לא פעם ממש נחמץ לי הלב

KallaGLP

New member
אישית, אני לא מתיימרת להגיד שעדיף לאמץ מלעשות טיפולים.

אני מודעת לכך שאימוץ זה לא פשוט בלשון המעטה: לא לכל אחד יאשרו אימוץ, בארץ ההמתנה קשה וארוכה ובחו"ל כיום האפשרויות מוגבלות מאוד והתהליך יקר, בחלק מהמקרים לא ניתן לחוות ילד מינקות, בחלק מהמקרים אפשר לקבל רק ילד עם צרכים מיוחדים, לחלק מהנשים חשוב לחוות הריון ולידה או שהן חוששות שלא יהיו מסוגלות לאהוב ילד מאומץ כמו ילד ביולוגי (וזה לגיטימי), וכו'. למישהי כמוני גם קל להגיד כי יש לי ילדים ביולוגיים. אז נכון שכשהבחירה הייתה בין להביא בת באמצעות טיפולים (שלא בטוח שהיו מצליחים וגם לא בטוח שהייתה נולדת בת) לבין פשוט לאמץ - מיד העדפתי אימוץ. אבל כבר הייתי אמא אז, ולכן זה מצב שונה לגמרי, מה גם שהיום הרבה יותר קשה לאמץ מאשר אז. אני רוצה להאמין שבכל מקרה הייתי מעדיפה לאמץ, אבל אין לי אפשרות להיות בטוחה בזה. אז עד כאן אני בהחלט מבינה את עמדתך וחושבת שבאמת הרבה פעמים זה קל להגיד וקשה ולפעמים אף בלתי אפשרי לעשות.
יחד עם זאת, אני מאוד מסתייגת מהדברים שכתבת על ילדים מאומצים. עשית פה הכללות שמעבר לכך שאינן נכונות, הן גם ממש חסרות רגישות בפורום שבו רוב הקוראים והכותבים הפכו או מתכננים להפוך להורים דרך אימוץ. לגיטימי לחשוש ולגיטימי לבחור בדרך אחרת, אבל למה לכתוב דברים מכלילים כאלה בנחרצות כזאת?
אני יכולה להצטרף לשנת החתול ולי יש עם מה להשוות: יש לי גם ביולוגיים וגם מאומצת. אין שום הבדל (פרט להבדלים שיש בין כל הילדים מעצם זה שמדובר באינדיבידואלים שונים) בין הילדים הביולוגיים למאומצת, אין לה יותר בעיות מאשר להם, לא קשה איתה יותר מאשר איתם, היא לא פחות מוכשרת ומוצלחת, היא חלק בלתי נפרד ומופלא מהמשפחה ביחד עם שלושת האחים שלה.
וזה עוד מבלי להזכיר את העובדה שהרריון ולידה אינם ערובה לילד בריא או מוצלח. לצערי אני מכירה הרבה הורים ביולוגיים, משפחות נפלאות, שלילדיהם יש בעיות קשות בתחום בריאות הגוף ו/או הנפש.
בקיצור, ילדים מאומצים הם ילדים כמו כל הילדים ואין שום הצדקה להציג אותם כילדים סוג ג'.
 

Noga Lavie

New member
רגישויות

(ולא, איני חושבת שהן רגישויות יתר בהכרח)
כשזה נוגע לילדים (ממשיים, וירטואליים, כרגע, בעתיד), נראה שלכולנו יש רגישויות שונות, וכל מילה, תמימה ככל שתהיה, הופכת לנושאת מטען נפיץ.

פה לא יהיה מי שיאמר "מה הבעיה לאמץ?", או "לא עדיף לתת בית לילד נטוש?" ושאר משפטים שאנשים אומרים (עד הרגע שבאמת פונים לאימוץ, ואז פתאום צצים אומרי המשפטים האחרים "לא רוצים ילד משלכם?", או "איך אפשר לאהוב ילד זר?", ונראה כאילו רק הם קיימים בעולם). כאן יודעים שאימוץ אינו הליך פשוט בהכרח. כאן הומלץ, גם כאשר אימוץ היה הליך קל ממש, לחשוב היטב לפני שפונים לשם. לא עבור כולם אימוץ מהווה פתרון, וגם כאלו שיהיו בשלים לאימוץ מתישהו, אינם בהכרח בשלים לזה עכשיו. ללא בשלות *עכשיו*, אי אפשר לגדל ילד, הרי ילד זקוק להורים כאן ועכשיו. כל ילד זקוק לכך, ובמיוחד אלו שחוו כבר נטישה בעברם.

עולם האימוץ משתנה בתדירות גבוהה, כך שדי ברור שמי שאימץ וכותב כאן, גם אם עשה זאת לא כלכך מזמן, לא תמיד יכול להבין את "ובחו"ל כולנו יודעים מה קורה, נכון?" הרבה כי מה שקרה בזמנו אינו מה שקורה עכשיו, והרבה גם מכיוון שרגישויותיו נוצרו בתקפה אחרת.

לבי לבי למי שנאלץ לפנות לטיפולי פוריות רק כי אימוץ הפך לכה סבוך, איטי או (לעיתים רבות מדי) חסום לחלוטין בפניו.
הבעיה היא עדין שרבים מדי אינם מכירים בבעיות הרפואיות לטווח הארוך הכרוכות בטיפולי פוריות. בין אם הן נשים החפצות בכל לבן בפי בטן, ובין אם אלו בני הזוג שאינם מצליחים לראות את הסבל הפיזי של בנות זוגם במסע כיבוש היעד - הריון, או בין אם אלו בני משפחה מורחבת וחברים.
כל עוד כה רבים בחברה אינם מודעים לסכנות הפיזיות הממשיות באמת של טיפולי פוריות, צריך להעלות זאת על פני השטח. לא, פתרון האימוץ לא יהפוך לקל יותר, אך עבור מי שהוא אפשרי (לצערנו בעיקר זוגות נשואים צעירים בעלי יציבות כלכלית) - הוא בריא יותר. רבים יותר יוכלו להגיע אל שלב האימוץ בגיל צעיר יותר, כשאפשרויותיהם גדולות יותר, אם רק היו יודעים עד כמה טיפולי פוריות עלולים להיות מסוכנים (ואיני מדברת כרגע על מי שאינו בשל לאימוץ, שזו תופעה שונה לחלוטין, וזקוקה זמן שלה ובלתי ניתנת לזירוז).
 

מעין686

New member
זה לא קל

לא משנה כמה ידעתי שאני רוצה לאמץ עדיין זה היה תהליך ארוך עד שהשלמתי עם אובדן החלום של פוריות... כמו שכתבה פה נוגה- זה תהליך שלוכח זמן ולא כולם בשלים לזה...
רציתי להגיב לביצית מקושקשת- ההיסטוריה של הילד אינו מגדיר אותו, יש המון אנשים מוצלחים שהגיעו מבית שבור וגדלו במשפחה עם הורים אלימים או חולי נפש ויש אנשים גרועים שגדלו בבית מושלם להורים ביולוגים.
כהורים רק ניתן לעשות את המקסימום ולתת את כול הכלים הנכונים שיצאו ילדים טובים.
כתבת על מחלות נפש- אין גנים של מחלות נפש- כן רואים שכיחות במשפחות אבל זה גם בגלל שחשופים לזה, לפי מחקר שקראתי הסיכוי שיהיה מחלת נפש הכי קשה (סכיזופרניה) במידה ויש לאח תאום זהה (אותו גנטיקה בדיוק) עומד על רק 50% אם זה אצל אחד ההורים הסיכוי יורד עוד הרבה (לא זוכרת מספרים)
אימוץ זה לא פשוט וגם לא טיפולים ואומנם אני עוד לא אמא אבל גם זה לא פשוט... הכול שאלה של מה יותר קשה, לעבור תהליך ארוך, מסוכן וקשה או לא להגשים חלום ולהיות הורים...
 

משתפרת

New member
בעבר אימוץ היה אופציה.

היו אז תורים מטורפים בארץ, וילדים עם צרכים מיוחדים (התור הקצר יותר) הוגדרו כבני 7 ומעלה. אך היו יותר אימוצים מאשר היום.
בחו"ל היו בעבר אימוצים מסובכים (אוקראינה, רומניה, ברזיל וגוואטמלה ועוד לפני עידן העמותות), אך היו. אחרי כן היו העמותות שהפכו את האימוץ למטלה פיננסית קשה, אך למשהו אפשרי.
היום לזוגות נשואים יש מעט אימוצים בארץ, מעט ברוסיה. לגברים יחידים כמעט לגמרי לא, לנשים לא נשואות בחו"ל ממש לא, ובארץ רק עם הסתייגות.
אז כן, אני מסוגלת להבין את אלה שמעדיפות להתעלם מהאזהרות שהן שומעות, וממשיכות בנסיונות גינקולוגיים. לא מקבלת את זה שהמומחים מעבירים מידע חלקי או לא מדוייק כדי לעודד את המטופלות להמשיך.
אני חושבת שאילו היום היינו עומדים באותו מצב בו היינו כשהחלטנו לאמץ, היינו מחליטים אחרת. לא בגלל שאימוץ פחות טוב בעינינו מהורות ביולוגית, אלא מכיוון שהיום זו דרך כמעט ללא מוצא.
 

KallaGLP

New member
בהחלט יש צדק בדברייך על כך שלחץ הרופאים

הוא חסר הצדקה ולא מוסרי לחלוטין, שלא להגיד נפשע. תפקידם של רופאים הוא להיות שם עבור נשים שבחרו בטיפולים מהסיבות שלהן, תוך שהם מוסרים מראש את כל המידע על הסיכונים שבתהליך. זה לא תפקידם לשכנע נשים לעבור טיפולים קשים בכל מחיר ולהבטיח דברים שלא בטוח שיוכלו לקיים.
יחד עם זאת, אני בהחלט חושבת שהבחירה בין טיפולים לאימוץ היא לא כזו קלה וחד חד משמעית. בטח לא בימינו, כשהאפשרויות לאמץ, גם מבחינת התנאים שצריך לעמוד בהם, גם מבחינת מגוון מקומות שמהם אפשר לאמץ וגם מבחינת זמינות של ילדים לאימוץ. שלא לדבר על כך שלא לכולם מתאים אימוץ.
 
למעלה