על פוליטיקה, אקטואליה וזוגיות

[מחפשת את האומץ]

בדרך כלל את לא?

 

[מחפשת את האומץ]

על פוליטיקה, אקטואליה וזוגיות

האמת שאני לא זוכרת אם העלתי את הדיון הזה בעבר או לא...
איזה מקום/איך משתלבות האקטואליה והפוליטיקה בחיים שלכן, בבנות הזוג שלכן?
האם תפסלו משהי רק כי דעתה הפוכה משלכן, כי היא לא חובבת אקטואליה ופוליטיקה כמוכן והפוך?

אצלנו בבית יש חיבה/אהבה/התעניינות באקטואליה ופוליטיקה והשיחות רבות.
רק שאם פעם היה רוב ימני במשפחה-אבא, אחותי האמצעית ואני. ואימא בצד השמאלי. אחותי הבכורה חסרת כל דעה.
היום כבר קורה הפוך. לפני שנים באיזור ההתנתקות אימא עברה למרכז שמאל, ואחותי אחריה. היום הן ממש בשמאל.
גם אבא לאחרונה עבר שמאלה וכך יוצא שנשארתי הימנית היחידה במשפחה ויש שיגידו קיצונית.
אהבתי הראשונה בכלל הייתה שמאלנית-שלום דו קיום וכו'.
לא פסלתי אותה מן הסתם על דעותיה, אך הרגשתי שהיא תמימה מדי אם היא חושבת שיש עם מי לדבר.

היום לשמוע את אבא שלי חושב כך ואומר זאת מדהים אותי בכל שיחה.
לשמוע אותו לא מרוצה ממשלת ימין ועוד ועוד.

בקיצור-חברים ימניים יש לי, גם שמלאניים, אבל יותר ימניים נראה לי.
יהיה לי מוזר אם בת הזוג תהייה 180 מעלות -לא מתענייינת בפוליטיקה ואקטואליה/תהייה בצד השמאלי של המפה.

מה אתכן?

 

[פועית]

היי

אני לא חושבת שאפסול מישהי על דעות פוליטיות מנוגדות לשלי (אלא אם כן הן קיצוניות), אבל אני מניחה שזה כן יפריע לי במידה זו או אחרת. במדינה שבה הפוליטיקה תופסת מקום כל כך מרכזי וחשוב, אני חושבת שלא להיות מעורבת או להתעניין, אפילו במידה המועטה ביותר, זה משהו שמאוד היה מוריד לי ממישהי. כאחת שמשתייכת למחנה השמאל, אני לא חושבת שמדובר כאן בתמימות, אלא בריאליות והבנה של המציאות, וההבנה שהמדינה שלנו לא תוכל להמשיך ולהתקיים לנצח על חרבה, ופתרון יגיע רק דרך דיבורים ולא דרך מלחמות. הקושי הגדול שלי היום עם הממשלה הימנית, הוא לא רק העובדה שהיא לא מספקת שום תקווה לעתיד טוב יותר, אלא בעיקר שהיא גורמת לפילוג בעם, וזה לדעתי גרוע יותר מכל אויב חיצוני שמאיים עלינו. ובלי קשר לנושא הבטחוני, קשה לי להבין את בני ובנות הקהילה שמצביעים למפלגות הימניות, שמסרבות להכיר בקהילה הגאה ובזכויותיה, זה ממש לירות ברגל של עצמך ואני מאוד מתקשה להבין את זה.

 

[מחפשת את האומץ]

אני אנסה להגיב מסודר כדי להמשיך את הדיון.

א. אני שמחה לראות שלא רק אני בענייני פוליטיקה ומודעות.

&nbsp
ב. את באמת חושבת שלמשל החברה ההיא שלי ריאלית ולא תמימה?
רק שתביני-היא עלתה לארץ קצת לפני רצח רבין. כך שאם את זוכרת מדובר בתקופה מאוד סוערת. היא ניסתה להקים עסק עם חבר בדוואי ביישוב בדוואי והאמינה שזה יאחד ויצליח. כמובן שנכשלה ואף אחד לא בא...
בנוסף בתור אחת שספגה אזעקות ורקטות במיוחד במבצעי עופרת יצוקה וצוק איתן קשה לי להאמין שפינוי בהסדר כזה או אחר יביא את השקט והפתרון.
אני רואה את התקשורת הפאלאסטינית/מה שהפאלסטינים אומרים לעולם ובאמת שאני לא שומעת רצון לשלום והכרה בי.
&nbsp
ג. לגבי העובדה שבני הקהילה מצביעים ימין למרות חוסר הקבלה, את לא חושבת שזה פשוט סדר עדיפויות כשאת/אני באה להצביע?
כלומר האם קודם חשוב לי מדיני בטחוני ואחר כך חברתי, או הפוך.

 

[פועית]

תשובות

תראי, אני לא יודעת ספציפית לגבי החברה שלך, כי מן הסתם אין לי שום הכרות איתה, אבל להניח שכל השמאלנים הם תמימים זה קצת הזוי בעיניי. בדיוק כמו להגיד ששמאלנים הם עוכרי ישראל ומעדיפים את טובת הערבים. הדוגמא שהבאת לגבי העסק שהיא ניסתה להקים לא מעידה על שום דבר. אפשר להביא אינספור דוגמאות לשיתופי פעולה, עסקיים ואחרים, בין יהודים לערבים במדינה. אין ספק שקיים קושי, בייחוד בתקופות היותר סוערות מבחינה בטחונית, אבל יש לא מעט אזורים בארץ בהם חיים ערבים ויהודים בשלום זה לצד זה. בלי להיכנס יותר מדיי לעניינים הפוליטיים, אני חושבת שכל עוד לא יתקיימו פה שתי מדינות, ישראל ופלסטין, לא יהיה פה שקט. אף עם לא רוצה להישלט על ידי עם אחר. וככל שנשכיל להבין את זה קודם יהיה יותר טוב, ופתרון כזה כמובן יכול להגיע רק על ידי הידברות.
לגבי עניין הקהילה, אני חושבת שזה משהו מעבר לסדר עדיפויות, משהו הרבה יותר עמוק שגם משפיע ישירות עלינו. לא מדובר פה רק בעניין חברתי, אלא על הכרה בך, בזהות שלך, בכך שמגיע לך להיות אזרחית שוות זכויות במדינה, ולחיות כאן ללא אפליה ולא חשש מאלימות. אני יודעת שלעולם לא הייתי מסוגלת להצביע למפלגה שלא רק שלא תומכת ומנסה לקדם את האינטרסים שלי, אלא להיפך - מחבלת בהם. רק היום אם אני לא טועה הכנסת הפילה (שוב) סדרה של חוקים לטובת הקהילה הגאה. ומי גרם להם ליפול? בטוח לא מפלגות השמאל. זה סוג של הומופוביה לדעתי, ללכת במודע נגד האינטרסים שלך.