קודם קול אמא

בלונד23

New member
כמה דברים עולים לי

בעיקר... הבטן שלי.
אחרי הלידה הנקתי והורדתי המון משקל מהר. אחרי זה הפסקתי להניק, ובלילות הקשים + ימים קשים של טיפול בלתי פוסק ללא עזרה, התחלתי לשתות הרבה כוסות קפה ביום (משהו שאני יודעת שלא עושה לי טוב. החלב משמין אותי מאוד.). ככה יצא שהעליתי בחודש וחצי האחרונים משקל והוא מתרכז בעיקר בבטן. בהתחשב שאני ממילא מעולם לא הייתי בחורה קטנה ואני גבוהה, זה איך לומר... במילים פשוטות עודף משקל.
והנה כמה מקרים שקרו לי לאחרונה...
עכשיו חזרתי מקניות בגדים לקראת החזרה לעבודה (ב"ה בספטמבר). נכנסתי לחנות אהובה של מעצב וראיתי ג'ינס יפה במחיר הוגן. שאלתי מה המידות. אמרו לי שיש מבחר מידות-אמורות להתאים לי. מדדתי אחד שהיה קצת קטן ואז מדדתי את המידה הכי גדולה. וזה היה אחלה. החלטתי לרכוש. אבל - המוכרת אמרה לי שוב ושוב שאיזה יופי שהגזרה שלו אורזת לי את הבטן ואת "כל מה שצריך להסתיר". לא היה לי נעים לשמוע את זה. מי אמר שאני צריכה להסתיר את הבטן שבתוכה גדלה הבת שלי? ולמי אכפת חוץ ממני. למה, למה להגיד את זה.

וכחודש אחרי הלידה (שזה לפני חודשיים וחצי) הלכתי לרכוש שמלה למסיבת הולדת בתי. אמרתי למוכרת שאני אחרי לידה ולכן לא בטוחה איזו מידה. היא נתנה לי מידה לא נכונה. לקחתי את המידה שחשבתי והשמלה ישבה לדעתי יפה. המוכרת הביטה על השמלה שמדדתי ואמרה שאני חייבת חייבת מחטב לקראת האירוע. "ברור שאת חייבת"! אמרתי לה, נראה. היא אמרה, לא, את תהיי חייבת. את לא תוכלי ללכת בלי. זה לא יהיה יפה, זה בלתי אפשרי את חייבת! נכנס לי לראש המשפט הזה ואפילו אמרתי לבעלי את העניין וצחקתי ואמרתי שאני לא רוצה לכלוא את עצמי בתוך מחטב. יום לפני האירוע הלכתי בקניון ורגליי נשאו אותי מעצמן לתוך חנות הלבשה תחתונה ורכשתי שם מחטב, שנדמה היה לי שהוא נוח יחסית. ביום האירוע התלבטתי. מחטב זה לא אני. לדחוס את הבטן לתוך משהו כואב והדוק... לא! אז לא לבשתי. ואז חזרתי בריצה הביתה וכן לקחתי אותו ולבשתי. ואז באוטו התיישבתי והרגשתי שכואב לי. ואז הורדתי אותו באוטו והעפתי אותו לכל הרוחות ועברתי את האירוע כולו ללא מחטב והכול נשאר שלם, אף עולם לא התמוטט. כן, הייתי בלי מחטב במסיבה והיתה לי בטן.

אבל מאז גדלה לי הבטן ואני רוצה להוריד 5 ק"ג ומוכרת אחת בחנות אחרת חשבה שאני בהריון.

זהו. הוצאתי את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אגב, כשעשיתי את התרגיל, האיבר הכי כואב ותפוס שהרגשתי הוא הכתפיים מאחורי הצוואר- פשוט כולי תפוסה, גם מהטיפול הילדה וגם מהבטן הזאת שבולטת לי קדימה קצת יותר מדי, וגוררת הערות של מוכרות למיניהן.
 

H and B

New member
את יודעת מה קראתי בכל הסיפור הזה?

שבסופו של דבר נשארת נאמנה לעצמך. זה לא מובן מאליו. אני מאוד מעריכה את זה.
 

בלונד23

New member
את כל כך צודקת וממש מקסים ששמת לב

זה באמת אחד הדברים שהרגשתי: ניצחון (קטנטן אבל עדיין נחמד) על זה שנשארתי נאמנה למי שאני. שזאת בחורה שאוהבת את הגוף שלה, בלי לחטב במחטבים!
ומצד שני פעם הייתי חתיכה ועכשיו יש עלי עודף משקל ואני ממש רוצה להוריד אותו, וכרגע עדיין לא הצלחתי להתכוונן לשם.
 
בלונד יקרה

גם אני כמו H & B זיהיתי בתוך הסיפורים כמה את קשובה לעצמך.

המשפטים האלה בעיקר תפסו אותי : "מי אמר שאני צריכה להסתיר את הבטן שבתוכה גדלה הבת שלי?"

"אז באוטו התיישבתי והרגשתי שכואב לי. ואז הורדתי אותו באוטו והעפתי אותו לכל הרוחות ועברתי את האירוע כולו ללא מחטב והכול נשאר שלם, אף עולם לא התמוטט. כן, הייתי בלי מחטב במסיבה והיתה לי בטן."

ויחד עם החלק הזה שמבין ומכיר שאת רק כמה חודשים לאחר לידה, ושלגוף לוקח זמן להשיל ממנו את הקילוגרמים, יש גם חלק שרוצה לרזות.

אני יכולה לשים לב שיש פה גם וגם , גם חלק שמכיר במה שיש וגם חלק שרוצה לשנות את מה שיש.

כמו שיש לנו בגוף גם איברים וחלקים כואבים כמו הכתפיים מאוחרי הצוואר במקרה שלך, וגם איברים שמרגישים בנוח (שלא ציינת אותם).

איך את מרגישה עם ההדהוד הזה של הדברים שלך?
 

בלונד23

New member
הדהוד :)

כן, את צודקת. כמו המקסימה שמעלינו שכתבה לי.
מצד אחד אני מרגישה ניצחון ונעימות על כך שאני אוהבת את הגוף שלי כמו שהוא. למזלי בעלי גם כן מעודד אותי בעניין הזה, סימני המתיחה, הבטן. בחרתי גבר שמעודד אותי במקום להעיר לי על הדברים האלה. פעם היה לי בן זוג שהעיר לי על דברים במראה חיצוני וזה היה ממש רע. בחרתי להינשא למישהו שיגרום לי להרגיש טוב עם עצמי תודה לאל.

ומהצד השני של האמביוולנטיות: רצון די חזק והולך ומתחזק לקחת את עצמי בידיים ולהפסיק ממתקים ומטוגנים ולחם (ובחל|ד הכי קל לאכול לחם... סנדויצ'ים... זה מהיר ולא דורש הכנה) ובאמת לרזות את ה 5-8 קילו, ולהרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי. למשל אני מארגנת לבעלי מסיבת יומולדת, וחשה שמחה לקראת המסיבה אך היא מהולה בשאלה מי ישאל אותי אם אני שוב בהריון בגלל הבטן. או מי יסתכל לי על הבטן בביקורתיות.

אגב, לאחותי יש מבנה גוף עם בטן בולטת, ואחרי הלידה השנייה שלה, בלי סוף אמרו לה: את שוב בהריון מזל טוב! וזה היה נורא לא נעים לה. עד שהיא רזתה. רזתה יותר מדי ונכנסה לבעיית אכילה שנמשכת עד היום. אבל זה כבר לפוסט אחר. בכל אופן אני מעדיפה בטן בולטת מאשר בעיית אכילה.

תודה!
 
נושמת 3 נשימות עמוקות ומתמלאת אושר עילאי רק

כאשר חושבת עליה. הנסיכה שלי שהפכה אותי לאמא.
לפני שילדתי היו לי כל כך הרבה תיכנונים, ומהרגע שהיא הגיעה- הכל התגמד!
כי קול האמא שלי אומר- "קודם כל אמא!!!
כשחושבת עליה, כל גופי מתמלא אהבה, רוגע, שלמות.
...
...
ואז מגיעה המחשבה שאני צריכה לחזור לעבודה והנה מגיע הכיווץ, מגיעה הנוקשות.
וזה בדיוק הנושא שמעסיק אותי כרגע- מה הלאה? איך חוזרים לעבודה שלא אוהבים ו"עוזבים" את הדבר שהכי הכי אוהבים? (אפילו אם זה רק לכמה שעות)

בגלל שאלו שני דברים שקשורים אחד בשני, קצת קשה לחזור לאיזור הנוח, כי אז שוב מגיעים לאיזור הלא נוח......

(בדיוק היא התעוררה להנקה, לא יכולה להמשיך..)
 
כתבת מקסים ומרגש

הרסת אותי עם המשפט הזה "כי קול האמא שלי אומר- "קודם כל אמא!!!"

מרגישה שיש לי המון מה להגיד על זה, אבל קשה שלא פנים מול פנים כדי לבדוק איתך איפה הדברים פוגשים אותך. אינני יודעת כמה חודשים את לאחר לידה, עוד כמה זמן את חוזרת לעבוד.

רק ברור שכרגע זה לא מתאים לך, לא מתאים לך בכלל.

והשאלה היא האם יש אלטרנטיבות אחרות מלבד לחזור לאותה עבודה ובזמן שאת חושבת לחזור?
 
יש מס' אלטרנטיבות, השאלה היא...

איך מתמודדים עם התוצאות שלהן.
הייתי רוצה להישאר איתה בבית ולפתוח עסק קטן משלי, אך אין לי שום רעיון לעסק, אז זה קצת בעייתי. (מה גם שעסק בתחילתו לא מכניס הרבה וההוצאות נשארות אותן הוצאות)
ישנה האלטרנטיבה לחפש משהו אחר- קרוב יותר, שעות עבודה נוחות יותר, מספק יותר - אך בואו נודה באמת... מה הסיכוי למצוא משהו כזה? גם חיפוש עבודה בשלב זה של החיים שלי, שאני מתכננת עדיין להרחיב את המשפחה, נראה לי כל כך קשה! כמה שאסור למעסיקים להפלות על רקע זה, אך כמה מהם יסכימו לקבל אמא בתחילת דרכה, עם ילדה אחת בלבד???
אני אמא לקטנטונת בת 5 חודשים והתכנון הוא לחזור בספטמבר לעבודה.
 

פטל 28

New member
מזדהה מאוד

הי מיקה,

בתי המתוקה בת 11 חודשים כמעט. הייתי איתה בבית חצי שנה ואז נאלצתי לחזור לעבודה. חזרתי למקום עבודה שאמנם אני מאוד אוהבת, אך הרגשתי פתאום שהזמן שלי הרבה הרבה יותר יקר מקודם, ושצריך להיות מאוד משתלם כדי שאעביר שם שעות על גבי שעות. כשאני כותבת משתלם, אני לא מתכוונת בהכרח לכסף, זה יכול להיות גם עניין, אתגר, סיפוק עצמי וכו'.
חודשים הייתי מאוד מתוסכלת כי הרגשתי שהמקום התעסוקתי שלי, על אף אהבתי אליו, כבר לא מספק את צרכיי, וכאמור לא משתלם במובנים שלי, ובמקביל כאמור גוזל ממני שעות עם מתוקתי הקטנה.

מתוך התסכול בחרתי בסופו של דבר לעזוב ולהיות עצמאית. אמנם קשה ומפחיד, אבל עם המחירים באה גם היכולת לבחור - כמה שעות אני רוצה לעבוד, איפה וכו'. אני מקווה שמצאתי עבור את עצמי את הנוסחה הנכונה שמאפשרת לי גם לעשות משהו משמעותי וגם להיות אדון לעצמי.

העסק שפתחתי הוא 'בית לסדנאות אימון' (coaching), שותפות עם מאמנת אישית ועסקית שעושסקת בזה בהצלחה רבה כבר 12 שנים.
אחד הדברים הראשונים שעשיתי בעסק שלנו היה ההחלטה ליצור סדנה שעוסקת בנושא הזה, שכל כך כאב לי וכל כך כואב לעוד רבות, כנראה שגם לך.. והוא איך משלבים בין האמהות, הזוגיות והקריירה. כל כך הרבה דברים גדולים, בכולם אנחנו רוצות להיות.... איך עושים את זה.

מה שאני מנסה להגיד, הוא שמה שעבד בשבילי היה שהבנתי שאני צריכה להחליט ולבחור. ברגע שהחלטתי ובחרתי מה אני רוצה להיות בתור אמא ומה אני רוצה להיות מבחינת הקריירה - התחלתי גם לחשוב איך לממש את זה.

שיהיה המון המון בהצלחה
 
אז ככה..


לאחרונה, אני מרגישה שכל הדרכים בראשי מובילות למחשבה על הלידה הבאה.
לחשש ממנה, ליתר דיוק.

כשאני מסתכלת על הבת המדהימה שלנו- אני מוצפת אהבה גדולה ותוהה איך זה להיות אמא לשניים,
כשאני מודדת בגדים מול המראה- בוחנת את הבטן שהשתנתה ותוהה אם תחזור לעצמה בקרוב או לא,
כשאני מתקשה להיפרד מההנקה (למרות שכבר החלטתי)- אני חושבת על המחזור שישוב להופיע ותוהה אם אני עדיין פוריה,
כשאנחנו חושבים על מעבר דירה אני תוהה לגבי קרבת בי"ח פוטנציאלי,
כשבעלי מדבר על לעבור לחו"ל אני חושבת על מי ישאר עם הקטנה כשנרוץ ללדת (והאם אאלץ להישאר לבד),
כשאני בקופת חולים אני נזכרת במעקב הריון וזה מעורר בי סלידה,
כשאני אוכלת סושי אני חושבת שכדאי לי להספיק כמה שיותר כי אח"כ לא יהיה,
כשאני מתקלחת במים רותחים אני מזכירה לעצמי להנות מזה כל עוד אפשר.....................................

רוצה עוד ילדים. ככל הנראה בעתיד הלא רחוק.
מצד שני, לא נהנית יותר מהריונות והלידה זכורה לי כחוויה קשה (למרות שעל הנייר/ לאחרים היא נשמעת נהדר).
לא ברור לי איך עברתי כל מה שעברתי. לא חושבת שאהיה מסוגלת לעבור זאת שוב.
לא יודעת. הכל מפחיד אותי.
למה דווקא עכשיו? למה זה לא יוצא לי מהראש?.......................
 
מרגשת שכמוך

סליחה שמגיבה רק עכשיו באיחור כזה.

נשמע שאת כבר בתהליך שאת יולדת את עצמך כאמא ל-2. הלידה הבאה כבר כאן, במחשבות, ברגשות. ומן הסתם, מציפה את סיפור הלידה הקודם, הקשה, וזה מעורר הרבה פחד ואולי גם הימנעות כרגע.

אני הייתי מציעה להקשיב לסיפור הקודם בתהליך ההתכווננות ללידה הבאה.

אני, ועוד קולגות רבות ברחבי הארץ, מלוות נשים בשיטה מופלאה שנקראת BOT, בעברית תרפיה מוכוונת לידה.

הגישה הזו מאפשרת לסיפור פשוט להיות - דרך המון הכלה, הקשבה לתחושות גוף (שמלמדות אותנו המון תובנות על עצמנו) וביסוס משאבים של האמא לקראת הלידה הבאה.

מהניסיון שלי, האפשרות לשהות בתחושות הקשות של הסיפור הקודם פשוט מאפשרת תנועה. כשמאפשרים לפחד להיות, משהו בדרך כלל קורה.

מוזמנת לקרוא עוד על הגישה פה http://birtherapy.co.il/

ואשמח תמיד להמליץ על קולגות בהתאם לאזור המגורים.
 
למעלה