קודם קול אמא: ראשית האימהות

האימהות כל כך קשה לעיכול

מזדהה לחלוטין.

מרגיש לי שעשית מעין סיכום קצר של האימהות שלך בשנה וחודשיים האחרונים. מקסים. תודה על השיתוף והתובנות.
 

H and B

New member
אני מסתכלת על עצמי. שנה ושבע אחורה

אימא שרק נולדה. הייתי טכנית. מכנית. עשיתי הכל, במין דחף כזה שאני צריכה. ידעתי בדיוק לפני איך אני רוצה שדברים יראו. הכל כמובן השתנה, אבל השתנה לטובה. כלומר היא ישנה איתי במקום במיטה למשל. שחררתי והבנתי תוך יומיים שאני הולכת לעשות רק מה שטוב לנו. ולא מה שצריך. ולא עניין אותי שום דבר אחר חוץ מזה. כלום. והטכניות הפכה תוך ימים מועטים לרכות, חמלה ועדינות. חזרתי להיות אנושית. היום מאוד דומה לפעם. הצלחתי לפנות קצת מקום בעצמי לעוד דברים. נאמר 20%. אבל שום דבר לא באמת מעניין כמו פעם.
אני חושבת שהייתי חוזרת לאותה תקופה ובדומה למה שהייתי אומרת לעצמי אם הייתי היום שנים קדימה, הייתי אומרת לעצמי - תעשי בדיוק! את מה שאת עושה. אל תזוזי ימינה ושמאלה. אבל תזכרי לחייך קצת ולהנות


טפו טפו. וחמסה וכל זה
 
מטכניות ומכניות לרכות חמלה ועדינות

מרגשת.

אני משערת שהטכניות של ההתחלה היתה פשוט קשורה למצב המלחיץ של חוסר הודאות ולזה שלא יודעים בדיוק מה לעשות ואיך לתפעל.

עם הזמן, הניסיון והידיעה הפנימית, חזרה הגמישות, הגיעו הרוך והחמלה האימהיים כל כך.

ואם זה משנה משהו, גרמת לי לחייך ולהנות
 
הפער בין התפישה השכלתנית לתפישה הרגשית מוכר ו

וידוע. אבל אף פעם לא חוויתי אותו באופן כל כך טוטאלי כמו יום לפני הלידה ויום לאחריה.
כשאומרים שהחיים משתנים לחלוטין, שהלב מתרחב עד אינקץ, שהמצפון מצמיח שלוחה חדשה וכבדה – את חושבת לעצמך: בסדר, ברור, נולד לך ילד.
אבל את לא באמת מבינה את הרובד הרגשי של ה"מהפך" (הטוב) הזה עד שהעולל מונח לך בידיים. רק אז את מבינה שהעולם כפי שהכרת אותו חדל מלהיות עבורך, וכעת נכנסת לעולם חדש, אחר, שבו כל ההוויה היא אחרת, עם כללים אחרים ומערכת רגשית אחרת.

ואז את מתחילה להלך ברחובות הלא מוכרים של העולם הזה, לפעמים באור ולפעמים בחשיכה, ומנסה ללמוד אותם כמה מהר שאפשר כי אין לך את הלוקסוס שהיה לך בעבר לשבת ולבהות ולהתפלסף על העולם. את צריכה להבין מהר, לקבל החלטות מהר, לפעול מהר – כי יש יצור חי ואנושי שזקוק לך באופן בלעדי על מנת לשרוד. את אחראית באופן מוחלט להישרדות שלו. את.

לפעמים את מרגישה במסלול מכשולים ובמלחמת הישרדות שלך עצמך. כן, לילות ללא שינה ובכי שלא נגמר יעשו לך את זה. בדחילו ורחימו את מנסה לפלס דרכך מפינה לפינה, מתחנה לתחנה. משתדלת שלא ליפול לתוך בורות בדרך ולדלג בשלום מעל משוכות שצצות כאילו משום מקום מבלי לתת לך התראה מוקדמת. כשאת נופלת – הו, הו, העולם חרב עלייך. כשאת מדלגת בקלילות מעל משוכה יש את תחושת ההישג ולפעמים אפילו הנצחון. טוב, קודם כל תחושת ההקלה העצומה, ואז הפרגון העצמי על הנצחון.

ולפתע, ברגע של חסד בו הצוציק(ית במקרה שלי) ישן ואת התיישבת כי לעזאזל הכביסות והבישולים וערימת הניירת לסדר, את יושבת! לפתע, את מצליחה לחשוב על נושאים אחרים משגרת היום יום, וקולטת שהבכי קצת ירד, שהשינה קצת התארכה, שהוא התחיל לתקשר, ושאת עושה זאת. כן, את כנראה איכשהו מצליחה לטפל בבן אדם הקטן וחסר האונים הזה שזקוק כל כולו לטיפול המסור והחומל שלך – למרות החששות, למרות חוסר הבטחון כי עד היום לא טיפלת באיש מלבדך, למרות התמיהה איך תתחברי "לדבר הזה" כשבעבר לא היית מאלו שנמשכות לתינוקות של אחרים.
וכן, זו את שעושה גו-גו-גע-גע, ואת שמשתכרת מריח הקקי, שנמסה מכל תנועת יד תינוקית וכל "פוק" וגרפס שהעולל פולט, שהשיחות שלך נסובות סביב ענייני תינוקות ושהעולם שלך אכן השתנה לחלוטין והביא עימו מצפון "מחודש" ולהבדיל גם לב שהתרחב עד אינקץ.

אני לא מרגישה כאילו אני היום (או שהחוויה שלי) "שונה" מתחילת הדרך לפני 7.5 חודשים. אני מרגישה שיש כאן רצף של אירועים שיוצרים ובונים מולי את העולם החדש שבו אני חיה היום. כמו כדור שלג המתגלגל ואוסף אל עצמו עוד ועוד שכבות של שלג, כך עולמי החדש כאם הולך ונבנה, אוסף חוויות, צובר שכבות ומעמיק רבדים וכל יום טומן בחובו את הפוטנציאל להמשך הבניה של העולם החדש הזה שלי.

אני כן יכולה לומר שהופתעתי מעוצמת הרוך ועומק הנתינה חסרת האגו שגיליתי קיימים בי. את הידיעה שבמידת הצורך אתן את חיי עבורה. באופן הכי ברור וטבעי ופשוט.

וכן, הופתעתי עד כמה הלב מסוגל להתרחב.

 
מתחשק לי לצטט אותך במפגש של מעגל האמהות

שאני מנחה מחר, וגם בקבוצת הפייסבוק שלי, אפשר?

את כותבת נפלא וכל כך קל להזדהות עם הדימוי הזה של האימהות כעולם חדש, עם רחובות חדשים וחוקים חדשים, ומסלולים ומכשולים והישרדות. אני ממש מרגישה כמו אמא טריה גיבורה בתוך משחק פלייסטיישן שנקרא "אימהות למתחילות" או משהו כזה (בעצם, אימהות היא תמיד למתחילות, גם בפעם השנייה והשלישית זו כל פעם אימהות אחרת).

תודה על כתיבה מופלאה ושיתוף עולמך. מצפה להמשיך לקרוא אותך גם בפינות הבאות.
 

© RoNa

New member
אני עדיין בהתחלה

הגורון בן שלושה חודשים וטיפה.
מאוד חיכיתי לזה וזה לא הלך בקלות.
יכולה להגיד שלמרות כל הקשיים (והיו המון בדרך), היה שווה הכל!

מאוד קשה לתאר את העוצמות של האהבה אליו

זה מה שמדהים אותי ומפתיע אותי כל פעם מחדש. איך זה רק הולך וגובר מיום ליום.
אני יכולה לשבת שעות ולבהות בו ישן, אני נמסה מכל חיוך שלו, מהסיפורים שהוא מברבר ומתרגשת מדברים שהוא עושה לראשונה.

אולי בגלל שהוא גור מושלם
מאוד קל לי איתו.
ואולי בגלל שאנחנו עושים את הדברים נכון, הוא כזה.
הוא ילד טוב עם אופי נוח, ובנתיים (טפו טפו טפו מלח מים שום בצל) אין שום בעיות והוא מאוד מתקדם לגילו.
ואולי יכול להיות שזה בגלל שזו הורות מאוחרת ואנחנו הורים בשלים יותר.
בשורה התחתונה התחושה היא שזה בדיוק איך שזה צריך להיות.
 
תענוג

שמחה כל כך בשבילך. דניאל שטרן, פסיכולוג וחוקר אימהות, מתאר את השלב שאת חווה כרגע כשלב טוטאלי באימהות. התאהבות טוטאלית, עניין טוטאלי בתינוק וחוסר עניין בדברים אחרים שאינם קשורים אליו, מאחלת לך המשך הנאה וזרימה מהאימהות. שמחתי לקרוא שמהמשבר והקשיים שחווית בעבר יצא דבר כל כך נהדר.
 

© RoNa

New member
אני לא טואלית

אני דווקא עושה דברים נוספים, לא זנחתי את התחביבים, אני הולכת לקורסים, ועסוקה מרצון בפרוייקטים נוספים.
נהנית מכל רגע עם הקטן :)
 

begonia

New member
אני עדיין בראשית האמהות

אני אמא לגוזל בכור בן חמישה שבועות. אני מרגישה שונה מאיך שחשבתי שארגיש לפני שילדתי. מצד אחד, אני ממש גאה בעצמי ומתפקדת יותר טוב ממה שישבתי. אני מרגישה בטוחה בעצמי רוב הזמן, אני יודעת איך לטפל בו ומרגישה שיודעת מה הוא צריך, ההנקה משתפרת, אני לא מתה מעייפות ואני אפילו מספיקה לעשות כלים/כביסה/אוכל. ואני גם ממש מאוהבת בגוזל. חשבתי שיקח לי זמן להתרגל אליו וממש לאהוב אותו, אבל התאהבתי בו ממש ברגע שהוא יצא מהבטן.

מצד שני, יש רגעים אחרים שקשים לי, ואני תופסת את עצמי מרחמת עלי. שפתאום יש לילה שאני נורא עייפה והקטנצ'יק לא נרדם, או שיש לי איזה קושי בהנקה, או שאני מכינה לעצמי אוכל ולא מצליחה לאכול, כי גוזלי בדיוק התעורר. במצבים כאלה אני פתאום כבר לא מרגישה כמו אמא מצטיינת, אלא כמו ילדה שצריכה שמישהו יטפל בה.

מעניין איך אני ארגיש לגבי התקופה בזו בדיעבד, כשגוזלי יהיה כבר בן כמה חודשים, או שנים.
 
מזל טוב!

את עדין בתקופת משכב הלידה, או הפוסט-פארטום, את זוכרת את זה? מצליחה לנוח לעיתים? שואלת את זה כי אני רואה שאת כותבת על הכלים/כביסה/אוכל.

לגבי הרגעים הקשים, והעובדה שאת מרגישה כמו ילדה שמישהו צריך לטפל בה - על פי החוכמה של החברות המסורתיות בעולם כולו - את רק נולדת כאמא. ואכן צריך לטפל בך. עברת לידה רק לפני 5 שבועות, גופך צריך להתאושש, נפשך צריכה להתאושש, להתחזק. כל שעליך לעשות באופן אידיאלי הוא להניק ולישון כשהתינוק שלך ישן. כל השאר (אוכל, כביסה וכל מטלות הבית) אמור להיות מטופל על ידי שאר חברי המשפחה והקהילה.

אז נכון, רובנו כבר לא שם. אבל אני מקווה שמתוך זה, תצליחי לגייס קצת חמלה לעצמך. להבין כי רק ילדת. כי זה הכי טבעי בעולם (וגם מבוסס פיזיולוגית הורמונלית) להיות בטלטלה רגשית של אהבה-שנאה, כעסים, קשיים שונים, דכדוך.

וגם מאוד מתחשק לי ללחוש לך סוד - שאין אימהות מצטיינות. יש רק אימהות בעלות כוונה הכי טובה שהן יכולות. ואלה רובנו אם לא כולנו.

מאחלת לך המון בהצלחה בהמשך, ומקווה להמשיך לקרוא אותך בפינה,
בטי
 
שמיים וארץ

איך שהייתי בהתחלה ואיך אני עכשיו, אחרי שנה של טירונות הורית

איך הייתי מפוחדת בהתחלה, לא ידעתי מה לעשות, איך לעשות, למה, כמה ומתי. בעלי הסתגל בהתחלה הרבה יותר טוב ממני.
מבחינתי הלילה אחרי ברית היה סוף העולם

היום.. שנה אחרי. אני מרגיששה איך התבגרתי מכל הבחינות. יש לי הרבה יותר סובלנות, יש לי הרבה יותר הבנה, אני סומכת על הגוף שלי ועל האינסטינקטים שלי בעיניים עצומות.
וגם ביום-יום הפכתי להיות הרבה יותר מקבלת שונות של אנשים אחרים, יותר מעריכה את עצמי, יותר משקיעה בעצמי.
הקיצר, הריון ולידה והשנה הזאת הפכו אותי לאשה ובגדול.
וגם גיליתי עוד צדדים נפלאים בבעלי המקסים.
בקיצור, הרבה שינויים גדולים וטובים
 
איזה מסר מעודד

זה עבור אימהות טריות לקרוא אותך.

לראות איפה הן עכשיו (בפחדים, בחוסר הניסיון בקשיים) ולאן יש להן פוטנציאל להגיע.

ואיזה אופטימיות בכלל זה לקרוא אותך. שמחה מאוד בשבילך, בלה טיגריס יקרה.
 
אחחח חייבת לענות

המקלדת רושמת מאליה..
זאת בתי הרביעית . וכל החששות והפחדים שהיו מנת חלקי לאורך כל ההריון ..( כן.. יותר מהלידה הראשונה... ככל שיודעים יותר דואגים יותר..) וגם לידה הכי כואבת ללא אפידורל..( כי לא הספקתי..)
אין לתאר את התחושה שלי כלפיה. כאילו ילדה ראשונה.
מתרגשת מכל דבר קטן שעושה. מסניפה אותה.
החיים שלי. הנשמה שלי. פעימות הלב שלי.
 
צמרמורת של התרגשות

אוחזת בי.

יכולה להרגיש את האהבה שלך כלפי התינוקת שלך בתוך הגוף שלי.

וזה כל כך מרגש שזה בפעם הרביעית!!! תודה על השיתוף.

לוקחת ממך את התובנה שבכל פעם אנחנו נולדות מחדש כאימהות. גם אם בפעם הרביעית.
 
נתראה בשבוע הבא, יקרות

הייתן נפלאות ומרגשות כרגיל.

מאחלת לילה קל ושקט לכולנו,
בטי
 
למעלה