ריקה מבפנים

[אור מן ההפקר]

זה מדהים כמה זה פשוט,

וכמו שזה פשוט - ככה זה קשה ליישום.

 

[wubbalubbadubdub]

אבל הקטע הוא שזה כן קל

פשוט כל כך התרגלנו לסבך כל דבר, לחשוב יותר מידי מחשבות מיותרות, שהקל הפך קשה והקשה הפך קל.
שינוי נקודת המבט הוא המפתח. זה תהליך שמצריך התמדה, וההתמדה הזאת מגיעה רק מתוך החלטה רצינית וצעדים ראשונים לכיוון.

 

[tulip31]

ריקה מבפנים

נפרדתי ממנו...
נפרדתי ממנה...
צועדת באפלה,
בדרך ללא מוצא..
פוחדת מהפחדים..
מהשדים שיופיעו בדרך..
מה עושים?
מאיפה אוספים את הכוחות להתחיל הכל מחדש?

 

[אור מן ההפקר]

יש לך כלים מעשיים להציע? מה שקורה לי,

אני מבינה שאני תקועה באיזושהי נקודת מבט מרירה ושזו העבודה שלי לשנות אותה,
אבל הרבה פעמים אני חוזרת חזרה אל ההרגלים שלי והמעגלים שלי.
אני חושבת שזאת הבעיה הרבה פעמים באמירות כלליות כאלה.
הפסיכולוגיה החיובית למשל, וגם הקוגניטיבית - מנסות לתת כלים פרקטיים לשינוי דפוסי חשיבה...

 

[wubbalubbadubdub]

אני לא באמת יודעת מה עובר עליך, אז כתבתי בצורה די כללית

קודם כל להיות עסוקה עושה נפלאות. למלא את היום שלך בפעילות – לטייל, ללכת לים, להופעות וכד', לקרוא דברים, לקחת קורסים שמעניינים אותך, ליצור (כתיבה, ציור, בישול, מוסיקה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו). כשיש מה לעשות אין זמן או רצון להתעסק במחשבות אפלות, את יותר נוכחת בהווה.

לבלות עם אנשים חיוביים. לאנשים יש השפעה משמעותית אחד על השני. לכן ממש חשוב שמי שאת נמצאת איתם באינטראקציה יום יומית יהיו מהסוג שגורם לך להרגיש טוב. מכאלה שמתלוננים כל הזמן ומחפשים את השלילי בכל דבר רצוי לשמור מרחק. כמו שאופטימיות מדבקת, כך גם פסימיות.

להפסיק להשוות את עצמך לאחרים, לא יוצא מזה שום דבר טוב. אחרים לא מעניינים במובן הזה, מה שמעניין זה החיים שלך. אני לא מכירה את ההרגלים שלך, אבל בכל מקרה עוזר להתחבר קצת פחות לרשתות חברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם.

כשאת רוצה לעשות משהו אבל רק המחשבה על הדרך מתישה ומדכאת אותך, נסי לחלק לעצמך בראש למנות קטנות. צעד צעד זה הרבה יותר קל, גם ברמת החשיבה. כמעט כלום לא נראה כבד אם מפרקים אותו לגורמים.

הרבה פעמים הפחד משתק אותנו מלעשות דברים שאנחנו צריכים ורוצים לעשות, והרבה פעמים הפחד הוא משינוי. בתקופה הכי קשה שלי, מה שעזר לי היה לשאול את עצמי – מה התרחיש הכי גרוע, מה הכי מפחיד אותי שיקרה? ואז הבנתי שאני כבר שם, אז למה לא לנסות לעשות, הרי ממילא יותר גרוע לא יכול להיות. לא יודעת להסביר את זה, אבל ההבנה הזאת מביאה תחושת שחרור ואופטימיות.

זהו בגדול. לא גיליתי את אמריקה, אבל זה מה שעוזר מהניסיון שלי.

אגב, אם יש לאחרות פה עצות נוספות אשמח לקרוא.

 

[אור מן ההפקר]

עצה שהיא אולי נדושה, אבל פעילות

גופנית.
לא שהיא עצמה משנה דפוסי חשיבה, אבל היא כר טוב לצמיחה של תחושת חיוניות.

 

[אור מן ההפקר]

להתקדם תוך כדי תנועה.

ממשיכים לנוע בתוך המסע הזה שלפעמים הוא ברור יותר ולפעמים פחות.
יהיו לילות של פחדים ומועקות, נחבק גם אותם בהבנה.
אנחנו לא יודעים שהמוצא שם עד שמגיעים אליו, אז גם אם נראה שאין מוצא - זו לפעמים רק אשליה.
מאוד מסכימה עם העצה של להיות עסוקה.