קודם קול אמא: חברויות לאחר לידה

[כלה להשגה]

הפעם אני עונה

כן יצרתי חברויות חדשות- בזכות קומונה של הת"למ שלי.
חברות מהעבר לא נעלמו , יש לי גם כאלו בלי ילדים, ואפילו רווקות.
אני מאד אוהבת שהן באות לבקר, שמרעיפים אהבה על יונתן שלי.
אני לא חושבת שיש לי חברות שנעלמו בעקבות הלידה.

 

[בטי גורן]

שמחה בשבילך

 

[Andrea Dworkin]

אני ממש מזניחה את זה

ללכת לפאבים/סרטים/בתי קפה נהפך כבר לאופרציה שאין לי כוח לתפעל... ובכלל, כבר קשה לי להזדהות עם סיפורים על דייטים ושאר הדברים אותם עושות רווקות שאני כבר לא זוכרת מה הם...
מצד שני אני לא ממש צדה לי אמהות חברות חדשות (החברות שלי נותרו רווקות...). לא יודעת איך אמורים ליצור חברויות על בסיס ״לשתינו יש ילד עם מוחטה, בואי נתחבר!״.

 

[בטי גורן]

הצחקת אותי עם המוחטה

למרות שהעלית נושא מאוד מורכב ולא פשוט. מאוד קשה ליצור חברויות חדשות עם אמהות. ולכן יש את "אמהות נפגשות" כאן, ואת מעגלי האמהות שאפשר לפגוש שם נשים בתקופה דומה ולהכיר לעומק, וחוגים ומפגשים אחרים בהם אפשר לנסות, ואת הגינה כשהילדים גדלים, ואז את המסגרות עצמן - שלפעמים קל יותר להתחבר בהן לאמהות אחר הצהרים.

ועל אף כל אלה, זה לא פשוט "להתחיל" עם אמא אחרת. ואיך עושים את זה. יכולה מאוד להתחבר ולהבין את הלך הרוח והמחשבה האלה.

 

[Ellush היחידה]

הרגת אותי עם המוחטה....

...ועכשיו ברצינות
גם לי היה קשה להתחבר לאימהות אחרות, וזה בעצם קרה רק לאחרונה, כשבן הבכור שלי הוא בן 4 וחצי והתחיל להזמין חברים מהגן והחברים התחילו להזמין אותו.

זה לא כזה פשוט בסה"כ, זה שהילדים מסתדרים אחד עם השני, זו ממש לא ערובה לכך שתסתדרי עם אימא שלו, וגם ההפך. יש אמהות שהתחברתי אליהן, אבל ליאב לא ממש מסתדר עם הילדים שלהן
אבל בכל מקרה אם מצליחים להגיע למצב שגם הילדים מסתדרים וגם האימהות זה ממש כיף, כי אז כיף מאוד להפגש - הילדים מעסיקים אחד את השני, האימהות שותות קפה ומרכלות בנחת. מומלץ!

 

[בטי גורן]

מנסה לסכם אתכן

רובכן דיברתן על כך שאתן לא ממש מצליחות לשמור על קשר עם חברות רווקות. תחומי העניין השתנו, אנחנו האמהות כבר לא יכולות להיות כל כך ספונטניות, הן לא יכולות להבין מה עובר עלינו (העייפות, אתגרי האימהות וכו'), שעות הפעילות השונות והקנאה ההדדית - שלנו בהן ושלהן בנו.

כמו בזוגיות, גם בחברות, הטיימינג והסנכרון בין האנשים הם קריטיים. יתכן והתקופה הזו של תחילת האימהות היא כה עמוסה ומאתגרת, והפער שמרגיש עצום בין נשים שהיו חברות טובות - אחת הפכה אמא ואחת נשארה רווקה - מרחיקים.

וכן, זה עשוי להיות מאוד עצוב להרגיש שאיבדנו חברות טובות. ואפשר לתת לזה מקום ולהתאבל על זה רגע.

ויתכן, וזוהי רק תקופה. והתקופה הזו תעבור, אולי החברה שלנו תהפוך אמא בעצמה, אנחנו נהפוך אמהות ותיקות יותר, והחיבור יחזור.

וכן, זה מאוד טבעי, כפי שרובכן כתבתן להתחבר עם אמהות אחרות. לחפש את השבט הנשי החסר כל כך בתקופתנו, ולחבור לאמהות נוספות, בשעות אחה"צ עם הילדים, בבקרים, בפורומים ובקומונות. לתמוך ולהרגיש נתמכת על ידי מי שיכולה להבין מה עובר עלי.

וכמה ששימחתן אותי שכתבתן עד כמה המרחב הוירטואלי ממלא אתכן. עד כמה אתן מוצאות בו מזור לפרוק את שעל לבכן לנשים אחרות שמבינות אתכן.

תודה על שיתופים מרתקים כרגיל,
בטי

 

[שני פ]

כל כך מהר סיכום בטי?

שנייה לפני שאני צונחת למיטה אני חייבת לשפוך את אשר על ליבי...
שלשום בלילה שוב חלמתי על חברה אהובה שהחליטה לנתק עמי קשר קצת אחרי שילדתי את בני הבכור. לקח לי המון זמן להבין שזה מה שקרה ושיחת טלפון קרירה אחת שלא סיפקה הסברים חתמה את החברות שלנו לנצח. אני מתה מגעגועים, אני עדיין אוהבת אותה מאוד ועצובה כל כך שהקשר התנתק אבל אני גם כועסת שהיא לא מצאה את החמלה בליבה להכיל אותי כשבדיוק התחלתי להתאושש מהכנראה דיכאון שהייתי בו אז.
ויש עוד כמה חברות שהתאדו.. בעיקר הרווקות.
למזלי רוב החברות שלי הביאו ילדים בערך בזמן שלי ועם החברות האלה אני בקשר. עם אחת מהן בדיוק סגרתי את הטלפון כרגע אחרי שלא דיברנו מאז שילדתי את הבן שלי השני (הוא בן 9 חודשים עכשיו). היא אמרה "אני חושבת עלייך המון ולא מתקשרת" ואני אמרתי "אבל את מסוג החברות שאפשר לדבר איתן גם אחרי שנה וזו לא תהיה בעיה". היא מבינה שהחיים רצים ולא מחכים לאף אחד אבל האהבה והקשר עדיין שם.
אחרי שילדתי היה לי צורך אדיר בחברה זמינה עם אימהות לילד ראשון. אחת מצאתי דרך הפורום, הייתה ביננו התאמה מושלמת לצערי היא עזבה את העיר. אנחנו כל הזמן רוצות להיפגש וזה לא קורה אבל החיבור ביננו מדהים. חברה אחרת הכרתי בקורס אימהות שכזה. הקורס לא היה משהו אבל לפחות הרווחתי חברה. החיבור בינינו לא מדהים כמו עם השניה אבל היא מתוקה ומקסימה ואנחנו נפגשות עם הילדים לפחות פעם בשבוע. עדיין לא עזרתי אומץ להתחבר עם אימהות מהגן. גם בגלל שאני לא כל כך אוספת/ מביאה את הילד אלא בעלי אבל גם בגלל שאני קצת קשה בלהתחבר... זו מטרה לשנה הבאה. גם כרגע אם הקטן זה קצת קשה לצאת עם שניהם...
יאללה שפכתי

לילה טוב

 

[פילוסופית קטנה]

אני מתבעסת...

באפן כללי, אין לי הרבה חברויות כי אני מתקשה ליצור קשרים חברתיים, למרות שאני חברותית מאוד, אבל קשה לי להעמיק קשר מסתם קשר בעבודה/ לימודים למעבר...
יש לי ידיד טוב, רווק, שמאז שילדתי ואפילו בהריון הרגשתי שהוא לא מבין אותי ושהוא תקוע באיזה שלב ילדותי כזה והוא לא הבין את הלחצים והפחדים שלי בכלל (גם כשהם היו מאוד לעניין והיה להם בסיס) ומאז שילדתי, בקושי נפגשנו...
יש לי חברה טובה מתקופת הצבא שילדה לפניי והתרחקנו קצת (ממילא גרות רחוק מאוד), היא מסוג החברות שגם אם לא מדברים כמה חודשים- ברגע שמדברים זה כאילו לא עבר זמן... כשאני נכנסתי להריון התקרבנו שוב מאוד והיא מייעצת לי המון מאז שילדתי ואפילו אמרה לבוס שהיא חולה בשביל להיות איתי יום שלם ולעזור לי עם התינוק כשהיה בן כמה שבועות ואני רציתי להתאבד מייאוש נורא חבל לי שהיא לא קרובה אליי פיזית, אחרת אין ספק שהייתי מרגישה יותר תמיכה. יש לי עוד כמה חברות מהלימודים, רווקות וצעירות ממני בכמה שנים ואני עוד יותר מרגישה עכשיו שאני במקום כל כך רחוק מהן (למרות שהקרובה מביניהן אליי דווקא יחסית בוגרת) ואני המייעצת ומרגישה שלא יכולה לקבל מהן עיצה... בכלל, כמעט כל הבנות בכיתה שלי צעירות ממני בכמה שנים טובות (אני עוד רגע בת 30 ורובן גג 24, שזה לא נשמע הרבה, אבל זה המון בגילאים האלה מבחינת איפה נמצאים בחיים רגשית, זוגית, סטטוס וכו'- נגיד גרות עם ההורים וחסרות דאגות, פנויות או גג גרות עם חבר וכו').

הייתי רוצה להכיר אמהות מהאיזור שלי, אבל לא ממש יודעת איך להתחיל... וגם בעלי הוא כמוני- נורא חברותי בחוץ, אבל כשמדובר בקשרים קרובים, קשה לו גם להתקרב ולשמור על יחסים טובים וקרובים... הוא זה שלוקח אותו מהמעון ולכן גם לא ממש יוצא לי להכיר הורים אחרים ולא יודעת כמה זה רלבנטי במעון ולא בגן ששם ההורים יותר מעורבים...

 

[אור מקיף10]

חברויות

חברות הילדות שלי בצפון ואילו אני עברתי למרכז אז זה קשר טלפוני, ופה יש לי איזה כמה חברות אבל זה גם לרוב טלפוני חוץ מאחת מקסימה שהכרנו בביח, כי היינו באותו חדר 3 ימים ונשארנו בקשר, אז שתינו בחופשת לידה עדיין ונפגשות. אבל ככה? לא יכולה להגיד שיש לי הרבה חברות, יותר ידידים, הענין היחיד שכולם עובדים, ואני בערב נשפכת, סמרטוט כלים, אתמול נרדמתי בשעה 21:30 וזה עוד אחרי שמשכתי חצי שעה, כי התבאסתי ללכת לישון. ה"פגיעה" היחידה מבחינתי בחברויות שבערב, אין לי כוח להפגש, אני נרדמת.