אהבה או הרגל?

Magical01

New member
אהבה או הרגל?

קרה לי משהו נוראי וכמעט חייגתי אלייך. חצי בכי, חצי חזקה... רוצה להתפרק לך בטלפון. שתעודדי, תתמכי ופשוט...תהיי שם. גם בדברים משמחים תמיד היית הראשונה בשבילי. בא לי לכתוב לך כמו בכל בוקר "בוקר טוב יפה שלי" בא לי לכתוב לך בלילות שלא היינו יחד, שבא לי להיות איתך. בא לי את השיחות שלנו. הפתיחוץ, השיתוף, השילוב שלנו. את המפגשים שלנו. את החיבוק שלך. הריח שלך. המגע שלך. ההרגשה שאנחנו ביחד ולא לבד. פגעת בי. שברת אותי. ריסקת אותי כמו שמעולם לא עשו. דיברנו על הבית שלנו... התקרבנו כל יום יותר ויותר.. התבגרנו יחד. למדנו לגשר בצורה בוגרת על ריבים. אמרנו שלא נלך לישון כועסות או בריב בשום יום ובאמת עמדנו בזה. ופתאום יום ועוד יום... שבו לא מדברים. בחרת בדרך נוראית שריסקה אותי לרסיסים. לקחת לי ביום אחד את החברה הכי טובה שלי, הבת זוג שלי ואהבת חיי. זה אמיתי כל מה שהרגשתי אלייך? זה אמיתי כל מה שרצינו ביחד? זה היה וזה נגמר. קשה לי לשחרר? להתקדם הלאה? הצורך לרצות לדבר איתך, להתקע על העבר, להתרפק על הזכרונות (שהלוואי ולא היו זכרונות עכשיו) זה אמיתי? זו אהבה? זה הרגל?
 
מזדהה איתך... אפילו מרגיש כאילו כתבת מהלב שלי...

האהבה אליה שלא עוברת ואת כבר לא יודעת אם זו אהבה או פשוט הרגל.
שלא לדבר על זה שאת מתחילה לתהות אם אהבה אותך אפילו כבן אדם או שסתם ניצלה את טוב ליבך...
 
למעלה