לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
4577145,771 עוקבים אודות עסקים

פורום הורים לתינוקות

נולד.ה לכם תינוק.ת חדש.ה? 
זה המקום בשבילכם!!
אנחנו כאן כדי לדבר על כל מה שמעניין הורים לתינוקות: 
חיתולים, משחות, הנקות, תמ"ל, שינה (או חוסר בשינה), גזים, טעימות, בכי, איך להיות הורים ולהישאר בני אדם... 
מקבלים באהבה ובלי ביקורת את כל השאלות וכל הקיטורים, ומנסים ביחד ללמוד מנסיון, להתמודד עם בעיות, להחליף חוויות וגם להשוויץ קצת בגוזלים שלנו ... 
 
מנהלת הפורום: פיצי ופיצית היא אמא לתאומים, יועצת שינה ומדריכת הורים לתאומים

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הורים לתינוקות

נולד.ה לכם תינוק.ת חדש.ה? 
זה המקום בשבילכם!!
אנחנו כאן כדי לדבר על כל מה שמעניין הורים לתינוקות: 
חיתולים, משחות, הנקות, תמ"ל, שינה (או חוסר בשינה), גזים, טעימות, בכי, איך להיות הורים ולהישאר בני אדם... 
מקבלים באהבה ובלי ביקורת את כל השאלות וכל הקיטורים, ומנסים ביחד ללמוד מנסיון, להתמודד עם בעיות, להחליף חוויות וגם להשוויץ קצת בגוזלים שלנו ... 
 
מנהלת הפורום: פיצי ופיצית היא אמא לתאומים, יועצת שינה ומדריכת הורים לתאומים

לצפיה ב-'קודם קול אמא : הפנטזיה למול המציאות באימהות |'
קודם קול אמא : הפנטזיה למול המציאות באימהות |
<< ההודעה הנוכחית
02/07/2012 | 11:05
43
733
שלום לכן,

הנושא של הפינה היום הוא הפנטזיה שהייתה לנו לפני האימהות - על עצמנו כאימהות, על התינוקות שיהיו לנו, לעומת המציאות שלנו כיום.

כשהיית בהריון, על מה פנטזת "בחופשת" הלידה (זוהי לא חופשה ולכן שמה את המושג במרכאות)? מה פגשת בפועל?

איזה תינוק או תינוקת דמיינת? ומה פגשת בפועל?

רוצה רק להזכיר את הכלל בפינה הזו כל הרגשות לגיטימיים. הכל קביל. הכל בסדר. זה המקום גם לפגוש בתוכנו את החלקים שלא פשוט לנו לפגוש לעיתים, מתוך הכרה שמשהו יתרחש וינוע אם נפגוש וניתן מקום לאותם חלקים (רגשות, מחשבות וכדומה). ודבר נוסף: אלה הם רק חלקים בתוכנו ולא כל ההוויה שלנו.   

מצפה לקרוא אותך, כרגיל,
בטי
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'איך באת לי בזמן....'
איך באת לי בזמן....
02/07/2012 | 12:07
4
577
בין הרצוי למצוי- קו חצוי....
אני אמא לגור מתוק וחמוד בן 5 חודשים. אני אמא אוהבת,מפנקת,מחבקת והמון מנשקת, אבל אני אמא עייפה כל כך,אמא מותשת,אמא מתוסכלת.

ההריון עבר בצורה תקינה על אף היותו הריון בסיכון, אני פינטזתי על לידה טיבעית ביותר וקיבלתי לידה טיבעית ( עם אפידורל כמובן) שהסתיימה בואקום ותפרים איומים. (כמובן שלא ידעתי למה לצפות, זהו בני הבכור)
ההחלמה הלא צפויה היתה קשה מאוד, וההסתגלות למצב החדש שהכיל בתוכו תינוק טרי טרי, אמא ואבא טריים וכלבה אחת גדולה,רגישה ועצובה ( שהצעצוע החדש לא משחק איתה וגם אסור ללקק אותו) היה קשה מאוד.

כיוון שהגור נולד בחורף את החודשיים הראשונים שלנו יחד העברנו בתוך הבית סגורים ועטופים בשכבות.
אני אישה עצמאית, אוהבת את האפשרות לבחור בין המנוחה והעשייה, ולפתע הכל השתנה.
כיוון שהקטן נולד באמת קטן, בתחילת הדרך הוא היה מחובר אלי לשד ולא יכלתי לזוז ליותר משעתיים, וגם ככה כאמא טרייה וחרדתית לא נתתי לאף אחד לשמור עליו לבד.

את ה״חופשה״ העברתי בהחלמה מהלידה תוך כדי טיפול בבית, טיפול בגור,טיפול בבעל ובכלבה, כולם היו זקוקים ליחס מיוחד ואני הרגשתי שהמהות שלי הופכת להיות מהות של פרה חולבת/עוזרת בית/מטפלת.

חשבתי שהחופשה אמורה להיות חופשה, שאשב עם הקטן בבתי קפה עם חברות שילדו או שנמצאות בחופשות משלהן, חשבתי שאסע לטייל איתו באוטו לאן שבא לנו, שהכל יזרום לנו כמו בסרטים ( עאלק) שהבעל יהיה רגיש ותומך....

בפועל היה חורף קר וגשום אז לא יכלתי לצאת איתו יותר מדי מהבית, קשה לי להניק מחוץ לבית ( עדיין מניקה באופן מלא ועכשיו התחלנו טעימות), הבעל חזר לעבוד מלא שבוע לאחר הלידה ושכח את הרגישות מחוץ לבית , ואני מותשת,מתוסכלת ובעיקר עייפה.

לגבי הגור, הוא טוב ומצחיק, פעלתן לא קטן ומתקדם בקצב מדהים ( טפו טפו טפו) , מעבר לבעיות כאלו ואחרות שאני מאמינה שרובנו חוות, הוא באמת מותק של ילד ולא יכלתי לבקש יותר טוב מזה.אני מאוהבת בו מעל הראש וזה בהחלט נראה הדדי.
אני חושבת שהבעיה היא בהסתגלות למצב החדש והלא מצופה, בבהתאוששות פיזית ונפשית מחוויה מדהימה אבל לא קלה בכלל.
אני מייחלת לעצמי לחזור לעבודה, להרוויח את לחמי ( ואת שכר הגננת) ביושר, ליצור תקשורת עם אנשים בגילי בשפה בה אני רגילה לתקשר ( ולא השפה התינוקית עם הטון הגבוה) , לחזור לעצמי, ברמה הנפשית והפיזית, להרגיש שהחיים שלי חוזרים למסלולם.

לא כל הפנטזיות נועדו להתגשם, נכון?!
תודה על המקום לשחרר ולהוציא  
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-' מזדהה עם כל מילה ומילה'
מזדהה עם כל מילה ומילה
02/07/2012 | 20:03
173
הבעל שחזר לעבודה והטיפול האינטנסיבי... התחושה שלא היתה חופשה בכלל ואי אפשר לצאת מהבית בחורף ההוא (טוב, אין חשק לצאת מהבית גם ככה).
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'תודה לך'
תודה לך
03/07/2012 | 10:32
2
111
המילים שלך מרפאות, הן משחררות ומאפשרות להמון אמהות שקוראות אותך עכשיו להזדהות, ולהרגיש רגע בסדר, שזה לגיטימי שזה נורמלי להרגיש אכזבה, קושי, ניפוץ הפנטזיה.

את הסיפור הזה שהוא אינדיבידואלי שלך, אני שומעת פעמים רבות מאמהות רבות, ולכן הוא מרגיש לי אפילו קולקטיבי.

הציפיה ללידה מסוימת, שלא קרתה.

ההחלמה הלא פשוטה.

המעבר מעצמאות לתלות ולטיפול בכולם.

הבדידות.

הציפיות האלה שלנו לא הגיעו סתם כך. הם הגיעו מהחברה, מהתרבות, מסרטים, מפרסומות, מהאמהות שלנו, מחברות, מהחינוך.

ישנו כזה לחץ להביא ילדים לעולם, שאף אחד לא בא ומספר את הקשיים הכרוכים במעבר, את ההתמודדויות הלא פשוטות של המעבר (ככל מעבר בחיים ובטח שמעבר כה משמעותי) וכמה חשוב זה לכתוב את כל זה ולחשוף את המורכבויות של החיים (שגם הופכות אותם למעניינים

בקיצור, תודה רבה לך יקירתי. את בהחלט לא לבד בסיפור הזה. רוצה רק לשאול אותך, כרגע, האם יש לך מקום לשתף את כל זה? לעסוק בזה? האם יש לך רצון כזה?
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'תודה על המקום לשתף '
תודה על המקום לשתף
03/07/2012 | 11:24
1
86
קודם כל ( ואחרי שקראתי שוב את מה שכתבתי) אני חייבת להוסיף כמה מילים טובות -

באנו להורות מבושלים היטב מבחינת הגיל והמקום של החיים ( אנחנו בני 38 ו- 36 ) ושנינו מקבלים את השינוי ידיים פתוחות ולב אוהב. זכינו בילד לתפארת מדינת ישראל, חייכן וחכם וזריז ומתוק ( הוא מת עלי... ) ומעבר לכל הימים הקשים וגילויי הכוחות שיש לנו, אנחנו זכינו להרבה ימים של צחוק ושימחה והמוווון נחת מהקטנצ׳יק כך שבדיעבד על כל שלב וצעד שעברנו אנחנו מודים עם חיוך ( ויודעים שהנה עברנו עוד שיעור בחיים).
במשך תקופה השתתפתי במעגל אמהות, כרגע לצערי זה מעבר ליולת הכלכלית שלי ( אני לא עובדת) , אז בנתיים האוזן של אחותי ״ סופגת ״ אותי.
אגב,משיחות איתה, למדתי שכל חברותיה האמהות הטריות, וחברותיי שלי, חוות את אותן קשיים ושינויים וברור לי שאני לא לבד בתחושותיי, איפשהו זה מאוד עוזר ומקל על ההרגשה של הלבד.
אז שוב תודה על המקום לתת לנו להפתח ולשחרר, זה לא מובן מאליו.

למה התכוונת בשאלה שלך , האם הכוונה היא להשתתף במעגל אמהות או משהו אחר ?
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'גם המילים הקודמות טובות '
גם המילים הקודמות טובות
03/07/2012 | 11:28
69
הכל בסדר.

תודה לך על מילותייך. התכוונתי בשאלה שלי למקום כמו מעגל אמהות, או אולי מקום אחר שלא בהכרח חייב להיות מעגל אמהות פורמלי. מפגש אמהות, חברות וכו'.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'נושא מצויין בחרת'
נושא מצויין בחרת
02/07/2012 | 12:20
2
371
כשגיליתי שאני בהריון הייתי מופתעת עד מאוד (נאמר שיהיה צורך בטיפולי פוריות) אבל גם מאוד שמחתי.
אחרי שגיליתי שיש לי בת לא הייתה מאושרת ממני-וכמו ילדה כל ההריון פנזטזתי איך אני אלביש לה שמלות וכמה היא תיהיה יפה.
עבדתי המון שנים עם ילדים בכל הגילאים אז הייתי בטוחה שיהיה לי יחסית קל והמון כייף נשחק ביחד אני אלמד אותה וכמה סיפוק יהיה לי כשהיא תחזור אחרי.
חופשת לידה אוי כמה חלמתי עליה וחיכיתי לה בפועל אני מצטערת שאת האומץ לצאת עם עגלה באוטובוס קיבלתי הרבה אחרי, החופשת לידה הייתה קשה ההלם מהלידה הלילות ללא שינה (אני אדם שמאוווד אוהב לישון) חמותי שהגיעה בימים הראשונים מבחינתי גרמה למצב להיות יותר קשה, התעקשה שאני אניק למרות שמראש החלטתי שאני לא רוצה,זרקה כל מיני הערות שזה מצב רגיל אבל כשאת מלאת הורמונים הרבה יותר קשה.
סך הכול החופשת לידה הייתה קשה המון בכי ותסכול,כשאמרו לי קודם שיהיה משבר לא חשבתי שהוא יהיה כל כך גדול, הכאבים הפריחה שלקח לרופאים הרבה זמן לתת לי טיפול נכון.
התינוקת שלי הייתה מקסימה הגזים לא היו נוראים ודווקא הלילות הסתדרו די מהר שלא כמו עכשיו חוץ מהוירוס שחטפה בגיל חודש וחצי וכמעט אישפזו אותה עד היום אני זוכרת כמה בכיתי רק המחשבה על אישפוז וכמה היא סובלת עכשיו.
הפנטזיה על אימהות הייתה והתנפצה בחודשים האחרונים רציתי להיות אמא מושלמת שתחנך רק בדרכי נועם בלי צעקות ובלי להתעצבן,לקח לי המון זמן להשלים עם זה שזה כבר לא יקרה,כמה קשה שזה ישמע בלילות הלבנים אני  לפעמיםמתעצבנת ורק מתחננת שתלך לישון כבר ואח"כ כל כך כועסת על עצמי אני מבינה שברוב הפעמים משהו מציק לה ומן הסתם שדווקא היא לא עושה לי אבל כל כך קשה לי לא לישון ויום למחרת לקום לעבודה שמצריכה המון המון סבלנות.
אני כועסת על עצמי שלעיטים אין לי מספיק סבלנות לקטנה האהובה שלי ואני רק רוצה כמה ד"ק של שקט מצד שני אני מבינה שזה גם אנושי בכל זאת לטפל בילדה רוב שעות היום ולעבוד בעבודה שמצריכה אין סוף סבלנות מצריכים ממני המון אנרגיות שהרבה פעמים אני מרגישה שאין בי מה שגורם לתסכול עוד יותר גדול.
מצד שני יש גם ימים שאני גאה בעצמי שכמו שרציתי הילדה תיהיה בבית עד גיל שנה ואפילו חודש יותר ושבכל זאת אני מצליחה להעביר איתה המון זמן איכות וגם לעבוד ולא להיות תלויה בבעלי  מבחינה כספית(נושא שלי מאוד חשוב אבל זה לפינה אחרת)

וואו כמה חפרתי סליחה מראש
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'חפירות נפלאות ומאוד רלוונטיות'
חפירות נפלאות ומאוד רלוונטיות
03/07/2012 | 10:42
1
86
תודה על השיתוף הזה.

אני מרגישה שהייתה לך כאן הזדמנות לחזור אחורה עוד להריון ולראות את התהליך שעבר עליך מאז ועד היום.

הפוסט שלך התחלק ל-2: הקשיים שהיו בתקופה הראשונית לאחר הלידה והקשיים שאת מתמודדת איתם היום.

האם את מכירה את המושג "אמא טובה דייה" של ויניקוט? ויניקוט הפסיכואנליטקאי דיבר על כך שאין אמהות מושלמות, ושזה גם חשוב שאין אמהות מושלמות כי  ילדים צריכים לגדול עם סף מסוים של תסכול על מנת להתפתח.

ישנן רק אמהות טובות דיין. וזו האמא שאת. את הכי משתדלת בעולם עבור הבת שלך, אך לפעמים קשה לך ואת חסרת סבלנות. את אנושית. מה לעשות?

האם תוכלי להתייחס לעצמך בחמלה במקומות שאת שופטת את עצמך? האם תוכלי להיות אימהית כלפי עצמך גם במקומות האלה?

ואולי גם שווה לזהות במקומות הקשים, של התסכול וחוסר הסבלנות, מה עשוי לעזור לך. אולי קצת יותר עזרה? מקרובי משפחה אם יש או ביביסיטר? אולי חסר לך זמן שהוא זמן איכות עם עצמך בלבד? ברגע שאנחנו פנויות לעצמנו, אנחנו יכולות הרבה יותר להתפנות גם לטפל בילדים שלנו. אולי כשאת מזהה את חוסר הסבלנות מגיע, לנשום כמה נשימות עמוקות ואז לפעול?

כתבתי לך דברים שאני משתדלת לעשות (לא תמיד זה מצליח לי כמובן) ושעוזרים לי, אבל כדאי לבדוק עם עצמך מה עוזר לך שם במקומות האלה.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'בטי את מדהימה '
בטי את מדהימה
04/07/2012 | 11:55
17
מה שאני מנסה להסביר לבעלי כבר 11 חודשים את הבנת ב5 ד"ק!!

נכון שאני משתדלת להיות האמא המושלמת כמו שאני מתארת אותה אבל אני חושבת שאני יכולה להשתדל יותר,נכון אני אנושיים  ומותר לטעות כמו שאמא שלי טעתה ועדיין קשה לי.

אכן יש פעמים שאני מרגישה שהסף סבלנות שלי נגמר ואז גם היא ליה בוכה במיטה אני משאירה אותה בוכה והולכת לשטוף פנים ולהירגע.

אבל כמו שכתבתי בתחילה ההודעה את הבנת שאני פשוט זקוקה נואשות לזמן איכות עם עצמי(ולא בעלי היקר 10 ד"ק של מקלחת לא נחשב זמן איכות עם עצמי) אני יודעת שזו אשמתי שאני לא דורשת מספיק בתקיפות ועדיין אני מצפה לקצת הבנה.
מבחינת הורים שניהם גרים קרוב אחד לשני אבל אנחנו 5 שעות נסיעה מהם וגם כשמגיעים לא ממש מקבלים עזרה אמא שלי חולה ואין לה אפשרות וחמותי עדיף להתעלם.
בייבי סיטר אני מאוד רוצה אבל קשה לי לשחרר ובעלי לא מוכן לשמוע על זה.

בכל מקרה המון תודה על ההבנה ועל המקום לפרוק.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-''
02/07/2012 | 12:41
3
412
דווקא התכונה השלילית שלי שאני הכי מתבאסת ממנה שיחקה תפקיד מכריע בתחושות שלי מאמהות
יש לי בטחון עצמי נמוך, אני עובדת על זה, אני כבר לא נלחמת בזה, אני מחזקת את עצמי..אבל בינתיים זה מה יש.
ועמוק בפנים, הייתי די חרדה מאיזה הורה אני אהיה. אני חשבתי שלא אהיה סובלנית, שלא יעניין אותי, פחדתי שלא יהיה לי קשר טוב עם התינוק ובכלל אף פעם לא התלהבתי מילדים או מתינוקות אחרים.
לא ציפיתי מעצמי יותר מדי וגם לא ציפיתי יותר מדי מהחוויה כולה.
בגלל שבהריון ראשון העובר הפסיק להתפתח ונאלצתי לעבור הפלה, גם במהלך ההריון "שמרתי מרחק" הרבה זמן ממחשבות על לידה ועל הורות. פחדתע להקשר לעובר שלי ברחם, הייתי קרירה.
אבל איך הכל השתנה אחרי לידה!!!
איזה עולם חדש גיליתי!
חוויה של אמהות חיזקה את הביטחון העצמי שלי, גם פסיכולוגית וגם בגוף שלי. גיליתי בי רמות חדשות של סובלנות, אהבה, חמלה, אמפטיה ועוד דברים נפלאים.
גיליתי עד כמה בעלי הוא בן אדם מדהים ושאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות וכמה דברים אני פתאום יכולה ללמוד ממנו.
תינוק הכי חמוד בעולם יש לנו יש לו אישיות, יש לו דעות, הוא איש קטן והכי אהוב עלינו בעולם. אני נהנית מהסקרנות האינסופית שלו לגלות את העולם, מהדברים שהוא לומד ועושה, מאיך שהוא משתנה כל הזמן.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'וואוו... איך ריגשת אותי'
וואוו... איך ריגשת אותי
02/07/2012 | 12:57
91
לצפיה ב-'מרגש ביותר!'
מרגש ביותר!
02/07/2012 | 22:39
26
לצפיה ב-'מקסים ומרגש מאוד'
מקסים ומרגש מאוד
03/07/2012 | 10:44
44
במיוחד בשל היסטוריית ההפלה.

תודה רבה על השיתוף הזה. לעיתים הפנטזיה איננה ורודה אלא יותר אפורה, שחורה, ואז ההפתעה עשויה להיות לטובה וחיובית. איזה כיף!

הגילוי שלך מאוד מרגש וגם מהדהד חוויות של נשים רבות. תודה.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'כתבתן את המחשבות שלי בדיוק...'
כתבתן את המחשבות שלי בדיוק...
02/07/2012 | 17:57
3
268
הייתי בטוחה, באלף אחוז, שאהיה אמא סבלנית, רגישה, אוהבת, תומכת, מכילה - עד אין קץ. והייתי בטוחה שכל יום הבית יהיה נקי, אחרי שאעשה טיול בעגלה המושלמת שבה שוכבת לה נסיכה ורודה ומחייכת, ואכין משהו מדהים לאכול....
בפועל, הבית מלוכלך, כואב לי הגב, אין לי סבלנות לבשל ובטח שלא משהו מדהים, הנסיכה שונאת לטייל בעגלה ומוכנה רק בסלקל או במנשא, והכי גרוע שלפעמים אני מאבדת סבלנות... כשהרדמות לוקחות חצי שעה ויותר, כשהיא צורחת וצורחת וצורחת- אני לפעמים רק רוצה שתישן כבר, מרימה אותה בחוסר סבלנות, מדברת בטון כועס, וכל כך כועסת על עצמי אחר כך  :(  
עוזר לי לקרוא שגם אמהות אחרות לא חיות את הפנטזיה, כי כשאני רואה אמהות בארומה תמיד הן נראות לי כל כל שלוות ומאושרות...
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'וואו, טוב לקרוא שאני לא (הייתי) לבד'
וואו, טוב לקרוא שאני לא (הייתי) לבד
02/07/2012 | 20:00
175
עכשיו הילד שלי גדול   (שנה ו-3 חודשים)

עכשיו, כשהוא מבין וקולט מה סביבו ועצמאי, ואנחנו יכולים לצחוק שעות יחד - אני יכולה סופסוף לומר שהפנטזיות שלי התגשמו

בחופשת הלידה? לא ממש... הכל היה בהחלט כפי שאת מתארת כאן.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'מזדהה מאד....'
מזדהה מאד....
02/07/2012 | 22:09
42
לצפיה ב-'קראי את התגובה שלי לננסי בוטוין'
קראי את התגובה שלי לננסי בוטוין
03/07/2012 | 10:48
78
והמשפט הזה שלך:

"עוזר לי לקרוא שגם אמהות אחרות לא חיות את הפנטזיה, כי כשאני רואה אמהות בארומה תמיד הן נראות לי כל כל שלוות ומאושרות..."

הוא הרציונל לעשייה שלי - להנחיית מעגלי אמהות בהן כולן עדות לכך שלא כולן חיות את הפנטזיה. אני מבטיחה לך שגם אמהות אחרות בארומה שמסתכלות עליך, חושבות אותו דבר. וגם אם נפלה בחלקן תינוקת רגועה ושלווה, הן עסוקות בנושאים אחרים, אולי הקשר עם אמא והחמות, אולי הזוגיות אולי החזרה לעבודה.

זה שהן נראות שלוות ומאושרות - זו השלכה של הפנטזיה. זו לא בהכרח המציאות. נקודה למחשבה ותודה על השיתוף.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'ככה נראתה הפנטזיה שלי לגבי אימהות:'
ככה נראתה הפנטזיה שלי לגבי אימהות:
02/07/2012 | 18:30
4
829
מה שקרה בפועל, well... לא ממש דומה...


*לא יודעת מה החוקים פה לגבי צירוף תמונות, אבל בכל מקרה מצרפת את הקישור.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'תודה'
תודה
03/07/2012 | 10:50
2
256
האם בכל זאת תרצי לשתף אותנו מה קורה בפועל? כי כל אחת יכולה לפנטז עכשיו דברים שונים.

אני למשל מנחשת שלא הצלחת להניק. האם זה נכון?
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'ניחוש מוצלח '
ניחוש מוצלח
03/07/2012 | 11:44
1
231
לא הצלחתי להניק למרות שמאוד הייתי נחושה בהתחלה להניק. אמרו לי שזה קשה, הזהירו אותי. אני חשבתי- "כמה זה יכול להיות קשה אם עשו את זה בלי סוף לפני?" בפועל זה היה מאוד קשה ומבלבל-כמה אכל, למה הוא יונק כל חצי שעה-שעה, יש לי\אין לי חלב...
בתמונה הזו נתקלתי עוד לפני שילדתי ואני ממש זוכרת אותה צרובה לי כהתגלמות האושר בהורות.
היום, 7 וחצי חודשים אחרי אני יכולה להגיד שהגשמתי את הפנטזיה בחלקה, יש לי תינוק מקסים ואני מאוהבת בו.
מלבד ההנקה היו לי מלא פנטזיות שקשורות להורות, חלקן התגשמו וחלקן נזנחו לטובת המציאות.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'שוב תודה '
שוב תודה
03/07/2012 | 11:58
37
לצפיה ב-'גם אני'
גם אני
03/07/2012 | 12:27
94
ממש אוהבת את התמונה הזו! נתקלתי בה במהלך ההריון והיא זו שנתנה לי את ההשראה של הנקה בשכיבה, ואפשר לומר שזה בהחלט שינה את חיי (מעניין אם הייתי מגיעה לתנוחה הזו גם בלעדיה ומתי)
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'האמת? ואל תהרגו אותי, אבל התגשמות הפנטזיה..'
האמת? ואל תהרגו אותי, אבל התגשמות הפנטזיה..
02/07/2012 | 21:34
6
580
ואם כבר יש דברים שחששתי מהם נורא והתבדיתי..

רציתי בת, נורא נורא רציתי בת! וקיבלתי. והיא ניראית בדיוק כמוני. והיא יפהפיה ומתוקה ומקסימה וצחקנית ומתרפקת ואוכלת וישנה.
נכון, היא אכלה כל שעה וחצי למשך שעה בחודשים הראשונים (ביום, לא בלילה), אבל צפיתי שזה יקרה. היה קשה והתגברתי.
היא לא הסכימה לישון בעריסה במשך חודש וחצי-אז היא ישנה עלי ועשינו בעל כורחינו "עיקרון הרצף" ו"הורות אטאצ'מנט". והיה לי דווקא כיף לישון איתה מחובקת
והיו לה גזים בכל שעות היממה ולא "בשעות הערב" כמו בספרים אבל היא היתה נרגעת עלי ומתרפקת.
אבל היא ינקה מעולה מיד.
והבדילה בין יום ולילה די מיד (עזרתי לה בכך שכל ערב מ6 עמעמתי אורות)
וישנה 6-7 שעות רצוף מגיל חודשים
ולבד במיטה שלה מגיל חודשים וחצי.
וכשעברה את משבר השינה בגיל 4 חודשים (ועוד איזה משבר שינה) היא יצאה ממנו חיש מהר עם יעוץ שינה. למדה טיקטק את הטריק ונרדמה במיטה, עברנו את השלבים בתוכנית במהירות שיא. וגם לקחת מוצץ לבד למדה תוך יום, וגם לישון בעריסה ולא עלי למדה תוך 4 ימים בלבד, ועכשיו לגן מסתגלת מהר..
היתהה תקופה שלימדתי אותה תוך שבועים לרווח האכלות , לישון תנומות יום (לא ישנה יום בכלל בגלל הגזים וההאכלות התכופות) ולישון בעריסה. הכל נלמד מהר בזה אחר זה. הרגשתי הרגשה שלא חשבתי שארגיש. הרגשתי קומפטנטית. תחושת מסוגלות כאמא. שאני אשכרה מצליחה בתפקיד הזה.

תבינו. עד גיל 24 לא רציתי ילדים. לא טיפלתי בתינוק עד טליה. ואני בת 32. אפילו בקושי החזקתי תינוקות! חששתי נורא מזה.
חששתי שאהיה בדיכאון אחרי לידה
שבגלל שאני עם הפרעת קשב אני לא אשים לב לדברים ואסכן אותה
שבגלל הפרעת הקשב יהיה לי קושי עם ריבוי המשימות
שאני לא אדע מה לעשות איתה כי אני לא טובה עם ילדים
והינה..
התאהבתי בילדה מעל לראש בשניה שראיתי אותה..
מדיכאון לא סבלתי (חששתי מזה עקב דיכאון קשה בנעורי)
ריבוי המשימות קל לי מתמיד ואני מוצאת כוחות שלא היו בי מעולם
אני מוצאת את עצמי פעלתנית ומחפשת מה עוד לעשות כשברגיל אני עצלה
אני מציבה לעצמי מטרה מה ללמד אותה ואילו הרגלים להקנות לה ועם קצת מאמץ מצליחה די יפה
ומצליחה פתאום להתחבר גם לילדים אחרים..
שמה לב לפרטים שלא היתי שמה לב אליהם בעבר כי הכל בשבע עינים בשביל הקטנה שלי


אז לא רק שקיבלתי את הפנטזיה שלי, גם הופרכו אחד אחד כל חששותי..
ברור שיש קשיים ודמעות ודכדוכים..
אבל ההורות שלי היא חוויה מעצימה עבורי כי היא מוכיחה לי שאני מסוגלת להתגבר על הקשיים שלי ולעשות דברים בביטחון.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'כ"כ מרגש...חשבתי שאני קוראת את עצמי לרגע'
כ"כ מרגש...חשבתי שאני קוראת את עצמי לרגע
02/07/2012 | 21:48
1
238
מילה במילה כולל ציוני הזמן והגיל
רק טוב!!
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-' תודה!'
תודה!
03/07/2012 | 07:38
74
טוב לדעת שאני לא לבד ויש עוד אמהות שהחוויה כ"כ טובה עבורן!
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'יש מקום פה לכולן '
יש מקום פה לכולן
03/07/2012 | 10:56
3
153
ולכל מיני סוגי חוויות.

בסך הכל, זה נשמע שהפנטזיה לא הייתה כל כך ורודה, היא הייתה מלווה בחששות מרובים מדיכאון, מקושי עם ריבוי המשימות, מזה שאת לא טובה עם ילדים. בנוסף חלמת גם על בת שתהיה דומה לך וקיבלת

והנה גילית על עצמך כוחות שלא ידעת על עצמך בעקבות האימהות, כמה שזה מרגש. גילית מסוגלות מדהימה, שלא ידעת על קיומה.

מקסים. תודה ששיתפת אותנו.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'חלמתי על בת, נקודה'
חלמתי על בת, נקודה
03/07/2012 | 11:05
2
178
זה שהיא דומה לי זה בונוס   סתם, אנחנו פשוט תמיד צחקנו כשהיתי בהריון שאנחנו מקווים שתיראה כמוני (לא שאני יפה או משהו , חוץ מלדעתו של בעלי) אבל שאת האופי תקבל מבעלי (וכאן הבדיחה האמיתית) כי הוא אדם הרבה יותר קל ונוח ממני. רגוע, ננוח, שקול, בלי "שריטות" (אנחנו צוחקים שהשריטה שלו זה שאין לו שריטות)

אף פעם לא רציתי ילדים, עד שהכרתי את בעלי, ולא היה לי חבור אליהם. וטחששתי שאני אהיה עצורה ומחושבת ולא אצליח לדבר בשפת תינוקות, להשתטות, לגעת ולחבק (אני מין יקית צינית שכלתנית כזו)
מה שנקרא-שטויות במיץ אני עושה את כל זה ועוד. ונהנית מזה! לפעמים מסתכלת על עצמי מהצד וצוחקת שאם היו אומרים לי לפני 10 שנים שככה אתנהג היתי צוחקת להם בפרצוף.
פתאום בגינה אני וטליה והצעצועים שאני מביאה הופכים לאטרקציה.. ותינוקות ופעוטות מתקבצים סביבי ואני מתייחסת לכולם והם מקשיבים לי.. ואפילו שאלו אותי כמה אני לוקחת לשעה! (חשבו שאני בייביסיטר, אני בת 32 וניראית 20 פלוס)

מוזר לאןהחים מובילים אותנו. ועם כל השינוי הזה לא מרגישה שאיבדתי את מי שאני. רק שהוספתי לעצמי עוד חלק. החלק ששייך לטליה שלי, אהובתי.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'המשפט האחרון שלך'
המשפט האחרון שלך
03/07/2012 | 11:25
1
116
מוזר לאן החיים מובילים אותנו. ועם כל השינוי הזה לא מרגישה שאיבדתי את מי שאני. רק שהוספתי לעצמי עוד חלק. החלק ששייך לטליה שלי, אהובתי.


כל כך מרגש אותי. העיניים שלי נוצצות.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'תודה! התרגשתי לכתוב!'
תודה! התרגשתי לכתוב!
03/07/2012 | 15:21
11
לצפיה ב-'אני חושבת שלא היתה לי ממש פנטזיה'
אני חושבת שלא היתה לי ממש פנטזיה
03/07/2012 | 00:29
2
202
אלא תיאור מאוד מציאותי של מה יהיה, כולל חששות, כמו שרשמו לפניי.. וחלקם התבדו אבל חלקם התגשמו..
התגשמו- למשל הקושי בלתקתק את סדר היום ולשלב גם בית גם עבודה גם ילדה גם זמן פנוי (או יותר נכון אין כזה בכלל ), היעדר זמן והתחושה שהזמן בורח מבין האצבעות, התחושה הזו שאני לא מפתחת אותה מספיק ולא עושה בשבילה מספיק ובגללי היא תתקע הרבה בבית (כי אני לא אוהבת לצאת כ"כ החוצה), רגשי אשם, עצבים, כעסים שזולגים בעיקר על בעלי (ועל עצמי)...  מה שהיה לי קשה לפני הילדה ממשיך להיות קשה (הרגלים, סדר יום, עבודות בית והתמדה... כל ארוחה שאני מכינה לה כאילו "ארוחה חד פעמית" כי קשה לי לדמיין לעשות שוב את המאמץ זה כאילו לא טבעי לי... אני מקווה שזה מובן)
גיליתי שאני כן מסוגלת לרצות לסדר את הבית כל יום ולהתמיד ב- 90 אחוז מהזמן וב- 90 אחוז מהעבודה שאני מסוגלת לתפקד ואף בצורה של מעבר למכנית בלבד גם עם מעט שינה (מה שלא היה קורה לפני הילדה), שאפשר לפעמים לתקתק סדר יום עמוס ולשרוד, שלמרות שאני שונאת הרגלים אני מסוגלת כן להתמיד בהם בשביל הילדה שלי...
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'תודה'
תודה
03/07/2012 | 11:01
1
51
הפנטזיה יכולה להתממש ולהפוך מציאותית. ואז אין פער גדול בינה לבין המציאות כפי שקרה במקרה שלך.

בדרך כלל, כשאין הפתעות גדולות, ההסתגלות מעט קלה יותר. האם את מרגישה כך?
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'מצד אחד כן'
מצד אחד כן
03/07/2012 | 18:45
26
ומצד שני ההסתגלות קשה בכל מקרה (פשוט דמיינתי אותה כקשה והיא כזו ) אז לא זה לא ממש מה שמקל.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'פנטזיה מול מציאות'
פנטזיה מול מציאות
03/07/2012 | 00:44
4
305
האמת שלפני שנכנסתי להריון חששתי מהאימהות, חששתי לעשות את הטעויות שנעשו איתי, חששתי שארגיש שאין לי זמן לעצמי, שלא אצליח לתת מעצמי ושלא אהיה "אימהית" מספיק. כשכבר נכנסתי להריון כבר לא חשבתי על זה והייתי עסוקה בכלמיני חרדות שקשורות לתקינות ההריון, העובר ואח"כ פחדים מהלידה...לא ממש חשבתי על האחרי כי שאר החרדות תפסו מספיק מקום

לגבי התינוקי, כשנכנסתי להריון הייתי משוכנעת שזו תהיה בת, חלמתי על בת, כנראה כדי לתקן את חוויות הילדות שלי...לא הכי בריא אבל זה מה שרציתי. ילדה שתזכיר לי את עצמי ושאוכל להיות בשבילה מה שלא היו בשבילי. אפילו שם כבר בחרתי לה. אלא שכבר בשקיפות אמרו לי "80% שזה בן" ובסקירה כבר לא היה ספק... הייתי נורא מופתעת, לא ברור למה, ולאט לאט הסתגלתי לרעיון של בן, ועדיין כשחלמתי (בלילה) על התינוק הוא היה תינוקת...

עוד ציפיה שהייתה לי כנראה בסתר הלב שאיכשהו התינוק יחבר יותר ביני לבן אמא שלי, שמערכת היחסים שלנו בשנים האחרונות די לא משהו, לא חושבת שאפילו לעצמי הודיתי בציפיה הזו אבל מין משאלת לב ילדותית שקשה להיפטר ממנה.

ואז כשהוא נולד, ברגע ממש כשהוא הגיח לעולם (בסיועו האדיב של חברנו הואקום) הייתי כל כך נפעמת מכמה הוא יפה, ומושלם (חמסה, חמסה!) ושהוא שלי! והוא כבר היה הוא, וכל מה שרציתי או ציפיתי או חששתי נעלם פחות או יותר והתחיל משהו חדש, יפה ונהדר, ושבאמת נכנסתי אליו בטבעיות שהפתיעה גם אותי. האופוריה של הימים הראשונים גרמה לי לחשוב שאני מסוגלת לעשות הכל בעצמי בלי לישון ואז אחרי יומיים שלושה כשהייתי על סף קריסה הבנתי שזה לא עובד בדיוק ככה...בעלי עזר המון וככה צלחנו את השבועות הראשונים, הוא אני והתינוקי המקסים שלנו, בלי עזרה ממשפחה- שלו בחו"ל, ואצלי הוכזבה הציפיה על התקרבות לאמא, היא לא הגיעה בכלל לבקר אותנו בבית (רק בבית חולים) - למרות שהזמנו כמה פעמים. אצלה זה או בתנאים שלה או שום כלום. אז עדיף שום כלום ובלי כל הסטרס שהיא מביאה איתה. באיזשהו מקום זה גם איפשר לי להיות האמא שאני רוצה להיות בלי ההתערבויות שלה. תכלס כל פעם ששאלתי אותה בטלפון שאלה לגבי טיפול בתינוק היא הסיקה מזה שאין לי מושג מהחיים שלי וגרמה לי להרגיש ממש רע עם עצמי. כי מסתבר שלא משנה כמה תארים יש לי, כמה נסיון יש לי עם ילדים, כמה דברים אחראיים כבר עשיתי בחיי- מבחינתה פשוט אין לי מושג מה אני עושה, וכל פעם זה מביא אותי מחדש לתחושה של חוסר ערך עצמי וכעס עצום עליה ויחד עם ההורמונים של פוסט לידה זה היה מתכון בטוח להמון דמעות...בסופו של דבר הבנתי שגם עם ילד, מערכת היחסים המעורערת שלנו כבר לא תשתנה, כי היא לא מקבלת אותי ואת הבחירות שלי בחיים ולכן היכולת שלי לשתף אותה מאוד מוגבלת, כמובן אם אני רוצה להמשיך לחיות עם הבחירות שלי ולא להפוך את הרצונות שלה לבחירות שלי, שזה מה שחלק מהמשפחה שלי עושים...

מבחינת התינוקי, באמת שהוא כל מה שאפשר לרצות (שוב- חמסה חמסה!!!) , רק שתמיד יהיה בריא וחייכן ומתוק כמו שהוא. בהריון היה לי קשה לדמיין אותו ואיך יהיה, וכשהוא כבר הגיע הייתי פשוט מוקסמת ממנו.

מבחינת אימהות, אני ממש מאושרת שאני אמא שלו!! מרגישה שזו זכות ענקית לגדל אותו, ואני נהנית כמעט מכל רגע (טוב חוץ מכשהוא מתעורר בלילה או צורח מסיבה לא ברורה אבל אף אחד לא מושלם...). לא תיארתי לעצמי כמה קשה יהיה להיפרד ממנו לשעה- שעתיים אפילו, כמה אחשוש מהחזרה לעבודה ולשים אותו במסגרת וכל הרגשות החדשים האלו שטרם היכרתי.

זהו בנתיים, סליחה על החפירה

הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'תפסיקו כבר להתנצל, אתן מהממות'
תפסיקו כבר להתנצל, אתן מהממות
03/07/2012 | 11:22
2
114
וזה המקום לחפור

איזה שיתוף מדהים. בעיקר קראתי פה על הקשר עם אמא שלך. ועד כמה הקשר הזה צף ועולה כשאנחנו הופכות אמהות בעצמנו.

נשמע שאת כל כולך באימהות, כרגע. וזה עושה לך מאוד טוב (ולפעמים גם פחות, וזה גם בסדר כמובן).

תודה לך, יקירה. היה מרתק לקרוא אותך.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'תודה '
תודה
03/07/2012 | 12:12
1
50
אני באמת מאוד באימהות עכשיו, לכן המחשבה על חזרה לעבודה היא מאוד קשה...מה גם שהמקצוע שלי מצריך גם עבודה אחרי שעות העבודה (לשבת ללמוד...)

הקשר עם אמא לצערי ידע הרבה מורדות (לא כ"כ עליות ) בשנים האחרונות ואני מאוד מקווה ומתפללת שעם ילדיי שלי הקשר יהיה בריא וקרוב הרבה יותר.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'אמן ואמן'
אמן ואמן
03/07/2012 | 13:55
11
לצפיה ב-''
03/07/2012 | 12:16
30
אז לא רק אצלי הולדת ילד גרמה לכל הנושא של יחסים שלי עם אמא שלי לצוף...
אמנם היחסים שלנו בסדר והיא אפילו מטפלת בתינוק בזמן שאני בעבודה...אבל כל המשקעים מילדות עולים ועולים ולא מפסיקים...
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'הכל ורוד..'
הכל ורוד..
03/07/2012 | 12:02
148
אני חושבת שבעיקר התפלאתי כמה אני מחכה שילכו כבר לישון.
כל כך רציתי אותם, למה אני רוצה שישנו?
בצורה מפתיעה, דווקא ההתפכחות אצלי היתה בלידה השנייה.
לידה ראשונה של תאומים, ידעתי שהולך להיות קשה. קשה מאד. הכנתי את עצמי ובאמת הרגשתי שאני מוכנה. הדבר היחיד שהתאכזבתי ממנו זה כמה קשה היה עם ההנקה. לא הצלחתי וזה היה קשה להשלים עם זה.
בלידה השנייה הייתי בטוחה שאחרי תאומים, מה זה כבר ילדה אחת. קלי קלות.. והופתעתי שקיבלתי ילדה שלא מצליחה להרדם בשום דרך, צורחת כל היום. חורף קשה במיוחד שלא מאפשר לצאת החוצה, ושהילדים הגדולים לא הולכים לשום מקום ועדיין צריך לטפל בהם.
באמת שהופתעתי כמה קשה זה ילד שני (שלישי במקרה שלי) לקח לי כמה חודשים טובים להתאפס על עצמי. דווקא בהנקה הצלחתי הפעם, אולי כי הייתי מוכנה יותר לקושי.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'אפשר לקרוא לזה "הנפילה הגדולה"'
אפשר לקרוא לזה "הנפילה הגדולה"
03/07/2012 | 13:13
2
260
את אחותי הקטנה גידלתי כמעט לבד (אל תשאלו אותי למה, מכובע ה"אמא" שיש לי כיום אני משערת שאמא שלי מאד שמחה לתפוס מנוחה כשמישהו אחר מטפל בתינוקת הקטנטונת)
הייתי סופרת לה את זמני ההאכלה ומכינה לה בקבוקים כשצריך, הייתי מחליפה לה חיתולים- גם אלו עם הקקי שכוללים שטיפה בכיור, הייתי מרגיעה אותה כשבכתה, הייתי שרה לה שירי ערש לפני השינה
משם המשכתי לבייביסיטרים- בעיקר לתינוקות קטנים (הרי יש לי נסיון לא רע), אלו כללו גם ארוחות מוצקים ראשונות (עם אחותי זה היה עדיין עידן ה"מרק עוף עם ירקות טחון בבקבוק"), אם היה מדובר בשכנה יולדת אז הילד ישן אצלינו בחדר שלי, במיטה שלי, בלי לחשוב פעמיים (ואני במיטה הנפתחת,צמודה אליו ויודעת שאם יתגלגל- זה יהיה למיטה שלי)

אז שאני לא אדע מה זה תינוק? שאני אפחד מטיפול בתינוקת בת שעה? הצחקתם אותי! אני הרי סופר דופר מוכנה! מה גם שתינוק בן יומו לא עושה כלום חוץ מלאכול, לחרבן ולישון (ולבכות- כי הוא רעב או כי חירבן). אהה כן, יש גם גזים, אבל כדור פיזיו או נמר על עץ אמורים להקל
בקיצור- הדודה מאמריקה חיה ובועטת בתוכי, היא רק צריכה לצאת והכל יהיה מושלם!


ואז ילדתי
בהתחלה הכל באמת היה מושלם, מיד אחרי הלידה הנקתי אותה והיא ינקה במרץ, כשחזרה אלי מבדיקת הרופא ניקיתי לה בעדינות את הראש (ביקשתי שלא יקלחו אותה, והקרקפת שלה היתה זקוקה לטיפול קטן), הנקתי אותה, החלפתי לה חיתול, סידרתי לה את החולצות, הלבשתי לה את המכנסיים, עטפתי אותה בשמיכה, שמתי לה כובע (אומרים חבשתי, אני יודעת), האמא המושלמת עלי אדמות!
הגענו הביתה, אבא, אמא מושלמת, ותינוקת עוד יותר מושלמת! ואז התחילו הבעיות
התינוקת המושלמת התגלתה כ"מקולקלת", לא מה ש"הבטיחו"! כל היום בכתה, התעוררה עשרות פעמים בלילה, פלטה מאות פעמים, כיבדה את כל הסביבה הקרובה בקקי שלה, נרדמה אחרי שעות על כדור פיזיו, ואז התעוררה צורחת כי-אין-לי-מושג-למה, לא רעבה, לא חיתול, לא גזים, פשוט בא לה טוב לצרוח באמצע הלילה, רק כדי להראות לי מי כאן הבוס, ואולי גם כדי להוכיח לי שאני כל כך רחוקה מלהיות האמא המושלמת
ימים שלמים חיכיתי לדפיקה בדלת, שתגיע כבר האמא של התינוקת הזאת, שתיקח אותה ותשלם לי על הבייביסיטר. לילות שלמים ייחלתי שמישהו ימציא מכשיר שיספר לי מה היא רוצה, כי כבר הבנתי שחוברת הפעלה אין, והיא לא תקום פתאום ותסביר לי במילים למה היא בוכה כל כך
חיפשתי את המקום הנסתר בו מוחבאות הבטריות או לכל הפחות את הכפתור שמכבה אותה, כי כמה האוזניים מסוגלות לשמוע בכי? (והיא, שתהיה בריאה, נולדה עם קול מאד חזק! כל כך חזק שבבי"ח שמעתי אותה מהקצה השני של המסדרון! עדיין לא מצאתי תינוק שבוכה עם קול חזק יותר)
סליחה, אבל נראה לי שהיתה כאן טעות קטנה! תינוקות אמורים לאכול ולישון, לא לבכות שעתיים שלמות בלילה, ולא להיות ערים כל היום (היא היתה ישנה אולי פעם או פעמיים במהלך היום וגם זה לזמנים קצרים מאד)
השכנים כבר התקשרו לשאול אם הכל בסדר, תמיד כשהייתי יוצאת מהבית הייתי שומעת סיפורי "שמענו אותה בוכה המון, מה קרה?" אהמממ היא בכתה כי-אין-לי-מושג-למה
ואני, מאמא מושלמת הפכתי לאשה עייפה מאד, טרוטת עיניים, חסרת סבלנות, כזו שמנסה להשלים עם העובדה שהתינוקת שלה כנראה עדיין לא יודעת לקרוא (או שסתם לא היתה לה ספריה ברחם), ובגלל שנולדה לה תינוקת עם אופי מאד חזק ודומיננטי אז היא ממשיכה בקו הזה (עד היום, שנה וחצי אחרי, היא ממשיכה באותו קו, רק שהיום שתינו מכירות אחת את השניה וזה גם גיל שאפשר לשים גבולות בעת הצורך)

מיותר לציין שכל השגרה המוכרת התנדפה ברגע שהתינוקת הגיעה, אם חשבתי שתינוק זה אומר להוסיף אותו לחיים שלי אז טעיתי לגמרי, גיליתי שבשביל הבת שלי אני צריכה לשנות את כל החיים שלי, ליצור שגרה חדשה שמתאימה לשתינו. זה היה קשה מאד!


אני עוד יכולה להמשיך ולהאריך, אבל נראה לי שחפרתי מספיק. קל זה ממש לא היה.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'אני מתחילה להבין'
אני מתחילה להבין
03/07/2012 | 13:27
190
שיש לנו ילד מאוד רגוע, נוח ולא בכיין. זה נותן הרגשה ש"וואלה, אני יודע איך לתפעל תינוקות בצורה נכונה. זה לא מסובך."
אבל אז בטח יבוא הילד השני ויעשה לנו טירונות
אוי, כמה הם שונים, האנשים הקטנים האלו
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'כאילו כתבת בשמי...'
כאילו כתבת בשמי...
03/07/2012 | 14:55
120
כשהייתי בת 12 נולד לי אח קטן, וגם אני פשוט גידלתי אותו.
לא האכלתי כשהיה קטן כי אמא שלי הניקה, אבל רחצתי, הרדמתי, טיילתי, בדקתי שנושם 7 פעמים ביום, ומהרגע שעבר לחדר איתי גם התעוררתי אליו בלילות.
נהנתי מכל רגע , וגם כמוך, הסתדרתי מאז עם כל תינוק שנקרה לידי, תמיד הרגעתי אותם ויכלתי להיות איתם שעות.

כשידלתי ההתחלה היתה וורודה, ההנקה הלכה נפלא, הייתי מלאת בטחון עצמי, ועוד קיבלתי אישורים לכך, כשבבית חולים נשים שאלו אותי אם זה ילד שני או שלישי שלי.
הרגשתי על גג העולם.
ואז הגיעו הגזים הארורים, והתינוק החמוד שהיה עכשיו שלי ורק שלי (בלי עוד הורה שיקח אותו בעת הצורך) התגלה כתינוק בכיין שזקוק ליידים בלי סוף.
הסתובבתי עייפה ומתוסכלת שלושה חודשים. הגעתי לבכי לא פעם, שאני אמא רעה, כי עם כל הפנטזיות, מצאתי את עצמי כועסת עליו קצת, ומתגעגעת לחיים שלפניו.

עם הרבה עבודה עצמית ועזרה מבעלי זה השתפר.
וגם הקטנטן החמוד גדל ונהיה חייכן ומתקשר, עם סדר יום ו90% פחות בכי....
אבל את השיעור שלי קיבלתי.
תינוק זה עבודה קשה, והוא זקוק להרבה חום ואהבה, גם אם זה כולל 100 אחוז מהזמן של האמא.
ואני צריכה לקבל את זה, להעניק לו את זה, ולקבל גם עזרה, כי אני לא מושלמת וסופר וומן כמו שחשבתי. אני אמא.
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'האמת שלי בילד הראשון בכלל לא היו ציפיות...'
האמת שלי בילד הראשון בכלל לא היו ציפיות...
03/07/2012 | 14:10
151
... לא ידעתי בכלל מה זה תינוק, לא היו תינוקות בסביבתי, אז לא ידעתי למה לצפות. כמובן שההלם היה מאוד גדול. החודשים הראשונים של ליאב היו מאוד מאוד קשים והוא מאוד סבל מגזים.
ככה שבהריון השני כבר היו לי ציפיות או יותר נכון תקוות: רציתי ילדה רגועה ושקטה שישנה מהיום שמביאים אותה בבית החולים.
בחצי השנה של חופשת הלידה, אכן אדל היתה תינוקת למופת. לא היו לה גזים בכלל והיא רק אכלה, ישנה ושכבה בעגלה. אפשר היה לקחת אותה לכל מקום: קניון, מסעדה, מוזיאון, היא פשוט היתה שוכבת ומביטה מסביב... לא האמנתי למזלי הטוב...
ואז, כשבגיל חצי שנה הכנסתי אותה לתינוקייה - מהפך! בדיוק בגיל שבו ליאב כבר הפך להיות קצת יותר נוח, אדל הפכה להיות קשה ביותר - מחלות בלי סוף, שיניים שממאנות לצאת, בכי מהבוקר עד הלילה, הפסיקה לישון בלילות ..בקיצור,העבירה אותנו שבעה מדורי גהנום!
וכל פעם היתי ממלמלת לעצמי "ליאב בגיל הזה כבר ישן, מה יש לה???"

עוד ציפייה אחת שהיתה לי, בעיקר בעקבות צפייה בחברות שלי שיש להן בנות, שברגע שתהיה לי בת היא תהיה עדינה ורגועה ותוכל לשעשע את עצמה לבד במשך שעות. כמובן שזה לא קרה, ואדל התגלתה כשובבה בדיוק כמו אחיה הבכור. בייחוד עכשיו שהיא כבר ניידת אני כל פעם מוצאת אותה כשהיא טיפסה על איזה כיסא / שולחן / ארגז ונתקעה שם והיא צורחת שיורידו אותה או שהיא הולכת ותוקפת איזה ארון ומבלגנת אותו...
הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'אצלי...'
אצלי...
04/07/2012 | 00:03
43
אני לא דמיינתי כמעט כלום במהלך ההריון. גם, כי לא ממש ידעתי למה לצפות, לא היה לי שום ניסיון עם תינוקות ולא ידעתי מה זה לעבור לידה, בעיקר פחדתי מהלא נודע. חוץ מזה, עברתי הרבה שנים של טיפולי פוריות והריון לא קל, שבמהלכן למדתי לא לדמיין שום דבר שעדיין לא קרה ורק להתפלל שיגמר טוב. המשכתי עם זה ממש עד הלידה. ההריון שלי היה מלווה בפחד מתמיד וגדול שישתבש משהו, בגלל הניסיון הרע שהיה לי מהטיפולים.

קראתי שנשים כותבות שזה קשה, שאין זמן לאכול, אין זמן ללכת לשירותים תמיד, אבל לא ממש הפנמתי מה זה אומר. גם לא ניסיתי באמת להבין, ידעתי רק שאני רוצה ילד ועכשיו. רק אחרי הלידה הבנתי. ההתחלה הייתה באמת יותר קשה משציפיתי, ובכלל גידול ילד זה יותר מתיש ממה שחשבתי שזה.

הדבר היחיד שכן דמיינתי זה הרבה יותר רוגע. חשבתי שאני אהיה בבית רחוק מהלחץ של העבודה והכל יתנהל על מי מנוחות. בפועל, כמו כל תינוק, הוא בוכה מדי פעם וזה מאוד משפיע עלי. אני נלחצת מזה ומיד דואגת לעשות מה שצריך כדי שיפסיק (להביא לו מים, אוכל, מוצץ במהירות), כך שבסך הכל זה חיובי. רק לאחרונה, עשרה חודשים אחרי הלידה, אני מרגישה שהתחלתי להירגע ואני מתחילה להתקרב לציפיות שהיו לי אז. גם, היו לי ציפיות שאצליח להניק ולמרות מאמצים רבים לא הצלחתי.

מבחינת המצב כיום, אני די מרוצה. היו לי הרבה חששות לגבי איך אצליח לתפקד כאמא, גם כי לא היה לי ניסיון ובפועל יש לי תינוק עם מזג נוח ואני מרגישה שאני מצליחה לענות על צרכיו היטב ולהרגיע אותו, מהבחינה הזו החל מהחודש השלישי-רביעי צברתי ביטחון בכישורים שלי כאם. באמת החיסרון היחידי זה העייפות והמחסור בזמן. גם, התינוק הרבה יותר מקסים ממה שאי פעם יכולתי לדמיין, אם הייתי מדמיינת. פשוט מקסים מעבר לכל דמיון. לפעמים אני אומרת לבעלי והוא מסכים איתי, אם נזכה לעוד אחד, אנחנו קרוב לוודאי נתאכזב בילד השני, כי מכאן יש רק לאן לרדת. כמובן, בכל מקרה אנחנו היינו רוצים עוד אחד אם יתאפשר, נשתדל לא לפתח ציפיות .

בכל אופן, אין מצב שאני אגיד שאני מתגעגעת לחיים שהיו לי קודם כמו שכמה כתבו פה, איזה מין חיים היו לי קודם? רק בכיתי כל הזמן כי אין לי תינוק. רק מהדמעות שלי יכלו למלא את כל הקוים האדומים בכינרת. עכשיו יש לי פיצוי את התינוק הכי מהמם ואני מאושרת.









הורים לתינוקות >>
לצפיה ב-'אימהות....'
אימהות....
04/07/2012 | 07:46
30
אז ככה זה הולך להיות ארוך
ההיריון עבר עלי בקלות , היריון לפי הספרים תקין ומושלם ובנוסף שגילינו שיש לנו בת , בכלל לא היתה מאושרת ממני.
כל ההיריון היו לי חששות מהלידה לא מהאימהות, איך אני אעבור את הלידה ! זה מה שהעסיק אותי.
היינו בקורס הכנה ללידה שבדיעבד עדיף קורס הכנה לאחרי הלידה.
אני דודה במשרה מלאה, עזרתי לחברות שנולדו להם ילדים ותמיד אמרו לי שאימהות תפורה עלי.
הלידה היתה מאוד קשה, שבוע אשפוז, זירוזים, ובסוף לידת ואקום אחרי 16 שעות בחדר לידה
ולא הצלחתי להניק, לא ויתרתי (כי גם לא ויתרו לי-לחץ חברתי-משפחתי),
לקחתי יועצת הנקה, וזה היה נורא התינוקת בכתה המון וסירבה לינוק,
בדיעבד הסתבר שלבת שלי היתה לשון קשורה, ריפלוקס סמוי וכו'. אז שאבתי חלב 4 חודשים בחורף !
היינו בבית ולא יצאתי כמעט מהבית במשך 3 חודשים ואם כן , אלו היו יציאות בין ההאכלות, הכל לחוץ וקצוב.
והיום חצי שנה אחרי , אני מבינה כמה חווית הלידה הקשה , ההורומנים  והשינוי בחיים
ובעיקר העובדה שרוב היום את לבד ואף אחד לא מבין אותך עם הלחצים האלו, למה היא אוכלת מעט, למה היא לא מצליחה להרדם, למה היא בוכה. ומה קרה לקשר שלי עם בעלי שהיה מושלם והיינו זוג יונים ופתאום כל היום ריבים
כל הדברים האלו השפיעו עלי לרעה ואני כל הזמן מחפשת את עצמי כמו שהייתי לפני הלידה, הבנאדם הרגוע , ספונטני ולא לחוץ.
רק לאחרונה התחלתי ללכת לטיפול פיסיכולגי לראשונה בחיי,  לשיחרור הלחצים והחרדות האלו שנולדו לי יחד עם האושר הגדול של חיי, אני עדיין בחופשת לידה ורק עכשיו מתחילה להנות ממנה (שלמעשה נותר לי עוד חודש וחצי ואז אני לצערי צריכה לחזור לעבוד)
בקיצור, הרבה דברים לא מסתדרים בחיים כמו שאת רוצה ושואף , החוכמה היא ללמוד מזה ולדעת לראות את הדברים החיוביים.


הורים לתינוקות >>

הודעות אחרונות

09:11 | 13.02.20 RakSheela9
13:50 | 04.02.20 לורן יעקובי
11:30 | 26.01.20 יהודית כהן10
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311
15:08 | 17.01.20 דניאלה1311

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ