מזעזע, עצוב, מעורר כעס ורחמים
ולצערי זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על מקרה כזה או מקרים אחרים בארה"ב בהם הורים פגעו בילד שאומץ, כשזה בעיקר ילדים שאומצו מברית המועצות. אחד המקרים הידועים הוא של הילד שמאמציו שלחו אותו לבדו חזרה לברית המועצות אחרי שלא הסתדרו אתו, מקרה שבעקבותיו הופסק האימוץ מרוסיה לארה"ב.
אני לא באה להצדיק את המאמצים או להגן עליהם, שום דבר בעולם לא מצדיק פגיעה כזו בקטין חסר ישע. אבל קראתי באתרים האמריקאיים שברוב המקרים דובר בילדים שאומצו בגיל מבוגר יחסית, מעל גיל ארבע כשלרוב מדובר במקרים של ילדים שהיו מעל גיל שבע בעת אימוצם. באמריקה יש טרנד לאמץ ילדים גדולים מתוך גישה "נוצרית", של לעשות חסד עם אותם ילדים שאף אחד לא ירצה, (נשאלת השאלה למה רבים מהם מעדיפים אימוץ מחו"ל במקום לאמץ אימוץ פנים ארצי, יש שם מאות אלפי ילדים שזקוקים לאימוץ אבל זה כבר נושא אחר). השהות של שנים רבות בבית הילדים גורמת לכך שהילדים מגיעים מאוד מאוד פגועים, לעיתים ללא כל יכולת להתקשרות או אמפתיה לאחר. חלקם עם תסמונת האלכוהול העוברי.חלקם מפגינים בעיות התנהגות קשות ביותר שכוללות פגיעה קשה במשפחה המאמצת או בסביבה. אני שמעתי על ילדים שהיו אלימים כלפי ההורים המאמצים או כלפי הילדים האחרים במשפחה, שאיימו בפגיעה או רצח של ההורים/אחים, שהתעללו פיזית ומינית, ששרפו את הבית ועוד. הרבה מההורים המאמצים הם באמת הורים מסורים שלוקחים את הילד מאיש מקצוע אחד למומחה אחר וללא הועיל. ובאותם מקרים של פגיעה בקטין זה היה מייאוש ו/או מאיבוד עשתונות בעקבות הבעיות ההתנהגותיות שהפגין.
כמובן שלא כל המאומצים שאומצו בגיל גדול מפגינים כאלה בעיות. אצל רבים מהם למרות הפגיעות הקשה ממנה סובלים, הם מצליחים להתקשר למשפחתם החדשה ולהסתגל לחיים בארה"ב ויש לא מעט אימוצים מוצלחים שכאלה. עם זאת צריך לקחת בחשבון שככל שהילד יאומץ בגיל מבוגר יותר - סביר שיהא יותר פגוע ובעייתי.
על הקישור דהיאלה111111
