קצת מיואשת
שלום לכולם, אני דיי מיואשת, אני ובעלי רוצים כבר הרבה זמן לאמץ ילד בוגר מהארץ, יש לנו שני ילדים, בן ובת, הבן שלנו אוטיסט.
התחלנו את התהליך הארוך של מבחנים, ואישור לאימוץ כבר לפני שנה וחצי, עכשיו אנחנו לפני ביקור בית של עובדת סוציאלית בתקווה שלאחר מכן יעלו את התיק שלנו לאישור בוועדה.
מהשירות לשלום הילד ממש לא מתלהבים לתת ילד למשפחה שיש בה ילד אוטיסט, וכל האנשים/משפחה שסיפרנו להם שאנחנו רוצים לאמץ ילד בוגר (למרות שאנחנו יכולים להביא ילד ביולוגי) אומרים לנו שאנחנו משוגעים לגמרי, ושזה חוסר אחריות כלפי המשפחה, כלפי הילדים הביולוגים שלנו, ולמה לנו להיכנס לבלגן הזה, ושזה יהיה קשה, וסיוט, ויהרוס את הילדים שלנו, ומה כבר לא שמענו... ועדיין, זה בוער בנו, הרצון לעזור לילד, לתת לילד הזדמנות לגדול בבית אוהב, מכיל, בעל יכולות כלכליות, ויותר מהכל עצם העובדה שאנחנו מתמודדים עם ילד אוטיסט רק מראה לדעתי את היכולת שלנו להתמודד עם קשיים, אני יודעת שלא יבוא אלי בריצה איזה ילד או ילדה ויחבקו אותי ונילך ביחד לעבר השקיעה... אבל אני כן חושבת שעם עבודה קשה אני ובעלי יכולים לשנות גורל של ילד, של אדם, וזה שווה משהו, זה חייב להצדיק את הקושי שמצפה לנו.
אני כל הזמן שומעת רק סיפורי זוועה מאימוצים, יש פה סיפורים אופטימיים של ילדים בוגרים שאומצו? אשמח לשמוע, להתחזק, כי בלי כוחות אנחנו לא נוכל לעבור את התהליך המייגע הזה.
תודה
שלום לכולם, אני דיי מיואשת, אני ובעלי רוצים כבר הרבה זמן לאמץ ילד בוגר מהארץ, יש לנו שני ילדים, בן ובת, הבן שלנו אוטיסט.
התחלנו את התהליך הארוך של מבחנים, ואישור לאימוץ כבר לפני שנה וחצי, עכשיו אנחנו לפני ביקור בית של עובדת סוציאלית בתקווה שלאחר מכן יעלו את התיק שלנו לאישור בוועדה.
מהשירות לשלום הילד ממש לא מתלהבים לתת ילד למשפחה שיש בה ילד אוטיסט, וכל האנשים/משפחה שסיפרנו להם שאנחנו רוצים לאמץ ילד בוגר (למרות שאנחנו יכולים להביא ילד ביולוגי) אומרים לנו שאנחנו משוגעים לגמרי, ושזה חוסר אחריות כלפי המשפחה, כלפי הילדים הביולוגים שלנו, ולמה לנו להיכנס לבלגן הזה, ושזה יהיה קשה, וסיוט, ויהרוס את הילדים שלנו, ומה כבר לא שמענו... ועדיין, זה בוער בנו, הרצון לעזור לילד, לתת לילד הזדמנות לגדול בבית אוהב, מכיל, בעל יכולות כלכליות, ויותר מהכל עצם העובדה שאנחנו מתמודדים עם ילד אוטיסט רק מראה לדעתי את היכולת שלנו להתמודד עם קשיים, אני יודעת שלא יבוא אלי בריצה איזה ילד או ילדה ויחבקו אותי ונילך ביחד לעבר השקיעה... אבל אני כן חושבת שעם עבודה קשה אני ובעלי יכולים לשנות גורל של ילד, של אדם, וזה שווה משהו, זה חייב להצדיק את הקושי שמצפה לנו.
אני כל הזמן שומעת רק סיפורי זוועה מאימוצים, יש פה סיפורים אופטימיים של ילדים בוגרים שאומצו? אשמח לשמוע, להתחזק, כי בלי כוחות אנחנו לא נוכל לעבור את התהליך המייגע הזה.
תודה
