להורי "תינוק המריבה"

להורי "תינוק המריבה"

אנשים יקרים
ראיתי היום את הכתבה בטלויזיה ולפני כן את הכתבות בעיתונים ורציתי לומר לכם שלבי יוצא אליכם.
הילד הוא ילדכם,וכולי תקווה ותפילה שהערעור האחרון יחתום לתמיד את העובדה הבלתי ניתנת לשינוי.
אני מחבקת ומחזקת אותכם ומקווה שבקרוב הסיוט המתמשך הזה ייגמר ותוכלו להמשיך בחייכם בשמחה ובלי חשש.
שולחת לכם את אהבתי
 
לפעמים גלגלי הצדק טוחנים מהר


מברכת אותכם בכל לבי על היפוך ההחלטה,מקווה שתוכלו לישון בשלווה עם הגוזל שלכם .
 

fatfat

New member
במקרה שכזה בכל החלטה שתתקבל

כל הנוגים בדבר ובמיוחד הילד ישלמו מחיר כבד. לו אימוץ פתוח היה יותר נפוץ בארץ, אולי זה היה פתרון?! לא לי הפתרונים.
 

fatfat

New member
כפי שאמר האב: ברור לשני הצדדים שזה ייגמר רק בבית משפט העליון

 

KallaGLP

New member
אני מרגישה שנעשה פה עוול למשפחה הביולוגית, במיוחד לאב.

אך יותר מכל עוול לתינוק, שיגדל ויבין מה קרה. אני לא מכירה את ההורים הביולוגיים, אבל אם הם מסוגלים ורוצים לטפל בתינוק, לדעתי היו חייבים להחזיר אותו. כמובן שאם אינם מסוגלים לתפקד כהורים כשרים, החלטת בית המשפט מוצדקת, אך הרושם שלי שלא בזה היה העניין. זה מקרה ייחודי והיו צריכים להתייחס אליו בצורה ייחודית. אלוהים יודע שלא חסרים מקרים שבהם הורים ביולוגיים באמת אינם רוצים או מסוגלים לטפל בתינוק, ובמקרה כזה אין כל ספק שמקומו של התינוק צריך להיות אצל הורים מאמצים, ולא משנה מה הביולוגיים אומרים, אך אני לא בטוחה שזה המצב במקרה הזה. אני רק מקווה שבית המשפט יודע יותר ממני ושהחלטתו התבססה על סיבות מהותיות יותר מאשר העובדה הטכנית שעברו X חודשים מאז שהתינוק אומץ ולכן לא ניתן להחזירו.
 

fatfat

New member
מסכימה אתך מאוד.

אימוץ צריך להיות רק הפתרון האחרון, כשברור שאין סיכוי לשקם את ההורים המולידים או שהילד יינזק אם יגדל אצלם. ולא נראה שזה המקרה.
 

אבי351

New member
לביולןגית ניתנו 60 ימים להתחרט ולא עשתה זאת אי אפשר מתי

שבא לה להתחרט יש חוק במדינה ברור מאוד בנוגע לכך מצב לא נעים בכלל וקשה לשני הצדדים
 

KallaGLP

New member
יש בחיים מצבים מיוחדים.

מדובר פה בבני אנוש, חוקים יבשים אינם תמיד עומדים מעל לכל. הזוג עבר טרגדיה גדולה, ממה שהבנתי, ושניהם היו צעירים מאוד ומבולבלים וכשנפרדו לא ידעו על ההריון. אבל גם בהנחה שהאם לא הייתה בסדר, האב לא חטא בשום דבר, הוא בכלל לא ידע מה מתרחש. ברגע ששמע שיש לו ילד, רצה להיות לו לאב. הזכות שלו לגדל את תינוקו, אם הוא מוכן וכשיר, קודמת לזכותם של המאמצים, עם כל הצער וההבנה למצבם. שלא לדבר על הילד - איך הוא ירגיש כשיגדל ויבין שהוריו הביולוגיים כל כך רצו אותו, שאביו מעולם לא התכחש לו ולא רצה למסור אותו, ובכל זאת לא נתנו לו לגדול במשפחתו הטבעית? לדעתי זה עלול להרוס לו את החיים. זה שונה מאוד ממצב שבו הילד מבין שהוריו הביולוגיים באמת לא רצו ו/או לא יכלו לגדלו. הוא עלול לפתח רגשות של כעס וטינה כלפי הוריו המאמצים על כך שהתעקשו להשאיר אותו אצלם ובכך למנוע את איחודו עם הוריו הביולוגיים. יש כאן פוטנציאל להרבה כאב וצרות לכל הצדדים המעורבים, שאני יכולה רק לקוות שאיכשהו לא יתממש.
 

fatfat

New member
ובנוסף למה שכתבה קאלה,

לא הסבירו מספיק לאם שיש לה רק ששים יום. היא הבינה שיש לה חצי שנה ולא ממש רחו להזים אצלה הבנה זו. גם לא הסבירו לה שיש אופציות אחרות ושתקבל עזרה גם אם לא תמסור לאימוץ. מדובר בנערה בת 18 שהיתה מבולבלת, אחרי משבר ושרק גילתה שהרה. לא מישהי שגילתה זאת בשלבים המוקדמים של ההריון ויכלה להתבשל עם ההחלטה.
 

אבי351

New member
כל הטיעונים שהעלתם הם עפ דבריה ומה שאומרת הביולוגית וזה

ההיפך ממה שאומר משרד הרווחה ובית המשפט
 

KallaGLP

New member
גם אם זה נכון, הטיעון שלי מתבסס בעיקר על זכותו של האב.

ועוד יותר בעיקר על טובתו של התינוק לטווח הארוך.
 

מעין686

New member
מחשבותי בדיוק

בפתיחת תיק האימוץ ירגיש נבגד שיכל להיות בקשר עם ההורים הביולוגים ויאשים את המאמצים שלא נתנו אפשרות כזאת
אימוץ עם קשר יכול להיות אפשרות טובה לכולם ובעיקר לילד כשיגדל שלא ירגיש "חתוף"
 
למעלה