האם חינוך ביתי מתאים לכל ילד (ארוך)

[אמא של יובל ה]

הגעתי לשלב ההתלבתות

יובל בת שנתיים וחצי ונמצמאת איתי בבית. את שני אחיה הגדולים הכנסתי לגן בגיל שלש (את הבכור הכנסתי קצת לפני שנתיים עקב לחצים מהסביבה ולדעתי זה היה מוקדם מידי). ההתלבתות שלי נובעת מכך שנראה לי שיובל צריכה להיות יותר בחברת ילדים בני גילה. (עם הגדולים לא היתה בעיה כיון שההפרש בין השניה לשלישי הוא שנה ותשעה חודשים). האחים של יובל גדולים ממנה בשנים רבות (בין השלישי ובינה 10 שנים). האם אכן עלי להלחץ ולהכניס אןתה לגן?

 

[liva]

שאלה

שלום רב, נושא החינוך הביתי נראה לי מעניין ביותר, אך אין לי מושג כיצד זה עובד, הלכה למעשה. האם הילד לומד בהנחית מבוגר או לבדו עם ספרים או מחשב? כיצד נבנית תוכנית הלימודים, כיצד עומדים במסגרת הזמן, והאם יש בכלל כזו? מהוא תפקיד ההורה? (משמעותי ביותר, מן הסתם?). אני מניחה שזה תלוי גם בגיל הילד- גיל בי"ס יסודי או גיל הכנה לבגרות. אשמח לתשובה, ליבה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

נכון שתשובה של 'כן' או 'לא' היתה

עוזרת? אבל אין לי אחת כזאת בשבילך

להלחץ - בטח לא צריך. מה שאני שומעת אותך אומרת זה: אני רוצה להשאיר בבית, אבל הלחץ מבחוץ מגיע אלי. אני רוצה להשאיר בבית אבל מפחדת שזה יזיק. השופט שמגר אמר בפסיקתו (בין השאר): במקרה הרגיל שיקול דעת ההורים מסמל ומגבש באופן הטוב והמדויק ביותר, את ההחלטות הראויות בגידול הילדים. מה הבטן שלך אומרת? לאן את נוטה? מה האפשרויות החברתיות שלה אחה"צ? מה השיקולים הנוספים בעד ונגד? (שיקולים של השכל) מה את רוצה? ולמה? מה בעלך רוצה, ולמה? אשמח להעלות נקודות נוספות, אם תשתפי אותנו בדילמות

<נאוה אומרת שהתלבטות זה מצב בריא לכולם, במיוחד בחינוך>

 

[mandanah]

מתלבט כמוך

היי לפי מה שקראתי עד כה בארה"ב מדובר בעיקר במשפחות מהמעמד הבינוני הגבוה אשר אחד ההורים נמצא בבית ועוסק בעצמו בחינוך. שיטת ההוראה שונה בהתאם להשקפת העולם של המשפחה- יש כאלו הנותנים חופש מוחלט לילד ורק מספקים את סקרנותו בשעת הצורך ויש אחרים המרכיבים לו תוכנית לימודים בה יש לו חופש לבחור במידה זו או אחרת. שיטה זו נראית לי יותר מה גם שעפ"י נוהלי משרד החינוך הילד אמור לעבור מידי פעם מבדקים אשר יוודאו כי אכן הוא לומד ומתפתח. אני עצמי, אשר איני יכול להתפנות לחלוטין בבקרים למשימה זו חשבתי למצוא במקום מגוריי קבוצת הורים בעלי השקפה דומה ואז כל אחד יכול לתרום יום בשבוע וכך גם תיווצר קבוצת ילדים מה שיוסיף בוודאי לנושא החברתי. כאמור, אני עדיין מתלבט ולומד את הנושא אלון, גן יבנה

 

[תומרגר]

גנן מתחלף ומתלבט

מה שלמעשה יוצר מצב של גן עם גנן או גננת המתחלפים כל יום, אז אולי כדאי למצוא גנן קבוע. ואז מקבלים למעשה גן, או יותר נכון גן מעורבות הורים. בהצלחה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

היי אלון, הנהלים של משרד החינוך

אינם סוף פסוק. א. הם מכילים בתוכם סתירות ב. אנשי חינוך ביתי רבים אינם משתפים פעולה עם חלקם. שתי שאלות שעלו לי 1. מדבריך משתמע שאתה חד הורי, האם? 2. האם מדובר בילד אחד או יותר, ובאיזה גיל?

 

[mandanah]

היי נאווה

לא , איני חד הורי אך אנו מנהלים חיי משפחה שיוויוניים יש לי בן בן 10 ובת בת שנתיים וחצי אלון

 

[liva]

האמת, הרעיון הזה גם עבר אצלי בראש,

אבל הוא לא מגובש עדיין, יכול להיות שזה כיוון נכון, אך ישנן עוד הרבה שאלות שצריך לשאול כמו שאלתו של תומרגר למשל, אם כי קבוצה של כשלושה ילדים היא עדיין לא גן, וכאשר אחד ההורים נמצא תמיד, יש בכל זאת תחושה של משפחתיות או לפחות קרבה מסויימת, שהיא שונה מזו שקיימת בגן רגיל. חומר למחשבה, ליבה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

זה משפחתון

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

חינוך ביתי = הילד מבלה בחיק משפחתו

וההורים לוקחים אחריות על חינוך והעברת ידע. יש מי שנוטים להעתיק את ביה"ס הביתה ברמה כלשהי כלומר: מביאים מורים או יושבים ומלמדים את ילדיהם בזמנים קבועים. התכנים יכולים להשתנות מתכנים של משרד החינוך ועד לתכנית לימודים שההואים יוצרים. ויש מי שמחנכים חינוך חופשי הילד הוא זה שמעורר את נושאי ותחומי הלימוד - בזמנו, לעומק ולמשך הזמן שנחוץ לו. תפקיד ההורה הוא 'להיות שם'- לתת מרחב בטוח, להקשיב, והיענות כשצריך. ההורה אחראי על יצירת הגירויים וסיפוק כלי הלמידה שהתמיד מבקש אותם. ככל שהילדים גדילים, כך גדילה עצמאותם. יהיה קל יותר לתת לך מענה מתאים אם תשתפי אותנו בגיל הילד ובדילמות שיש לך - הבעד והנגד כפי שאת רואה אותם כעת

 

[liva]

שלום נאווה,

בתי בת שלושה חודשים...אני מוכרחה לציין שההתעסקות בחינוכה (כיצד לסייע בהתפתחות הפיזית, הרגשית, יצירת גירויים, וכו')מאד אינטנסיבית כבר עכשיו. נושא החינוך שלה וחינוך בכלל מאד מעניין אותי. עניין הגן כבר מצריך בירורים בעיקר כאשר מדובר בפתרונות שעליך ליצור בעצמך ולא לקחת מן המוכן. אכן, יש דילמות: הבעד משמעותי אצלי יותר מאשר הנגד (אני די מסכימה עם רוב הבעד שהספקתי לקרוא בפורום זה), ולכן לא אפרט. מה שמדאיג זה הסביבה החברתית (שבודאי יש דרכים ליצור כזאת) השאלה: כמה אנחנו כהורים יכולים לחשוף את הילד למגוון רחב של התנסויות ולהכיר לו תחומים חדשים? וגם עניין ההישגיות, בכל זאת היינו רוצים לאפשר לילדינו גם ללמוד הלאה אם הם יחפצו בכך בהמשך, ולשם כך צריך תעודת בגרות, ואולי אפילו תעודה עם ממוצע ציונים מסויים. ובכן, זו התמונה הכללית, אודה לך על תשובתך, ליבה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

קחי אוויר - יש לך עוד הרבה זמן....

מאופי הודעתך אני למדה, שלא יחסרו לילדה גירויים. חשוב רק לא להאיץ כי זה עלול לתת תוצאות הפוכות. השנתיים הבאות הן מרתקות מעין כמותן - את יכולה פשוט להתבונן וליהנות. לגבי החינוך הביתי - נושא הסביבה החברתית משתנה בהתאם לגיל , אבל לא רק. יש לקחת בחשבון את אופי הילד וגם את אופי ההורים שלו. גיל הילד אחרי גיל שנה, ילדים משחקים לצד ילדים אחרים. מאוחר יותר, הם מתחילים לשחק עם אבל בבודדת. ואח"כ בקבוצות קטנות. עד שהוא זקוק לחבורות גדולות יותר - הוא הרבה יותר עצמאי. אופי הילד וההורים יש אנשים חברותיים יותר ופחות. אם הילד גדל אצל הורים שמסתגרים בבית הוא לא יפגוש הרבה, ולא יהיה לו איך לפתח יכולות חברתיות. במקרה כזה, חשוב ליצור אותן עבורו בחוץ. אם ההורים הם אנשים שמתחככים באנשים כל הזמן, הילד ממילא ייחשף ויוכל לבחור את הדרך שמתאימה לו. לפעמים הוריו עשויים להיות חיות חברתיות נמרצות מדי עבורו - והוא יבחר להסתגר יותר, לפעמים הוא ירצה יותר ממה שיש - והוא ימשוך החוצה. ילדים בעיקר משחקים בשנים שמקבילות לביה"ס היסודי ולגן. הם לומדים המון תוך כדי, אבל משחק וטלביזיה זה עיקר עיסוקם. אנחנו חיים בעולם בו מידע הוא נגיש והילדים נחשפים להמון המון דברים (אם נרצה או לא

) וחוץ מזה, ילדים יודעים קולטים מהר מאוד אפילו רמזים על מה שמעניין אותם, כך התפתח רקדן בלט למשפחת כורים בעיירה קטנה, כך צומחים גאוני מחשבים להורים שלא מתקרבים לזה. "הילדים המופרעים" של ביה"ס היו גאונים בתחומים שאינם נלמדים שם לסיכום, אי אפשר לעצור ילד עם סקרנות בריאה. אז אחרי שנים של משחק, הם קמים יום אחד ואומרים: אני רוצה X יום אחד מתחיל להיות להם כיוון ברור. ילד שרוצה המשך - ייזום לימוד לבגרות, ויש גם אפשרות של האוניברסיטה הפתוחה אפשר להגיע לגיל 18 בלי בגרות ועם תואר ראשון. כל זה, בלי לגעת בעובדה שבחינוך ביתי הילד נפגש עם החיים as is הוא נפגש עם אנשים בגיל שונה וברמות התפתחות שונות ולומד ליצור קשר עם מי שיש לו חיבור איתו (רגשי, תחומי עניין, צורת תקשורת, בעיות דומות ועוד) לעומת יצירת קשר בעיקר עם מי שהוצבו יחד איתו בכיתה.

 

[mandanah]

חינוך ביתי=?

היי נאווה אמנם אני בתחילת הדרך של למידת הנושא אבל נראה לי שיש הרבה ווריאציות לחינוך הביתי ומקום ומרחב להתפתחות ושינויים ואין צורך להגדיר מראש גבולות קשיחים. גם לא כל הרעיונות החינוכיים שטמונים בבית הספר הם שליליים בהכרח ויש מקום לקחת את הטוב משני העולמות. בכל אופן הרעיון שאני חושב עליו הוא יצירת גרעין של 4-5 משפחות כאשר כל הורה תורם מאופיו ומעולמו ומניסיונו (אני למשל רופא במקצועי ויש לי, כך אני מרשה לעצמי לחשוב, קצת ניסיון בהוראת מדעים) מה גם שיצירת קבוצת ילדים קטנה גם תאפשר יותר טוב את ההתפתחות החברתית ועשיה והתנסות בתחומים הקשורים. אשמח לשמוע גם תמיכה וגם ביקורת... אלון

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

יש הרבה וריאציות לחינוך. ויש גם

וריאציות לחינוך ביתי. חינוך ביתי הוא חינוך בחיק המשפחה ניתן לעשותו מובנה מאוד מצד אחד, חופשי לחלוטין מצד שני, או כל דבר על הסקאלה שביניהם. אפשר גם לשלב קבלת שירותים מהמערכת (ביקור חלקי בגנים / בבתי הספר), מורים פרטיים, חוגים ועוד... בלי לגעת בכלל ביתרונות ובחסרונות, מה שאתה מציע הוא משפחתון. לדעתי, יש למשפחתון הרבה מאוד יתרונות לא רק שזהו רעיון טוב, אלא שזהו רעיון שכבר מתבצע בהצלחה בכל מיני מקומות. מול משרד החינוך - המשפחות הללו בחינוך ביתי אבל... עקרונית, בהגדרה, זה לא. הילדים נמצאים למעשה במסגרת חלופית - קטנה, אינטימית ומופעלת ע"י ההורים. תמיכה: כפי שכבר אמרתי, יש המון יתרונות בהתחברות של כמה משפחות. למשל: 1. מסגרת חברתית בסיסית קבועה 2. מחוייבות קבועה כחלק מסדר היום. 3. זמן רב פנוי להורים - כל הימים שבהם האחריות לא עליהם. זה מאפשר פרנסה, לימודים, טיפול בבית או כל דבר אחר. 4. מסגרת ברורה יותר להורים לגבי כיסוי תכנים שחשובים להם. וכאלו.... ביקורת: זה לא כל כך פשוט לאסוף את המשפחות 1. צריכה להיות קרבה גיאוגרפית 2. צריכה להיות התאמה של דרך 3. צריכה להיות התאמה בתכנים שההורים חושבים שהם חשובים. 4. צריכה להיות נתינה ברמה דומה כי אם יהיו הורים שיבריזו, זה ייפול על השאר שלא בצדק... וכאלו... אתה מוזמן לפרסם בלוחות את כוונותיך, ואפילו לכתוב מאמר הצהרה על הדרך בה אתה רוצה ללכת. אנחנו מצידנו, נפנה את תשומת ליבם של מי שמעוניינים שיבדקו את התאמת מה שאתה מציע - לדרך האישית / משפחתית שלהם. אשמח להמשיך לסייע לך ב'סיעור המוחות' מבחינת החשיבה שמסייעת לגיבוש הדרך.

 

[אמא בריבוע]

קראתי ביום חמישי על משפחה

כבר 9 שנים שהם לא שולחים את שבעת ילדיהם ללמוד בבית הספר. האבא היה מפקח בחברת ביטוח וכיום מתעסק בגידול וטיפול עם פרחים בשיטת באך והאמא שלימדה מוסיקה גם כן עובדת מהבית, לא זוכרת באיזה תחום. הגדול שלהם בן 19 והקטן בן 3. את הגדול הצבא לא גייס כי החליטו שהקב"א שלו נמוך מאחר ולא למד במוסד מוכר אלא בבית. יש לצבא כלל שהוא לא מגייס נוער שלא למד בבית הספר. בכל מקרה, בכתבה ההורים מספרים שהם לא מלמדים את הילדים, אין להם תכנים קבועים וסדר יום אלא כל אחד לומד מה שמעניין אותו. ככה הבן שלהם בן 15 כשהוא רעב וההורים עסוקים, מכין לעצמו פנקייק ואחיו בן השלוש מסתכל והאח הגדול מסביר לאח קטן מה הוא עושה. הם לומדים מסקרנות ונעזרים בהורים ואחד בשני. ההורים מציינים בשנה הראשונה ללימוד מהבית הילדים רצו כל היום לראות טלויזיה ולא עניין אותם שום דבר אחר. לאט לאט כל המשפחה התרגלה לרעיון וכיום הם מקדישים זמן סביר לכל דבר. התמונות המצולמות ומצורפות לכתבה מדגימות משפחה יפה, רגועה ומושלמת. חבל שהמדינה לא עוזרת להורים כאלה לעזור לילדיהם וקובעת כי הם פושעים. העונש להורים שלא שולחים את ילדיהם לבית הספר בלימודי חובה יכול להגיע למאסר. ההורים בכתבה משווים את בית הספר לבית כלא ולפי התיאורים שלהם, בצדק: יושבים 30 תלמידים (במקרה הטוב) בחדר אחד ולומדים במשך 45 דקות ואז יש להם הפסקה להתאוורר 5 דקות בחצר. יש כל מיני חוקים וכללים נוקשים למדי מנוקדת ראותו של התלמיד. הם לא יכולים להביע את דעתם לגבי כללי בית הספר, בהרבה בתי ספר יש תלבושת אחידה. כתלמידה לא הרגשתי בבית ספר כאילו אני בבית כלא אבל גם לא היה לי נוח מדי. בחטיבת הביניים כבר ניסיתי להתחמק משיעורים מסויימים שלא נראו לי ופשוט ברחתי באמצע יום הלימודים. לא רוצה שככה יהיה עם הילדות שלי. לדעתי, הלימודים וההשכלה צריכים לבוא מתוך סקרנות ורצון לדעת ולא מתוך כפייה. ניסיתי להעלות את הקישור לכתבה מעיתון הארץ ללא הצלחה, אבל אני חושבת שאת הכתבה המאלפת הזאת שכותרתה "12 שנות חופש גדול" אתם חייבים לקרוא.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אני מכירה את המשפחה וקראתי את

הכתבה מעיתון הארץ. אני מזמינה אתכם לקרוא ולהגיב לאספקטים השונים שבאים לידי ביטוי בכתבה

 

[אמא של יובל ה]

קודם כל את צודקת

אני באמת רוצה להשאיר אותה עדין בבית ואפילו לא הלכתי עדין לבדוק את היצע הגנים באיזורינו. אחה"צ היא נפגשת עם חברים (פעם עד פעמיים בשבוע). אני יוצאת איתה גם לגן המשחקים שבו ישנם ילדים בני גילה. אתמול היא פגשה ילד בן גילה, שאנחנו לא מכירות כלל ושחקה איתו כאילו הם חברים כבר שנים.... ממש נהנתי לראות את האינטרקציה בינהם, אך התעוררו בי שוב השאלות האם אני לא גורמת לה לחסר בכך שהיא עדין בבית ולא עם ילדים בני גילה יום יום. התחושות בטן שלי מאד מעורבות כיון שמצד אחד טוב לשתינו יחד בבית, אני נהנת לשבת איתה יחד לפעילויות שונות ויש לי המון סבלנות. יובל אוהבת לישון עד מאוחר (9-10) וברור לי שכאשר היא תתחיל גן כל ההרגלים יצטרכו להשתנות. מצד שני כמו שאמרתי אולי בכל זאת היא זקוקה לחברת הלדים. בעלי די משאיר את ההחלטה הזו בידי היות ובסיכומו של דבר אני זו שאיתה. בקצור יש נימוקים לכאן ולכן וההחלטה מה לעשות היא לא קלה.

 

[אמא של נועהלה]

גם אני היתי באותה דילמה

עם נועה שלי שהיא בת שנתיים וחודש עוד מעט. קצת "נישברתי" מלהיות איתה בבית....ואפילו הלכתי ליראות גנים בסביבה...אבל בסופו של דבר היחלתתי להשאיר אותה איתי. גם נועה מאוד זקוקה לחברה....ולכן אני הולכת איתה כמה פעמים בשבוע למישחקיה אם ילדים בגילה,ואחרי הצהריים ניפגשת אם חברות וילדים. גם עלי יש המון לחץ מהסביבה...הרבה חברים שלה הולכים שנה הבאה לגן...וכמובן הרבה אומרים לי שזה הזמן לישלוח אותה לגן...אבל אני לא רוצה לעסות כלום ביגלל לחץ...בטח שלא מהסביבה...למזלי בן זוגי מאוד תומך בהחלטה להישאר בבית איתה. בהצלחה בכל מה שתחליתי.

 

[יונת ש.]

חברה בגיל שנתיים

לרוב הילדים בגיל הזה די קשה להיות עם מספר גדול (יותר מ-3, נאמר) של ילדים בגילם. הם לרוב מסתדרים טוב יותר עם ילדים יותר גדולים -- נגיד בני שלוש עד שש. יש גם כאלה שנהנים לשחק עם תינוקות, לפחות חלק מהזמן. אם את מחפשת לה חברה, הייתי ממליצה לנסות למצוא חברה של ילדים קצת יותר גדולים, ושל מספר קטן של ילדים - אחד-שניים, אולי שלושה.

 

[כחול שמיים]

בשום מקרה לא להלחץ.

החלטות שנלקחות כתוצאה מלחץ סביבתי (ולא משנה אם מדובר בסביבה הקרובה מאוד או בסביבה מורחבת) הן בדיעבד החלטות שמעלות סייגים בשלב זה או אחר. לא סתם עלתה בפנייך האפשרות להכניס את יובל לגן ולא סתם את מתלבטת. עשי רגע חשבון עם עצמך, ניתן אפילו לרשום את הדברים, מדוע את רוצה שתהיה בגן ומהם המניעים האמיתיים. רשמי בפנייך מהם הגורמים ללחץ בו את נמצאת. במידה ויש אפשרות בטלי אותם או הרחיקי אותם ממך. החלטה חשובה כמו חינוך הילדים היא החלטה שחייבת להיות במצב של רגיעה ובלב שלם. אם את רוצה להישאר עם יובל בבית ומצד שני לתת להיות עם חברים אחרים ולהתמודד בקבוצה נסי למצא את הדרך המשלבת בין שני הדברים. אוליי גן שאת לוקחת אותה הבייתה בשעה מוקדמת (במידה ומתאפשר לך עם עבודתך). אוליי גן לחלק מימות השבוע ולא לכולו. יובל בת שנתיים וחצי, האם ניתן לשאול אותה מה היא רוצה? יש ילדים עם יכולת הבעה טובה שיכולים לומר אם הם רוצים ללכת לגן. את יכולה ללכת איתה לגן לשעה שעתיים, לראות כיצד היא מתקדת ואיך היא מגיבה לסביבה החדשה. אין ספק שתמונות מצב מהשטח יעזרו לך להחליט. כמו שנאווה אמרה, אין תשובה מוחלטת של "כן" או "לא". גם התשובה "כן" היום יכולה להשתנות בעוד חודש או שנה וגם יכולה לא להשתנות. בהצלחה.