קודם קול אמא : זוגיות לאחר הלידה

קודם קול אמא : זוגיות לאחר הלידה

שלום לך,

זוכרת את הפינה משבוע שעבר שעסקה שבה סיפרת על ההיכרות שלך ושל בן זוגך?

היום הפינה שלנו תהיה פינת המשך. אם בפינה הקודמת, דיברנו על ההיכרות, ולמה נמשכנו, ומה אנחנו אוהבות בבן/בת זוגנו.

היום הפינה שלנו תעסוק בזוגיות לאחר הלידה.

מה השתנה? מה השתפר? מה הפך להיות מאתגר יותר? למה אני מתגעגעת? האם בן הזוג שלי יודע שאני מתגעגעת לכך?

אני ממליצה לך לכתוב ולשתף ומדי פעם אם קשה לך, לחזור לתחושות שאת חשה כשאת מספרת על סיפור ההיכרות שלכם.

לעשות מעין תנועת מטוטלת כזו בין הכוח הקיים בקשר שלכם לבין הקושי ...

זה מאוד יכול לעזור.

מקווה שאני מובנת, ומחכה לקרוא אותך בכיליון עיניים,
בטי
 
אומנם אני כבר שנה ו-9

אחרי הלידה, אבל אני מקווה שבכל זאת תאפשרו לי להתארח...

אני חושבת שהדבר הראשון שהשתנה לאחר הלידה הוא סדר העדיפויות. אם קודם לפני שהיא הייתה אנחנו היינו מרכז העולם,אז לאחר הגעתה לעולם קודם כל ולפני הכל זאת היא.כי ברגע שיש לנו מישהו (נוסף) לדאוג לו ולשמור עליו, והוא תחת חסותנו הבלעדית,אז ברור שהוא קודם לנו..
מה שהפך למתאגר יותר זה היציאה מהבית, על כל סוגיה..לא שקודם לכן הייתי מהספונטנים במיוחד,אבל מאז שהיא נולדה כל יציאה מהבית מחושבת לפרטי פרטים,ומתי יוצאים ועד מתי,וצריך לדאוג לבייביסיטר וכו' וכו'.ובגלל זה אני מתגעגעת לתקופה שאפשר היה לצאת ולחזור מאוחר בלי לדאוג לזה שמישהי צריכה ללכת לישון כי היא כבר עברה מ-ז-מ-ן את שעת השינה שלה
או להחליט בערב שרוצים ללכת לאנשהו ופשוט קמים מתארגנים ויוצאים..בן הזוג שלי בהחלט יודע על כך, אבל אנחנו בהחלט מקבלים את זה ומשתדלים בכל אופן שלא לתת לזה להפריע לנו-אנחנו הולכים איתה (ובלעדיה) למסעדות, לחברים..

הכי מצחיק זה שהרי לפני הלידה אף אחד לא באמת יודע להסביר איך יהיו החיים עם ילד. ודי ברור שכל אחד מאיתנו לוקח את הדברים בצורה שונה,אבל אני באופן אישי כל הזמן משתדלת לשפר את ההתייחסות שלי דברים ולהקליל כמה שניתן, עם כל הקושי בגלל האופי שלי...
 

שונצו

New member
אחרי הלידה.....

כמו אצל כל זוג הורים טרי, כמובן שתשומת הלב שלי הלכה נטו לתינוקת.

מיעטתי לאכול, לשתות, ולהתייחס לבן זוגי...
אז רזיתי והתייבשתי, אבל לאוכל ולמים לא אכפת שלא צורכים אותם.
לבן הזוג שלי, מאידך, היה מאוד אכפת שהוא לא מקבל מספיק יחס.

והוא שלח אותי, כמעט שנה אחרי הלידה (הוא רצה לעזוב אותי בשלב הזה, ולא סיפר לי על כך), לפסיכולוגית.
מאז זה השתפר מאוד.

דבר אחד אני מרגישה מאוד מאז שאני אמא- תלות.
הוא נורא חסר לי במשך היום, ואני על קוצים בערב, עד שהוא בא הביתה.
יש ימים שאני מתקשרת ומסמסמת ומנדנדת לו עד שהוא מתחרפן מזה כבר (כי זה לא שהוא מתחמק מלהגיע הביתה, הוא מאוד רוצה לבוא, אבל יש לו מליון ואחד דברים לעשות...)....

מצד אחד אני חשה מאוד קומפטנטית מאז שילדתי את אופיר (כשאת יולדת את הלידה הראשונה באנאסיסטד בבית ואת השניה בעכוז טבעי נגד כל הסיכויים, את נוטה לפתח בטחון בעצמך, בגוף שלך לכל הפחות...), מצד שני חשה שאני זקוקה להמון עזרה שאני פשוט לא מצליחה לקבל.
ובעיקר בודדה.
אבל זה כי אנחנו גרים במושב שאני לא חשה שום דבר במשותף עם תושביו האחרים,. זה לא קשור לאיש שלי ולא אשמתו.

אין משהו בקשר שלנו, שלא נמצא שם כיום בגלל הילדים.
לא הילדים גרמו לזה, אלא הזמן, אני מניחה.

בגדול- טוב לנו יחד.
 

שונצו

New member
אבל יקירה כתבתי בסוף שכן טוב לנו יחד...

פספסת את הסיפא....
כן, קשה לנו כרגע, מכל מיני סיבות, אבל זה לא שאין פה אהבה.

תודה על החיבוק התומך אבל הוא לא נחוץ, והפרצוף העצוב באמת לא נחוץ...
 
מודה ומתוודה- יש לי בן זוג למופת...

זה לא קל ואפילו קשה מאוד לעשות את מה שהוא עושה בשביל להקל עלי....
כבר כתבתי- דריה קשה, קשה מאוד. היא לא מפסיקה לבכות, אני כל הזמן בודקת עוד ועוד דברים, יורה באפלה, כלום לא עוזר. זה כנראה הריפלוקס, וזה קשה. פעמיים התעלפתי מתשישות בחודשים האחרונים, נס שהיא לא היתה לי על הידיים באותן שעות (שהרי היא על הידיים 24 שעות ביממה).
והוא עובד מאוד קשה ומסביב לשעון (הייטק, ויש לו כמה פרוייקטים מטורפים במקביל בימים אלו) ובכל זאת איך שהוא מגיע הביתה הוא שולח אותי לנוח קצת... ובסופי שבוע... ואתמול הוא אפילו נתן לי לילה שלם (זה עלה בקצת עצבי עייפות היום). זה לא קל גם לו, ברגעים אלו הוא ישן... בגינה... כי היא בוכה והוא לא מצליח להירדם כאן.

למה אני מתגעגעת? לישון מחובקת איתו, אין לנו את השניה הזאת ולא עשינו זאת מיום הלידה (שלא נדבר על ענייני אינטימיות אחרים), מישהו חייב לעמוד איתה בכל זמן נתון. לצאת לבלות קצת, רק שנינו... היום הלכנו לחתונה וההורים שלי שמרו עליה ותוך חצי שעה הם התקשרו היסטרים שהיא לא מפסיקה לצרוח אז חזרנו.

אני רואה שהוא מנסה לעזור מעל ומעבר לכוחותיו ומעריכה אותו מאוד מאוד מאוד על זה, מחכה שהתקופה הקשה תהיה מאחורינו כדי לגמול לו בהרבה אהבה
 

katkatim1

New member
יקירה הכל עיניין של זמן....

אני מודה שאני לא מכירה את זה כי אומנם הגדולים שלי היו מתעוררים הרבה בלילה אבל היו רגעים של שקט ויש להם הבדל של שנה וחודש אז היה זמן להכל חחחחחחחחח ואם הקטנה אין מה לדבר היא בגיל חודש כבר הייתה ישנה חצי לילה רוצוף אבל חכי כשהיא תגיע לגיל בית ספר את תתחנני שתקום בזמן והיא תגיד לך שהיא משלימה שעות..... חחחחחח בתחילת אוגוסט עושה לחן יום הולדת 9 מוזמנת עם בעלך ודריה.... אצל אירה בגינה
 
אני מבינה מאד. מאד מאד.


גם לבת שלי היה ריפלוקס, כל היום על הידים, צרחות בכל תנוחה וצורה ותחושות קשות של חוסר אונים.


לא כתבת בת כמה הילדה אבל אצלנו השיפור התחיל בסביבות 4 חודשים וזה אחרי טיפול טיבעי שהיא קיבלה. (לא מאמינה בדברים האילו בשיט! אבל הקושי הענק הזה משכיח את כל האמונות והסכמתי לכל מי שאמר שמוכן לעזור..)
אני מאמינה שזה גם הגיל וגם הטיפול.

היום היא בת 9 חודשים, ילדה רגועה !! מהממת, חייכנית ומחזירה לנו המון אהבה.

ואני מודה שהחיוך של דריה ממש ממיס!
 
היום היא בת חודשיים וחצי


באיזה טיפול מדובר?

את לא האמא הראשונה לתינוק עם ריפלוקס שאומרת לי שזה מתחיל להירגע בסביבות גיל 4 חודשים, אני ממש מקווה שזה אכן כך כי הרופאה אמרה לי שזה משהו שעובר בדרך כלל אחרי כשנה...


ותודה!
 
נכון, אבל יש שיפור גדול כבר בסביבות 4 חודשים

לפי מה שהסבירו לי זה מתחיל בסביבות חודש, תקופת השיא היא בערך בגיל חודשיים ואז זה אמור לסגת.

יש כאלה שזה נעלם בחצי שנה ויש כאלה שרק בגיל שנה וחצי, תלוי בחומרות הריפלוקס.

גם אצלנו עד היום היא לא רגועה עד שיוצא גרפס ויש לה רגישות בעיכול. אבל הסבל כבר מאחורינו.

אני לא ניסיתי את התרופות הרגילות כמו זנטק וכו כי הקטנה שלנו לא הקיאה ופלטה, היה לה ריפלוקס פנימי ז"א האוכל בא והולך בוושט ולא יוצא החוצה. אומרים שזה יותר מציק מריפלוקס של הקאות.

אבל יש כאילו שמדווחים על הצלחה עם התרופות הקונבנציונליות.

אני הלכתי לאיזה צרפתי שמטפל בשיטת אוסטאופתיה - עיסוי באיברים פנימיים.
דווקא רופא קונבנציונלי המליץ עליו בתור אחד שעוזר להמון תינוקות של ריפלוקס.
הלכתי לזה בחוסר אמונה מושלם אבל הוא אמר לי שיהיו יומיים קשים ואח"כ יתחיל שיפור וכך בדיוק היה! היו יומיים שלי בכי נון סטופ ופתאום קיבלנו ילדה אחרת. הבעיה לא נעלמה לחלוטין אבל היה שיפור דרמטי.

זה נשמע מוזר, אני יודעת. אבל שלחתי מאז עוד כמה תינוקות של חברות עם ריפלוקס והוא עזר להן.
 

רעיגאני

New member
אנחנו נעזרנו מאד בפרופסור לוין שהוא

גסטרו ילדים

ואדם נפלא ומרגיע


העיקר בריאות.
 

פלפלת192

New member
גם אני מצטרפת ל4 חודשים,

גם אצלנו היו צרחות איומות ורצנו בין רופאים . בנוסף לרפלוקס סמוי היה גם קוליק.
לנו המליצו על ביוגאיה- פרוביוטיקה. אני לא יודעת אם היא עזרה או שזה הגיל אבל יש שיפור ניכר בצעקות ובשינה:)
פשוט להיעזר בהמון סבלנות

היא מקסימה!
 
האמת שהיתה לנו פריצת דרך היום


הנחתי אותה על הטרמפולינה, בהתחלה היא בכתה כרגיל אבל ברגע שהתחלתי לדבר אליה היא הפסיקה (בדרך כלל זה לא עוזר) ובכל פעם שעשיתי לה קולות מצחיקים היא צחקה והתלהבה (הרימה את כל הגוף כזה לכיווני ונופפה בידיים וברגלים+ קולות מצחיקים משלה
)

שעות של הנאה
 
איזה כיף!! אין כמו לקבל משוב מהם..

אני זוכרת שעם הבת שלי הרגשתי שבגלל הסבל שלה כביכול אין לה פנאי להתפתח. לא היה לה את הרוגע הנדרש כדי להתפתח, היא לא הסכימה כמובן להיות על הרצפה וגם לא ממש התרכזה במשחקים או הקשיבה לנו.

אחרי שהיא נרגעה היא התחילה פתאום גם להתקדם מאד מבחינה מוטורית וקוגנטיבית! הרגשתי שפתאום יש לה את היכולת להקשיב לסביבה, לקלוט ולהתקדם!

מאחלת לך המון זמנים יפים איתה!
 

Robin36

New member
אופוסום, ניסית עיטוף?

הבנתי אז שהמנשא עזר (או שאני מבלבלת עם מישהי אחרת ואם כן סליחה). ופתאום נראה שלא כל כך...

הבת שלך מהממת
 
למעלה