secondtime82
New member
מאירועי הימים האחרונים
אז אחרי שכבר הספדתי את החודש הזה, הייתי לפני כמעט שבוע אצל רופא פוריות - מזכירה שברקע שלי הריון חוץ רחמי, צילום רחם לפני חודשיים זיהה סתימה בחצוצרה (שנפתחה) וגם מסתבר שיש בעיית זרע. יש כבר ילד בבית אז ההמלצה היא לנסות קודם הזרעות. קיבלתי כבר הפניות וכו', החלטנו לנסות קודם כל עם מחזור טבעי כיוון שהביוצים שלי סדירים.
מפה לשם, ביום למחרת חשבתי שאם אני לקראת התהליך של הזרעות, כדאי שאעשה בדיקת הריון רק כדי לוודא (החוץ רחמי היה אחרי כשביכול קיבלתי מחזור אז אני אף פעם לא שקטה מזה)
עשיתי בדיקה בשעות הערב, פס חלש מופיע (בדיקה של אי.ביי), זה כבר אחרי האיחור כביכול אז הנחתי שכנראה כימי. למחרת בבוקר הלכתי לבטא - 142. מתחילה כבר להרגיש בלבול, ציפיתי לפחות. הפחד מחוץ רחמי נוסף מתחיל לחלחל. ממש. אני לא מסוגלת להרגיש שום התרגשות, רק פחד, חרדה ומתח. כל השבת עברה במתח והמתנה לקראת הבדיקה. תרחישים מפחידים עוברים בראש. בשבת בבוקר עשיתי בדיקה של לייף, יצא פס ממש חזק. אבל אז התחילו הפרשות/הכתמות חומות. בקיצור, שום דבר לא ברור. היום בבוקר בטא נוספת - בצהריים התקבלה התשובה, 97. הבטא בירידה. מצד אחד הקלה מסוימת, אם כבר לא תקין לפחות שתרד מעצמה. עדיין יש חשש, יודעת שבחוץ רחמי הבטא יכולה לזגזג, כבר ביקשתי מהרופאה הפנייה נוספת. ומתחילה לחלחל ההבנה שאחרי שנה (ויותר) של ציפייה, זה כמעט הגיע אבל הנה אובדן נוסף. לא הרשיתי לעצמי לרגע להתחבר (בניגוד לפעם הקודמת שאז דקה אחרי הבדיקה כבר פנטזתי על התינוק) אז החוויה היא אחרת. אבל יש עצב, תחושה של החמצה. של הנה ... כמעט. ומתי זה יקרה שוב? (ולפני כן - קודם שזה יהיה מאחוריי).
אז רק רציתי לשתף.
אז אחרי שכבר הספדתי את החודש הזה, הייתי לפני כמעט שבוע אצל רופא פוריות - מזכירה שברקע שלי הריון חוץ רחמי, צילום רחם לפני חודשיים זיהה סתימה בחצוצרה (שנפתחה) וגם מסתבר שיש בעיית זרע. יש כבר ילד בבית אז ההמלצה היא לנסות קודם הזרעות. קיבלתי כבר הפניות וכו', החלטנו לנסות קודם כל עם מחזור טבעי כיוון שהביוצים שלי סדירים.
מפה לשם, ביום למחרת חשבתי שאם אני לקראת התהליך של הזרעות, כדאי שאעשה בדיקת הריון רק כדי לוודא (החוץ רחמי היה אחרי כשביכול קיבלתי מחזור אז אני אף פעם לא שקטה מזה)
עשיתי בדיקה בשעות הערב, פס חלש מופיע (בדיקה של אי.ביי), זה כבר אחרי האיחור כביכול אז הנחתי שכנראה כימי. למחרת בבוקר הלכתי לבטא - 142. מתחילה כבר להרגיש בלבול, ציפיתי לפחות. הפחד מחוץ רחמי נוסף מתחיל לחלחל. ממש. אני לא מסוגלת להרגיש שום התרגשות, רק פחד, חרדה ומתח. כל השבת עברה במתח והמתנה לקראת הבדיקה. תרחישים מפחידים עוברים בראש. בשבת בבוקר עשיתי בדיקה של לייף, יצא פס ממש חזק. אבל אז התחילו הפרשות/הכתמות חומות. בקיצור, שום דבר לא ברור. היום בבוקר בטא נוספת - בצהריים התקבלה התשובה, 97. הבטא בירידה. מצד אחד הקלה מסוימת, אם כבר לא תקין לפחות שתרד מעצמה. עדיין יש חשש, יודעת שבחוץ רחמי הבטא יכולה לזגזג, כבר ביקשתי מהרופאה הפנייה נוספת. ומתחילה לחלחל ההבנה שאחרי שנה (ויותר) של ציפייה, זה כמעט הגיע אבל הנה אובדן נוסף. לא הרשיתי לעצמי לרגע להתחבר (בניגוד לפעם הקודמת שאז דקה אחרי הבדיקה כבר פנטזתי על התינוק) אז החוויה היא אחרת. אבל יש עצב, תחושה של החמצה. של הנה ... כמעט. ומתי זה יקרה שוב? (ולפני כן - קודם שזה יהיה מאחוריי).
אז רק רציתי לשתף.