קודם קול אמא : הזוגיות שלי

[polegra]

אז גם אני

הכרנו לפני מעל ל13 שנה בצאט של וואלה
אני הייתי שם עם חברה קבועים שמדברים ונפגשים ויצאתי בערך עם מישהו אחר...
לא ממש דיברתי עם חדשים וגם אז הבאתי אותם למפגשים בשביל להכיר אותם במקום נייטרלי
פה היה משהו שונה...קישקשנו קצת ועברנו ישר לטלפון ומסתבר שהם היו 2 חברים שסתם נכנסו לצאט...אז דיברתי עם שניהם פעם עם זה ופעם עם זה...
להבדיל מפעמים אחרות פה לא אמרתי ישר שאני מאוד שמנה וזה נמתח ונמתח...היה חביב בטלפון אבל לא משהו ליפול ממנו . יאחד מהם אמר לי שאני אדבר יותר עם השני כי הוא דלוק עלי או משהו כזה...וסתם שיחות חולין כאלה...גם רבנו בטלפון שזה היה בכלל מצחיק בדיעבד אבל אז הכל היה מלא רגשות כזה...אחרי חצי שנה של חשבונות טלפון ענקיים נרדמנו יחד בלילה בטלפון והבנתי שאני חייבת לקטוע את זה. הוא כבר היה ממש מאוהב בי וגם אני התחלתי להרגיש דברים וידעתי שהוא לא אוהב שמנות אז אמרתי יאללה נפגש ונפרד. בשיחה אמרתי לו שאני מאוד שמנה. בתכלס רק כשנפגשנו הוא הבין כמה ועניו ממש נפערו לרווחה.
הוא רזה לפני הפגישה החליף מלתחה ומשקפיים ואני? ירדתי עם בגדי בית מלאיי אקונומיקה מלאה בכדורים נגד אלרגייה ממסטלים...הכל בשביל להרוס את זה
טיילנו בשכונה דיברנו המון ובסוף הערב הוא נשק לי על היד מה שאני פרשתי כסימן ללא תודה...
חצי שעה אחרי כבר לא יכולתי והתקשרתי אליו...וכך המשכנו....הוא הראשון שלי אני הראשונה שלו...חווינו יחד המון ואחרי חצי שנה הבנתי שאני רוצה יותר ונפרדנו
הוא החליט שהוא רציני חזרנו הכיר אותי להורים ולמשפחה ומאז אנחנו יחד. עוד מעט חוגדים 13 שנה למפגש הראשון
יש ביינינו חברות אמיתית חזקה ואיתנה. עברנו יחד המון!!! הוא ליווה אותי כשבתא שלי נפטרה. ארגן תרומות מזון ושילם חשבונות חשמל לאמא שלי לאחיי ולי...היה לצידי כשהרדמתי את החתולה. היינו יחד בטוב וברע
אני אוהבת אותו והנשיקות שלו עדיין עושות לי פרפרים בבטן והתרגשות עצומה
אנחנו חושבים אותו הדבר צוחקים משטויות ועדיין כל ערב יושבים ומדברים ותמיד יש על מה!
החיבוק שלו גורם לי להרגיש הכי מוגנת בעולם
אחרי הניתוח הוא לא זז ממני וכל כך דאג לי . בכניסה לניתוח פתאום קלטתי שאולי זו הפעם האחרונה והבנתי כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חשוב לי בחיי
הוא סלע איתן של יציבות וחום. הוא מבין אותי גם בלי מילים מכיר את כל החולשות
לשנינו יש מגרעות והמון ריבים ולפעמים צעקות אבל בתכלס...לא יכולתי לחיות אחרת בלי התנגדויות
חוץ מזה שמבחינה גנטית לפי הילדים ברור לי שאנחנו מתאימים
חולה לו על התחת באמת ובתמים.
קשה לי שהוא לא ליידי. הוא באמת החבר הכי טוב שלי
מאהב קשוב משקיע ומקסים

אז עזבו מה שמספרים לכם , אחרי 13 שנה הדברים רק משתפרים!!!
החום האהבה ההשקעה וגם הסקס

טלי

 

[Keera]

לא חשבתי כמוך polegra, אבל את צודקת ושלנו:

הכרנו בצורה עקומה לגמרי, בפייסבוק. הוא צירף אותי ואני הייתי תפוסה בזוגיות רעה מאוד שאין לי מושג למה החזקתי אותה. זוגיות על גבול הטירוף והשגעון, שנחצה כמה פעמים.
מייד במגעים הראשונים הרגשתי חיבור אליו, בהתחלה חשבתי שזה רק עניין של משיכה פיזית. כשנפגשנו פנים מול פנים, הרגשתי שהכה בי ברק. שיא הקיטש. ואני הכי לא קיטשית. פשוט הרגשתי כאילו אני מתקדמת לקראתו בעולם שאין בו חמצן.
יכולתי להריח אותו ממרחק של מטרים, וזה היה בדיוק הריח שחשבתי שיש לו. לא יודעת להסביר, עברו שנתיים פלוס ואני עדיין בשוק מכל העניין.
ניסיתי להשמיד את הקשר הזה הרבה פעמים על ידי בדיקת גבולות ולחיצה על נקודות רגישות אצלו. למזלי יש לו המון סבלנות ונטייה לחרוש לאט ולסלוח, הוא לא מבטל דברים בקלות כמוני. מצד שני הוא גם סולח יותר לאט והיום אני מודעת ומרגישה את כל הפגיעות שפגעתי בו בדרך, ומנסה לכפר עליהן.
הוא גבר חתיך ויפה בכל קנה מידה, וגם נשים שהוא לא בדיוק הטעם שלהן מביטות עליו מבט שני. ולפעמים גם שלישי. כעת כשאני בסוף ההריון וקצת מרגישה מעפנה מבחינה פיזית, אני מאוד שמחה שהוא כזה שלא מתרגש משטויות ולא פוזל ולא מתעקם לצדדים כמו גברים אחרים שהכרתי. אחרי שנתיים יחד יש לו בטחון שלא היה לי בכלום מעולם. הוא פשוט יציב ואמין כמו סלע ואני בשוק שמצאתי שותף כזה.

היו לנו המון משברים אישיים וזוגיים בדרך ואנחנו לא חיים את האיזי לייף. אבל לא הייתי מחליפה את היום הכי קשה שהיה לנו יחד ביום כיפי ומקסים במקום אחר.
פשוט כי היינו ביחד.
אתמול אמרתי לו שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ואני מאוד מקווה שהוא הבין את העומק של הכרזה כזו מצדי.

אני מקווה שגם אחרי הלידה ימשיך להיות לנו טוב ביחד ושרק נתפתח ונגדל. אני מרגישה שבשנתיים האלו גדלתי ובגרתי ומצאתי את המקום שלי מהרבה בחינות, והרבה בזכות הקשר הזה.

 

[בטי גורן]

שרשור חשוב לאחר לידה

כמה חיוכים, כמה אהבה...

זה ממש חשוב לפעמים לקחת כמה רגעים ולהיזכר במה הביא אותנו להיות ביחד, למה החלטנו להביא ילדים ביחד. במיוחד, בחיי היום יום האינטנסיביים ומלאים בעייפות, בטיפול בתינוק/ת/ות וילדים...

אז אם מתאים לך, אולי תספרי גם לו על השרשור הזה ועל הזיכרונות ועל מה שכתבת. כי אולי הוא כבר לא ממש זוכר שאת מרגישה ככה כלפיו, בתוך האינטנסיביות של הטיפול בתינוק/ת. אולי הוא לעיתים חש כמו הצלע השלישית, כמו איזה מישהו בינך לבין המאהב החדש שלך (התינוק).

ואני מתארת לעצמי שיש אמהות שקוראות את השרשור הזה והלב שלהן נצבט. כי הן כל כך כועסות על בן הזוג שהן לא מסוגלות להרגיש את כל הרגשות החמים האלה כלפיו. וזה גם בסדר.

אני רוצה להגיע לדבר בשבוע הבא על המורכבויות והקשיים, מתוך זה שאתן זוכרות ומגיעות עם כל הבסיס האיתן הזה (למי שמגיעה ככה, כלומר). אז תודה לכן יקרות ונתראה בשבוע הבא

 

[שונצו]

ההיכרות שלנו....

למה בחרתי בו, קודם כל - בגלל הקרבה הגאוגרפית. הוא גר אז בראשון, אבל למד באוניברסיטה העברית (בירושלים), וגר בעיר (היה גר במעונות תקופה, ואז עבר לגור במרכז העיר).
אני גרתי בקיבוץ לא רחוק מהעיר (אותו אחד שאנחנו עוברים אליו בסוף החודש הזה), והתאים לי שהוא יחסית קרוב.

במה התאהבתי - בשלווה, ותחושת הבטחון שהקרין.
ברגע הראשון שראיתי אותו במציאות (ראיתי גם תמונה במחשב כי זה היה דרך קופידון), עברה לי בראש המחשבה- הוא בסדר.
זה מישהו שאני יכולה לחיות איתו את כל חיי.

הרבה יותר מאוחר גיליתי את החוש השישי שלו, וזה בדרך כלל ממש כיף שהוא יודע בדיוק מה אני חושבת רק מלהסתכל עליי...

בשבוע שעבר נסענו אחה"צ לבית החדש בקיבוץ עם עמריקי ואופצ'ו, ותוך כדי שהוא עושה סיור לאופצ'ו ומסביר לה מה הולך להיות איפה, הוא הגניב אליי חיוך ואמר- "אני רואה אותך מסתכלת עליי וחושבת- איך הוא כבר יודע איפה כל דבר יהיה?"

הפעם זה לא היה בדיוק במלים האלה.
בדרך כלל הוא גם קולע בדיוק לניסוח שעבר לי בראש

אהבתי גם את הסבלנות שלו. בהתחלה זה התבטא בתחום הזוגי (לא לחץ להתקדם), אבל הוא הרבה יותר סבלן ממני בהכל, וזה תענוג בדרך כלל... הוא משלים אותי.

בשנתיים שלוש האחרונות הוא השתנה קצת והשלווה והסבלנות הלכו לאיבוד קצת, וזה די מפחיד לראות אדם, שהיה סלע מבחינה רגשית, מתפרק לך מול העיניים.
אני מקווה ומאמינה שזה ישתפר בשנים הקרובות, כשמצבנו ישתפר.

 

[יול6]

היו זמנים...

אנחנו מכירים כבר 16 שנה, מתוכם 14 שנה ביחד.
הימים ימי הצבא, אני משרתת בבסיס נידח במרכז הארץ, יחידה קטנה. באוטובוסים נוסע איתי מישהו מהבסיס עד לבית. ממש אותן תחנות. הוא מאוד מאוד גבוה, ויש לו משקפי שמש שמכסות חצי פרצוף. הוא גם כל הזמן מחייך אלי. לקח לי זמן לקלוט שיש לו את אותן התגיות שלי. מסתבר שאנחנו באותה יחידה, ואני קומה מעליו. הוא התחיל לבוא לבקר במשמרות לילה שלי וזכה לכינוי "צומת" ("אני צריכה לסיים את השיחה, הענק הגיע וצריך לתת לו צומת לב").
באותו זמן דיברתי באיי-אר-סי באינטרנט עם כמה אנשים- הפלא ופלא, מסתבר שהוא אחד מהם. הפכנו לחברים טובים, אני הייתי תפוסה ואחרי שברון לב רציני. הוא היה תפוס... כשהוא הפך לפנוי ניסיתי לשדך לו חברה שלי. זה לא עבד.
שנתיים אחר כך שנינו היינו פנויים ומאז הכל הסטוריה.
אני בעיקר זוכרת ומעריכה את היכולת שלנו לדבר במשך שעות. אז, כשהיינו צעירים היינו יכולים פשוט לשבת ולדבר במשך שעות. אפילו עוד לפני שהיינו ביחד. היום יש לנו פחות זמן, אבל עדיין בערבים, אחרי שהילדים ישנים, אני מגלה שבמקום ללכת לישון נשארנו לדבר.