יציאה מהארון - לא מה שחשבתי

[illusion10]

יציאה מהארון - לא מה שחשבתי

שלום לכולן !
לפני שנה וחצי יצאתי מהארון בפני המשפחה הקרו
בה וחברות קרובות
המשפחה לא קיבלה את זה כל כך יפה ונהיה מצב של המון ריבים בכי וצעקות
בשלב מסוים פשוט הפסקתי לשתף אותם קצת להקל על המצב הנפשי שהייתי שרויה בו
וכשמתעלמים "מהפצצה" שהפלתי על המשפחה הכל "טוב" בנינו

שאלתי אליכן היא... מאז ששיתפתי את המשפחה והם יודעים ופתאום כל יציאה שלי מחוץ לבית היא לא "סוד" והיחבא קצת נוצר מצב שאני לא מרגישה בנוח להביא מישהי הביתה כי פתאום יודעים על זה שהיא לא חברה רגילה.. ירד לי הביטחון עם נשים. בקושי יוזמת מפגשים.. נהייתי פחדנית אפשר לומר. מפחדת לסמוך. מפחדת לנסות. מפחדת ליצור משהו אמיתי
פתאום אין לי שום "מעצורים" מגורמים אחרים.... ואני זו שעוצרת את עצמי.

מישהי נתקלה במצב כזה? יודעות מה לייעץ? איך לעזור? אני קצת מבולבלת ולא מבינה מה קורה לי...........

 

[revi141]

בקצב שלך

אני חושבת שאת השלב הקשה בתהליך שאת עוברת עברת והוא היציאה מהארון שבו את צריכה לספר למשפחה הקרובה , החברים וכל הסובבים אותך .
יכול להיות שאת חוששת וזה טבעי לגמרי בגלל שהמשפחה לא מקבלת וקשה להם עם זה (אל תשכחי שהם עוברים את תהליך בעצמם של הקבלה ואת תראי שהזמן יעשה את שלו .
תני לעצמך זמן ותאמיני לי שברגע שתכירי מישהי רצינית ויהיה ביניכן חיבור טוב זה יבוא לך לבד הרצון להכיר אותה למשפחה ולחברות.

 

[מחפשת את האומץ]

 

[illusion10]

קשה

קשה לי לתת למישהי להתקרב כשהייתי בארון הייתי יוצאת כל כך הרבה היו לי המון קשרים גם קצרים גם ארוכים ופתאופ אני מחוץ לארון ואני לא מצליחה ליצור כלום זה פשוט מוזר ולא מובן

 

[מהמאדים]

ברור..

כי עכשו, כל קשר שאת יוצרת, אפילו סתם קשר חברי נטו, עלול להחשד על ידי הסביבה הקרובה כקשר שמעבר. פתאם אין לך פרטיות. פתאם הכל שקוף מדי, ואת כל הזמן תחת זכוכית מגדלת של הסביבה שפתאם יודעת. נדמה לך (או שלא) שאת כל הזמן צריכה לספק הסברים של היכן הקשר עם איזו חברה מזדמנת עומד. פעם חברה היתה מבחינת הסביבה הקרובה חברה נטו, ואף אחד לא שאל שאלות (במילים או במבטים). היום שום פרט אי אפשר להסתיר. וגם כשאין כלום, הם כבר חושבים שיש. וזה מביך ומבלבל ומעצבן.
זה ענין של זמן עד שהם יעכלו וגם את תתרגלי ותלמדי לשים בצד את כל הסקרנים והמתעניינים למיניהם. וגם לומר לכל מי שדוחף את האף (כולל ההורים והאחים) שכשיהיה לך מה לספר, את תספרי, ובינתיים שיתנו לך לנשום...

 

[illusion10]

מדויקת

ברמות אחרות הזמן יעשה את שלו?

 

[2nd me]

מזדהה מאוד.

הבנות צודקות, זה עניין של זמן. מהרגע שיצאת מהארון, התחיל תהליך הקבלה של ההורים שלך. הם נכנסו לארון, ועכשיו הם צריכים לעבור דרך כל מיני תחנות עד שהם יצאו בעצמם... מולך, מול חברים שלהם, זה מול זה במשפחה...
&nbsp
בינתיים עולים לי הרבה זכרונות מהשיתוף שלך ושל בנות אחרות שהגיבו לשרשור. הזמן יעבור, ובינתיים הנה את מרגישה שאת חוסמת את עצמך. מה עושים?
אולי מנחם קצת לדעת שאת לא לבד. שזה תסריט מוכר וידוע, שזה חלק מהמסלול...
אני לא יודעת בת כמה את, אבל אם את מתחת לגיל 23 את יכולה לחפש קבוצה של איגי באזור שלך - מפגשים עם חברים וחברות בגילך שחווים חוויות דומות ושאפשר לדבר עליהן. תוכלי לדבר גם עם המדריכ/ה. הנה קישור - http://igy.org.il/page.php?id=41
&nbsp
בגדול גם את ההורים אפשר לנסות לקשר עם ארגונים שעוזרים בתהליך (תהל"ה למשל שעושים עבודה מדהימה). לפעמים זה נותן בטחון לדעת שדברים קורים מאחורי הקלעים ושיש התקדמות.
&nbsp
אפשר גם להחליט על מפגשים מחוץ לבית. אמנם זה מבאס ופחות נעים או נוח להיפגש מחוץ לבית, אבל עכשיו כשאין תחושה של "הסתרה" אפשר לצאת ולהכיר גם מחוץ לבית - בתי קפה, סרטים, מסלולי טיול, חוף הים, ואולי אפילו מקומות שידועים בזה שהם גיי-פרנדלי.
&nbsp
אולי כשהזמן קצת יעבור תוכלי לפתוח מול המשפחה ולשתף בהרגשה שלך...
בינתיים את לא לבד!