קודם קול אמא: חברויות לאחר לידה

קודם קול אמא: חברויות לאחר לידה

אז הפינה היום תעסוק בנושא שעולה פעמים רבות במעגלי האמהות לאחר לידה שאני מנחה.

החברות.

אז איפה אתן בנושא הזה? עד כמה אתן מצליחות לשמור על קשר, לשתף במה שעובר עליכן עם חברות טובות מלפני הלידה?

עד כמה יש לכן צורך? עד כמה החברות פנויות להכיל אתכן? עד כמה סטטוס שונה בחיים (למשל, חברה שעדין לא אמא או חברה שכבר אמא ותיקה יותר) משפיע על החברות?

האם יצרתן חברויות חדשות לאחר הלידה, עם אמהות לתינוקות? האם יש לכן צורך כזה?

מצפה לקרוא אתכן בכיליון עיניים, כרגיל,
בטי
 
חברות - שאלה מעניינת...

לדעתי אפשר לסכם את זה בכך שאת מפסידה חברות מצד אחד ומרוויחה מצד שני

אני מוצאת שעם החברות הרווקות שלי יותר קשה לשמור על קשר מאז שנולדו ילדיי ויש גם כאלה שהקשר איתן ניתק. אני מוצאת שהן לא בדיוק ששות לבוא אליי , כי ההתעסקות הבלתי פוסקת בילדים מאוד מעייפת אותן. היתה לי חברה (רווקה) שבאה לעזור לי ערב אחד שבעלי היה במילואים, היתה אצלי שעתיים ואחרי שהילדים הלכו לישון פשוט נרדמה על הספה מרוב עייפות! אני מבינה שזה קשה למי שלא רגיל

מצד שני הכרתי בזכות הילדים (בייחוד הילד הגדול שהוא בגן עירייה) חברות חדשות, שבהתחלה הקשר ביניהן סבב סביב הילדים והיום אנחנו כבר חברות בלי קשר, יוצאות יחד , הולכות יחד להתאמן וכו (וכמובן גם נפגשות עם הילדים)

בנוגע ליכולת של החברות להכיל אותך, אני הגעתי למסקנה חשובה : שלמרות שאני יכולה לדבר על ילדיי מהבוקר עד הערב - עדיף להמנע מזה - כי בינינו, זה די משעמם! אני בעצמי משתעממת מאוד משיחות בלתי פוסקות של נשים אחרות על איך הילד שלה אוהב את הסלט ואיך הילדה שלה אוהבת את הקוקיות שלה...אז אני משתדלת לא להלאות את האחרים לזה. כמובן שמי ששואל ומתעניין מיוזמתו - אשתף בשמחה.

בנוגע לשיתוף בקשיים - כמובן שהאמהות מבינות טוב יותר אחת את האתגרים שבאמהות. לחברות הרווקות אני משתדלת להתלונן פחות כי מהן לרוב אני מקבלת תגובות גנריות נוסח "כל הילדים גדלים בסוף" ו"יהיה בסדר". אני מרגישה שהאימהות תמיד יותר מנסות לעזור ולמצוא לך איזשהו פתרון מנסיונן
 

MandM25

New member
חברות, חברות, חברות


משתנה מחברה לחברה
נשארתי בקשר עם רוב החברות שלי
דביר הוא הילד הראשון "בחבורה"
ולכן כולם אוהבים אותו ואוהבים להיות בחברתו
(אבל אף פעם אני לא מצליחה להשיג בייביסיטר S.O.S עם אחת מהחברות האלו
)

באופן טבעי אני בקשר הרבה יותר חזק עם חברות שלהן יש ילדים
אז יש לי חברות שתמיד היינו חברות טובות אבל כשהן ילדו באופן טבעי פחות נפגשנו אחה"צ או בערב ואחרי שאני ילדתי הקשר החזק התחדש ואנחנו נפגשות יותר ומבלות עם הילדים

ויש לי חברות שנהיו חברות שלי בזכות הילדים, הכרנו בקומונה של התל"מ שלנו ואנחנו באמת חברות טובות.
מי שקראה לפני שבועיים את הטור של שיר זיו במוסף של ישראל היום- בדיוק זה!!
מקשקשות כל יום, כל ה-יום ב-whats app, דנות על נושאים שקשורים לילדים, לזוגיות, לעבודה ובאופן כללי מתייעצות על הכל ומשתפות הכל ברגע האמת

מרבות להיפגש בשעות אחה"צ עם הילדים ובשעות הערב המאוחרות בלי ילדים, יוצאות לטיולים (בנתיים היה רק אחד אבל אני רוצה כבר עוד אחד
) עם הילדים והבעלים...
אני מתה על החברות היקרות האלו ומקווה שהן קוראות את הפוסט הזה כדי להזכיר להן כמה אני אוהבת אותן
 
מרגשת!!

מתה עליך ועל דבירון הקטון.
אז לצערי מזדהה עם מעיין.
מצד אחד יש את החיבור הטבעי והנוח והנעים והבטוח עם מי שנמצא שם איתך בכל צעד ושעל ויודע לרוב לפני הבעל איך הילדה מרגישה ומה עשתה ואילו חוכמות היו לה. זה באמת מעגל נשים מעצים שאני חבה לו תודה יום יומית.

עם אחותי הקשר התהדק באמת סביב הילדים עכשיו, כבר השנים שביננו (9) פחות מורגשות
מצד שני, זה יצר פער מאד קשה לגישור עם מי שאין לו ילדים/אחיינים לפחות.
קשה להיות זה שתמיד לא יכול לבוא בהתראה קצרה(ואנחנו קלילים ועם בייביסיטר ועדיין), מעדיפים לארח בערב אצלנו כי הילדה ישנה, מה שעובר לי בראש פחות מעניין את הסטודנטים הרווקים/נשואים טריים

מאוכזבת מהחברה הכי טובה שלי עוד מההריון והיום שנה אחרי ואני עדיין לא יודעת איך להגיד לה שהיא פשוט לא היתה ועדיין לא פה בשבילי ואני מנסה לא לכעוס כי היא לא במקום הזה, אבל זה מצטבר.

אז כן, החיים משתנים צריך להתאמץ יותר לשמור על קשר,אבל מי ששווה את זה - אז מצליחים.

אוהבת אותך מעייני!
 
נושא עצוב בשבילי....

אין לי אפילו חברה אחת מלפני החתונה- הריון -לידה.....
היו לי המון חברות טובות רובן היו רווקת או בזוגיות ארוכה שעוד לא הגיעה לחתונה
חברה אחת התחתנה חודש לפניי ונשארנו קצת בקשר ואז היא התרחקה
וישנה עוד חברה אחת שהיינו בקשר מצויין עד לפני כמה חודשים עד שהיא התחתנה, זאת אומרת שהיינו בקשר מעולה גם אחרי החתונה שלי גם אחרי שילדתי היא באה לבקר המון פעמים וגם אני נסעתי אליה עם הילד והיה כיף
ואז היא התחתנה וכנראה היא לא שלמה עם זה ואני לא ממש יודעת איך להתנהג איתה, ברוך ה יש לי בעל מקסים שמת עליי וממש מעריץ אותי, ובעלה, בואו נגיד לא ממש מתנהג אליה כמו שאני חושבת שראוי לה....
כשהיא התחתנה היא אמרה שהיא לא שלמה עם זה וכמה חודשים אחרי החתונה היא התקשרה וסיפרה שלא טוב לה, הזמנתי אותה אליי באמת מכל הלב והקשבתי לה וניסיתי לעזור ופיניתי המון זמן במיוחד כדי לדבר איתה, כנראה שלא ממש טוב לה אם היא נעלמה ככה....
ומאז לא דיברנו, כנראה היא עסוקה בעבודה ובלבנות את החיים החדשים
אני חושבת שאנסה להתקשר אליה שוב היום....

זהו, שפכתי מה שהיה לי...
 

lalimotek

New member
חברותיי הטובות מהילדות

ללא ילדים - הקשר איתן נמשך כמובן אבל לא באותה תדירות שהייתה לפני שילדתי.
יש רגעים שאני מקנאה בהן על הזמן החופשי, הספונטניות בחייהן, האפשרות לצאת עד השעות הקטנות של הלילה.
יש רגעים שהן מקנאות בי על הבית שהקמתי, על הזוגיות היציבה, על הילדים המתוקים.
ועדיין למרות האהבה שלי אליהן, הן לא תמיד מבינות את הקיטורים, את הבעיות...כלומר הן יודעות מה זה להיות עייפה אבל הן לא מבינות מה המשמעות של להיות עייפה ועדיין לתפקד בבית במלוא המרץ אחרי יום עבודה מלא..
אחרי שילדתי את נועם התחלתי להשתתף בפורום הזה - ופה הכרתי חבורה של בנות, איך נגדיר אותן? חגורת ההצלה שלי, האקמול שלי, החמצן שלי, החיבוק שלי בחיים.
אנחנו מבינות ומכילות אחת את השנייה על כל יתרונותינו וחסרונותינו, אנחנו מכירות את כל 1000 גווני האפור שיש בנו ויודעות לחבק חזק חזק גם אם זה וירטואלי או טלפוני.
חבל שאנחנו לא מצליחות להיפגש יותר (רמז אהמ אהמ)
אוהבת אתכן נשמות שלי!!
 
חייבת להגיב


לא מכירה את הבנות המדוברות אבל...
נשמע שזכית בחבורה מרשימה ביותר

אשרייך...
 

nicky17

New member
את חמודה את!



אני מקווה שחגורת ההצלה בצבע שחור נכון?
 
כשאת כבר "מבוגרת" קשה יותר לפתח חברויות

עמוקות של ממש.
עם שיתוף והבנה והכלה ויכולת לשקף וללמד והכל הכל הכל באהבת חברות אמיתית שיש בה חדווה וגם עצב וקושי.

אוהבת אתכן חברות שלי. מזל שאתן כאן.
 

שונצו

New member
אצלי הרוב זה מאחרי הלידה

לא היו לי הרבה חברות לפני שבתי נולדה, ומאז שהיא נולדה, זכיתי להכיר הרבה חברות חדשות.

גם בזכות תפוז- פורומים שלא הייתי גולשת בהם לולא ילדתי אותה, וגם בגנים השונים אליהם שלחנו אותה.
 
הגעת לי בדיוק בזמן אם הנושא הזה...

אני עוברת ימים רבים במחשבות על כל חברותיי שאבדו במהלך טיפולי הפוריות שעברתי, ניתקתי המון קשרים עם חברות שהפכו לאמהות כשאני חייתי במלחמת חיי כדי להביא את ביתי לעולם.
ב"ה היום אני אמא שכמהה לחברות ישנות וחדשות בגלל תקופת ההתרחקות שעברתי.
אז אומנם לא ממש עניתי אך שפכתי את אשר על ליבי...
 
ענית לגמרי

קודם כל, שולחת לך חיבוק עוטף וגדול.

שמחה מאוד בשבילך שאת אמא. הביטוי "מלחמת חיי" מצמרר ממש ומדגים איזו דרך מפרכת עברת עד לאימהות. האם יש לך אנרגיות לנסות ולחדש את הקשרים, אפילו תוך כדי פתיחת הלב ושיתוף על הסיבות לניתוק הקשרים?
 

mcFLAME

New member
נושא מסובך אצלי

עוד מהתיכון היינו חבורה של בערך 6 בנות בקשר תמידי.
כמובן שלכל אחת הייתה את החברה שהיא יותר קרובה אליה, אבל תמיד נשארנו מלוכדות.
גם בצבא ולמרות חוסר הזמן, המשכנו לשמור על קשר.
מייד אחרי הצבא חזרתי בתשובה, זה לא גרם לריחוק מהן, פשוט נושאי השיחה כבר לא תמיד תואמים.
את בעלי הכרתי כמה שנים לפני החזרה בתשובה וכן כל חברותיי הכירו אותו מצויין.
שנה אחרי הצבא התחתנתי ועברתי לגור בצרפת (בעלי צרפתי).
הצלחנו לשמור מעט על קשר(יחי הפייסבוק), הן התרגשו מאוד לשמוע שאני בהריון ועוד יותר כשילדתי את שירה.
ולמרות המרחק כולן מצאו את הדרך לומר לי מזל טוב ולהביע את התרגשותן על שהפכו לדודות.

בנתיים בצרפת יצרנו חברים חדשים וטובים!
כולם היו נשואים, כולם דתיים באותו הראש שלנו, כולנו ילדנו פחות או יותר באותו הזמן.
והיה לי כל כך כיף! שמבינים אותי שחושבים כמוני, שיש עם מי לדבר על הקטנה עם מי לצאת לסיבוב על העגלה.

אחרי שנה וחצי בצרפת חזרנו לארץ
שמחתי לחזור לארץ ולהיות קרובה להוריי, אבל הייתי עצובה להיות רחוקה מהחברים שיצרנו.
כמובן שאני בקשר טוב עם חברותיי מהארץ אבל אין מה לעשות זה לא אותו דבר.
הן לא דתיות, לא נשואות, בלי ילדים.
 
למעלה