ממש לא!
אמנם אני אישית דוברת רוסית (בעלי לא), אך לא נראה לי שזה קשור. היו באותו זמן שם איתנו עוד שני זוגות שלא דיברו רוסית כלל, וכולם יצאו מרוצים.
השאלה גם למה קוראים "סחיטה" - לדעתי ברור ומקובל שיש דברים שנהוג לעשות, כמו להביא מתנות לבית הילדים ולצוות, להזמין את נציגי העמותה לארוחות וכד'. זה לא שהם באו בבקשות ובדרישות או לא היו מוכנים לעשות את עבודתם אילולא היינו עושים זאת, ואני לא רואה בזה סחיטה, כמו שאני לא רואה סחיטה בזה שנהוג להזמין אנשים שמעוניינים לעשות איתם עסקים לארוחות עסקיות וכד'. אבל לא שילמנו שום כספים נוספים לאף אחד, וגם הם מצידם נתנו לנו מתנות, לקחו אותנו לטיולים, לסידורים, והקדישו לנו המון זמן, הרבה מעבר להתחיבויות שלהם, התייחסו אלינו בהרבה חום ועשו הכל כדי להנעים עלינו את השהות גם מעבר למה שהיה קשור לעניינים סביב האימוץ. במקרה שלנו העמותה עבדה במהירות וביעילות ועשתה הכל כדי להחליק לנו את הדרך. אישית, אני לא מאמינה שלעמותה יש אינטרס לעכב או להקשות על הלקוחות בכוונה, להפך - יש לה אינטרס שהאימוצים יעברו כמה שיותר מהר וחלק ושהלקוחות יהיו מרוצים. אך יש לפעמים פאשלות, כמו לכל אחד, ובעיקר יש מקרים שבהם במדינת היעד צצות דרישות או בעיות ולא תמיד זה בשליטת העמותה, ויש לקחת בחשבון שבמדינת עולם שלישית כמו רוסיה, ששם שוחד וסחיטה הם דברים מקובלים שאיש לא מתרגש מהם, זה בהחלט עלול לקרות.
לא ידוע לי אם יש כפייה לעבוד עם רופא מסוים ובכל מקרה עד כמה שידוע לי זכותכם להטיס לשם איזה רופא שאתם רוצים מטעמכם שיבדוק את הילד, בנוסף לרופא מטעם העמותה. לי אישית אין ניסיון עם זה כי באותם ימים עוד היינו תמימים, היה לנו הרבה פחות מידע ממה שיש כיום (ובפרט עוד לא שמענו על קיומה של תסמונת האלכוהול העוברית) ולא חשבנו להביא עוד רופא מטעמנו שיבדוק את הילדה. כל מה שעשינו היה להביא מבחנת דם למעבדה בארץ.
הדבר היחיד שבו היה לי יתרון על חלק מהמאמצים הוא שאז כבר הייתי אמא לשני ילדים ביולוגיים ויכולתי להשוות את מידת ההתפתחות של הבת לזאת של אחיה לעתיד, במיוחד בהתחשב בכך שהצעיר שבהם מבוגר ממנה רק בכחודש וחצי, וראיתי שהילדה מתנהגת בצורה נורמלית לגילה ואף מעבר לזה, פעילה מאוד, מגיבה, מתקשרת ומשחקת יפה ולא מפגינה שום התנהגות מחשידה או לא תקינה, וגם מפותחת יפה לגילה מבחינה מוטורית ומכל בחינה אחרת. בדיעבד האבחנות שלי התבררו אמנם כנכונות, אך כיום, בעקבות מה שלמדתי מניסיונם המר של רבים אחרים, אני מבינה שבעיקר היה לי מזל לא נורמלי. לו הייתי מאמצת היום לא הייתי מוותרת בשום אופן על בדיקת רופא מומחה, מנוסה ובעל המלצות (וזאת לגמרי מבלי לזלזל בידע, ניסיון ואינטואיציה שלי כאמא - הם חשובים מאוד, אך אינם בהכרח תמיד מספיקים, ובמצב שבו חייבים לקבל החלטה כזו גורלית ובלתי חוזרת, לדעתי יש להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי לצמצם את המקום לטעות).
