קודם קול אמא

קודם קול אמא


אמהות יקרות,

הגיע יום שני, ועמו הפינה של "קודם קול אמא" - פינה המוקדשת לך, פינה שהיא פסק זמן עבורך. מקום רגע לנוח מהעשייה ולהיות בהוויה. מין מקום להתבונן בו רגע על איפה את בתוך כל האימהות הזו, מהן התחושות שלך לגבי כל מיני עניינים שעוברים עליך ברגע זה, איזה קולות עוברים לך בראש ובלב. מקום לבוא, לפתוח לשתף את רחשי ליבך ובו זמנית יש לך כאן גם הזדמנות פז לתמוך באמא אחרת.

מטרת הפינה הזו היא לדון בנושאים הקשורים למעבר לאימהות ולאימהות עצמה. בכל שבוע, כמו במעגלי האמהות לאחר לידה שאני מנחה, אניח נושא מסוים, מי שהנושא ידבר אליה ויפגוש אותה, מוזמנת להתייחס אליו. במעגלי אמהות בחיים הלא וירטואלים ישנה המון תמיכה לכל אמא. אשמח מאוד אם נצליח ליצור כאן מעגל, כלומר, שמי שמתאים לה תתיחס גם לדברי האחרות.

מבחינתי, אשמח אם נצליח להכיר בכל מגוון התחושות שעולה בנו, וללא שיפוטיות וביקורתיות מאחרות.

והנה הנקודה למחשבה להיום : דמייני לעצמך כי את בגיל של אמא שלך. עברו כמה עשורים, התבגרת, ואולי יש לך כבר כמה נכדים. את נזכרת בעצמך צעירה (כלומר בגילך היום). מה היית רוצה לומר לעצמך?

מסוקרנת לקרוא אותך,
בטי
 

MandM25

New member
WoW איזו שאלה מורכבת...

מנסה לדמיין את עצמי בת 52
הלוואי ויהיו כבר נכדים כי אני רוצה להיות סבתא צעירה כמו אמא שלי
רק שאמא שלי התחילה עם הלידות צעירה יותר ממה שאני התחלתי


אני כנראה יסתכל אחורה ויזכר בשנה הראשונה של בני בכורי
יתמוגג על כל זיכרון קטן וגדול ואגיד לעצמי שאני שמחה שהייתי לו לאמא טובה, שנתתי ביטחון, חום ואהבה...
אסתכל עליו ויראה את ההצלחה שלי (ושל בן זוגי כמובן) ואמשיך להיות גאה באמא שנהפכתי להיות
 
איזה יופי של ביטחון

את משדרת באימהות שלך. תראי איך הפרספקטיבה הזו של עצמך כמבוגרת יותר מאפשרת הסתכלות כל כך חיובית על האימהות שלך. מקסים.

וזה אכן מורכב להסתכל על עצמנו בפרספקטיבה, אך גם מאפשר איזו הצצה אחרת שעשויה מאוד ללמד.
 

omgmom

New member
עצות לעצמי מעצמי

כשאני מדמיינת לעצמי איך הייתי רוצה להיות כסבתא, אני מדמיינת את סבתא שלי, שתמיד היה רגועה, דיברה איתנו בגובה העיניים,
תמיד הרגשתי חשובה ושמבינים אותי ותמיד היה לה זמן לשחק ולהקשיב. היא נתנה לי הרגשה שאני מוצלחת.
בלהט היומיום, כשמיליון משימות לביצוע סוחפות אותי (משימות בנאליות כמו כביסה וכלים בישול וניקיון, או ארועים בגנים ובבתי הספר, קניות וציוד לילדים לעקוב אחרי שיעורי הבית וללמוד למבחנים וכו) לפעמים נגמרת הסבלנות והסובלנות. אני מוצאת עצמי עסוקה בלהאכיל ולקלח במקום להקשיב ולהנות.
הייתי מזכירה לעצמי לעצור קצת לפעמים, להקשיב (עדיף בליווי חיבוק) ולהעצים את הילדות המקסימות האלה.
ולחייך ולשחק ולהנות (לא רק לתקתק את היומיום...)
בהצלחה לי
 
לוקחת את עצותיך בשתי ידיים

ומקווה גם ליישם, אמן!

ואיזה כיף שהייתה לך כזו סבתא קשובה ונהדרת.
 
תמיד לזכור שמחר הדברים ייראו אחרת

יותר טוב. הרבה יותר טוב. וגם הרבה יותר אפשריים.

את בסדר, את עושה את המיטב ואת אפילו עושה את זה לא רע.

לכולם יש את ה"כמעט"-ים. כמעט שברה אצבע בגלל הפעם האחת שלא קלטת בזמן מתוך מאות הפעמים שהיא אוהבת להכניס אצבעות לסלסלת החיתולים. כמעט נשנקשה ואחרי שהזמנת מד"א הצלחתי להחזיר לה את הנשימה. כמעט היתה צריכה חוקן, מזל שזה נגמר עם קצת פחות סבל עבורה. כמעט הכניסה את הראש לדופן של האמבטיה מפלסטיק, טוב שהכנסת את היד שלי ביניהם בזמן.
ה"כמעט"-ים הללו הם חלק מגידול תינוקות, ומה שחשוב הוא שהכמעט לא הפך למציאות ושלמדת להבא.

שהיא תגדל ותהיה בסדר ושבע"ה את תצליחי לשמור עליה מכל הרעות החולות שם בחוץ שלא נותנות לך מנוח בלילות.

שהחרדות והדאגות לגביה יפסיקו לשתק אותך ויהפכו לחלק ממך אבל לחלק הלא דומיננטי.

שלמרות שאת לבד, שאין עזרה מאף אחד חוץ מהאיש (וגם זה כמובן לא כמו יד של אם/אשה) ואתם מתמוטטים מקושי ומעייפות, ולפעמים ממוטטים אחד את השני בגלל המתחים ממציאות כזו - הכל יהיה בסדר. הכל יהיה בסדר. הכל יהיה בסדר.

שכל פעם שקשה לך, שאת מרגישה את הדכדוך מפיל אותך ארצה, תזכרי שזכית לנס שלא זוכים בו כל יום. תזכרי את כל מה שכן יש לך, את כל שבורכת בו, ושוב הביטי בנס שלך, ותדעי שמחר הדברים ייראו אחרת.

הרבה הרבה יותר טוב והרבה יותר אפשרי.
 
צמררת אותי


ובמיוחד במשפט הזה "שהחרדות והדאגות לגביה יפסיקו לשתק אותך ויהפכו לחלק ממך אבל לחלק הלא דומיננטי." ואני רוצה להזמין אותך למילים שלך עצמך: "תזכרי את כל מה שכן יש לך, את כל שבורכת בו, ושוב הביטי בנס שלך, ותדעי שמחר הדברים ייראו אחרת."

ואם תרצי להרהר לעצמך או לכתוב כאן: במה כן בורכת? מה עוזר לך להתמודד עם החרדות והדכדוך? מה את עושה כשהם מתרחשים?

וגם רציתי לשאול, כמובן רק אם מתאים לך לענות ומתוך דאגה לשלומך, כמה זמן את לאחר לידה והאם פנית לעזרה כלשהי בהקשר לדכדוך ולחרדות. אפשר להמשיך גם בפרטי אם תרצי.
 
חשבתי להשיב לך בפרטי

ואז נפל לי האסימון שזה יהיה בדיוק כמו לשתף פעולה עם קשר השתיקה המתואר כה מרגש בשיר שצירפת (תודה!). שזה יהיה כמו להפוך את "הבעיה" לאישית שלי בלבד, כזו שאסור להוציאה על גבי פורום פתוח שמא אסומן בתוויות, במקום לתופעה טבעית ואנושית שחוות אותה רובן ככולן של האימהות, לפחות בפעם הראשונה.
חוצמזה, אם אשתף פעולה עם קשר השתיקה הזה ואעדיף לכתוב בפרטי, באחת אגזול מעצמי את כלי ההתמודדות החזק ביותר שיש לי כשאני מרגישה עצמי קצת שוקעת – את ההבנה וההפנמה (הם לא אותו הדבר) שאני לא חריגה. עזבי לבד. אני דווקא כן לבד עם זה רוב הזמן. אבל לא חריגה. תהיה מי שתקרא (ואולי עוד אחת, ועוד אחת...) ותזדהה, מה שנותן לי את הלגיטימציה לקבל את הגל המעיק ולהמתין בציפיה סבלנית לגל הבא, זה שירים אותי שוב לשגרה הרגשית הטובה. מה טובה? נפלאה.

זה בא בגלים. ווידאתי שלא מדובר בדיכאון קליני. מדובר בדכדוך. הוא היה הרבה יותר חריף עם הלידה לפני כ- 7.5 חודשים, ומאז שעברה התקופה הקשה של הגזים, ושעות השינה קצת התארכו, העוצמה והתדירות ירדו.

יש לי "טריקים" קטנים.
אם טרם אכלתי לחם, אוכל, כי זה משחרר סרוטונין במוח ומשפר את ההרגשה.
יוצאת להליכה או עושה פעילות פיזית אחרת (רוקדת עם הילדה על הידיים). גם משחרר סרוטונין.
אני מוצאת שלהציף מול עצמי את גורמי הדכדוך מסייע. כי אז אני גם מזכירה לעצמי שרובם עתידים להשתנות בקרוב – אחזור לעבודה בע"ה, השינה תתארך עוד עם הזמן ותביא איתה אנרגיות מחודשות, היא תתקשר אתי יותר טוב ותדע להעביר לי מה היא צריכה/רוצה, אחזור לעצמי במובן הפיזי, ועוד.

עם החרדות קשה לי מאד להתמודד. המקרים הזוועתיים האחרונים – שקראתי בעיקר רק את הכותרות והצלחתי להימנע מלשמוע את רוב הפרטים - השפיעו עליי קשה מאד וליוו אותי לילות וימים רבים. חוץ מהכאב על הנפגעים
, כאילו היו שלי, הפחד האם אוכל באמת להגן עליה שיתק אותי. לכן אני נמנעת לחלוטין מידיעות כאלה, איך שאני שומעת שמדובר בילדים אני מעבירה/מדפדפת.
ומעבר לזה - אני מדחיקה. פשוט מדחיקה.

מעדיפה לא לפנות לעזרה חיצונית, כל עוד זה לא מפריע לי בתפקוד וכל עוד זה manageable. הרי בסוף זה יעבור.

במה בורכתי? השארתי את הטוב לסוף . הו ברוך השם, קודם כל ומעל לכל – בבתי שתבד"ל. מעבר לזה, בבריאות טובה, בזוגיות אוהבת, משפחה מקסימה ותומכת (אך רחוקה כרגע לכן נדבך נוסף לקושי), קורת גג ועוד כל מיני כאלה קלישאות שהפכו לקלישאות רק משום שלמדנו לקחת אותם כמובן מאליו – הם לא. הם באמת דברים לברך עליהם.


תודה שנתת לי את ההזדמנות להעלות את הדברים על הכתב באופן מסודר ומאורגן. זה יעזור גם לי, כמו שאמרת, להזכיר לעצמי את הדברים הללו כשיהיה צריך.

ותודה על האיכפתיות והדאגה. אני בסדר ב"ה. בדיוק כמו שאמרה לי אתמול ה-אני של עוד כמה שנים. אני בסדר.

 
טוב, עכשיו אני ממש דומעת

את מקסימה ומרגשת וכל כך שמחה שהשרשור הזה עזר במשהו, הקל במשהו. אני כל כך מתחברת לפסקה הראשונה שלך. תראי כמה משאבים יש לך, ולכמה דברים את מודעת שעוזרים לך. זה פשוט נפלא. מקווה לפגוש אותך בפינה של קודם קול אמא גם בשבועות הבאים,
בטי
 

mika j

New member
זה כנראה ישתנה אחרי הילד/ה השני/ה,אבל בנתיים:

מיקה הצעירה,
חשבת שתפחדי להרים אותה, לקלח, לגזוז ציפורניים! והנה את עושה זאת במומחיות אמיתית, כאילו נולדת לתוך זה.
ביתך כבר בת 4 חודשים ואת מתפקדת נפלא! אני גאה בך!
אני רוצה לומר לך שאין לך מה לחשוש מהעתיד, מגידולה ומחינוכה של הנסיכה.
בטוחה אני כי תצליחי לחנך אותה בהצלחה לדרך ארץ (כי דרך ארץ קדמה לתורה..) , למרות כל מה שקורה כיום במדינתנו.
דבר נוסף שאני רוצה לומר לך והוא בקשר לחיים בכלל ולא רק לגידול ילדים-
תקשיבי רק לעצמך!!!!!
בכל מקום יש אנשים טובים שרוצים ללמד אותך איך, למה, כמה, מדוע ואיפה... תזרמי עם האינטואיציות שלך, כי יש לך אינטואיציות טובות.
וגם אם את מרגישה חדירה לפרטיותך וזלזול בתפקוד שלך כאמא (למרות שזו ממש לא הכוונה שלהם, אלא רק הרגשתך), פשוט תתעלמי ותמשיכי בשלך.

אוהבת אותך ושלך לנצח,
מיקה הבוגרת שמבינה הרבה יותר
 
לגזור ולשמור

|ולהדביק על המקרר / הדלת או כל מקום אחר! כל כך מחזק. וכל זה הגיע ממך. איזה יופי.

ואם יורשה לי לומר (ומקווה שאני לא אשמע כמו אותם אנשים שיש להם דעות ורעיונות) - אפשרי לעצמך לחשוש מהעתיד ומגידולה של הנסיכה, זה ממש לגיטימי ונורמלי.

ולגבי האינטואיציות - אני כל כך מאמינה בכך. רק שכמות סימני הקריאה מעט הרתיעה אותי. אולי יש מקום ללמוד מאנשים שהאינטואיציה שלך בוחרת ללמוד מהם?

בהנאה ובהצלחה לך מיקה יקרה
 

irit 123

New member
ת-ל-מ-ד-י !!!!

אם הייתי בגיל של אמא שלי, וכבר הייתי סבתא.
נתחיל מזה שהיית עוזרת לבת העתידית שלי (או לבן שלי) הרבה מאוד עם הנכד העתידי שלי
הייתי עושה בידיוק את כל מה שאני לא מקבלת עכשיו מאמא שלי מבחינת עזרה עם הילד/ה

מעבר לזה, אם הבת או הבן שלי היו מביאים ילד בגיל צעיר כמו שאני הבאתי, הייתי עושה הכל כדי שהם ילמדו. ישקיעו בלימודים, בבגרויות בממוצע 80 לפחות, פסיכומטרי וכו'.
היום אני מבינה כמה זה חשוב ללמוד...וכמה זה שטותי שהעדפתי להנות ולחגוג ולא להשקיע בחלק הזה של הלימודים.
במילא הייתי בבית ספר, אז למה לא כבר...להשקיע?
 
הי אירית

אני שומעת מבין שורותיך את הזעקה לעזרה של אמא שלך ואת החרטה על כך שלא למדת כמו שיכולת. ואני רוצה לשאול אותך האם את יכולה לראות אפשרות לשינוי בשני התחומים: בתחום העזרה שאמא שלך יכולה לתת ובתחום הלימודים, גם אם השינוי הוא לא באופן מיידי (למשל אולי את יכולה לראות את עצמך לומדת עוד שנתיים שהתינוק/ת יגדלו).

אם את יכולה לדמיין שינוי כזה קורה, אולי תנסי לתכנן איזה צעדים עליך לנקוט על מנת שהשינוי יחול. מוזמנת לכתוב מה הדברים שלי מעוררים בך.
 

בלונד23

New member
הייתי רוצה לומר לעצמי...

כמה טוב שלא היית כמו אמא שלך! אדישה, מרוחקת ולא מקשיבה, לא עקבית, לא צפויה, לא רגישה, ולא מחבקת.

כמה טוב שניסית להיות אמא טובה דייהּ - כי אין מושלם בעולם - למרות שלא ראית דוגמה טובה לכך, ניסית בכל כוחך. ניסית ואף הצלחת (ב"ה!) להיות לבתך לאמא טובה וקשובה, אוהבת מאוד ולא חוששת להגיד לה כמה את אוהבת, להקשיב לבכי ולא מיד לפעול, להקשיב לאינטואיציות שלך כי הן תמיד צודקות. להאמין בבתך ולהגיד לה דברים טובים שיגרמו לה ללכת בעולם עם ידיעה ברורה שהיא מצוינת, שהיא ילדה נהדרת. בדיוק הפוך מהתחושה שאמא שלך נתנה לך, שאת פגומה ולא טובה.
תמשיכי להגיד לבתך כמה היא נפלאה ואהובה, כל הזמן, כל הזמן. כי זה הכי חשוב בעולם. אני גאה בך.
 
יו אתן כל כך מרגשות

חיבוק ענק לך, בלונד 23. נשמע שאת מנסה להיות כל מה שאמא שלך לא היתה אליך. מאוד מאוד לא פשוט. מקווה שיש לך איפה לעבד את התכנים האלה הקשורים ליחסים עם אימך.
 
למעלה