המתבגרת שלי נפרדה היום מהתוספתן שלה.

KallaGLP

New member
תודה. בהחלט גם תסריט מוכר, גם הבכור שלנו עבר ניתוח בתוספתן

בגלל דלקת חריפה ומהירה, שהתפתחה לו לפנות בוקר שבו היה אמור לטוס לפולין עם כיתתו (עד היום הוא מצטער שהפסיד את המסע הזה שנורא רצה להשתתף בו). מזל גדול כי עוד כמה שעות והיה מפתח את הסימפטומים במטוס. אכן אין לרופאים כיום ידע ודאי מה גורם לדלקת, אבל ההשערה היא שכשצואה נתקעת בתוספתן ואינה מסולקת מהגוף, יש הצטברות של חיידקים במקום ונוצר זיהום. בכל מקרה, מזל שהכל נגמר בשלום עבור כל ילדינו.
ברור שיש ברפואה עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים וברור שיש קשר בין הגוף לנפש, אבל זה לא משהו לינארי וכל מקרה לגופו. לא משנה איזה טיפול נפשי נותנים למי שיש לו דלקת בתוספתן, הדלקת לא תיעלם וחייבים גם טיפול פיזי, סילוק הבעיה בדרך רפואית. וכדי שניתן יהיה לתת את הטיפול הזה, אין להסתפק באבחון על רקע נפשי, אלא לנסות לחשוף (בין אם גם או רק) את הרקע הפיזי. אפילו במקרים שיש קשר למצב נפשי, אם מסתפקים רק באבחון נפשי, לעתים זה לא יפתור את הבעיה הרפואית. אכן אמרתי ואני שוב אומרת: אין סתירה ולא שללתי את האפשרות לרקע נפשי, כגורם עיקרי או נוסף. אבל אפשר לעסוק בנפש מבלי להזניח את הגוף, ובגוף בלי להזניח את הנפש (במקרה הצורך). פשוט לצערי נתקלתי לאחרונה, לא רק אצלנו, בנטייה בחוגים הרפואיים לפטור מהר מדי תופעות מסוימות כבעלות רקע נפשי ולכן לא ניתנות לפתרון רפואי (כאב ראש? זה בטח סטרס. כאב בטן? זה בטח לחץ. פריחה? זה בטח מתח.) שמעתי על אבחונים שהתאחרו מאוד בצורה כזו, לפעמים אפילו התאחרו יותר מדי, עד שכבר לא היה ניתן לעשות דבר. בעוד אפילו דיכאון, שנחשב פעם למצב נפשי מובהק, מסתבר שיש לו גורמים שהם פיזיולוגיים. ייתכן שהבעיה קשורה גם למשהו נפשי, ואז טיפול משולב הוא אופטימלי, וייתכן שהיא רק נפשית (ובכל מקרה ברור שכל בעיה נפשית ראויה למלוא תשומת הלב לא פחות מבעיה פיזית), אך ייתכן בהחלט שהיא פשוט בעיה פיזית.
הרבה בעיות רפואיות נפתרות לגמרי לאחר טיפול רפואי, ואני חושבת שבעיות ספציפיות כאלה לא בהכרח קשורות לנפש, אלא לאיזה מנגנון בגוף שהתקלקל. אחרת יצורים ללא בעיות נפשיות היו חיים לנצח, אך זה לצערנו לא עובד ככה. גם החתול שלי, חתול מדושן עונג, עם חיים חסרי דאגות שהלוואי על כולנו (ולא חושבת שהוא הסתיר מאיתנו בעיות נפשיות כלשהן) חלה במשהו פיזי, טופל אצל הווטרינר והבריא לגמרי. לא כל מחלה חייבת לנבוע או לבוא על רקע בעיות נפשיות, יש כאלה שבהחלט כן, אבל ממש לא כולן. ואני גם לא חושבת שצריך לסמוך על אינטואיציה בעיניים עצומות ולהתעלם מעצות מומחים או בעלי ניסיון, אך אם האינטואיציה לא שקטה, כדאי לקחת גם אותה בחשבון ולא להותיר אף אבן בלי להפוך אותה. המטרה בסופו של דבר היא שהילד יהיה בריא, ובשביל זה צריך לעשות הכל כדי לאתר את המקור לבעיה (ולפעמים שילוב של יותר ממקור אחד), יהיה אשר יהיה, ולטפל בו.
 

KallaGLP

New member
המתבגרת שלי נפרדה היום מהתוספתן שלה.

בזאת היא הולכת בעקבות אחיה הבכור, אף על פי שאין ביניהם קשר גנטי. לא הייתי טורחת לספר על כך בפורום, כי זה לא ממש מידע מעניין או חריג לכשעצמו, אלא שלדעתי יש כאן לקח מעבר לעובדות היבשות שהוא חשוב.
הכל התחיל בערך לפני שנה, כשהתחילו לה התקפים חוזרים של כאבי בטן, בחילות והקאות. בעקבות בירור מקיף נמצא לה חיידק הליקובקטר פילורי שטופל באנטיביוטיקה ושעל פי בדיקות חוזרות חוסל בהצלחה. תדירות ההתקפים אמנם ירדה, אך עדיין כל 3-4 שבועות חזרה על עצמה התופעה של חצי יום בממוצע של התקפים חריפים של כאבי בטן, בחילות והקאות. לאחר כל הבדיקות האפשריות, כל הרופאים הכריזו שמדובר כנראה בתופעה על רקע נפשי, סינדרום הקאות חוזרות או מחזוריות (cyclic vomiting syndrom), האופיינית, מסתבר, ללא מעט ילדים ומתבגרים, ושכנראה קשורה לסטרס, לחץ, מתח וכד', ושאין מה לעשות עם זה פרט ללנסות טיפול פסיכולוגי או להוריד את רמות הסטרס.
עד שבעקבות התקף חמור במיוחד הגענו שוב למיון, והפעם התגלה שיש לה דלקת בתוספתן. כששאלתי את הרופאים האם יכול להיות קשר בין הדלקת להתקפים שסבלה מהם, אמרו שלא סביר כי דלקת בתוספתן זה לא מצב כרוני. אבל אז הגעתי לדבר עם הרופאה המנתחת, סיפרתי לה על ההיסטוריה הרפואית וביקשתי ממנה שבזמן שהיא עובדת על התוספתן, שתבדוק גם מסביב ותראה אם אפשר לגלות את מקור התופעה. הרופאה הזו הבינה ללבי והבטיחה שתעשה הכל במסגרת האפשר כדי למצוא את שורש הבעיה. לאחר הניתוח הסתבר שבתוספתן, מעבר לזה שהיה מודלק באותו הזמן, התגלתה רקמה שהעידה על דלקת כרונית וממושכת. הרופאה אמרה שזה אמנם פחות אופייני לדלקת בתוספתן (ולכן רופאים רבים לא מודעים או לא לוקחים בחשבון אפשרות כזו), אך שהיא בהחלט נתקלה בעבר לא פעם במקרים של בעיה כרונית בתוספתן שמטרידה וגורמת לתופעות דומות לאלה שמהן סבלה בתי, שבאמת קשה מאוד לאבחון ובדרך כלל מתגלה רק בדיעבד, כשמסירים את התוספתן והתופעות נעלמות. היא גם אמרה שהסתכלה על כל האיברים מסביב ווידאה שהכל בסדר, וסידרה עוד איזו בעיה מבנית קטנה שפחות סביר שהיא זו שגרמה לתסמינים, אך בכל זאת ליתר ביטחון... לדעתה, רוב הסיכויים שזה יפתור את הבעיה אחת ולתמיד.
בעקבות הסיפור הזה, רציתי להגיד משהו שנראה לי חשוב כי גם אני כמעט נפלתי למלכודת הזאת. לפעמים כשקשה למצוא הסבר פיזיולוגי לבעיה או תופעה רפואית, יש נטייה לייחס אותה לגורמים פסיכולוגיים כאלה ואחרים, בפרט כשמדובר בילדים מאומצים שבטח יש להם היסטוריה, או אפילו הווה, של טראומות ומתחים כאלה ואחרים. וזה כל כך משכנע, שהרי יש רבים עם סיפורים כאלה (אני בעצמי קראתי על הסינדרום באינטרנט וראיתי שאנשים סובלים מזה עשרות שנים בלי שיתגלה כל הסבר לבעיה פרט לנפשי) והרי נעשו כל הבדיקות האפשריות, אז איזה הסבר עוד יש? אני מכירה את המתבגרת שלי היטב, ילדה בריאה בנפשה עם שמחת חיים מדהימה, וידעתי שממש לא סביר שהיא באמת סובלת מתופעות כאלה על רקע פסיכולוגי, אבל אפילו אני כבר התחלתי להשתכנע שבכל זאת יש משהו, כי, כאמור, לכאורה לא נמצא כל הסבר פיזי לתופעה. ואני יודעת על עצמי שכשאני במתח או חוששת יש לי כאבי בטן, אז ידעתי איך זה יכול להיות קשור. אבל בכל זאת, זה משהו אחר לגמרי. יש לציין שהיחידה שהייתה לגמרי בטוחה לכל אורך הדרך שמדובר ב"שטויות במיץ עגבניות" זו אמא שלי, שאמרה שחייבת להיות סיבה רפואית ושבמוקדם או במאוחר ימצאו אותה. והיא, כמובן, צדקה.
אז אני לא אומרת שלא ייתכנו ביטיים פיזיים למצב נפשי, בהחלט כן ואין לי כוונה להכחיש זאת. אך אני כן אומרת שזו לא בהכרח תשובה שיש להסתפק בה לפני שבאמת מוצו כל האפשרויות בעולם למצוא את הגורמים הפיזיולוגיים לתופעה, ויש להמשיך ולנסות ולחפש גם כשנראה שהכל מוצה, כי העניינים הם דינמיים ומשתנים, ותמיד יש סיכוי שבבדיקה הבאה יתגלה משהו שלא התגלה בבדיקה הקודמת.
מאחלת לילדינו ולכולנו הרבה בריאות פיזית ונפשית.
 

fatfat

New member
וואו, חתיכת סיפור. מזל שנמצא מקור הבעיה

המון בריאות למתבגרת ומאחלת לה שמעתה ההתקפים יהיו היסטוריה.

ורק הארה קטנה (לא לך ספציפית), כתבת "אני מכירה את המתבגרת שלי היטב, ילדה בריאה בנפשה עם שמחת חיים מדהימה, וידעתי שממש לא סביר שהיא באמת סובלת מתופעות כאלה על רקע פסיכולוגי", אז מניסיוני המקצועי חשוב לו לציין שגם ולפעמים דווקא (כי חוששים לאכזב) ילדים עם שמחת חיים מדהימה, מוצלחים, מתפקדים מצויין בכל התחומים ובריאים בנפשם יכולים לסבול מתופעות כאלה על רקע פסיכולוגי. לכן חשוב לא לשלול אף גורם ולבדוק לעומק ולכל הכיוונים כל תופעה/תלונה/ התנהגות חריגה/חדשה/לא אופיינית שמופיעה אצל הילד, כל ילד ולאו דווקא שאומץ.

החלמה מהירה ומלאה לבת.
 

KallaGLP

New member
אכן, וכתבתי במפורש שזה ייתכן ושאני בשום אופן לא שוללת.

אך יחד עם זה, נהוג כיום למהר ולייחס לתופעות פיזיולוגיות גורמים נפשיים, ומזה רציתי להזהיר. אני לא אומרת שצריך להתעלם מהאפשרות הזאת, אלא שלא צריך להסתפק בה ובמקביל לנסות בכל זאת להמשיך ולעשות הכל לשלול כל גורם פיזיולוגי אפשרי.
אגב, לגבי בתי, היא מבטאת כל קשת של תחושות, כולל שליליות. היא לא אחת שמנסה לעשות רושם ולהעמיד פנים או להסתיר אם וכשרע לה או משהו לא הולך לה, היא הראשונה שאומרת לנו. היא אקסטרוורטית מטבעה ומבטאת באותה מידה את כל תחושותיה, לטוב ולרע, כך שאני לא חוששת במקרה שלה מהמעמדת פנים או הסתרה של תחושות רעות או כשלונות מפחד לאכזב אותנו. ממש להפך. פשוט בבסיס שלה, ואת זה ראו עוד כשהייתה בת שנה, היא ילדה שמחה, אבל זה לא אומר שהיא מנסה להסתיר את העצוב, הכואב או הרע, כשיש כזה (ואין אדם שאין לו). למרות זאת, הייתי מוכנה להשתכנע ולהאמין באפשרות שמדובר בבעיה על רקע נפשי, לא שללתי זאת חרף העובדה שלפי האינטואיציה וההיכרות שלי עם בתי זה נראה לי פחות סביר. אז ברור שאלא שללתי את האפשרות, ומה שהיה חשוב זה לנסות לעזור לבת ולא להוכיח שאני צודקת, אך בכל זאת בדיעבד האינטואיציה שלי צדקה.
 

Noga Lavie

New member
קודם כל ולפני הכל - העיקר שנמצאה הבעיה וטופלה

הקאות זו לא חוויה נעימה במיוחד, ולחזור להקיא בתדירות גבוהה בוודאי שאינו נחמד, בין אם זה נובע מסיבות פיזיולוגיות ובין אם זה נובע מסיבות נפשיות.
 
למעלה