לא פעם ממש נחמץ לי הלב

תודה שהיית סנונית לתגובות...


אני חוששת שכמו שפעם לא סופרו נזקי החלב,ולהפך - מועצת החלב השקיעה בפרסומות ענק כמה תוצרת חלב בריאה לנו
כך נדמה לי שממש לא מקובל לומר לאמא משתוקקת -"אבל תדעי,את עלולה לחלות בסרטן- גם זו תוצאה של דוזות של הורמונים."
ואם שומעים על כך.....תמיד חושבים שזה כמו כל רשימה עצומה של תוצאות לואי שרשומה בצד כל חפיסת קפסולות ...חושבים שזה נאמר 'פשוט לכסות את עצמם'.
אבל בכוונה אין בנמצא סטטיסטיקה של תחלואה וההקשר שלה לטיפולים.אין גוף מחקרי /אקדמי שיסכים לממן מחקר כזה. הרופאים- מחפשים את פרנסתם- וחברות התרופות- את לקוחותיהם.
בכ"ז פעם נוהל בארצות הברית[איך לא] מחקר אורך,תוצאותיו ה מ ו ב ה ק ו ת לגבי ילודת תינוקות בריאים לאחר טיפולים ותחלואת סרטן מאוחרת יותר אצל האימהות תפסו את הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות,[לפני כשמונה שנים,אני חושבת]אבל הטונים נרגעו.
אכן קשה מאד לומר דברים כאלה כשיש כיסופים וגעגועים,ושליט 'לי זה לא יקרה'.
מה גם שאפילו המדינה מעודדת ומסבסדת.,ומה יותר מזה איצטלה של בריאות. .....
 

זואילי

New member
מסכימה גם. תמיד אמרתי בידיעה שלמה

שהייתי מכורה לטיפולים.
וגם שהתאבדתי על הטיפולים.
חברות רבות שהכרתי במהלך אותה תקופה לא הסכימו עם הביטויים האלה שלי...
ועדיין יש את מי שלא מסכימות איתי. חלקן עשו כבר סיבוב נוסף לילד שני או ממש בתהליך עכשיו...
 

זואילי

New member
כן. קראתי עכשיו. נורא

כבר עברת את זה.. הצלחת. הפכת לאמא.
ואז שוב הכל מחדש. הגעת ללידה ותפקידך כאמא הסתיים.
זה מזעזע. פשוט קורע את הלב והבטן.
לגעת באור אחרי ככ הרבה קשיים ואז האור כבה.
נורא.
 

מעין686

New member
חיבוק חם ירושלמית

אני לא ממתינה הרבה ולדמיין 3 שנים לחכות זה נשמע המון! אבל הפוסטים של כולם פה תמיד מעודדים שגם יומינו יגיע! המון בהצלחה ומקווה שבקרוב מאוד תקבלי את שיחת הטלפון של "תביאי סל קל- את אמא!"
 

נוני261

New member
אז מי לא נורמאלי?


הסיפור שלי שונה: חליתי בגיל 30 בסרטן הרחם. לפני הניתוח כמובן שהציעו לי שימור פוריות (סבב אחד גג שניים) כבר אז, לפני עשר שנים כמעט היו כתבות על הקשר בין הורמונים לסרטן -הסרטן שלי ניזון מהורמונים -שאלתי את מומחה הפריון (שם תותח בתחום ) על כך והוא ביטל את דברי ואמר -אלו שטויות של שני עיתונאים שמתעסקים בזה .למרות "השטויות" האונקולוג שלי אמר שאני צריכה לקחת במהלך הסבב של שימור הפוריות כדורים חזקים מאוד כדי להוריד את מינון ההורמונים שיתנו (סבב אחד -המון הורמונים) פחדתי שזה יחמיר את הסרטן. רציתי לחיות .התלבטתי (היה לי מעט זמן עד שיגיע המחזור) התגובות היו מפחידות : את הראשונה שמתלבטת! השתגעת? זה הסיכוי האחרון שלך, את במצב רגשי קשה, את לא מסוגלת לחשוב -אמרתי (אין לי מושג מהיכן זה הגיע) שאם ארצה ילד אאמץ. בסוף עשיתי סבב אחד בלבד שגרם לי לגירוי יתר שחלתי עוצמתי שהניתוח הלא פשוט כל כך היה מסובך יותר .
יצאו לי מספר יפה של מוקפאים (בגלגול הקודם הייתי פורייה :)) אבל לא הייתה לי התלבטות -אימצתי (זה כבר לנושא אחר)
מה שכן, הייתי במשך שנים בקבוצת תמיכה לנשים צעירות שחלו בסרטן. לא מעט מהן עברו טיפולי פוריות ממושכים .
 

נוני261

New member
מיתוסים -או מה קורה בחו"ל?

מה קורה בחו"ל? תהליך אימוץ על ידי רופא מוסמך, נכון, הביולוגיים של בני אינם פרופסורים אבל גם אני לא .רק תואר ראשון. אני מניחה שאת מתייחסת לאריאנה מלמד וזעקתה (הצודקת) על רופאים שלא זיהו את תסמונת האלכוהול העוברי, על אוזלת היד של המדינה בעזרה לילדים האלה .יש להבין שמדובר בחלק (קטן) מהילדים, שגם בילדים ביולוגים אין הבטחה שלא יהיו בעיות (על אוטיזם שמעת למשל) ,על כך שיש יותר מידי מיתוסים על ילדים מאומצים, (שהם בעלי צרכים מיוחדים, שיש רק קשיים איתם ועוד)
אין לי מושג מה אמרו לך בארץ. אבל אף אחד לא חייב לאמץ . אני מדייקת. לא צריך לאמץ אם לא רוצים.
 

fatfat

New member
שנת החתול, לדעתי במשפט" ובחו"ל כולנו יודעים

מה קורה" היא התכוונה לבעייתיות שאימוץ חו"ל כיום (שניתן לאמץ רק מרוסיה וגם משם יש הפחתה דראסטית במספר המאומצים וההליך לרוב לוקח יותר זמן ולא מאפשרים ליחידניות לאמץ וכו') ולא שהילדים שמגיעים משם בעייתיים.
 

זואילי

New member
הסתכלתי השבוע בפורום פוריות

ככה כדי לראות אם איזה ניק מהעבר - הגיעה למנוחה והנחלה...
לא הייתי צריכה לדפדף שם הרבה והיה שירשור של מישהי שחששה מהתרופות..
התגובות אליה - כמעט כולן! היו של נשים שמצטטות את האמירה של רופאי הפוריות - שלא נמצא קשר ישיר/מוכח או וואטאבר לסרטן כזה או אחר..
והאמת, לא משנה מה יגידו הרופאים. יש את העניין הזה של "מה שאני רוצה / מעדיפה לשמוע"... זה כמו שמי שנורא חוששת מצילום רחם למשל - תיתפס לסיפורים המפחידים. אז מי שכמהה ולא רואה בעיניים - תיתפס לסיפורים של "לא נמצא קשר לסרטן". אז כן, הרופא אמר. והמטופלת נתפסת בזה.
היו שם גם נשים שאמרו שהיו מוכנות לשלם את המחיר של היה ואם יחלו..
אז בתור חולה שהחלימה (לעת עתה. האונקולוגים לא מכריזים על רמיסיה או החלמה. הם מתייחסים לנצחון הזה כמשהו שקיים כרגע. היה סרטן. טופלת. עכשיו אין לך - לכי תהני מהחיים שקיבלת בחזרה) - לא. זה לא שווה את זה. אחרי ש"הייתי שם" - אני בהחלט לא רוצה להגיע לשם שוב. למזלי הגילוי המוקדם הציל אותי. למזלי - זה שאני כבר אמא גרם לי להלחם יותר ולא לשקוע או להתבוסס ברחמים עצמיים.
אבל זו שמוכנה לשלם את המחיר... אם לא תשמור על עצמה ותעקוב ותיבדק ותהיה במודעות כל הזמן וכו וכו - אם חלילה תחלה בסופו של דבר והמחלה כבר תהיה מפושטת או גרורתית, אז הסיכויים שלה להנות מאמהות קלושים..

ושוב מזכירה, ידעתי הכל ולא ניסיתי לחפש תירוצים. לקחתי אחריות. לא הופתעתי כשחליתי. עשיתי על זה וי ויודעת שיש דברים שלעולם לא אחזור עליהם שוב.
 
חייבת להבהיר

למי שהבין ממה שכתבתי שיש לי איזושהי בעיה עם ילדים מאומצים, או סטיגמה על ילדים מאומצים -לא הובנתי נכון. אני ובן זוגי פנינו לאימוץ לפני ש"עלינו מדרגה" בטיפולי הפוריות כי זו נראתה לנו אופציה נכונה יותר. מהר מאוד הבנו שהדרך לאמץ תהיה כנראה ארוכה יותר וקשה עוד יותר, מהסיבות שכבר ציינתי. העובדת הסוציאלית שנפגשנו איתה בארץ אמרה לנו חד משמעית שכל הילדים הנמסרים היום לאימוץ מגיעים מרקע של מחלות נפש, ושכל הילדים נמסרים לאימוץ לא סופי (סעיף 10 ג' אם אני זוכרת נכון), פרט שמאוד הרתיע אותנו כי קשה לנו לחשוב על לאמץ ילד ואח"כ להיפרד ממנו. אולי היא שיקרה, אולי הגזימה, אולי התפקיד שלה זה להפחיד את הזוגות כדי לראות למי יש כוחות להתמודד עם התהליך ולמי לא, אני לא יודעת. אותנו היא הצליחה להפחיד. יש לנו ילד בבית וקיבלנו ממנה את התחושה שנצטרך להתגייס באופן טוטאלי לטיפול בילד המאומץ.
בחו"ל, כאמור, האימוץ הוא בטפטופים. לאחרונה שמעתי שמועה שגם רוסיה כבר נסגרה אבל אני לא יודעת אם זה נכון.
בגדול, זה תהליך מאוד מורכב שבכלל לא בטוח שבסופו יהיה ילד. ולכן אני לגמרי יכולה להבין אנשים שמעדיפים לנסות עוד טיפול לפני שהם פונים לנתיב הזה.
 
לא פעם ממש נחמץ לי הלב

אתמול פורסם שאשה צעירה, יודפת שהרבני,עברה תהליך של שאיבת ביציות לקראת הפרייה חוץ גופית. כרבע שעה לאחר שהובאה לחדר ההתאוששות - ניצפו קשיי נשימה שהיו תחילתה של קריסת מערכות והאשה בת ה-41 נפטרה. המשפחה הגישה תביעה בטענת רשלנות מצד בית החולים.ואכן ייתכן שהיתה שם רשלנות לגבי ההשגחה שלאחר התהליך אבל...אבל לצערי אף אחד לא חושב 'בגדול'. מצויין בכתבה לגבי תהליך שאיבת הביציות שהיה 'תקין ורגיל'.אבל הוא היה החמישי או השישי אצל האשה הזאת....מה באמת יודעים על איך הגוף מגיב לשאיבה,ועד כמה לוקחים בחשבון שכל גוף הוא אינדיבידואלי,ולמה רק נשים מאמצות יודעות לומר 'איך הייתי טפשה ובזבזתי זמן מיותר והרסתי לעצמי את הבריאות'.....אנא,אלה מהרהורי ליבי,אני מבקשת שאף אחד !!! לא יעתיק את ההודעה אל הפורומים לפוריות - זה ירגיז מדי . אבל אם משם קוראים פה- בסימן התלבטות אם לאמץ או להמשיך במאמצי ההפריה- נראה לי שיש למה לשקול אימוץ. תינוק זקוק לאמא שלו בריאה ומאריכת חיים. כנל בטיפולים הורמונאליים והריונות יקרים- לא לוקחים בחשבון עד כמה הורמונים שמביאים לגידול תאים חדשים של תינוק עלולים להביא גם לגידול סרטני, ועל אחת כמה וכמה כאשר ידוע פוטנציאל [משפחתי...או מצב טרום סרטני ]לכך . - ידוע כבר על נשים שילדו תינוק בריא לאחר טיפולי הפרייה וכעבר כחמש שנים או אף פחות פיתחו סרטן צואר הרחם. רונית אלקבץ ז"ל נפטרה מסרטן בת 51 והשאירה אחריה תאומים בני שלוש וחצי. סיפורה האישי נשמר בקפידה עד הרגע האחרון אבל קשה שלא להסיק בצער שגם אצלה הסרטן היה קשור לטיפולי הפרייה.
ממש נחמץ הלב. אלא שאשה באמצע הטיפולים לא נגישה ולא פנויה להקשיב ולחשוב על הדברים הללו.
נשים מאמצות עברו בתוך עצמן תהליך עצום של הבנה ,ובעצם קשה למסור עליו לנשים אחרות ,שעדיין לא ויתרו על פרי בטן והחליטו להסתייע באמצעים עם הרבה סיכון.יותר מכך- נראה לי שרופאים כה חדורים מוטיבציה להשתתף במשאלה של האשה ולהביא מרחמה תינוק ,וכמובן לציין זאת במחקריהם.....שלא תמיד מדברים בגילוי לב ואף בהדגש גם על הסיכונים,שיכולים להיות בלתי הפיכים.במובן זה,בשעתו זכיתי ברופא יוצא דופן,שעל אף תמונות התינוקות בחדר ההמתנה ויכולתו הפוטנציאלית להתפרנס גם ממני,הסביר לי באריכות ובסבלנות למה לי לא כדאי.הוא זכור לי לטוב,תמיד.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4520389,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4824715,00.html
 

זואילי

New member
והיום פורסם...

על אישה שנפטרה אחרי ניתוח קיסרי... ולא כתוב על טיפולים כן או לא.
&nbsp
כן, יש סיכון בהריון עצמו. ובלידה, ובכניסה להריון בעזרת טיפולי פוריות.
אבל כמי שעשתה ערימות טיפולים, כולל תרומת ביצית, כולל כן כן חטפתי סרטן - את לא תשמעי אותי אומרת, אפילו לא פעם אחת, שהייתי טיפשה וביזבזתי זמן... נבר אבר.
&nbsp
נכנסתי מפוכחת לטיפולים. התמכרתי. ידעתי את הסכנות. ידעתי את ההשלכות.
לא עניין אותי.
ואז הרגשתי שמיציתי. שעשיתי די והותר.
ואימצתי.
אבל הייתי חייבת לעבור את הדרך והשנים כדי להגיע לרגע החתימה עם העמותה.
אף אחד בעולם לא היה משכנע אותי אחרת בזמנו, בזמן הטיפולים.
ברור שבדיעבד כולנו חכמים. ומקסימום הייתי עושה יותר תרומת ביצית מטיפולי IVF רגילים... אבל מי מתעסק בכלל במה היה אילו... או מה הייתי משנה.
מה שהיה היה.
&nbsp
וגם לא הופתעתי כשחליתי....
אבל אם לא הייתי עוברת את שנות הטיפולים הרבות, הניתוחים, הסבל, לא הייתי אמא של הבמבי שלי היום. כי כל הדרך ההיא הצטרפה לדרך לבתי שאימצתי.
לה ורק לה.
ואם לא הייתי עוברת מה שעברתי אז היא לא היתה בתי...
&nbsp
רונית אלקבץ נפטרה מסרטן ריאות. כך נאמר בכתבות עליה.
&nbsp
הלוואי שכל אישה בטיפולים שדרכה מתארכת - תדע היכן עובר הגבול. שבהחלט תדע את ההשלכות לגבי סיכון לסרטן. שתדע אם יש לה בעיות רקע - שיתכן וזה יסכן אותה. שתבין שמה שחשוב הוא להיות אמא ולא רק לנסות ל..
שכל אישה תיקח אחריות להחלטות שלה לטוב ולרע.
&nbsp
אבל אני כ"כ כ"כ מבינה נשים שבתוך זה ועיוורות לאפשרויות האחרות.
(וליבי עם יחידניות שבפניהן נושא האימוץ בעצם סגור. בינינו... בלי פוליטיקלי קורקט אנחנו יודעים שזה כך).
&nbsp
הרבה בריאות לכולם.
 
מורגש שכתבת בדם ליבך...

ואת צודקת . לכל אחת המסלול שלה,המקומות להתנסות,ומקומות הגבול.
הערה קטנה- הסרטן האורב אחרי טיפולי פוריות איננו דוקא סרטן נשי,אלא גם סרטן במקום של טרום -סרטניות או חולשה אנרגטית.רונית אלקבץ ידועה היתה כמעשנת כבדה מאד,לכן אינני מתפלאת שחלתה בסרטן ריאות ,והטריגר יכול היה להיות כפול- הן העישון עצמו והן הטיפולים ההורמונאליים.
 

אולה *

New member
סבתא שלי מתה מסרטן ריאות

ולא עישנה אפילו פעם אחת. ולא עברה טיפולי פוריות.
עד היום אין מסקנה חד משמעית לגבי הקשר בין טיפולי פוריות לסרטן. נשים חולות בסרטן מכל מיני סיבות.
כידוע לך, אימצתי. אחרי שמיצית דרך אחרת. כך זה נועד להיות. כשהגעתי לאימוץ, הייתי בשלה ומוכנה. לא דקה קודם.
 
אולה

אכן יש סרטני ריאות שפוגעים באנשים מבוגרים עם ריאות נקיות. סוג עיקרי=אדנו-קרצינומה.
המחקר שהיכה גלים ופורסם בשעתו בכותרת הראשית של ידיעות אחרונות היה לגבי קשר שנמצא בין נשים בגיל פוריות שילדו ילדים בריאים לאחר טיפולים הורמונאליים,לבין סרטן שהתפתח אצלם כעבור שנים אחדות.-
מחקר אורך עם מאות נשים שהתנהל בארצות הברית.

מסקנה חד משמעית יכולה להיות רק כשחוזרים על הממצאים במחקרים דומים
נוספים וכמו שציינתי קודם לאף אחד אין ממש אינטרס בעריכת מחקר כזה,בטח לא אצלנו כי רופאי הפוריות מעוניינים בלקוחותיהם וכי ישראל 'בהגדרה' היא חברה ולדנית ונותנת ערך עליון למשפחתיות עם ילדים.[לראייה התיקצוב לסיבסוד טיפולי פוריות]
 

זואילי

New member
גם לי הרופאים המלווים

גימגמו בכל פעם ששאלתי על הקשר בין סרטן לטיפולים.
בדיעבד... אחרי שחליתי וכמובן עדכנתי אותם
אז הם מילאו פיהם מים. ואחד הגדיל לומר שהכתובת היתה על הקיר...
כן! פתאום בדיעבד היו לו הביצים להגיד את זה.
&nbsp
אבל אני כמובן לא מאשימה אותם. ידעתי למה אני נכנסת.
היום כמובן שלא אתקרב לטיפולים. במחיר של ויתור על הגדלת המשפחה.
אומרת כל יום תודה על הילדה האחת שיש לי.
מקווה שלרופאים שטיפלו בי יהיה האינטגריטי כן לספר על הסיכונים למטופלות כי אני בטוחה שאני לא היחידה שחלתה... הם יודעים. לגמרי יודעים.
 
זואילי

אכן עצובה תופעה של רופאים ללא אינטגריטי.
חיבוק חם לך ולשיקולייך [שנראים לי ממש לעניין]
והרבה בריאות!
 

מעין686

New member
לרופאים לא נעים

לא תמיד נעים לרופאים לנפץ חלומות עם סטיסטיקה ולעלות נושאים מכאיבים
אני ידעתי תמיד שאם לא אצליך טבעי אתחיל תהליך של אימוץ אך עדיין הייתי צריכה לעבור תהליך נפשי ארוך ועוד ניסיון ועוד ניסיון עד שמיליתי את הטפסים... בניסיון השלישי של הזריקות הבנתי שהגזמתי- סבלתי מכול רגע ולא ראיתי צורך להמשך בכיוון הזה...
העניין שאף רופא לא העלה את הנושא של הסכנות כי מבחינתם אני אצליח בסיבוב הראשון ואז אולי בשני ואז אולי אחרי השלישי... רק רופא אחד התעקש על PAP ובדיקת שד כשיגרה והייתי אצל הרבה רופאים!
אין מחקרים בקשר בין טיפולים לסרטן כי זה לא משתלם לבצע כזה מחקר- הכסף מגיע מההתקדמות בטיפולים ובתרופות! אך ידוע על ידי כול צוות רפואי (עבדתי כאחות במחלקת נשים) שהריונות של IVF הרבה יותר חלשים, הלידות פחות מוצלחות (קיסרי, מוקדמות...) ויש רופאת ילדים שאמרה לי שהיא שמה לב שגם הילדים יותר חולנים...
כמובן שכמו שיש כשלונות יש גם הצלחות וילדים מדהימים אבל כול אשה צריכה לדעת איפה הגבול שלה- אצלי זה היה די בהתחלה... חבל לי על הנשים שהגבול שלהן זה כבר מאוחר מידי אחרי שנים שבהם יכלו להחזיק ילד מאומץ בזמן הניסיונות לעוד אחד...
דבר אחרון- ידוע שגלולות נגד הריון מונעות סרטן שחלתי מכיוון שמונע ביוץ ושכפול התאים לכן קל להבין שטיפול שמגביר שכפול תאים עלול לעלות סיכון לסרטן מסוג זה...
ותמיד אני ממליצה לכול הנשים (ללא קשר לטיפולים) לקפוץ פעם בשנה לרופא נשים ולכירוג לבדיקת שד!
רק בשורות טובות לכולם!
מעין
 
גם לי נחמץ הלב

מפתיע אותי לפגוש דווקא כאן פוסט כזה.
כאן, במקום בו כולם יודעים במה כרוך תהליך האימוץ (או שלא? אולי שכחתם, או אימצתם כשזה היה קל יותר...).
כשאני קוראת טוקבקים על כתבות בנושא טיפולי פוריות, בנוסח "למה לא לאמץ"? או "פשוט תאמצו"? אני מתעצבנת!
לאמץ זה לא פשוט. זה ממש ממש לא פשוט. בארץ אין מועמדים לאימוץ כמעט וההמתנה ממושכת מאוד. זוגות שנמצאים בטיפולי פוריות הם בד"כ לא צעירים, ואין להם שבע שנים לחכות (בשלב מסוים לא יאשרו להם כי הם מבוגרים מדי).
הילדים שכן נמסרים היום לאימוץ, הם ילדים עם בעיות קשות מאוד - זה לפחות מה שאמרה לנו העובדת הסוציאלית שישבנו איתה. לדבריה, ילדים שנמסרים היום לאימוץ מגיעים עם רקע של מחלות נפש במשפחה, על כל המשתמע. לא כל אחד מסוגל או רוצה להכניס את עצמו להרפתקה כזאת, וזה לגיטימי. הפנטזיה על התינוק של הפרופסור והסטודנטית כבר לא קיימת היום. צעירות נורמטיביות ובריאות שנכנסות להריון לא מוסרות את התינוק לאימוץ, זה כבר לא קיים. היום גם לא מוסרים מיידית לאימוץ, אלא דרך סעיף כלשהו בחוק (כבר שכחתי את שמו. 10ג' אולי?) שמאפשר למסור את הילד למשפחה המאמצת לפני שהאימוץ אושר סופית, ויש סיכוי שהילד יילקח בחזרה. ועוד לא דיברתי על זה שיש לנו ילד ביולוגי, מה שמצמצם עוד יותר את האפשרויות.
ובחו"ל כולנו יודעים מה קורה, נכון?
אז אני לגמרי יכולה להבין אנשים שמעדיפים לסכן את עצמם ולנסות להביא ילד בטיפולים: אין להם הרבה ברירות. זה עצוב, אבל זו המציאות.
 
למעלה