אור מן ההפקר
New member
כשהאדם שאהבת כל כך, היא כיום
מישהי כמעט זרה שאת יודעת שכל ניסיון לאיזושהי אינטראקציה, גם חברית, תגמר בפיצוץ או שוב תגיע לנקודת החוסר תוחלת -
זה כואב.
עכשיו, זה לא הכאב הלופת של הפרידה. הייתה החלמה, בדיוק מהסיבה המתוארת - ההגעה הבלתי נמנעת בכל פעם מחדש לנקודת החוסר תוחלת, להרגשה שכבר אין טעם - מכריחה אותך בסופו של דבר לנסות להמשיך הלאה ולהפסיק להתאבל על מה שאי אפשר באמת לשחזר אותו.
ובכל זאת ברגעים של בדידות יש איזושהי חזרה לזיכרונות הנעימים של להיות אוהבת ונאהבת. אחר כך עולים גם הזיכרונות של הבדידות הנוראית כשאת מרגישה נטושה בתוך הקשר, ואז הבדידות הנוכחית, שמציפה לפרקים, הופכת לנסבלת יותר.
ובכל זאת, שנה וקצת אחרי פרידה - נורמלי שאין "התגברות מלאה", מושלמת ונקיה?
מישהי כמעט זרה שאת יודעת שכל ניסיון לאיזושהי אינטראקציה, גם חברית, תגמר בפיצוץ או שוב תגיע לנקודת החוסר תוחלת -
זה כואב.
עכשיו, זה לא הכאב הלופת של הפרידה. הייתה החלמה, בדיוק מהסיבה המתוארת - ההגעה הבלתי נמנעת בכל פעם מחדש לנקודת החוסר תוחלת, להרגשה שכבר אין טעם - מכריחה אותך בסופו של דבר לנסות להמשיך הלאה ולהפסיק להתאבל על מה שאי אפשר באמת לשחזר אותו.
ובכל זאת ברגעים של בדידות יש איזושהי חזרה לזיכרונות הנעימים של להיות אוהבת ונאהבת. אחר כך עולים גם הזיכרונות של הבדידות הנוראית כשאת מרגישה נטושה בתוך הקשר, ואז הבדידות הנוכחית, שמציפה לפרקים, הופכת לנסבלת יותר.
ובכל זאת, שנה וקצת אחרי פרידה - נורמלי שאין "התגברות מלאה", מושלמת ונקיה?
