היי יקירות, חזרתי
הפסקתי לקרוא זמן מה בפורום כי הרגשתי שעושה לי רע כל הזמן לחפור בנושא
והרגשתי שאני צריכה הפסקה.
אז אתמול קיבלתי מחזור בפעם השלישית, מזה 3 חודשים שאני לוקחת איקקלומין, ולא נפלתי לסטטיסטיקה המעודדת של קליטת הריון לאחר צילום רחם.
סיפרתי לכן על הרופא שנתן לי לפני כחודש טיפול איקקלומין לעוד 3 חודשים ללא מעקב זקיקים, ללא בדיקות... אז הלכתי אליו שוב ,הפעם הפנה אותי למעקב זקיקים. עשיתי שוב פרופיל הורמונלי ובדיקות דם מקיפות. הבעיה שאני אמורה לבייץ בסוף החודש ובדיוק נהיה בחו"ל כך שלא אוכל להגיע למעקב זקיקים החודש.
חוץ מזה הוא גם רשם לי לקחת גלוקומין, שזה תרופה לסכרת אבל מטפלת גם בשחלות פולצסטיות (כי כשיש שחלות פולצסטיות תנגודת הגוף לאינסולין היא גבוהה). האם יש למשהי נסיון עם זה? האמת היא שעקב משקלי, אני גם נמצאת במצב טרום סוכרתי מה שנקרא, הערכים שלי בבדיקות דם גבוליים. ועדיין, אני קצת נרתעת לקחת כדורים מעדיפה לטפל בנושא באמצעות תזונה נכונה, צמחי מרפא לאיזון וכאלה. אני מתחילה טיפול אצל נטורפתית חדשה, עם הקודמת לא היה לי קליק.
בגדול, רציתי להתקדם כבר לשלב הבא שמעבר לאיקקלומין אבל הוא אמר לי שהוא מעדיף עוד חודשיים איקקלומין כי אני מגיבה אליו טוב.
פה ושם גם בדקתי קצת ושאלתי לגבי רופאי פוריות באזור וכו' ודווקא שמו עלה מס' פעמים בהקשר מאוד חיובי והבנתי שהוא רופא מומלץ....
אז זה פחות או יותר מה שקורה אצלי. אני כבר נהייתי יותר פסימית מאופטימית.
קבלת המחזור כבר לא מלווה בבכי היסטרי ולהשאר כל היום במיטה, כבר התרגלתי ושזה מובן מאליו בשבילי שהמחזור יגיע.
אחרי תקופה שלא נכנסתי לפורום, הרגשתי שחסר לי לשתף כי אין מישהו שאני משתפת בחיים שלי, שיכול להבין. עבור בעלי הנושא גם ככה טעון ואיכשהו תמיד זה מגיע לכך שבזמנו אני רציתי עוד ילד והוא עדיין לא רצה ובגלל שחיכינו כל כך הרבה נוצרו כל הבעיות האלו. שזה חלקית נכון, אבל מה אפשר לעשות כבר. בקיצור כל שיחה איתו על זה גוררת ריב אז אני מעדיפה להמנע מזה.
כל החברות שלי בהריון , אחת ילדה לא מזמן. אני כבר בקושי מדברת איתן.
כל מקום שאני הולכת ופוגשת מכרים אקראיים כאלה... כולם שואלים לשלומי ואז איך הילדים איך כולם...כשאני אומרת שיש לי ילדה אחת...מה עם עוד אחד, מה לא הבאת עוד ילדים? מתסכל כל כך. ללכת לגינה עם הילדה, לקניון...לראות נשים מסתובבות עם שני ילדים ובטן הריונית... בת דודתי ששני ילדים באו לה בקלות אחד אחרי השני, ואותה יחסית אני כן קצת משתפת אומרת לי למה אתם לא הולכים ישר לIVF .... היא לא מבינה שזה תהליך שגם כרוך בסיכונים ויש שלבים שצריך לעבור לפני... היא אשכרה חושבת שאיקקלומין זה כמו סוכריות טיק-טק ובואו נלך ישר לשאוב ביציות, לחבר אותן עם הזרע והופ-להכניס הכל בחזרה לתנור. היא מדברת על זה בצורה כל כך חסרת רגישות וכאילו זה הכל כל כך פשוט...כבר הגעתי למסקנה שעדיף לא לשתף גם אותה. ואז באמת אין לי אף אחד שאני יכולה לדבר איתו.
אז סורי שנעלמתי, חשבתי שייטב לי קצת לקחת פסק זמן. אבל הנה חזרתי ואני שמחה לראות שתוסס כאן
הפסקתי לקרוא זמן מה בפורום כי הרגשתי שעושה לי רע כל הזמן לחפור בנושא
והרגשתי שאני צריכה הפסקה.
אז אתמול קיבלתי מחזור בפעם השלישית, מזה 3 חודשים שאני לוקחת איקקלומין, ולא נפלתי לסטטיסטיקה המעודדת של קליטת הריון לאחר צילום רחם.
סיפרתי לכן על הרופא שנתן לי לפני כחודש טיפול איקקלומין לעוד 3 חודשים ללא מעקב זקיקים, ללא בדיקות... אז הלכתי אליו שוב ,הפעם הפנה אותי למעקב זקיקים. עשיתי שוב פרופיל הורמונלי ובדיקות דם מקיפות. הבעיה שאני אמורה לבייץ בסוף החודש ובדיוק נהיה בחו"ל כך שלא אוכל להגיע למעקב זקיקים החודש.
חוץ מזה הוא גם רשם לי לקחת גלוקומין, שזה תרופה לסכרת אבל מטפלת גם בשחלות פולצסטיות (כי כשיש שחלות פולצסטיות תנגודת הגוף לאינסולין היא גבוהה). האם יש למשהי נסיון עם זה? האמת היא שעקב משקלי, אני גם נמצאת במצב טרום סוכרתי מה שנקרא, הערכים שלי בבדיקות דם גבוליים. ועדיין, אני קצת נרתעת לקחת כדורים מעדיפה לטפל בנושא באמצעות תזונה נכונה, צמחי מרפא לאיזון וכאלה. אני מתחילה טיפול אצל נטורפתית חדשה, עם הקודמת לא היה לי קליק.
בגדול, רציתי להתקדם כבר לשלב הבא שמעבר לאיקקלומין אבל הוא אמר לי שהוא מעדיף עוד חודשיים איקקלומין כי אני מגיבה אליו טוב.
פה ושם גם בדקתי קצת ושאלתי לגבי רופאי פוריות באזור וכו' ודווקא שמו עלה מס' פעמים בהקשר מאוד חיובי והבנתי שהוא רופא מומלץ....
אז זה פחות או יותר מה שקורה אצלי. אני כבר נהייתי יותר פסימית מאופטימית.
קבלת המחזור כבר לא מלווה בבכי היסטרי ולהשאר כל היום במיטה, כבר התרגלתי ושזה מובן מאליו בשבילי שהמחזור יגיע.
אחרי תקופה שלא נכנסתי לפורום, הרגשתי שחסר לי לשתף כי אין מישהו שאני משתפת בחיים שלי, שיכול להבין. עבור בעלי הנושא גם ככה טעון ואיכשהו תמיד זה מגיע לכך שבזמנו אני רציתי עוד ילד והוא עדיין לא רצה ובגלל שחיכינו כל כך הרבה נוצרו כל הבעיות האלו. שזה חלקית נכון, אבל מה אפשר לעשות כבר. בקיצור כל שיחה איתו על זה גוררת ריב אז אני מעדיפה להמנע מזה.
כל החברות שלי בהריון , אחת ילדה לא מזמן. אני כבר בקושי מדברת איתן.
כל מקום שאני הולכת ופוגשת מכרים אקראיים כאלה... כולם שואלים לשלומי ואז איך הילדים איך כולם...כשאני אומרת שיש לי ילדה אחת...מה עם עוד אחד, מה לא הבאת עוד ילדים? מתסכל כל כך. ללכת לגינה עם הילדה, לקניון...לראות נשים מסתובבות עם שני ילדים ובטן הריונית... בת דודתי ששני ילדים באו לה בקלות אחד אחרי השני, ואותה יחסית אני כן קצת משתפת אומרת לי למה אתם לא הולכים ישר לIVF .... היא לא מבינה שזה תהליך שגם כרוך בסיכונים ויש שלבים שצריך לעבור לפני... היא אשכרה חושבת שאיקקלומין זה כמו סוכריות טיק-טק ובואו נלך ישר לשאוב ביציות, לחבר אותן עם הזרע והופ-להכניס הכל בחזרה לתנור. היא מדברת על זה בצורה כל כך חסרת רגישות וכאילו זה הכל כל כך פשוט...כבר הגעתי למסקנה שעדיף לא לשתף גם אותה. ואז באמת אין לי אף אחד שאני יכולה לדבר איתו.
אז סורי שנעלמתי, חשבתי שייטב לי קצת לקחת פסק זמן. אבל הנה חזרתי ואני שמחה לראות שתוסס כאן
