קודם קול אמא : אימהות ובריאות

קודם קול אמא : אימהות ובריאות


אמא יקרה,

נעים להכיר
חוזרת לצורך מי שפספסה בשבוע שעבר... ותודה רבה כל הגולשות והקוראות בשבוע שעבר. היה לי ממש כיף כאן בפורום, והסיפורים היו פשוט מקסים והרגשתי שמי ששיתפה קיבלה תמיכה נהדרת.

"נרגשת מאוד להנחות פינה שתהיה מוקדשת לך. פינה שהיא פסק זמן עבורך. מקום רגע לנוח מהעשייה ולהיות בהוויה. מין מקום להתבונן בו רגע על איפה את בתוך כל האימהות הזו, מהן התחושות שלך לגבי כל מיני עניינים שעוברים עליך ברגע זה, איזה קולות עוברים לך בראש ובלב. מקום לבוא, לפתוח לשתף את רחשי ליבך ובו זמנית יש לך כאן גם הזדמנות פז לתמוך באמא אחרת.

מטרת הפינה הזו היא לדון בנושאים הקשורים למעבר לאימהות ולאימהות עצמה. בכל שבוע, כמו במעגלי האמהות לאחר לידה שאני מנחה, אניח נושא מסוים, שמי שהנושא ידבר אליה ויפגוש אותה, מוזמנת להתייחס אליו. במעגלי אמהות בחיים הלא וירטואלים ישנה המון תמיכה לכל אמא. אשמח מאוד אם נצליח ליצור כאן מעגל, כלומר, שמי שמתאים לה תתיחס גם לדברי האחרות, ושזה לא יהיה רק פינג פונג ביני, כמנחת הפינה, לבין מי שהגיבה לנושא הדיון.

מבחינתי, אשמח אם נצליח להכיר בכל התחושות שעולות. גם להיבטים הפחות ורודים הקשורים לאימהות, ויש הרבה כאלה.

אשמח ממש אם נצליח לענות זו לזו בצורה מכבדת ותומכת, גם אם הדברים של האמא האחרת פוגשים אותנו בחלק של עצמנו שלא מוכן לקבל את ההתנהגות / המחשבה / התחושה. כדי שימשיך להיות לנו נעים וכיפי לעטוף את עצמנו בתמיכה המדהימה שאנחנו יכולות לתת זו לזו.

אז מי אני? שמי בטי גורן, נשואה לירון, אמא של אורי, בת ה-3 כמעט וחצי, והגר בת השנה ושלושה חודשים, גרה בת"א. אני מנחת קבוצות של אמהות לאחר לידה (מעגלי אמהות), דולה ומדריכת הכנה ללידה. עם כל ילדה שנולדה, נולדה בי תשוקה מקצועית חדשה שהייתה קשורה למקצועות ההריון, הלידה וההורות. כשמונה חודשים לאחר שאורי נולדה, התחלתי להנחות מעגלי אמהות, גם מהצורך האישי שלי להקיף את עצמי באמהות ולעסוק בתקופה הכל כך משמעותית הזו. במשך הזמן, עד היום, מעגלי האמהות הפכו למעגלי אמהות לילד ראשון, לילד שני, לנשים בהריון ולאמהות דוברות אנגלית (שהן גם זרות או עולות בארץ). כחמש דקות לאחר שהגר נולדה, הסתכלתי על המיילדת והדולה שלי, והתעוררה בי תובנה מאוד עמוקה שבלידה הבאה שאנכח בה, ארצה להיות חלק מהמלוות והתומכות בלידה. וכך אכן היה נרשמתי ללימודי דולה ומדריכת הכנה ללידה כשהגר היתה בת 3 חודשים והבדיחה של הלימודים היתה שהמילה הראשונה של הגר הקטנטונת, שנכחה בכל ההרצאות, תהיה "פרינאום" דבר אחרון לבינתיים: אני מגיעה מרקע השכלתי של תואר שני בייעוץ חינוכי והנחיית קבוצות.


הנושא של הפינה היום הוא אימהות ומחלות . נושא שלצערי חוויתי בכל לש"ד עצמותיי בשבוע האחרון. אני חושבת שרק הפכתי אמא, הבנתי עד כמה זה כמה זה לא פשוט עבורי לקחת את פסק הזמן החשוב הזה להחלמה ולריפוי. עד כמה ההבנה הזו שיש כאן יצור קטן, חמוד וחסר ישע בלעדיי, לא ממש מאפשרת לי להרפות ולנוח. עד כמה קשה זה להיות אמא חולה!! אז איך זה אצלך? מוזמנת לעלות כל דבר שעולה לך אם הצירוף הזה אימהות ובריאות / מחלות, מחלה שלך, של בן/בת זוגך, של הילד/ה. מה עוזר לך לעבור תקופות כאלה?
הנושא הזה יכול להיות ממש לא פשוט, אז ממליצה לך לפני שאת מתחילה לענות, שאם את מרגישה מאוד מוצפת, הרבה יותר ממה שנוח לך להרגיש כרגע, נסי להיזכר באיזו תחושה מאוד נעימה אחרת שאת מכירה בגוף, או באיזה מאורע מאוד נעים שעושה לך טוב. מצפה כבר לקרוא אותך,

בטי
 

irit 123

New member
להיות חולה?טוב. אבל להבריא?

זאת אומרת...
אני חולה, פעם בכמה זמן;
דלקת אוזניים, דלקת גרון, חום, שעלת בלתי פוסקת, עונות מעבר וכו'.
אני לא חושבת שמאז שהבחור הקטן נולד באחת מהפעמים שהייתי חולה, אפילו אחרי ניתוח לא חושבת שלקחתי לעצמי פסק זמן ונחתי באמת.
בפעם האחרונה שהייתה חולה הייתה לי דלקת גרון..
קמתי בבוקר,לקחתי את הילד לגן,עוד אפילו הלכתי לעבודה. רק שבעבודה קרסתי וחזרתי הביתה לישון.
אחרי זה במשך יומיים חייתי על כדורים עד שהיה מי שיכל לעזור לי עם הילד והרשתי לעצמי באמת לנוח.
ההרגשה היא של פול גז בניוטרל כל הזמן.
אבל אין ממש ברירה, ככה זה כשאת אמא...
אותי הכי מעניין איך גברים היו מסתדרים לבד-
גם לקום בבוקר מוקדם,גם לקחת לגן, גם להיות חולה וגם לג'נגל אחה"צ שלמים עם הילד ועוד מקלחת הרדמה וכו'....
 
פול גז בניוטרל

תודה על השיתוף, אירית. התחושה היא שאין ברירה כשאת אמא ומצד שני שיש ברירה, כי את אישה, שצריכה מנוחה על מנת להבריא ועל מנת שילדיך יוכלו להנות מטיפולך.

חשבתי לפתע מה זה אומר לנו "לקחת רגע פסק זמן"? האם באיזשהו מקום זה אומר לשחרר את הילדים לאנשים אחרים ולהפחית מהסמכויות האימהיות שלנו? להיות רגע, שעתיים, יומיים, שבוע במקום שדואג קודם כל לדבר הכי אלמנטרי הבריאות שלנו. עד כמה זה עשוי להיות קשה לחלקנו. ומה קורה לנו שאנחנו לא סופרוומניות למשך כמה ימים?
 

MotheRonit

New member
אפשר לתת לכן גביע בנושא?


יסלחו לי הגברים אבל אני חולה כמו זכר-נאנחת כמו תן מיוחם ומתחפרת בתוך עצמי כצב מבוהל.
לא מבינה איך אתן מצליחות לתפקד כשאתן חולות.
נותר לי רק לקוות שבעלי יהיה אחלה אישה אחרת הלך על הילדים
 
דימויים מצחיקים ויצירתיים

תן מיוחם וצב מבוהל. ג-ד-ו-ל!!!

וגם נשמע לי מאוד בריא לצרכי ההבראה להגיב ככה. פשוט להתחיל ולגמור עם זה, ולא לסחוב ולסחוב ולסחוב בלי להירפא. אני בכל מקרה לא התכוונתי להישמע כאילו אני איזו גיבורה גדולה שמצליחה לתפקד. רק יכולה לשים לב איך זה שונה בשבילי להיות חולה עכשיו שאני כל הזמן "בתפקיד" בעוד איך זה היה לפני האימהות.
 

lipdor

New member
יום מחלת אם

האמת שמהיום שהגברת התחילה ללכת למשפחון אני כל הזמן חולה. הגיע אפילו לדלקת ריאות, שבמזל היא לא נדבקה.
אם פעם הייתי יכולה לרבוץ כל היום מול הטלויזיה ולנוח, עכשיו המנוחה היא עד שאוספים אותה מהמשפחתון.

האמת שאני לא יודעת אם כאן זה המקום הנכון, אבל רציתי לשאול מה עושות אמהות כשהן צריכות ללכת לרופא.
עכשיו נדבקתי בדלקת עיניים ויש לי תור אחה"צ לרופא. האם זה מקובל לבוא עם פעוטה למרפאה?
אין לי אפשרות ללכת בבוקר (אני בעבודה) ואין מי שישמור עליה אחה"צ...
אני אקח אותה היום איתי כי אין לי ברירה, מה גם שזה רופא עיניים ולא איזה בדיקה פולשנית או מקום מלא חיידקים, אבל האם זה מה שכולן עושות?
 
את מחלקת?

איזה באסה...

אומר לך מה אני עושה, לא יודעת לגבי אחרות. אני משתדלת שלא לקחת את הקטנטנות למרפאות ומנסה למצוא סידור, אם לא מצליחה, וזה דחוף, כמובן שאקח יחד איתי. תרגישי טוב, ליפדור יקרה.
 
מה את מרגישה לנכון ? עזבי מה אחרות עושות ...

זה נורא עינין של אופי , יש כאלו שיחטפו התקף לב אם יתעתשו ליד הילדה .
אני חושבת שאם את לוקחת אותה ואחכ מקלחת אותה ודואגת להיגיינה שלה אז הכל בסדר,
היום יש בגן ובאוויר לא פחות חיידקים .
 
ברוב הפעמים אני לוקחת אותה איתי

מצד שני- הפעמים שהייתי אצל הרופא בכלל לא רבות

(לא בגלל שאני לא חולה כמו בגלל שמהלידה התחלתי "לנטוש" את עצמי, אני מגיעה לרופא רק כשאני מגיעה למצב בלתי נסבל, וגם זה לא תמיד!)
 
קראתי אותך והרגשתי כמו עקיצה בלב ...

איך אתן מתמודדות עם מחלה .
אז נעים מאוד אני דניאל , אמא טריה לסהר בת ה9 חודשים חולת פיבורמיאלגיה, תסמונת דאבת השרירים . ואני חולה , תמיד . תמיד משהו כואב לי .
אז לפעמים אני גמורה על הספה מסתכלת על הבת שלי משחקת עם עצמה . לפעמים אני מרימה אותה בידים רק אם אני חייבת להחליף לה חיתול .
לפעמים אני שוכבת לידה בשקט כי כאב לי בגב ולפעמים אני נותנת לה בקבוק כי קשה לי להחזיק את הכפית עם המרק ביד .
ואם בעלי מגיע ב7 מהעבודה סוף סוף אז לפעמים אני בבית אבל רק הוא יגיד לה חלומות פז .
ככה אני מתמודדת . לאט לאט .
וזהו נגמר כי כואב לי להקליד.
 

אינהארז

New member
כל מה שאני רוצה להגיד זה

כל הכבוד לך על כל מה שאת עושה אני אישית תופסת ממך


הלוואי לנו היה כוחות לעשות חצי ממה שאת עושה ביום יום עם הילדה שלך ולנו אין שום מחלה
 
מקווה שאת טופחת לעצמך על השכם

יום יום, שעה שעה.

לא הצלחתי להגיב לכן השבוע עד עכשיו כי פשוט לא הפסקתי להיות חולה.

להיות אמא טריה ועם מחלה כרונית זה באמת לא פשוט. מקווה שאת מצליחה לקחת לעצמך כמה שיותר
עזרה.

וגם להית אמפתית לעצמך במצב הזה. המון בהצלחה לך.
 

כרוביד

New member
איזה נושא... בעקבות הלידה חליתי בגרייבס

אז השאלה לגמרי במקום בשבילי.
למי שלא מכירה, גרייבס זו מחלה כרונית של בלוטת התריס - פעילות יתר כרונית שלה. לקח המון זמן לאבחן אותה ועד היום עדיין אינני מטופלת - מקווים שהבלוטה תביא עצמה לתת-פעילות, כך יותר קל לטפל בזה.
האנדוקרינולוג אמר לי שפעמים רבות נשים מפתחות גרייבס בעקבות הריון ולידה, אבל אני יודעת שיש גם לאופן הלידה שלי חלק אדיר בכך - ילדתי בשבוע 31+4 את שחר היפה שלי, במשקל 1.700, והיינו חודש בפגיה, חודש שבו לא יכולתי להפסיק לבכות והחרדות התעופפו לכל עבר (וגם כמה חודשים אחרי השחרור).
באופן הזוי לחלוטין, הגרייבס עושה לי ההיפך לגמרי ממה שאיך הייתי כל חיי- מחכה רק לנוח ולהתבטל
בגלל שהוא גורם למטבוליזם גבוה יותר, וכל מערכות הגוף עובדות בטורבו, זה כאילו יש לי ממריץ כל היום, ואני הרבה פחות עייפה מבעבר.
אבל זה גם עושה לי כל מיני סימפטומים אחרים, כל פעם משהו אחר, ויש לי הרגשה שזו הדרך של הנפש שלי, דרך הגוף, לקחת קצת זמן לעצמי.. אפילו אם בזמן הזה אני פשוט הולכת לקופ"ח. כאילו זה הזמן שלי להיזכר שיש גם אותי ואין ברירה, חייבים לטפל גם בי מפעם לפעם.
אחרת הייתי שוכחת ממני, אני באמת חושבת ככה, לפחות בהתחלה. אני דווקא מאלה שלא אבלות על הזמן האבוד שלהן עם עצמן, אבל עד כדי כך שזה אולי גובל בהדחקה.
בקיצור, מע' יחסים סבוכה יש לי עם הגרייבס שלי.

אגב, כשאני חולה בסתם שפעת אני מרוטה עד היסוד ובעלי או ההורים חייבים להתגייס, אחרת זה נמשך ולא נגמר שבועות
 

lalimotek

New member
אני בדיוק בתהליכים לבדיקה

לגבי בלוטת התריס שלי.
גם אצלי היא בפעילות יתר. אני חמישה חודשים אחרי לידה.
מתי אבחנו אצלך?
בינתיים נשלחתי לאנדו' ולUS צווארי
 

כרוביד

New member
אצלי אובחנה פעילות יתר די מהר - 3 חודשים אחרי

הלידה, אבל לקח עוד איזה חמישה שישה חודשים להגיע למסקנה שזה גרייבס ולא סתם פעילות יתר שתחלוף לבד. למה US צווארי? זה כמו מיפוי? (אני עברתי מיפוי - שאגב - היה תקין! ובכל זאת יש לי גרייבס)
אם את רוצה לזרז תהליכים תבקשי לעשות בדיקת דם שבודקים בה איזשהו נוגדן (לא זוכרת בדיוק איזה), זה לוקח איזה שבועיים שלושה עד שמקבלים תוצאה ועולה קצת כסף לקופה, אבל זה יהיה האבחון הסופי שלך.
מקווה שאין לך!

 
צווארי כי שם נמצאת בלוטת התריס

רוצים לבדוק שהיא לא מוגדלת- בנוסף לבדיקה במישוש שהרופא עושה
(במקרה שלי ולמזלי זה היה משהו חולף)
 

orlyg2

New member
גרייבס...סיפור חיי....

בדיוק אתמול הייתי אצל האינדו', והוא אמר לי שעברו 10 שנים מאז הטיפול הכושל ביוד רדיואקטיבי שעברתי, ו-8 שנים מהניתוח המוצלח (מאוד) שעברתי לכריתת בלוטת התריס.
לא יכולה לתאר אפילו איך הייתי מתמודדת עם המחלה הארורה הזו בזמן שאני צריכה לטפל בצוציקית....
בהצלחה לך! מאוד יכולה להזדהות עם תחושות המחלה.
 
למעלה