קשה חדש
אז הייתי שקטה החודש כי לא היה מה לספר. לא רציתי להתעסק בכלל בנסיונות (הזרעה שלישית עם מנופור אוביטרל וקרינון) והתמקדתי בכל דבר אחר. כל פעם שהמוח ניסה ללכת לשם ולהתחיל לחשוב ולחשב פשוט הפסקתי אותו.
היה חודש קל.
ביום חמישי האחרון, יואב 13, עשיתי בדיקת דם כי לא רציתי להתעכב עם הסופש למקרה שצריך להפסיק את התמיכה, כדי שהמחזור לא יתמהמה.
באמצע יום מטורף של הדרכת תיירים בעיר העתיקה קיבלתי את התוצאה - בטא 107. חשבתי שאתפוצץ מאושר.
סיפרתי לבעלי והמשכתי להדריך עד שהטיול הסתיים אתמול בלילה.
אני כרגע בתור לבדיקת דם לראות הכפלה, ויש לי הרגשה רעה כל כך. בלילה היה לי גל חום, בדיוק כמו אלה שהיו בשני המחזורים האחרונים כשההורמונים התרסקו. בשתי הפעמים האלה היו 3 לילות כאלה, כשהראשון יחסית עדין והשניים הבאים פשוט דליים של זיעה. אז זה של היום היה עדין, אבל ברור.
החזה שכבר שבועות כל כך גדוש וענקי וכבד פתאום הרגיש בבירור פחות דחוס.
יכול להיות שזה בגלל שאכלנו אוכל כבד שאנחנו לא רגילים אליו בערב שלפני, בעלי התעורר גם עם גל חום. אולי זה בכלל הגל חום שלו שחימם אותי. אולי ההתרככות ההיא בחזה נבעה מהחום הזה, כי תכלס הוא עדיין גדול וכבד.
או אולי אני מחרטטת כי אני כל כך לא רוצה להכיר במציאות.
גם בהריון הכימי הקודם היה לי איחור של יומיים - אחרי היום זה גם יהיה איחור של יומיים.
כמובן שלא הצלחתי להרדם אחרי ההתעוררות הזאת לפחות שעה וחצי... חרשתי באינטרנט על הריונות כימיים שהתחילו עם בטא לא נמוכה, וכרגיל - הכל אפשרי.
לא יודעת איך אחזיק מעמד עד הצהריים. זה איכשהו סוג חדש לגמרי של קושי לעומת לא להצליח בכלל - לשמוע שכן, לקבל שיחה מאושרת מהאחות שגם קבעה לי תור לבדיקת דופק, ואז (אולי) להצטרך להיפרד מהכל.
איזה מזל שעוד לא סיפרתי לאמא..
אז הייתי שקטה החודש כי לא היה מה לספר. לא רציתי להתעסק בכלל בנסיונות (הזרעה שלישית עם מנופור אוביטרל וקרינון) והתמקדתי בכל דבר אחר. כל פעם שהמוח ניסה ללכת לשם ולהתחיל לחשוב ולחשב פשוט הפסקתי אותו.
היה חודש קל.
ביום חמישי האחרון, יואב 13, עשיתי בדיקת דם כי לא רציתי להתעכב עם הסופש למקרה שצריך להפסיק את התמיכה, כדי שהמחזור לא יתמהמה.
באמצע יום מטורף של הדרכת תיירים בעיר העתיקה קיבלתי את התוצאה - בטא 107. חשבתי שאתפוצץ מאושר.
סיפרתי לבעלי והמשכתי להדריך עד שהטיול הסתיים אתמול בלילה.
אני כרגע בתור לבדיקת דם לראות הכפלה, ויש לי הרגשה רעה כל כך. בלילה היה לי גל חום, בדיוק כמו אלה שהיו בשני המחזורים האחרונים כשההורמונים התרסקו. בשתי הפעמים האלה היו 3 לילות כאלה, כשהראשון יחסית עדין והשניים הבאים פשוט דליים של זיעה. אז זה של היום היה עדין, אבל ברור.
החזה שכבר שבועות כל כך גדוש וענקי וכבד פתאום הרגיש בבירור פחות דחוס.
יכול להיות שזה בגלל שאכלנו אוכל כבד שאנחנו לא רגילים אליו בערב שלפני, בעלי התעורר גם עם גל חום. אולי זה בכלל הגל חום שלו שחימם אותי. אולי ההתרככות ההיא בחזה נבעה מהחום הזה, כי תכלס הוא עדיין גדול וכבד.
או אולי אני מחרטטת כי אני כל כך לא רוצה להכיר במציאות.
גם בהריון הכימי הקודם היה לי איחור של יומיים - אחרי היום זה גם יהיה איחור של יומיים.
כמובן שלא הצלחתי להרדם אחרי ההתעוררות הזאת לפחות שעה וחצי... חרשתי באינטרנט על הריונות כימיים שהתחילו עם בטא לא נמוכה, וכרגיל - הכל אפשרי.
לא יודעת איך אחזיק מעמד עד הצהריים. זה איכשהו סוג חדש לגמרי של קושי לעומת לא להצליח בכלל - לשמוע שכן, לקבל שיחה מאושרת מהאחות שגם קבעה לי תור לבדיקת דופק, ואז (אולי) להצטרך להיפרד מהכל.
איזה מזל שעוד לא סיפרתי לאמא..
