מיאוס בהומופובים

[freedom40]

מיאוס בהומופובים

היי. אני כמעט בת 31. נשואה לאישה מהממת. אנחנו יחד כבר 11 שנה. נשואות גם חוקית. האישה שלי היא הבית שלי ואיתה אני רוצה להזדקן. .........אבל אני מרגישה ממש תחושת מיאוס בתגובות שאנחנו מקבלות מהסביבה.....אנחנו לא גרות במרכז . ואנחנו חוטפות פשוט הערות הזויות מאנשים .כל מקום מחדש לצאת מהארון..אנשים לעולם לא יבינו שאנחנו זוג..וכן. אני יודעת שעדיין קיימת בורות בחברה. אבל הערות כאלה הזויות כמו שאומרים לנו שאני אימא של אשתי !! אנחנו באותו גיל..וקרה לנו מקרה אפילו יותר הזוי. שהיינו בחוץ לארץ. ופקיד שאל את אשתי אם אני עיוורת !!.והיא עוזרת לי. שאלתי למה חשב ככה. ענה שראה שהחזקתי לה את היד!!! ........אני לא צריכה אישורים מהסביבה למי שאני. אבל זה כבר נעשה פוגעני ודוחה. ....
רציתי לשאול. אם עוד מישהי מרגישה כמוני?
ואני יודעת שלא צריך להתייחס לכל אדיוט. אבל לצערי כבר נתקלנו ככ הרבה בתגובות כאלה שזה באמת כבר לא נעים .


אנ

 

[שירה כמים]

פרידום, היי

זה באמת קשה, ולא נעים, ופוגע ומכעיס.
במיוחד כששמך פרידום
וצריך לדעתי הרבה לנשום והרבה לזכור שהחופש האמיתי בא מבפנים,
ושעל זה אף אחד לא מחליט עבורנו.
מקווה שיוקל לך מעט

 

[freedom40]

היי שירה

מה שלומך?

 

[שירה כמים]

טוב, פרידום. ומה שלומך?.... והאם אנחנו מכירות?..

 

[freedom40]

נכון .מכירות מפורום אחר.

שלחתי לך מסר אגב

 

[שירה כמים]

כן, כן, הכול חזר גלגלי הזיכרון כבר נעים לאט יותר בגילי

אכן קיבלתי ועניתי לך

 

[מחפשת את האומץ]

היי לך,

קודם כל סליחה שחיכית לתגובות.
ולגבי שאלתך, חשבתי לא מעט האמת כדי שכאשר אכתוב לך אהיה עם תשובה טובה ולא מהשרוול.
בסופו של דבר כאחת שנתקלה בהערות בהקשרים אחרים ברחוב. (למשל, חושבים שאני בחור ופונים אלי בלשון זכר כיוון שאני גברית), או שחושבים שאני בכלל נער/ה ופונים בהתאם (כי אני קומפקטית) למדתי עם השנים פשוט לחייך, לצחוק, להגיד תודה - אם צריך ולהמשיך הלאה.
הומופוביה הייתה, יש ולצערנו תהייה עוד לא מעט זמן.
אז צריך לנשום עמוק, לחייך ואולי אפילו לצחוק-הומור שחור.
זו אחלה דרך להתמודד עם קשיים יום יומיים יהיו .אשר יהיו.
סופ"ש נחמד לכן.