לא אמא מאמצת

לא אמא מאמצת

קראתי בעיון רב את דיברכם. מכירה מקרוב משפחה חד מינית שאימצה 3 ילדים (בארה"ב ) בצורה מופלאה שתי הבנות תאומות בנות 20 כיום. הן אומצו בגיל 6 וזוכרת את משפחת הביולוגית . מדובר באימוץ פתוח אך האם הביולוגית נפטרה.
בעקבות כך התחלתי לקרוא בפייס ספרים של אימהות ישראליות שילדהן נמסרו לאימוץ בכפיה. סיפורים קורעים לב שכנראה חלקם אכן מאוד לא מוצדקים. כשפחות מאמצות האם אתם מודעים לקושי הזה? כאשר מדובר באימוץ של ילד גדול כיצד מתמודדים עם הכאב והזיכרונות? מדוע לא לאפשר אימוץ פתוח כמו שמקובל בארה כאשר ישנם מחקרים רבים שמראים שזו ללא ספק טובת הילד? מעניין אותי לשמוע את הצד השני.
 

KallaGLP

New member
את מפנה את שאלותייך לגורמים הלא נכונים.

ראשית, הורים מאמצים בפורום זה אינם צד בקביעת מדיניות אימוץ הפנים (או החוץ) של מדינת ישראל. להורים מאמצים אין שליטה בשום דבר ואינם צד בקבלת החלטות בדבר הוצאת ילדים מהבית או ביצוען. כמו כן, אין לנו מידע פנימי על הסיבות וההליכים של הוצאה מהבית בכל מקרה ספציפי. אנחנו מודעים, כמו כולם, למקרים המגיעים לתקשורת, והמקרים שמגיעים לתקשורות אלה בדרך כל מקרים חריגים שהתקשורת מרגישה שהיא יכולה לנפח וליצור סביבם סנסציה ועניין, ועל האמינות המפוקפקת של המידע המוצג התקשורת אין טעם להרחיב. כמובן שרצוי שכל הוצאה מהבית תהיה מוצדקת, אבל היות שמדובר במערכת אנושית וביורוקרטית, שמטבע הדברים אינה מושלמת, מראש אפשר להניח שיהיו פה ושם מקרים חריגים שלא היו אמורים לקרות. מצד שני, סביר גם שיהיו הרבה יותר מקרים שבהם ההוצאה מהבית כן מוצדקת, או מקרים שבהם נדרשת הוצאה מהבית, אך בכל זאת הילד נשאר עם הוריו הביולוגיים, והיו כבר דברים מעולם ואת התוצאות הטרגיות של זה כולנו ראינו. לצערנו, מערכות אנושיות אינן מושלמות מעצם מהותן, ותמיד יש לשאוף למזער טעויות, רשלנות, נזק, רוע ואי צדק, אך הורים מאמצים אינם הכתובת לכך.
עניין נוסף - למיטב ידיעתי מרבית המשתתפים בפורום זה, כולל אני, אימצנו בכלל מחו"ל, ולכן אין לנו כל קשר, ולחלקנו גם לא הידע, באשר לתהליך האימוץ בארץ. בפרט, מעולם לא התעניינתי במיוחד בהליך האימוץ בארץ כי זה מלכתחילה לא היה רלוונטי מבחינתי, ולכן הידע שלי הוא מאוד שטחי ואני מניחה שאינו שונה מהותית משלך או של כל אחד אחר שאין לו קשר ישיר לאימוץ.
 
שאלתי מופנית למי שאימץ בארץ

ובמיוחד אימוץ של ילדים גדולים יותר שכבר זוכרים את משפת המוצא.כפי שכתבתי קודם אני מכירה מאוד מקרוב בחורה בת 20 שאומצה אימוץ פתוח בגיל 6. יש לה ואחותה התאומה הרבה זיכרונות קודם לאימוץ והן אסירות תודה להורים המאמצים . לכן עניין אותי לשמוע אייך מתמודדים עם זה מהצד המאמץ. איימי תוקפת כאן את המשפחות המאמצות או את רשויות הרווחה רק שואלת בכנות על ההתמודדות שאינה פשוטה .
 

KallaGLP

New member
שוב, לדעתי אין כאן הרבה אנשים שיוכלו לענות לך

מהסיבה הפשוטה שהרוב כאן, גם מבין אלה שאימצו בארץ, אימצו ילדים הרבה יותר קטנים מגיל 6.
מכל מקום, אימוץ פתוח או סגור למיטב ידיעתי נקבע ברמת הרווחה ובית המשפט, לא ברמה של ההורים ומאמצים, וכפי שחייכנית כתבה, רק אחרי שמחליטים איזה אימוץ מתאים לילד, מחפשים הורים מאמצים העונים לקריטריונים. איני פסיכולוגית ולא מרגישה שיש לי הכלים והידע המקצועי הדרושים כדי לקבוע אם ומתי ראוי שאימוץ יהיה פתוח או סגור. אני יודעת שכאם מאמצת לא הייתי מסכימה לאימוץ פתוח. נכון, יש מקרים שבהם הכל נפלא וטוב, אך לא הייתה לי מעולם כוונה להכניס גורם זר ובלתי ידוע, שכל מה שאני יודעת עליו הוא שאפילו על הילד שנולד לו הוא לא מסוגל לקחת אחריות, לחיים שלי. כמאמר - לא מכניסים ראש בריא למיטה חולה. אני אמא ל-3 ילדים ביולוגיים, רציתי לאמץ ולגדל ילדה קטנה ולא אישה בוגרת. אימצתי תינוקת בת שנה שאמה הביולוגית מעולם לא התעניינה בה או ביקרה אותה מאז שנולדה, והשאלה של אימוץ פתוח לא הייתה רלוונטית כלל. זה מה שהתאים לי אישית ואני לא מתיימרת, כמובן, לדבר בשם הורים מאמצים אחרים. ייתכן מאוד שיש מקרים שבהם אימוץ פתוח הוא אכן פתרון אופטימלי לכולם.
 

אבי351

New member
טעית בהפניית השאלה תפני למשרד הרווחה אנחנו לא צד בזה

 
רוצה להתעכב על הביטוי 'שמעתי/קראתי בפייס סיפורים קורעי לב"

יש מצב אבסורדי, שבו מי שיכול לזעוק חמס אלה רק המשפחות שמרגישות נעשה להן עוול. לעומת זאת רשויות הרווחה אינן[!!!] יכולות להביא את עמדת המדינה/הרווחה בתקשורת ,מטעמי סודיות,כלומר מטעמי הגנה על הילדים של אותן משפחות שתוקפות ומוחות. אסור לרווחה חוקית לבטא עמדה בעיתונות הכתובה למשל ,כי תהיה בכך חשיפת צנעת הפרט.ולא משנה שהמשפחה באותה עת כן בוחרת לחשוף את כאבה. יוצא שהמודעות של הקורא היא אך ורק לזוית הראייה של המשפחה שלעיתים מנופחת בצבעי שפת העיתונאי המדווח.
אינני עובדת רשות הרווחה.אבל כפסיכולוגית בבריאות הנפש יצא לי להשתתף לא פעם בישיבותיהם.ישנם מקרים שלו [תיאורטית] היו ידועים במלואם לציבור ,הראייה לגביהם היתה לבטח הרבה יותר מאוזנת.
אין בדברי לומר שיש פה שחור ולבן. ענייני הוצאה מהבית ומסירה לאימוץ הם בדרך כלל מטבע הדברים מאד טעונים ורגישים.

כמו שכתבה קאלה ,אנחנו כמשפחות מאמצות נכנסנו לתמונה רק אחרי כל השיקולים. מבחינת אימוץ סגור או פתוח - המדינה עם שיקוליה ואז שואלת את המשפחה אם תהיה מוכנה לקבל תנאי כזה או אחר.בהתאם לכך הקביעה עד כמה המשפחה מתאימה למקרה הספיציפי.
 
יש בארץ אימוץ פתוח


בארץ בשנים האחרונות ישנם מקרים של אימוץ פתוח המכונה אימוץ עם קשר.
אין זה הרוב וזה באמת הרבה פחות מקובל לצערנו מאשר בארה"ב.
כמו בדברים רבים אחרים ישראל מפגרת אחרי מדינות המערב בכמה שנים.

לגבי סיפורים קורעי לב על הוצאת ילדים מחזקת הוריהם כנגד רצון ההורים, בצו בית משפט - הכל נכון לדעתי, מה שכתבת ומה שענו לך: ישנם מקרים שאפשר היה לנסות לתת להורים עוד צ'אנס, והמדינה אולי לא נתנה מספיק. ויש מקרים שפשוט לא היתה ברירה. זה שהורה מאד רוצה להמשיך לגדל את ילדו ומוכן להאבק לשם כך, לא תמיד אומר שהוא באמת יכול לגדל את הילד בביטחה ויש ילדים הגדלים בסיכון רב.
עם זאת אני מסכימה איתך שברבים מהמקרים האלו, או לפחות בחלקם, כאשר הילדים אינם תינוקות רכים, היה עדיף להכיל אימוץ פתוח או אימוץ עם קשר. ולא תמיד זה נעשה.
זה כבר במגמת שינוי ואני מקווה שבשנים הקרובות נראה עוד ועוד מקרים כאלו בהם איפשרו להורים הביולוגיים להשאר בקשר כלשהו עם ילדיהם לאחר האימוץ.
 

KallaGLP

New member
בלי קשר לאימוץ, חייבת להעיר כאן

שבמרבית התחומים מדינת ישראל לא רק שאינה מפגרת אחרי ארצות המערב האחרות, אלא אף מקדימה אותן.
 
אם את מדברת על גזענות, דיכוי, אבטלה, אפלייה מגדרית ואתנית -

וכן הלאה - אני מסכימה בכל לב!

בתחומים אחרים, להוציא היי טק, אני קצת פחות מסכימה.
 
למעלה