בדירה הקטנה שלה....
זרקתי לך,את מהממת שיר,מי שתיהיה איתך תזכה אני בטוחה בזה.היא מסתכלת עלי מחייכת ממושכות. שתינו לבד על הספה בדירה התל אביבית שלה. כשרק ענן אפל של חוסר ודאות עופף אותנו.גשם דופק על החלונות העדינות מזכוכית.3 וחצי שעות שאנחנו יושבות אחת מול השניה ומדברות.היא מסתכלת על השעון ואו שברנו שיא שוב פעם. אמרתי לה שאנשים יושבים איתי חצי שעה ומשתעממים. היא בעודה אני ממש לא משתעממת איתך.אני לא בנאדם דברן הפצרתי,את מוציאה ממני דברים.אבל זה ברור זה תמיד היה ככה. היא לוקחת עוד שכטה מהג'וינט שהיא הכינה. "אני מתה לנשק אותך" אמרה.לקחה לי את היד ושאלה-אפשר? שאלתי אותה למה. אחרי שיחה שברור לנו שזה לא יתקדם לשום מקום.היא לחשה ואמרה באלי אסור לי? הסמקתי.היא משכה אותי אליה. הלשונות שלנו מתמזגות בהנאה בתוך מיצי האהבה שנוצרים פה. את מסתכלת עלי,אני עליך. ושוב שתיקה. על מה את חושבת? אני מרגישה מבולבלת. מרגישה שאין לי מה להציע לך. אמרתי,בעודי מחזיקה לה את היד. הלוואי והיינו שתינו באותו מקום בחיים. אם את היית שם וגמני הייתי שם אין לי ספק שזה היה עובד.היא הינהנה בראשה כאות הסכמה. אמרה לי את לא חושבת שאני זקנה לך מידי? הסתכלתי עליה ואמרתי שכן,קצת. לא באלי להיות שןב פעם בסיפור הזה. אם זה לא זה,זה פשוט לא. אקסית זה רק תירוץ.וגיל גם. הלוואי והיית נקייה כמוני. בעודי מנסה לסכם את אותו הערב במחאתיות ואוספת את עצמי בכבדות-אז אני מניחה שנדבר. היא אמרה אצטרך לקחת כמה ימים לחשוב על הכל,אבל בכל זאת תדברי איתי. אמרתי לה בביטול-אין לך מה לחשוב,זה או שכן או שלא. שום דבר לא יתן לך פיתרון. רק את. ואם זה לא כרגע-זה לא בכלל. בעוד ששתינו מסתכלות אחת לשניה עמוק בעיניים והיא שותקת. מחזיקה לי שוב את היד. מתקרבת אלי שוב ומנשקת.את משחקת בלשון שלי בסיבוביות,וזה מדליק. אני משחקת לך בשיער.אבל בכל זאת הרגשתי לא מספיק משוחררת בשבילך.את עושה לי את זה,אבל מה הלאה,זה לא יימשך הרי. ונמרחתי על הספה,מריצה את השם שלך בקול עם חצי חיוך חצי עצב,כמה בעיות את עושה לי. היא עונה בקול שבור אני מצטערת שאני כל כך מסובכת. לקחתי את המפתחות של הרכב שהיו מונחות על השולחן בסלון ליד המאפרה והבקבוק בירה ששימש אותנו ככוס אחת,כרמז לזה שאני הולכת. היא חיבקה אותי חזק. לחשה לי שיהיה לך לילה טוב מותק,הריחה אותי בפעם האחרונה,נשיקה קטנה בשפתיים.הדלת נסגרה מאחורי במנעול ובריח. ושם זה נגמר.
זרקתי לך,את מהממת שיר,מי שתיהיה איתך תזכה אני בטוחה בזה.היא מסתכלת עלי מחייכת ממושכות. שתינו לבד על הספה בדירה התל אביבית שלה. כשרק ענן אפל של חוסר ודאות עופף אותנו.גשם דופק על החלונות העדינות מזכוכית.3 וחצי שעות שאנחנו יושבות אחת מול השניה ומדברות.היא מסתכלת על השעון ואו שברנו שיא שוב פעם. אמרתי לה שאנשים יושבים איתי חצי שעה ומשתעממים. היא בעודה אני ממש לא משתעממת איתך.אני לא בנאדם דברן הפצרתי,את מוציאה ממני דברים.אבל זה ברור זה תמיד היה ככה. היא לוקחת עוד שכטה מהג'וינט שהיא הכינה. "אני מתה לנשק אותך" אמרה.לקחה לי את היד ושאלה-אפשר? שאלתי אותה למה. אחרי שיחה שברור לנו שזה לא יתקדם לשום מקום.היא לחשה ואמרה באלי אסור לי? הסמקתי.היא משכה אותי אליה. הלשונות שלנו מתמזגות בהנאה בתוך מיצי האהבה שנוצרים פה. את מסתכלת עלי,אני עליך. ושוב שתיקה. על מה את חושבת? אני מרגישה מבולבלת. מרגישה שאין לי מה להציע לך. אמרתי,בעודי מחזיקה לה את היד. הלוואי והיינו שתינו באותו מקום בחיים. אם את היית שם וגמני הייתי שם אין לי ספק שזה היה עובד.היא הינהנה בראשה כאות הסכמה. אמרה לי את לא חושבת שאני זקנה לך מידי? הסתכלתי עליה ואמרתי שכן,קצת. לא באלי להיות שןב פעם בסיפור הזה. אם זה לא זה,זה פשוט לא. אקסית זה רק תירוץ.וגיל גם. הלוואי והיית נקייה כמוני. בעודי מנסה לסכם את אותו הערב במחאתיות ואוספת את עצמי בכבדות-אז אני מניחה שנדבר. היא אמרה אצטרך לקחת כמה ימים לחשוב על הכל,אבל בכל זאת תדברי איתי. אמרתי לה בביטול-אין לך מה לחשוב,זה או שכן או שלא. שום דבר לא יתן לך פיתרון. רק את. ואם זה לא כרגע-זה לא בכלל. בעוד ששתינו מסתכלות אחת לשניה עמוק בעיניים והיא שותקת. מחזיקה לי שוב את היד. מתקרבת אלי שוב ומנשקת.את משחקת בלשון שלי בסיבוביות,וזה מדליק. אני משחקת לך בשיער.אבל בכל זאת הרגשתי לא מספיק משוחררת בשבילך.את עושה לי את זה,אבל מה הלאה,זה לא יימשך הרי. ונמרחתי על הספה,מריצה את השם שלך בקול עם חצי חיוך חצי עצב,כמה בעיות את עושה לי. היא עונה בקול שבור אני מצטערת שאני כל כך מסובכת. לקחתי את המפתחות של הרכב שהיו מונחות על השולחן בסלון ליד המאפרה והבקבוק בירה ששימש אותנו ככוס אחת,כרמז לזה שאני הולכת. היא חיבקה אותי חזק. לחשה לי שיהיה לך לילה טוב מותק,הריחה אותי בפעם האחרונה,נשיקה קטנה בשפתיים.הדלת נסגרה מאחורי במנעול ובריח. ושם זה נגמר.
