משתפת גם
הכרנו לפני חמש וחצי שנים, בחנוכה, דרך חברים משותפים.
שנינו היינו למודי זוגיות קודמת, שכמעט הובילה לחתונה. הוא אפילו היה מאורס.
לפני שנפגשנו התכתבנו במסנג'ר במשך כשבוע, וכבר שם ידענו שנתחתן ואפילו ידענו איפה נגור
הוא שלח לי תמונות שלו, סיפר על עצמו. ואני התאהבתי בצורה טוטאלית. וכך גם הוא.
כשנפגשנו, עשינו זאת ליד הבית שלי. ישבנו בגינה והוא סיפר לי עוד על עצמו (ועל האקסית
).
אני, שהייתי מאוהבת לחלוטין, לא יכולתי להביט לו בעיניים והייתי קרה ומרוחקת, והוא חשב שלא בא לי עליו
בפגישה השניה הוא הביא לי שרשרת עם תליון של נבל אירי קטן, עם הקדשה מרגשת, והסביר שהוא קנה את השרשרת בטיול שלו לאירלנד שממנו חזר לפני כחודש, לפני שהכרנו. הוא החליט לקנות תכשיט לאהובתו העתידית וכשזו תופיע לתת לה אותו
התחתנו בדיוק שנה לאחר שהכרנו. באנו שנינו מרקע דתי לאומי.
שנינו עברנו שינויים עצומים בארבע וחצי שנות נישואינו.
אני גיליתי את הפמיניזם, מה שהעמיק אצלי עוד ועוד ועוד ועד היום אני מעמיקה לתוך הנושא הזה.
הספקתי לחזור בשאלה, להחליט שבכל זאת חלק מהדת חשוב לי וכרגע להגדיר את עצמי כרפורמית וואנאבי. אני עדיין לא סגורה על עצמי.
הוא הפך מגבר דתי שהולך עם העדר לגבר עם חשיבה עצמאית שפועל לקידום מניין שוויוני בקהילה שלנו, מיוזמתו.
הוא הגיע איתי לפגוש את המשפחה הביולוגית שלי (אני מאומצת), והיה שם איתי כשבישרתי לאמי הביולוגית שאת ילדינו העתידיים היא לא תוכל לראות (יש סיבות, אנחנו לא סתם מרושעים). וחיבק אותה כשהיא בכתה.
והוא חיבק אותי כשאני בכיתי לו כשראיתי זונות בתל אביב ואמרתי לו שאני יכולתי להיות האשה הזו, שעכשיו מישהו קונה אותה לשעה ויעשה בה ככל העולה על רוחו
לא הייתי מצליחה לצמוח ככה אם הוא לא היה הגבר שלצידי
שתמך בי ותומך בי לאורך כל הדרך.
יובל הוא האיש המושלם בשבילי, והבנתי את זה רק אחרי שנישאנו. ומיום ליום אני רק מבינה עד כמה.
איש שאוהב אמנות, גבר שכשנכנסתי אליו לחדר שלו בבית הוריו גיליתי ארמון של יצירות אמנות.
חלקן הוא עשה, וחלקן הוא קנה.
שותף מלא בהכל, מההתחלה.
מקשיב, מנחם, מחבק, הולך איתי יד ביד בהתפתחות הדעות העצמאיות שלי.
יודע לא להסכים עם מה שלא נראה לו בצורה מכבדת.
יש לנו גם טעם זהה כמעט לחלוטין בכל דבר.
ועכשיו הוא אבא. ואין דבר שיותר מרגש אותי בעולם מלראות אותם ביחד. אותו ואת הבת שלנו, ורד.
ורד, זכית לאבא מדהים מאין כמותו
לשאלתך, משהו מיוד שהתאהבתי בו זה הקשר המכבד שיש לו להוריו.
הוא מעולם לא היה תלוי בהם או כרוך אחריהם, אבל כיבד ומכבד אותם בצורה בלתי רגילה.
אני זוכרת שלפחות פעמיים כשרציתי להיפגש איתו הוא ביקש לא להיפגש באותו היום כי באותו השבוע הוא לא היה מספיק פעמים בארוחת הערב המשפחתית... הוא הקפיד לפחות פעמיים-שלוש בשבוע להיות בארוחות האלו עם הוריו.
הוקסמתי מזה, מהאכפתיות שלו.
וגם היום בכל פעם שהם צריכים משהו הוא מתאם איתי מתי נוח שילך והולך. תמיד אחרי ההשכבה של ורד, אחרי ארוחת ערב ואחרי שאנחנו מבלים זמן מה בצפיה באחת הסדרות האהובות עלינו.
הוא לא יתן לשום דבר לבוא לפני הזוגיות והמשפחה שלו.
אינ אוהבת אותך כל כך כל כך
