נגה (חלק ב)
-
הנה חלק א
- השתדלתי לרווח את הטקסט הפעם...
-----
הנמכתי את הרדיו, אבל לא אמרת שום דבר, אז הגברתי שוב ולא דיברנו כל הנסיעה. גם לא כשנעלתי את האוטו, וגם לא כשנעמדנו בטיילת ושאלתי מה בא לך. סתם משכת כתפיים ושיחקת בטבעת הפרחונית של האצבע שלך. "חכי לי בשובר-גלים שליד הרחבה העגולה" הצעתי, והלכתי להביא לנו שני חצאי ליטר.
"מה קורה?"
"סתם... מה אתך?"
"גם סתם... אוהבת לשבת פה."
"כן..."
אנחנו שותקות כמה רגעים. אני שותה בשקט ומקשיבה לך, את שותה בשקט ומקשיבה לגלים מתנפצים סביבנו ולרוח שבאה בשריקות ושוככת.
"מי עצבן אותך? אבא? אמא?"
את מצקצקת בלשון בביטול, פנים לאופק.
"אז מה...? רוצה לספר לי?" את מהנהנת, שומרת את המבט מרוכז מאוד באופק. אני שמה לב שהעיניים שלך מנצנצות שוב, אז אני מתמקמת על הסלע מחדש ומביטה כמוך לאותו הכיוון באופק.
"אני מקשיבה."
את לוקחת את הזמן. השמיים נצבעים בצבעי הפסטל המתוקים של השקיעה, שליש ירח תפס מקום טוב בשמיים, ושתי ציפורים ראשונות הקדימו את השאר במעופן במסלול הקבוע אל השמש. כמעט אפשר לראות את המלים קופצות ומתארגנות לך בראש. בוחרת, מסדרת, מוחקת: זאת מתאימה, זאת כדאי להחליף. עם זה נתחיל, את זה אני לא רוצה לספר עדיין. אני לוגמת שלושה שלוקים סבלניים וקרים מכוס הפלסטיק, מלקקת את השפתיים ובולעת רוק. איך יצאנו כל כך שונות? אני בחיים לא הייתי בוחרת לשתוק דממה ארוכה שכזו...
"לוידעת,"
אני מחכה רגע - אולי זו פתיחה – אבל לא מגיע המשך.
"מה?"
"איך להגיד."
"שאני אשאל?"
"כן, אבל אל תסתכלי עליי."
"סגור," אני מחייכת. "אז תעשי לי גב."
גב לגב, בירה ביד, ושמיים שוקעים לתת בוקר למקום אחר בעולם, אני ואת במשחק ניחושים.
"אני צריכה להרוג מישהו?"
"לא," את מגחכת.
"מישהי?"
את מהססת קצת. "גם לא."
"קשור בבסיס?"
"לא."
השמש נעלמה מתחת לקו המים, והצבעים הרכים של השמיים מתכהים בהדרגה. הצהוב לכתום, הורוד לאדום, הטורקיז מכחיל והגוונים זוחלים גם הם בעקבות השמש בזה אחר זה אל מעבר לאופק, משאירים אחריהם כחול אינדיגו אחיד. הכוכבים מופיעים יש מאין כמו נמשים על האף, והלילה מזדחל מאחורי הקלעים מהעתיד אל ההווה. משום מה, אני מרגישה פתאום שנכון יהיה קצת להצחיק אותך בכוח, לסדוק את העצב השביר שלך באמצעים זולים.
"אני יודעת! נחת עלייך שלעולם לא יהיה הארי פוטר שמיני?"
"מה?!"
"את רוצה להיות טבעונית, אבל את לא רוצה שיחשבו שאת מעצבנת."
"מה הקשר?"
"אוקיי, זה בטוח זה: את רוצה ללכת להופעה של רדיוהד, אבל לא מסוגלת עם החום של אוגוסט."
"נו, די..."
"נגמרים לי הרעיונות נוגי... הבנת שעדיף להיות לסבית?"
שתיקה.
"נוגי?"