וזוהי לשון החוק:
איסור גילוי (תיקון: תשנ"ו)2
(א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו - מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, התשי"ז 1957.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
החוק מדבר על פרסום פרטים. הצטלמות בתך לתכנית טלוויזיה אין בה משום מסירת פרטים כל עוד לא יצויין בתכנית שאומצה. יתרה מזו סעיף ב' מסייג את ההגבלה לגבי מאמץ ומאומץ. הכמיהה של בתכם להופיע בתכנית והסכמתכם לכך יש בהן משום "שנעשו בהסכמתם ולטובת המאומץ". תמיד תוכלו לטעון שהיה זה לטובתה שזה תרם לבטחונה העצמי ולדימוי שלה וכו'.
בסעיף ד' נכתב שהסעיף הזה בחוק חל גם לגבי אימוץ בין ארצי. זאת אומרת שלגבי סעיף זה אין הבדל אם האימוץ הוא בין ארצי או תוך ארצי. בעבר היו פה משפחות שילדיהם השתתפו בצילומים שונים של המדיה (דוגמנות כולל לפוקס שהיא חברה ידועה שאת פרסומיה ניתן לראות על שלטי חוצות בעיתונות הכתובה ובמדיה), בתכניות טלוויזיה, בתכניות ריאליטי, במופעי ריקוד/שירה ואף בקלטות ודיסקים לילדים. חלק מהילדים הללו היום כבר בגירים. את חלקם היכרתי באופן אישי את הוריהם או אותם ובאף מקרה לא היתה פנייה לבקש אישור ועובדת האימוץ לא היתה האישו. בהצלחה לבת