אולי נינוחות - וכשמאורגנים ודברים צפויים מן הסתם נינוחים יותר.

שיהיה בכיף גדול!
 

begonia

New member
לי יש גם כמה טיפים

להסכים לכל עזרה שמציעים. לא להגיד: "לא צריך, אני אסתדר עם הכביסה/כלים/אבק". מישהו מציע עזרה, מהר להסכים, אפילו אם לא צריכים אותה. שיהיה. לא להתביי לבקש עזרה, אנשים תמיד שמחים לעזור לאם טרייה, במיוחד אמהות ותיקות שזוכרות איך זה. אם אפשר, לדאוג שיהיה מישהו שיכין אוכל בריא ומזין (וטעים), כי יש סיכוי שאם לא יהיה מישהו כזה, תחיו על לחם עם שוקולד במשך חודשיים.

לשנן את התיאוריה של וינקוט שמדברת על אמא טובה דיה (ולא מושלמת) ועל חשיבותם של תסכולים אצל תינוק. לזכור את המשפט שמלווה אותי בהורות: "אמא נורמלית רוצה לזרוק לפעמים את הילד שלה מהחלון, אמא לא נורמלית עושה את זה". זה נורמלי ובסדר להתעצבן, ולהיות מתוסכלת ולרצות לתלוש את השערות. זה משתפר (ואז חוזר בגיל שנתיים הנורא).

לעשות מה שמרגיש לכן נכון. אין שגיאות בגידול ילדים. גם אם החמות אומרת שאסור להרגיל לידיים, הדודה אומרת שמגיל 0 התינוק צריך לישון בעצמו במיטה ואחות טיפת חלב אומרת שאם לא תניקו יצמח לילד זנב, אתן תעשו מה שטוב לכן ונראה לכן נכון. תמיד אפשר למצוא תיאוריה שתומכת בדיוק במה שמתחשק לכן לעשות.

לזכור שהשנה הראשונה היא שנה מטלטלת, והתקופה הראשונה אחרי לידה מטלטלת במיוחד. גם לזוגיות, גם לקשר עם אנשים חדשים, גם לזהות העצמית. לקחת את זה בחשבון, להשתדל לא לעשות החלטות הרות גורל ושינויים גדולים בחיים בתקופה שלאחר לידה, ולנסות לגייס סבלנות, לעצמכן בעיקר.

והכי חשוב, הכל עובר. הגזים, הלילות בלי שינה (טוב, זה מספרים לי, אני לא יודעת את זה ממקור ראשון), השוק הראשוני. אם אפשר, תנסו למצוא דברים כיפיים בתקופה הזו ולהינות ממנה, אבל אם אי אפשר אז להחזיק מעמד ולדעת שממש בקרוב זה ישתפר.
 

begonia

New member
ועוד טיפ

קקי של יונקים יורד מצוין מהבגדים עם אור שמש. לא צריך לשפשף, לא צריך חומרים מיוחדים, רק לשטוף במכונה ולתלות להתייבש בשמש.
 
למעלה