הפער בין התפישה השכלתנית לתפישה הרגשית מוכר ו
וידוע. אבל אף פעם לא חוויתי אותו באופן כל כך טוטאלי כמו יום לפני הלידה ויום לאחריה.
כשאומרים שהחיים משתנים לחלוטין, שהלב מתרחב עד אינקץ, שהמצפון מצמיח שלוחה חדשה וכבדה – את חושבת לעצמך: בסדר, ברור, נולד לך ילד.
אבל את לא באמת מבינה את הרובד הרגשי של ה"מהפך" (הטוב) הזה עד שהעולל מונח לך בידיים. רק אז את מבינה שהעולם כפי שהכרת אותו חדל מלהיות עבורך, וכעת נכנסת לעולם חדש, אחר, שבו כל ההוויה היא אחרת, עם כללים אחרים ומערכת רגשית אחרת.
ואז את מתחילה להלך ברחובות הלא מוכרים של העולם הזה, לפעמים באור ולפעמים בחשיכה, ומנסה ללמוד אותם כמה מהר שאפשר כי אין לך את הלוקסוס שהיה לך בעבר לשבת ולבהות ולהתפלסף על העולם. את צריכה להבין מהר, לקבל החלטות מהר, לפעול מהר – כי יש יצור חי ואנושי שזקוק לך באופן בלעדי על מנת לשרוד. את אחראית באופן מוחלט להישרדות שלו. את.
לפעמים את מרגישה במסלול מכשולים ובמלחמת הישרדות שלך עצמך. כן, לילות ללא שינה ובכי שלא נגמר יעשו לך את זה. בדחילו ורחימו את מנסה לפלס דרכך מפינה לפינה, מתחנה לתחנה. משתדלת שלא ליפול לתוך בורות בדרך ולדלג בשלום מעל משוכות שצצות כאילו משום מקום מבלי לתת לך התראה מוקדמת. כשאת נופלת – הו, הו, העולם חרב עלייך. כשאת מדלגת בקלילות מעל משוכה יש את תחושת ההישג ולפעמים אפילו הנצחון. טוב, קודם כל תחושת ההקלה העצומה, ואז הפרגון העצמי על הנצחון.
ולפתע, ברגע של חסד בו הצוציק(ית במקרה שלי) ישן ואת התיישבת כי לעזאזל הכביסות והבישולים וערימת הניירת לסדר, את יושבת! לפתע, את מצליחה לחשוב על נושאים אחרים משגרת היום יום, וקולטת שהבכי קצת ירד, שהשינה קצת התארכה, שהוא התחיל לתקשר, ושאת עושה זאת. כן, את כנראה איכשהו מצליחה לטפל בבן אדם הקטן וחסר האונים הזה שזקוק כל כולו לטיפול המסור והחומל שלך – למרות החששות, למרות חוסר הבטחון כי עד היום לא טיפלת באיש מלבדך, למרות התמיהה איך תתחברי "לדבר הזה" כשבעבר לא היית מאלו שנמשכות לתינוקות של אחרים.
וכן, זו את שעושה גו-גו-גע-גע, ואת שמשתכרת מריח הקקי, שנמסה מכל תנועת יד תינוקית וכל "פוק" וגרפס שהעולל פולט, שהשיחות שלך נסובות סביב ענייני תינוקות ושהעולם שלך אכן השתנה לחלוטין והביא עימו מצפון "מחודש" ולהבדיל גם לב שהתרחב עד אינקץ.
אני לא מרגישה כאילו אני היום (או שהחוויה שלי) "שונה" מתחילת הדרך לפני 7.5 חודשים. אני מרגישה שיש כאן רצף של אירועים שיוצרים ובונים מולי את העולם החדש שבו אני חיה היום. כמו כדור שלג המתגלגל ואוסף אל עצמו עוד ועוד שכבות של שלג, כך עולמי החדש כאם הולך ונבנה, אוסף חוויות, צובר שכבות ומעמיק רבדים וכל יום טומן בחובו את הפוטנציאל להמשך הבניה של העולם החדש הזה שלי.
אני כן יכולה לומר שהופתעתי מעוצמת הרוך ועומק הנתינה חסרת האגו שגיליתי קיימים בי. את הידיעה שבמידת הצורך אתן את חיי עבורה. באופן הכי ברור וטבעי ופשוט.
וכן, הופתעתי עד כמה הלב מסוגל להתרחב.