פינת המוזה!

טל פלד

New member
אז ככה

קודם כל, האקסית שלה היא שיצרה איתי קשר ראשונה, בואי נתחיל מזה, כך שלהאשים אותי כאן יהיה חוטא למציאות. הבחורה ההיא החליטה להפרד מהאקסית שלה, והאקסית רצתה אותה בחזרה כמו שתמיד קורה... לאמא שלה סך הכל אמרתי שהיא נכנסה לי ללב, שזה משהו שאפשר להגיד גם על חברה רגילה... והערתי לה שלא תפזול לכיוון החברה שלי, אני באמת צריכה להסביר למה?! היא מבקשת ממני להתארח אז היא צריכה לכבד את החוקים שלי, בפרט שאני והיא בזוגיות, אז מה קשור שהיא שמה עין על חברה שלי, מה חוסר מודעות עצמי בזה? אבל אני ממש לא חושבת שאני חייבת לך משהו, סך הכל קיוויתי לקבל כאן בפורום איזושהי כתף תומכת, חבל. ולמה יש לי הרגשה שאת קשורה איכשהו לסיפור הזה?
 

2nd me

New member
לקוראת ולכל שאר הקוראות והכותבות

תגובות מהסוג הזה הן תגובות פוגעניות, לא רק לא-נעימות.

1. שרשור כתיבה יצירתית מאפשר לנשים לשתף ביצירותיהן, בין אם הן מבוססות על אירועים שהתרחשו באמת, בין אם מדובר בשיתוף בחוויה מנקודת מבט אישית, ובין אם מדובר ביצירה פרי דמיונן. כתיבה ושיתוף מכל מימד ובכל מדיה מותירים אותנו חשופים לביקורת מסוגים שונים, על זה אין ויכוח. הייתי רוצה להאמין שבפורום לסביות אני כגולשת נמצאת במרחב אינטרנטי בטוח שנעים לשתף בו.
הביקורת הצפויה בתגובה להודעות שעולות בשרשור כתיבה יצירתית היא על אופנות הכתיבה.

2. ריבוי דעות בפורום (ובכלל) הוא מבורך. כשאנחנו נמצאים בשיח עם אדם שחושב אחרת מאיתנו, יש לנו הזדמנות ללמוד. תמיד. כדי שיתקיים שיח מעשיר ומפרה ושיהיה נעים לשני הצדדים לקיים אותו, חשוב להעביר את הדעה האישית שלי בצורה נעימה. גם אם הביקורת שלי חריפה, אני לא אשתמש במלים כדי לפגוע.
במיוחד במדיה האינטרנטית, הציפיה שלי מהגולשות היא לא להיות "קלות על המקלדת" כי למלים כוח חזק מכוח הזרוע. אלימות מילולית והתבטאויות פוגעניות מותירות בנו צלקות הרבה יותר עמוקות מסימן כחול שיעבור עוד שבוע. אפשר להשתמש בפורמט הלא-מיידי של הפורום כדי להוות מסנן עבור האימפולסיביות שבינינו. מצדי? לפני שאתן שולחות את ההודעה, המתינו 10 שניות, וקראו אותה פעם נוספת. אם היא פוגענית - אולי כדאי להשקיע בשינוי הניסוח, ולו רק בשביל שתצליחו להגיע לנמענות שלכן ולהעביר את המסר. הרבה יותר קל להקשיב לבן אדם שמבקר אותך מבלי לתקוף אותך.
 


 

טל פלד

New member
סיפור שכתבתי

היי בנות, אני אמנם ולא כותבת פה כמעט, אבל ממש הייתי חייבת להוציא לעולם, זה סיפור שכתבתי על האהבה האחרונה שלי, אשמח לתגובות פה בפורום...

ראיתי את תמונתך באתר הכרויות לראשונה לפני כתשעה חודשים.
משהו שם קסם לי, משך אותי מאד...
דברנו ונתת לי את מספר הטלפון שלך.
ניסיתי כל כמה זמן לגשש, לראות אם את פנויה להפגש, אבל את לא תמיד ענית...
במקרה אחר, הייתי עוזבת את זה, אבל אצלך הייתה לי הרגשה חזקה שכדאי לי לנסות איתך...
בדיעבד התברר,שבאותה תקופה עוד היית בקשר עם האקסית שלך...
היה לנו דייט ראשון הכי טוב שאפשר לקוות... יום חמישי, יום אחרי כיפור. נפגשנו בתל אביב על יד הים, אמנם בהתחלה קצת התקשית להגיע אבל אחר כך מצאת את המקום. טיילנו קצת בנמל תל אביב ואחר כך הלכנו לרקוד, ואת הלילה סיימנו אצלי בבית במיטה...אמרת לי אז שאת אוהבת אותי בתור בן אדם, ואני הזהרתי אותך שלא להתאהב בי...אמרתי לך שלא נראה לי שיתאים לי קשר רציני איתך, מסיבות מסוימות, אבל אין לי בעיה למשהו קליל... למחרת ב10 בבוקר (זה היה יום שישי) אמרת שאת צריכה ללכת להאכיל את הדג שלך, ושתחזרי אחר הצהריים אליי. בסביבות 14 אני מקבלת ממך הודעה שחשבת על זה ואת מחפשת קשר רציני ובהצלחה לי... שתי לילות אחרי זה אני כותבת לאקסית שלך הודעה שאין בעיה, היא יכולה לקחת אותך בלי שום בעיה, ושאת לא רוצה אותי, ההתכתבות שלי איתה הייתה לילה שלם, שבמהלכו היא סיפרה לי הרבה דברים עלייך, שהסיפור כאן איתך הוא יותר מסובך ממה שנראה... אחר כך כבר היה חג סוכות, אני נוסעת לטיול שתכננתי לכמה ימים כבר מלפני כל הסיפור, ומניחה לכל העניין הזה... בסוף אנחנו מדברות שתבואי אליי לשישבת שבסוף השבוע הקרוב.
יום שישי בצהריים הגיע, את אומרת לי שאת עולה על הרכבת של 1330, מה שאומר שתגיעי אליי בסביבות 16 בערך... אני מתחילה לנקות את הבית ולהתארגן לבואך...ב1615 אני מצלצלת לשאול איפה את, ממה שהבנתי ממך את נמצאת אצלי ברחוב מרחק הליכה של כמה דקות מאצלי. אחרי 20 דקות אני מתחילה לדאוג, מתלבשת ומחליטה לרדת למטה לחפש אותך, כשאני פותחת את הדלת אני שומעת מישהו עולה במדרגות, ומתברר שזו את...
מוצאי שבת, מחר ערב חג שמחת תורה, איכשהו , אין לי מושג איך זה קרה, אני מחליטה להיות ספונטנית ולהגשים לעצמי חלום- טיול עם בת זוג .אני מוצאת אותנו באישון לילה ליד עין גדי אחרי שהאוטובוס הוריד אותנו, מחפשות את חניון הלילה, עם האוהל והתיקים עלינו...
אנחנו הולכות לאורך הכביש המוביל לכיוון עין בוקק, ולפתע מכונית עם שני חבר'ה נחמדים עוצרים לנו. אנחנו אומרות שאנחנו צריכות לחניון הלילה שבעין גדי בשביל לישון שם, הבחור בודק ומתברר שהחניון נסגר לפני אי אילו שנים.. הבחור מציע לקחת אותנו לאיזור עין בוקק, שם יש אפשרות למקם את האוהל. אנחנו מגיעות ומבקשות מאנשים שהיו שם לעזור לנו עם האוהל. כמובן שאנחנו מחליטות להתמקם רחוק מיתר האנשים ששם...למחרת,ערב חג שמחת תורה, אנחנו מטיילות באיזור רגלית אבל מחליטות שחם לנו מדי ושעדיף ליסוע לעשות את שאר החג לירושלים, לעין כרם. אנחנו מגלות שפספסנו את האוטובוס האחרון מים המלח לירושלים, ומחליטות לתפוס מונית לירושלים. אנחנו מגלות שהנהג נחמד ולא שם לב כל כך למה שמתחולל במושב האחורי, שאת שמה את הראש שלך על הברכיים שלי , אני מלטפת לך את השיער, ואנחנו שומעות מוסיקה מהפלאפון שלך באוזניות (בחרת שירים רומנטיים ויפים) , ואנחנו מרוצות וצוחקות... מהחלון אני רואה את החג מתחיל לרדת על ירושלים, דתיים ממהרים לסיים עיסוקיהם בשעה הקרובה, חלק כבר בדרכם לבית הכנסת... אנחנו מגיעות לעין כרם הקסומה והרומנטית, שבשעה זו נישא קול התפילות בנוסח קרליבך מצד אחד, ופעמוני הכנסיות שבה מצד שני...
אני נזכרת ששמעתי פעם על אכסניה במנזר שם שאפשר לישון בה. אנחנו מוצאות את המקום לאחר חיפוש ממושך, מקבלות מהנזירות חדר נחמד, והולכות להתארגן. את אומרת שאת רעבה, ואנחנו הולכות לאכול במסעדה הקרובה ששוכנת במבנה עתיק, שנמצאת קרוב לשם. את אומרת לי בואי נשב שם ,זה רומנטי, ומצביעה על שולחן בחוץ שיש בו נר דולק. אנחנו מתיישבות ואת מחזיקה לי את היד,ולא מפסיקה לחייך...מישהו בשולחן לידנו אומר ששתי בנות זה דווקא בסדר, את מתלהבת מזה ושואלת אותי אם שמעתי את הדברים שלו. אני מסתכלת אל תוך עינייך החומות, ומזהה בהן הערצה ואהבה. למחרת כשהלכנו לעין חינדק מעין כרם ברגל, הייתה לנו דרך מאד מהנה, בה אנו הולכות בטבע, בצל עצים ופרחים...הלכה לצידנו משפחה עם ילדים שהשתדלנו לתת להם לעקוף אותנו...בדרך לשם עצרנו בצד והתנשקנו, ואוטו שעבר שרק לנו...
כשהגענו למעיין, חיכינו קצת בצד,מתחת לעץ,עד שהם יצאו משם....אנחנו בינתיים משתעשעות שם ומתחבקות, שותות קצת בירה וסיידר בכיף שלנו,ואפילו הולכות מכות בצחוק...
הרגע המיוחל הגיע, והמעיין ריק, רק לרשותנו. אנחנו נכנסות לאט לאט, את נותנת לי להוביל,כשאני נכנסת קודם,ומאירה פנס על הנקבות החשוכות..."המים קרים", את לוחשת באוזני,בעודך נצמדת אליי מאחור, כרוצה להתחמם מחום גופי... אנחנו הולכות קצת בתוך המים, עד שאנחנו מוצאות מקום נוח לעמוד בו ,אחת מול השנייה, ומתנשקות ומתחבקות, המים עוטפים אותנו , ואת מביטה בי במבט היפה ביותר שמישהו הביט בי אי פעם, הכל כל כך נעים וטוב....אנחנו יוצאות בדיוק בזמן, כמה רגעים לפני שמגיע איזה חרדי לטבול במעיין... אני חושבת שברגע הזה התאהבתי בך....
אחר כך החגים הסתיימו,הטיול נגמר אנו אמורות לחזור כל אחת לביתה...אבל את מספרת לי שאת אמורה להכנס לדירה חדשה רק בעוד שבוע, ושהאפשרות היחידה היא להיות אצל ההורים שלך, שאיתם את לא ממש מסתדרת, אני כמובן שמחה על האפשרות להיות איתך עוד כמה ימים, ומזמינה אותך להתארח אצלי למשך השבוע הקרוב...
ערב אחד אנחנו יושבות בבית קפה ליד הבית שלי, את אומרת לי שבקשר מאד חשוב לך להשקיע ולתת מעצמך לשני\ה, מה שהרגשתי עם המסאז'ים המפנקים שלך,עם זה שעזרת לי בטיול עם מה שהצטרכתי, וגם כמובן בתחום האינטימי, שבו פינקת מעל ומעבר...בנוסף באותו ערב גם הפתעת אותי עם טבעת מאד יפה...
אחרי כמה ימים אני מציעה לך ליסוע לעשות שישבת באוהל בירדנית בצפון, את כמובן שמחה...יום ה בערב, שתינו חוזרות מהעבודה, אני אומרת לך שצריך ללכת לקנות אוהל, שקרובה יחסית לבית שלי. בדרך לשם, תופס אותנו גשם קל, ואנחנו מתנשקות ושמחות לנו בגשם, ואת גם אומרת לי שאת מרגישה איתי יותר בטחון... יום ו בצהריים הגיע, אנחנו הולכות לקנות כמה דברים לטיול,בדרך לשם אנחנו הולכות אחת ליד השנייה, ואת עם השובבות שלך מדי פעם קופצת עליי ומחבקת אותי מאחור... אני נכנסת למכלת, מביאה כמה דברים, את ממתינה לי בספסל שבחוץ, ובעוד אני בתור בקופה את צועקת לי עם החיוך היפהפה שלך מור, מורי, אני אומרת מה, תוך כדי שאני משלמת, ואת מסתכלת עלי בעיניים היפות שלך, במבט מעריץ ממש, ואומרת לי אני אוהבת אותך, בקול גדול. אנחנו חוזרות לבית אחר כך בשביל להתארגן עם התיקים ולהתקלח, אנחנו רק נכנסות לבית ועושות מעשה אהבים מאד מאד נעים...
בנסיעה לטבריה, את שמה את הראש עליי ומלטפת אותי, אני שומעת מאחרינו חייל, כנראה דרוזי או בדווי שמדבר בערבית, ואני נבוכה מהפגנת האהבה הפומבית שלך. כשהגענו לירדנית בלילה, באוהל, את אומרת שממש כיף לך איתי כמו שלא היה לך הרבה זמן... בבוקר כשאנחנו מתעוררות אחת בזרועות השנייה, אחרי ליל אהבה, את מחליטה ללכת לחפש מקום לשתות קפה, אחרי כמה דקות את חוזרת עם שתי כוסות קפה בשביל שתינו, ושני שוקולדים, אחד לי ואחד לך.. אחר כך אנחנו נכנסות למים בנהר, את מנשקת אותי ונצמדת אליי, אבל אני מרגישה את הדגים נושכים אותי ברגל, ואני מחליטה לצאת לאוהל, שם אנחנו בצהריי היום, עושות דברים שהשתיקה יפה להם...
בדיוק באותם הימים, בלי קשר להכרות שלנו, חברה טובה שלי הייתה אמורה להכנס לגור אצלי, לתקופה זמנית, עד שתסתדר עם עצמה מבחינה כלכלית ותוכל לשכור דירה. בהתחלה בימים הראשונים, הכל טוב ויפה, כולנו חברות אחת של השנייה , וביני לבינך יש כמובן רגעים אינטימיים, שחברה שלי לא נוכחת שהם קורים אלא מפנה לנו את החדר... אבל אחרי כמה ימים, לאחר יום שלם שבו ביליתן יחד ברחבי תל אביב, עת אני הייתי בעבודה, אני חשה שאת מתחילה לפזול לכיוונה. אני מנסה לברר איתך את פשר העניין, שואלת מה יהיה איתנו, ולא ממש מקבלת תשובות ברורות, בינתיים את כבר מקבלת את המפתח לדירה החדשה, אבל בכל זאת עוד באה לישון אצלי, כנראה כי קשה לך להיות שם לבד...
 

טל פלד

New member
המשך לסיפור

ביום חמישי בערב אני ואת הולכות להופעה של זמרת שהיית אמורה ללכת עם האקסית שלך,אבל יש לך זוג כרטיסים, ואת בכל זאת רוצה ללכת, למרות שהיא אמורה להיות שם...אגב כל הימים האלה היא שיגעה את שתינו-אותך בשיחות טלפון ואותי בהודעות בפייסבוק- שהיא רוצה לחזור אלייך ושאעזוב אותך. אני מגיעה לאולם ההופעות, ואת קופצת עליי משמחה, אני מרגישה שהתחושה שלי ששמת עין על חברה שלי מוטעית, ושאת באמת מרגישה אליי משהו חזק...אנחנו יושבות בשולחן בפנים בינתיים, מחכות לתחילת ההופעה, ואת מניחה עליי את הראש...אחרי כמה דקות האקסית שלך נכנסת, מתיישבת בשולחן לידינו, את רוצה לעבור לשולחן יותר רחוק,אנחנו עוברות, בהופעה עצמה היא לוטשת בנו מבטים מדי פעם, ובסופה אף מציעה לנו טרמפ. אנחנו מסרבות ולוקחות מונית לבאר האהוב עלינו, שם אנחנו ממשיכות לבלות... יום שישי בבוקר מגיע, ההורים שלך אמורים להביא לך כסף וכמה דברים בשביל הדירה שלך. אני באה איתך, את מבקשת שלא אומר שום דבר לידם שעלול להעיד על טיב יחסינו, אבל אני לא מתאפקת וזורקת לאמא שלך: הבת שלך נכנסה לי ללב... אני מבקשת ממך לפני שאנחנו מגיעות לביתי, לא להתקרב לחברתי פיזית יתר על המידה, את אומרת שיהיה בסדר.
אחר כך הם לוקחים אותנו אליי, כבר יום שישי בערב. את מנסה למשוך את תשומת ליבה של חברתי, להתמרח עליה ולהתחבק איתה, אני מנסה גם להתקרב אלייך, אבל ממני את נרתעת. אני מבקשת ממך להפסיק, אבל את לא כל כך מתיחסת אליי, אני שמה לך את התיק ליד הדלת, כרמז לאו שתפסיקי או שתלכי.את מגלה לפתע ששכחת את הפלאפון ברכב של הורייך, מצלצלת לאביך ואומרת לו שיביאו לך את הפלאפון, וגם מבקשת מהם שיבואו לקחת אותך. הם לא ממש מתלהבים מהרעיון לקחת אותך, כי הם אומרים שהם במודיעין ושהם עייפים מהנסיעות, אבל בסוף כשהם מגיעים, את יורדת למטה עם התיקים,אומרת שאת תיכף חוזרת, ואחר כך כשאני מצלצלת לאביך לשאול מה איתך, כי הפלאפון שלך לא היה זמין, הוא עונה לי בחוסר חשק שאת נוסעת איתם.
למחרת בערב, מוצאי שבת, את באה מאד סוערת וצועקת לביתי: תנו לי את הטבעת! (הכוונה לטבעת שהבאת לי לפני כמה ימים) אנחנו אומרות לך, חכי רגע, בואי שבי איתנו, אנחנו רוצות לדבר איתך רגע... את יוצאת מהדירה עם הטבעת, טורקת את הדלת, צועקת בחלומות שלכם, ושועטת במדרגות...
אחרי כמה חודשים, אני שומעת שהרגשת לא טוב ושאת נמצאת במקום ההוא, אליו הולכים כשמרגישים ממש לא טוב... כשהיית אצלי סיפרת לי שכבר אז רצית ללכת, אבל לא הסכימו לקבל אותך.
אני מחליטה לבוא לבקר אותך . אני יוצאת לדרך מצוידת בממתקים ובאוכל שידוע לי שאת אוהבת, וגם בקצת חששות, מה יהיה כשאגיע. אני מגיעה, שואלת את השומר אם את שם, והוא משיב בחיוב, ומפנה אותי למקום שאת נמצאת בו. אני דופקת בדלת שם, ואחד מאנשי הצוות יוצא לקראתי, אני מבקשת שימסור לך שבאתי לבקרך. אחרי כמה רגעים הוא יוצא ואומר לי : היא לא רוצה לראות אותך, ושואל אם לתת לך את השקית עם הדברים שהבאתי. אני מוסרת לו את הדברים, מסתובבת ויוצאת משם,כמובן עם אכזבה שלא רצית לראותי.
..
כל פעם שאני עוברת ליד מדף הלחמים בסופר אני רואה את שמך מתנוסס על אחד הלחמים מחיטה מלאה ששם, וחשה צביטה בלב...
 

LaVinotinta15

New member
עושה רושם שאת בחורה כל כך מתוקה

ואני מקווה מאוד שהבאות לא יביאו אותך למצבים מביכים בו את צריכה לבקש מהן לא לפזול לעבר חברה אורחת בדירה...
 

2nd me

New member
רשימה של דברים טפלים

"את אוהבת לברור את העיקר מתוך הטפל," אני אומרת לך ואת צוחקת צחוק-הודאה-באשמה.
"כמו באוכל, גם בספרים" ואני חושבת - גם בנטיה שלך לשאול שאלות קשות בתוך שיחה פשוטה, כדי מיד לרדת לעומק שירצה אותך, אבל את זה אני בוחרת לא לשתף.
את שותקת, אז אני ממשיכה: "אני מרגישה לפעמים שזה חילול הקודש"
"איך?" הנה, רואה? ישר לעיקר.
"לפעמים הטפל, הפרטים הקטנים, הם אלה שמדגישים את העיקר." אני ממשיכה לפרט עם דוגמאות, כמו שאני אוהבת, או אולי כמו שאני רק יודעת. על טעמים, ספרים, הכל.
את מהנהנת, ואני מנסה חזק להתאפק את עצמי לא לנשוך לך את הסנטר.
"הפרטים הקטנים הם אלה שעוזרים לך לראות."
"להתבונן," את מתקנת אותי, ואני מתעקשת: "דווקא לראות, לדעתי."
"במה הם שונים?"
שוב אני מבלבלת ומרחיבה ומותחת את התור שלי בשיחה. זה אקטיבי, וזה קשור בגירוי החיצוני. כמו העלים של אלת המסטיק, התור שלי לדבר מתמתח, ושלך... תמציתי. מרוכז. את משתכנעת מההסבר שאני מציעה, רואה איתי עין בעין. עכשיו אני מתאמצת לא להביט בך. לא להתבונן.
את לא ביקשת ממני לקרוא שום דבר שכתבתי, ואני מתלבטת אם לשתף אותך. אני לא יודעת איך להציע לך לקרוא אותי מבלי להציע באופן ישיר. מצד שני, אני לא יודעת איך תסרבי אם אני אציע באופן ישיר. כל הצעה ישירה היא למעשה כפיה דיפלומטית.
הענין הוא שאני רוצה לשתף אותך, כי השיחה הזו שלנו נגעה במקום מרכזי מאוד במי שאני. התפקיד של הטפל בעיקר הוא מעין עקרון בסיס למי שאני. בגלל זה, אולי, אני כל כך פטפטנית. בגלל זה התיאורים צריכים להיות מדויקים כל כך. בגלל זה כל העולם נכנס לי למוח דרך דימויים עד שלפעמים אנשים סביבי מתעייפים מהם. בגלל זה אני עובדת על כמויות ומתקשה לדייק. אני צריכה את כל הפרטים. לחוות את הכל, לזכור את הכל. לכתוב את הכל עוזר לי לבדוק מה ראיתי. הדמיון שלי מוגבל מאוד. כשאני כותבת, אני לא כותבת מהראש הרבה. אני בעיקר... משתפת. חולקת אירועים וחוויות ותיאורים על גבי תיאורים של התרחשויות או מחשבות. לטפל יש משמעות, לפעמים יותר מהעיקר.
בזמן שהתבוננתי בך ובנו היום, הנה כמה דברים שהצלחתי לראות:
התכלת לא היה כחול מספיק בשמש כדי להדגיש את כל הירוק שסביבנו, עד שהתיישבנו בצל והצבעים הסתדרו.
השמש שזרחה ממש מעלינו בתחילת המסלול, פנתה להתחבא מאחורי הגב שלנו כשישבנו לאכול.
כשאת מצמידה את השפתיים זו לזו, למשל סביב הכף לקחת ביס, הגומה שלך מודגשת.
ראיתי עלה אחד צהוב נושר מהעץ על התיק שלי בזמן שישבנו. לא ראיתי עוד עלים נושרים.
כשקמנו היו עוד שניים נוספים על התיק. על התיק שלך לא.
?כשסיימת את הסלט, מזגת את הרוטב (שהתלוננת עליו שהוא הרס לך את הירקות...) לכף ושתית אותו.
הרגליים שלך התלכלכו מאבק כמעט כמו שלי, למרות שאני הלכתי יחפה ואת לא.
קצת חשבת שזה מוזר מצדי, אבל גם קצת רצית לנסות.
בין כל קורי העכביש ראיתי רק שלושה עכבישים.
שניים מהם היו צמודים על אותה הרשת. אולי הם עשו אהבה.
ככל שאני מתקרבת אלייך יותר (בגוף), ככה את מרגישה יותר רחוקה.
רק בנקודה מסוימת, שניה לפני מגע, את מרגישה קרובה יותר מכשאנחנו נוגעות.
את אוהבת לחכות בנקודה הזו, אז אני מנחשת שאת מכירה אותה גם.
העברתי דקות ארוכות (אולי שעה) בנסיון לבחור איפה אני רוצה לנשק אותך. היה לי חשוב לדייק.
בדיעבד, אני לא יודעת אם את שידרת לי חסימה או שהכנסתי את עצמי לחרדת ביצוע.
לדבור הענק היו פסים בהירים שמפרידים את החלק הצהוב לשכבות, כמו חולצת פסים.
גם העגיל שלך באף וגם כתם הנמשים מקשטים לך את צד שמאל.
בצד ימין יש לך כבר יותר משבוע סימן שריטה בכתף.
כפות הידיים שלך גדולות וקטנות ביחד. הן ארוכות מבלי להיות ארוכות.
כל העלים על האדמה היו יבשים, למרות שרובם היו בגוונים של ירוק.
כשאת חושבת קצת, את צריכה משהו לשחק בו בידיים: הקליפס בשיער, עלים או זרד או ספלול שאת בוחרת לפרק.
פעם אחת קמת להרים ענף, ואז גילית שהוא שורש, אז הנחת לו וחזרת לשבת.
כשאת חושבת הרבה, את מתמסרת למחשבות ומניחה לכל שאר הדברים.
את מאוד חדה כשאת חושבת חזק.
לשיער שלך יש בערך מליארד גוונים של חום.
יש בך אש שמאוד קל להצית. מאוד יפה לראות.
לפעמים את מצמידה את השפתיים ומחייכת חצי חיוך רק כי את יוצאת שזה מוצא חן בעיניי.
אני יודעת, כי תמיד כשאת עושה את זה את מביטה בי.
עוד דברים שאת תמיד עושה:
את אוהבת להשאיר את העיניים פקוחות כשאת מנשקת אותי. לפעמים זה מביך אותי, אבל אני תמיד סקרנית לדעת מה את רואה מהזוית הזאת.
תמיד כשאת פותחת בקבוק לשתות הוא מתגלגל בין הידיים שלנו בתורות ואף פעם לא נסגר ביוזמתך. כאילו את שוכחת שהפקק אצלך.

כשהרוח באה היא רוב הזמן הזיזה רק את העלים והענפים הקטנים.
מדיי פעם התכופפו גם הענפים הראשיים של הצמרת ורקדו כמוך.
כשהעלים מרצדים ברוח, השמש מרצדת על הפנים.
לפעמים בתוך הנשיקות הקטנות מגיע לנו פרץ של נשיקות רעבות יותר, חזקות. זה מרגיש כמו גל גדול שמקציף על הגוף שלנו אחרי רצף אדוות קטנות.
אחרי גל-צונאמי כזה שלנו השפתיים שלך ושלי מתנפחות.
לפני שקמנו, בקערה שלך היו לפחות 20 נמלים. בקערה שלי הן היו, כמעט כולן, על הכף.
 

WDB

New member
הלוך וחזור

לפעמים היא צצה, ואת לא חושבת עליה יותר מידי. את מתעלמת וחושבת שתעלם בקרוב.
ואז היא באה לבקר לעיתים קרובות יותר, ואת תוהה למה.
המחשבות רצות לך בראש ואת מנסה להבין.
את לא אוהבת הפתעות כאלה.
למרות שאם תהיי כנה עם עצמך, עמוק בפנים ידעת שהיא תחזור.
מתי היא תעלם שוב?
לא יודעת. קשה להגיד. עדיף שתטפלי בעניין, וכמה שיותר מהר.
ואז כשהיא תעלם, תזכרי להיות בהיכון.
מי יודע מתי היא שוב תחזור?
 

2nd me

New member
לטפל בעניין...

אולי לקבל את העניין הזה... הביקורים שלה במחשבות - באה והולכת...
אולי אם תחבקי את הביקורים האלה אלייך המשמעות שלהם תתפוגג ותצטמצם כמו סיר של רוטב.

כשהיא תחזור, היא תחזור. ואז שוב תלך...
את חושבת שבאמת צריך להיות בהיכון?
 

WDB

New member
האמת,

שזה נכתב על מספר דברים, לאו דווקא על מישהי, אבל גם. ואני מניחה שבנושא שלה את צודקת ועדיף לחבק את הביקורים, במקום להתנגד להם. לנסות לא לחשוב על משהו לא בדיוק עוזר.
 

LaVinotinta15

New member
הנסיכה והצפרדעה

יש את הסיפור הקסום ההוא על נסיכה שהלכה לה בביצה ונשקה מלא צפרדעים ואחד מהם פתאום הפך לאיזה נסיך יפה תואר והם חיו באושר ובעושר עד עצם הזה.
לתקופה משום מה חשבתי שאני הנסיכה הזו, רק שבמקום ביצה וצפרדעים, יש לי אינטרנט ואפליקציות ו...
לבסוף מתברר שאני הצפרדעה.
ומה שהכי גרוע בצפרדעה, זה שהיא יכולה לקפוץ ולחלום על מקומות רחוקים. אבל בסופו של יום היא לומדת ועובדת בחלקת נחל הקטנה שלה עם עוד צפרדעים כמוהה. ויותר גרוע, שהצפרדעה לא גרה באמת בביצה. שהרי הביצה מיועדת לאנשים עם מעמד סוציו אקונומי גבוה יותר וביסוס כלכלי הרבה יותר טוב. לחילופין, אם הם בגילה, הם בחרו שלא ללמוד בינתיים. אז היא גרה בפרבר חצי נגיש חצי מדכא.
בדרכה לחלום על הביצה והצפרדעה היא נזכרה בכמה נסיכות.
הנסיכה החכמה עם הקשר המסובך, שלא הפריע לה הקשר המסובך. הצפרדעה הייתה כל כך גמישה, כי היא ראתה בה המון קסם. רק שהנסיכה החכמה העדיפה עוד הרבה דברים אחרים. רק לא את הצפרדעה. למשך כמה חודשים הצפרדעה קיוותה לטבוע במי הנחל, או שאולי איזו הצפה תהרוג את כולם, מי יודע. אחרי הגיע
הנסיכה הפיוטית שידעה לכתוב כל כך יפה, ולהתרגש, ולהיעלם, וגם מסתבר עם כוחות קסם להעלות באוב את האקסית, כך שהצפרדעה נשארה בעיוות בין צפרדעה לבין נסיכה נוספת, וחזרה להיות עוד צפרדעה בפרבר-הלא-נגיש-של הביצה.

וכך הצפרדעה נשארה צפרדעה לשנה הקרובה. היא מסתכלת על הנחל בא והולך מוביל אל הביצה מלאת הפוטנציאל, אבל השחייה בו היא שחייה שצריך להתאמן אליה ולהיות מוכנה אליה.
___
נקודת מבט די מדכאת על חיים פרבריים כשאת סטודנטית במקום לא כל כך נגיש וצריכה לעבוד ורוצה להשתלב בקהילה ולמצוא תוך כדי זוגיות.
התחלתי להסתכל על זה כמו משחק עם שלבים: השלב הראשון, בניית קריירה. השלב השני, עצמאות ומעבר לתל אביב. השלב השלישי, תוך כדי חיים עצמאיים וחיי לילה, למשוך לחיים זוגיות.
 
למעלה