קודם קול אמא : אימהות ובריאות

[כרוביד]

וואללה? למה עברת כריתה?

ממליצה?

אני עוד די טירונית בכל מה שקשור לגרייבס הזה. רק היום שמתי לב שסופסוף התחילו להירגע לי הרעידות בידיים.. ואת יודעת מה הכי באסה - הדבר היחיד שטוב בגרייבס - שיורדים במשקל? אז דווקא אצלי זה הפוך ואני מעלה!

 

[orlyg2]

מכל הלב!!!

בקצרה - אבחנו לי את המחלה באיחור (יותר נכון - איבחנו בזמן והתעלמו מהתוצאות) ועד שהגעתי במקרה לרופא שעלה על זה - המצב היה רע, רע מאוד. בואי נגיד שהמשפט הכי מעודד שהיה לאינדו' שלי להגיד זה "היית מחכה עוד שבועיים והיינו מביאים אותך לאמא ואבא בשקית שחורה"

רק שתביני, הערך של T4 שלי היה 86.4 (הטווח הוא - 7-19)....
פוצצו אותי בתרופות שעזרו....כמו כוסות רוח למת. שלחו אותי לטיפול רדיואקטיבי שממש לא עזר, ואחריו עוד אחד כושל.
בסוף נשבר לי מהכל (אחרי שנתיים של אנרגיות מטורפות, חוסר שינה, רעידות, דפיקות לב, עיניים בולטות, ירידה מסחררת במשקל ועוד ועוד) והלכתי לכריתה. היו לי כמה חודשי התאוששות קשים, אבל כיום אני לא מצליחה להבין למה לא עשיתי את זה מוקדם יותר ואיך חייתי ככה.

 

[בת מזל 5]

גם אני עברתי כריתה חלקית (או תת שלמה כמו

שאנדו' אוהבים לקרוא לזה).
את מחזירה אותי 8 שנים אחורה. היו לי רעידות מטורפות בידיים ודפיקות לב וכל הבאלאגן (גם ירידה במשקל) ולא הצליחו לאזן אותי בכדורים, לא הציעו לי טיפול ביוד רדיואקטיבי אלא ישר הלכו על כריתה.
נשמע לי מוזר להמליץ על ניתוח (אני מקסימום יכולה להמליץ על קרם לחות ודברים כאלה

) זה רק הרופא המטפל יכול להמליץ, אבל החיים ממש השתנו אחרי הניתוח.
למרות שמאז עליתי במשקל (

) כבר עדיף את זה מאשר ידיים רועדות וחיים על טורבו כל היום ...
קחי בחשבון שלפעמים בניתוח מביאים אותך לתת פעילות (כמו אצלי) אבל בזה יותר קל לטפל ע"י כדורים.

 

[בינתיים חסויה]

תזכירו לי מה זה להיות חולה?

להיות אמא זה לחיות מעל הטבע, כמעט בדרגת מלאך
מעבר לזה שאני אמורה להיות "כל יכולה" (כי מה זאת אומרת שהכדור הגדול לא נכנס למושב של הבימבה? אמאאאא!!!!!) ובהינף שרביט הקסמים שלי כל דבר אמור להתבצע מיידית (גם כשמדובר בפסטה שהרגע הוכנסה לסיר, אם לא אני זאת שאגרום לה להתבשל במיידי- מי יעשה זאת?), וכל בקשה של הילדונת אמורה להתמלא גם אם מדובר בדברים לא הגיוניים (אני מוזמנת לשבור את הראש לבד איך גם להרים אותה וגם לא להרים אותה בו זמנית, גם לתת לה לשתות וגם להרחיק ממנה את הכוס/בקבוק, ועוד), בנוסף לכל אלו אני גם אמורה לחיות מעל עצמי, להניח לכל מכאוביי, או במילים אחרות: "תתגברי" "תתעלי"
אין לי הסבר הגיוני, אבל מאז שאני אמא אני חולה פחות, הרבה פחות! לא יודעת אם זה משהו פסיכולוגי או אמיתי, אבל עובדה.
מצד שני, מאז שאני אמא ה"קריסות" שלי ונפילות המתח שלי באות לידי ביטוי באופן הרבה יותר קשה וחזק מלפני כן, ומאד קשה לי לתת לעצמי את הספייס הנדרש, להשאר אני עם עצמי ולאפשר לעצמי את המנוחה הנדרשת על מנת לעבור את הקריסה בצורה הכי מהירה וטובה, גם כי הילדה דורשת ממני (עם כל הכבוד, היא ממש לא מוכנה להיות רק עם אבא כשאמא בשטח, במיוחד כשלאמא יש פור על אבא בכל הקשור לענייני ציצים

) וגם כי עדיין לא מצאתי את כפתור הכיבוי של "חיישני האמהות" שלי, מה שאומר שהמנוחה מלווה בהמון מחשבות עליה, מה שלא בדיוק תורם למנוחה שלי


סליחה על האורך, בדיוק היום חוויתי נפילת מתח מהגהינום (בליווי המשפט "אם עד יום חמישי זה לא יעבור אז אולי אלך לרופא", ובדגש על "אולי"), בעלי אמנם עזר מאד, ועדיין התחושה היא ש"אין כמו אמא" (תשאלו את הבת שלי שהגיעה אלי למיטה אחרי שבעלי אירגן אותה לשינה ומרוב התרגשות ינקה לסרוגין משני הצדדים

), אני ממש מקווה לשרוד את מחר ולהצליח לתת לעצמי מנוחה אמיתית- אפילו לשעות בודדות, ולו כדי שמחרתיים אוכל לעמוד על הרגליים ולתפקד

 

[בטי גורן]

כתבת מקסים

ומרגיש לי שפרקת הרבה ממה שחשת. מרגיש שאת מאוד מודעת לעצמך, וממש כיף לקרוא אותך.

מאמינה שעם הזמן, (בת כמה התינוקת שלך?) חיישני האימהות יחולו לפוג, יותר ויותר מטלות יועברו לאבא, ותוכלי לראות גם את הזהות הנפרדת שלך מהתינוקת שלך. אבל יתכן וזה יקח זמן, אבל זה יגיע.

מקווה שנחת וסליחה על האיחור בתגובה פשוט הייתי ממש חולה

 

[בינתיים חסויה]

תודה בטי

תרגישי טוב! מבאס להיות חולים, עם או בלי ילדים מתחת לסינר

הילדונת בת שנה וארבע, מצד אחד מתחילה לתת את הספייס (גם חצי דקה זה בסדר) מצד שני כשהיא רוצה משהו היא יודעת לדרוש ואפילו לנסות להפעיל מוניפולציות (למשל- הצגה של בכי, אחד הדברים המצחיקים

)

לגבי האבא- זה קצת מורכב כי עד היום מבלי שהוא שם לב הוא התנהל בגישה של "את האמא, את מטפלת בה", אתמול היתה לנו שיחה רצינית אחרי קריסה טוטאלית שלי (אחת נוספת) והסברתי לו שאחרי שנה וארבע שאני מסיימת כל יום עם הלשון בחוץ ובלי אפשרות נורמלית לנוח (הולכת בבוקר לעבודה, חוזרת עם הלשון בחוץ כדי לאסוף את הילדה, בלילה אני קמה אליה, יוצא שאין לי רגע אחד של מנוחה!) הוא חייב גם לקחת על עצמו חלק מהטיפול ולתת לי קצת שקט (אפילו שעה של אני עם עצמי או לקפוץ לחברה בלי לפחד שהילדה תשבור עציץ או תשפוך מים על השטיח) אם הוא רוצה שלבת שלו תהיה גם אמא שפויה

ואכן, בערב הוא הציע לי שאלך היום לחברה למספר שעות (פעם ראשונה שהוא בא בכזאת הצעה קונקרטית! ולא לזרוק לי "צאי, תפגשי אנשים" כשלי בכלל בא לישון), אמנם לא יצא לפועל בסוף כי היא לא היתה באיזור היום ועדיין זה עשה לי טוב על הלב

 

[בטי גורן]

איזה יופי

שאתם מתחילים לדבר על דברים, זה כל כך חשוב. ושהוא התחיל להפנים ושזה "עשה לך טוב על הלב". נהדר.

 

[para aduma]

אני עושה הכל כדי לא ליפול למלכודת הזו

אני באופן כללי לא חולה הרבה אבל קורה שאני לא מרגישה טוב או שהגב שלי הורג אותי ואני מכריחה את עצמי לנוח - אני לא רוצה להגיע למצב של אפיסת כוחות או לפגוע בעצמי באופן בלתי הפיך.
אם אני לא מרגישה טוב בן הזוג מטפל בילד, למזלי הוא נמצא איתו יותר ממני, ואם לא - עושה רק את מה שהכרחי ואת השאר עושה הטלויזיה. הוא בוכה? שיבכה קצת. הבריאות שלי יותר חשובה.

 

[KarinDi]

הריון זה לא מחלה?

מבחינתי האישית לפחות, הקושי מתחיל הרבה לפני שאת אמא. ליתר דיוק 9 חודשים לפני. כבר אז מתחיל המסר החד משמעי שלדאוג לעצמך זה פאסה.
ההריון שלי היה מחלה. לחלוטין. משבוע 7 הייתי מאושפזת, עד סוף ההריון לקחתי כדורים והייתי במעקבים והרגשתי רע. מאוד רע.
אבל הריון זה לא מחלה. אי אפשר לעזוב הכל. אפילו החזר מהביטוח לא קיבלתי. כי הריון זה בנפרד. זה לא מחלה.
מאז הלידה הייתי חולה עוד פעם אחת והיה נורא, בעיקר עניין ההנקות, אבל מבחינתי הנושא הזה של בריאות ואמהות נוגע קודם כל בהריון...

 

[בטי גורן]

ליבי יוצא אליך

יש אמהות שחוות, לצערי, הריונות מאוד קשים. אמא שליוויתי, והייתה כמוך, מאושפזת הרבה
במהלך ההריון, חשה שהיא ילדה שהיא פשוט שוחררה מ"כלא" ההריון.

וכן החברה לא נותנת לגיטימציה לתחושות האלה. את הרי אמורה, על פי כל הספרים, להיות
קורנת ורודה וכל שאר הדימויים שפעמים רבות בכלל לא קשורים למציאות.
באמת לא פשוט...

יתכן וכדאי לקראת ההריון הבא לעבד את מה שקרה לך שם.

חיבוק גדול לך.

 

[קרנפית 1]

מנצל"שת בכדי לבקש בקשה מבנות הפורום

שלום לכולן,
שמי מיכל ואני אמא לדניאל אהובת ליבי וכעת שוב בהריון (בדיוק באמצע והזמן משום מה לא זז...)
מודה שאני מכורה לפורום הזה ולפורום של הריון ולידה...
במסגרת לימודי התואר השני החלטתי ליצור את החוברת "נולדת אמא" - חוברת קצרצרה של טיפים שאמורה להקל במעט את המעבר לאמהות.
אני יודעת שלו אני הייתי מקבלת חוברת כזו כשהפכתי לאמא, יש סיכוי שהיה לי יותר קל להתמודד עם השינוי שחל בחיי.
אז מה אני רוצה מכן, אמהות בהווה ואמהות בעתיד?
אני מצרפת שני קישורים - אחד לחוברת (שאני ממליצה שתקראו- בייחוד אם מדובר בתינוק ראשון) /docs.google.com/spreadsheet/viewform?formkey=dFBQQ1ZIVzhBVzh2S0d3SC1Valg3dmc6MQ" target="_blank" rel="nofollow">https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?formkey=dFBQQ1ZIVzhBVzh2S0d3SC1Valg3dmc6MQ" target="_blank" rel="nofollow">ואחד לשאלון שאשמח אם תענו עליו לאחר שתקראו את החוברת.
מודה לכן מראש,

מיכל

 

[קרנפית 1]

אוי אני וקישורים - זה לא עובד ביחד

קישור לשאלון

 

[nicky17]

עניתי

אבל החוברת ממש ממש ממש קצרצרה

 

[קרנפית 1]

ממש ממש ממש ממש

תודה

זה ממש על קצה המזלג, אבל לצערנו גם את הקצה הקטנטן הזה לא ניתן למצוא במרוכז בשום מקום.
אותי זה ממש הפתיע...

 

[בלונד23]

עניתי, אבל...

לא מדובר בחוברת כי אם בשלושה עמודים בלבד.
אפשר להביע דעה בצורת ביקורת בונה? ניתן למצוא את הטיפים שכתבת בכל פורום לאימהות/הריון, אלו טיפים כמעט ברורים מאליהם. בפורומים ניתן למצוא הרבה יותר מידע וטיפים באמת טובים, ולא בנאליים כל כך וידועים לכול (כמו למשל כשהתינוק ישן-את ישנה - טיפ לעוס). לכן לא ברור לי השאלון, איך הרגשה של אמא טרייה יכולה להשתפר אחרי קריאת 3 עמודים של טיפים די ברורים וידועים מאליהם.

 

[קרנפית 1]

זכותך להרגיש כך ובכל זאת כמה נקודות

החוברת מאוד קצרה ולא מתיימרת להקיף את מכלול הרגשות והדילמות שאם טרייה חשה.
אני יודעת שאם אני הייתי מקבלת חוברת כזו, ההרגשה שלי כן הייתה משתפרת. אף על פי שלכאורה מדובר בהגיגים לעוסים ושכיחים, אני כאמא טרייה לא הכרתי אותם. הייתי האמא הראשונה (ועדיין מכל חברותיי), גרתי במושב מבודד ומרוחק, בעלי עבד מלפנות בוקר עד השעות הקטנות באמת של הלילה וכך בעצם מצאתי עצמי לבד לגמרי. מוצפת ברגשות של אהבה מטורפת וסיפוק אך גם של קושי אדיר של התמודדות לבד עם תינוקת סקרנית שלא ישנה כמעט בכלל במשך היום (חוץ מ30 דקות על השעון שלוש פעמים ביום).
אם הייתי יודעת שההרגשה שלי, של הקושי הגדול, היא איננה אישית, שלהיות אמא זה לא תמיד כיף צרוף אלא גם כולל בתוכו שינויים רבים בכל התחומים והקרבה גדולה, הייתי מרגישה יותר טוב.
אם מישהו היה אומר לי "לכי להתקלח כמו בנאדם ומקסימום היא תבכה שלוש דקות" זה יכול היה באמת לשנות לי חצי שנה מחיי.
לו הייתי יודעת שקבוצת אמהות מדברות תעזור לי להפחית את תחושת הבדידות- הייתי נרשמת עוד לפני הלידה
ושלא נדבר על ההנקה שנראית הכי קלה בעולם ומסתבר שהיא לא ממש כך.
אני מניחה שהבנת את כוונתי, מה גם שלא מדובר בספר או מחקר אלא רק ברעיון קטן שעלה לי באחד הקורסים בתואר השני...
ומבחינתי, אם הצלחתי לשפר ולו לאם לעתיד או לאם טרייה אחת את מצב רוחה - עשיתי את שלי
כמובן שאת לא חייבת להסכים איתי ואני כמובן מבינה מה כוונתך.
לילה טוב
מיכל

 

[קרנפית 1]

והכי חשוב- תודה שענית

דרך אגב אני לא יודעת מה יהיו התוצאות של המחקרון הקטנטן שאני עורכת, מבטיחה לפרסם את התוצאות עוד חודשיים, בטוח שאחת מאיתנו תופתע

 

[בלונד23]

אני מבינה

שאלה: מה פירוש לכי להתקלח מקסימום היא תבכה? הרי אסור להשאיר תינוק לבד. ברור שאסור לך להתקלח כשהיא ללא שמירה. זה יותר מטיפ, זה אלמנטרי.
הכוונה שלי היתה שיש את המידע הזה בכל פורום וכתבה, שזה לא מידע שאין למצוא באף מקום, ואם כבר חוברת אז באמת להכין חוברת מלאה (15 עמודים אולי) כמו שמסתובבים פה כל מיני כתבים כאלה בפורום הריון ולידה למשל, מלא בנות העלו "חוברות" כאלה שמכילות המון המון טיפים יותר מורכבים.

וכן, יש תחושת קושי ובדידות גדולה, זה ברור... כל אמא אמרה לי את זה שאין אושר בלבד אלא גם קושי ומצבי רוח.

 

[בינתיים חסויה]

לא קראתי את החוברת, אבל אם מישהו היה אומר לי "תתקלחי, מקסימום היא תבכה 3 דקות" הייתי מורידה לו נבוט על הראש, מקסימום הוא יבכה 3 דקות

זה לא רק העניין של הבכי (ששלש דקות במושגי תינוק זה כמעט נצח!) זה גם העניין של- מה יקרה כשהוא ער ואני לא נגישה אליו?
פעמיים שהבת שלי פלטה מהאף וכמעט נחנקה הספיקו לי כדי לקחת אותה איתי לשרותים כל פעם שאני צריכה ללכת לשם. אז מקלחת? אין בכלל על מה לדבר.

 

[mAmA MiSiSiPi]

כשהתינוק ישן-את ישנה - טיפ מתסכל מאוד