אמאל'ה!! יצאתי מהארון...
עשיתי את זה!!!! יצאתי מהארון. אני לא מאמינה. לא מאמינה שאני כותבת את זה בכלל. לא מאמינה שעשיתי זאת. וואו. כמה אומץ. זה מדהים! הגעתי הביתה מהעבודה, רק אמא הייתה בבית. כתבתי מכתב (שאת רובו כתבתי כבר בבוקר) והבאתי לה אותו מקופל "תקראי לפני שאתחרט" אמרתי. ממש שנייה לפני היא דיברה וצחקה איתי. אני מסתכלת עליה מהצד, דפיקות הלב עולות, החיוך הופך לעצב. היא מאוכזבת. מתוסכלת. כועסת. פוחדת. בוכה. הרסתי אותה. נשברתי. התחלתי לבכות. במשך שנים דמיינתי אסון. דמיינתי צרחות, צעקות. ריב, בלאגן. סילוק מהבית. התקף לב. הכל. באמת הכל. היא ניגשה אליי חיבקה אותי ואמרה שהיא אוהבת אותי. אחכ הגיעו השאלות. ניסיתי לענות על הכל כמובן. היו דברים שלא ידעתי, הצלחתי או רציתי לענות. היא עדיין חושבת שפשוט לא הכרתי את הגבר הנכון. מנסה להאחז בתקווה קטנה. אין ספק שהתהליך שעשיתי בשנים האחרונות - היא מתחילה היום. ועכשיו, היא אמרה לי שזה היה יום לא פשוט עבורה ושבשורה תחתונה מחכים לי חיים קשים. (עוד) לא נשברתי. לאחים סימסתי בשיא הקלילות והם קיבלו את זה בסדר. אם הייתם אומרים לי לפני שבוע שהיום המשפחה תדע עליי - לא הייתי מאמינה לכם. הייתי פלדנית, אבל עברתי תהליך. בשבוע האחרון בער בי להפסיק לשקר, או להסתיר. להפסיק לחפש זוגיות, כדי שתהיה לי סיבה לצאת מהארון. לא רוצה להכנס לזוגיות שבה מתחבאים. סיימתי את המשחקים. מקווה שההודעה הזו תעודד בנות בארון שהכל אפשרי... וגם המשפחה הכי לא מקבלת - תקבל בסוף. תלוי בכן ובאומץ. לקח לי 12 שנה להפנים, להבין ולקבל שאני אוהבת נשים. המון שנים של הדחקה. המון פחד. תסכול. טימטום. הסתרה. לצאת עם גברים. הכל. עכשיו התור שלהם להתחיל לקבל.... אותי.
עשיתי את זה!!!! יצאתי מהארון. אני לא מאמינה. לא מאמינה שאני כותבת את זה בכלל. לא מאמינה שעשיתי זאת. וואו. כמה אומץ. זה מדהים! הגעתי הביתה מהעבודה, רק אמא הייתה בבית. כתבתי מכתב (שאת רובו כתבתי כבר בבוקר) והבאתי לה אותו מקופל "תקראי לפני שאתחרט" אמרתי. ממש שנייה לפני היא דיברה וצחקה איתי. אני מסתכלת עליה מהצד, דפיקות הלב עולות, החיוך הופך לעצב. היא מאוכזבת. מתוסכלת. כועסת. פוחדת. בוכה. הרסתי אותה. נשברתי. התחלתי לבכות. במשך שנים דמיינתי אסון. דמיינתי צרחות, צעקות. ריב, בלאגן. סילוק מהבית. התקף לב. הכל. באמת הכל. היא ניגשה אליי חיבקה אותי ואמרה שהיא אוהבת אותי. אחכ הגיעו השאלות. ניסיתי לענות על הכל כמובן. היו דברים שלא ידעתי, הצלחתי או רציתי לענות. היא עדיין חושבת שפשוט לא הכרתי את הגבר הנכון. מנסה להאחז בתקווה קטנה. אין ספק שהתהליך שעשיתי בשנים האחרונות - היא מתחילה היום. ועכשיו, היא אמרה לי שזה היה יום לא פשוט עבורה ושבשורה תחתונה מחכים לי חיים קשים. (עוד) לא נשברתי. לאחים סימסתי בשיא הקלילות והם קיבלו את זה בסדר. אם הייתם אומרים לי לפני שבוע שהיום המשפחה תדע עליי - לא הייתי מאמינה לכם. הייתי פלדנית, אבל עברתי תהליך. בשבוע האחרון בער בי להפסיק לשקר, או להסתיר. להפסיק לחפש זוגיות, כדי שתהיה לי סיבה לצאת מהארון. לא רוצה להכנס לזוגיות שבה מתחבאים. סיימתי את המשחקים. מקווה שההודעה הזו תעודד בנות בארון שהכל אפשרי... וגם המשפחה הכי לא מקבלת - תקבל בסוף. תלוי בכן ובאומץ. לקח לי 12 שנה להפנים, להבין ולקבל שאני אוהבת נשים. המון שנים של הדחקה. המון פחד. תסכול. טימטום. הסתרה. לצאת עם גברים. הכל. עכשיו התור שלהם להתחיל לקבל.... אותי.
