דברים שמבאסים אותי

[lollipop06]

דברים שמבאסים אותי

היום כשסיימתי לעבוד (אני גננת) סבתא של אחד הילדים הביאה לעובדות בצהרון חולצה שכתוב עליה מזל טוב ממני לגיל 31 (משהו כזה...) על מנת שהילד ילבש אותה כשאמא שלו תבוא לקחת אותו
הופתעתי מהמחווה וגם חייבת לציין (רק כי אני יודעת שזה לא פורום שיפוטי...) שמאוד קינאתי והתחשק לי לבכות...
יש לי אובססייה בחישוב גילאים של אימהות וילדיהן ומתי הם נולדו... לפני שהתחתנתי הייתי בלחץ גם מזה...
האמא הזאת קטנה ממני בחצי שנה וכבר יש לה בן בן 3 וחצי...
אני יודעת שצריך להודות על מה שיש וגם לא יודעת מה קורה במשפחה שלהם אבל תמיד נצבט לי הלב ואני מתחילה להילחץ מזה שאין לי עוד ילדים, ומתי זה כבר יגיע, ומתי יהיה הריון תקין והאם יהיו לנו כמה ילדים?? וכמה זמן זה יקח ועוד ועוד חרדות למיניהן....
זהו חפרתי ..
שיהיה שבוע טוב ובשורות טובות לכולן

 

[haych]

מבינה אותך...

אצלי הקטע החדש הוא שאני קצת שונאת את כל מי שנכנסת להריון סביבי, כולל חברות ומשפחה. אני יכולה לשמוח רק בשביל כאלה שנקלטו אחרי טיפולים או אחרי הרבה זמן...

 

[איןאריותכאלה]

ברור

מזדהה עם שתיכן. אני תמיד מחשבת גילאים של אמהות והפרשים בין אחים. זה אוטומטי ובלתי נשלט אצלי. ואני מקנאת בכל בטן אקראית וצריכה בכוח להזכיר לעצמי שאין לי מושג מי היא ומה היא. ושלכולם יש 'תיק'.

 

[haych]

בדיוק, ככה אני מעודדת את עצמי

כל הריון שאני שומעת עליו (חוץ מכאלה שאני יודעת בוודאות שנקלטו אחרי שניה וחצי) אני אכולת קנאה, אבל אז אני מזכירה לעצמי שאולי גם אצלם זה הריון מטיפולים..

 

[JB217]

גם אני

וגם אני באופן אובססיבי מחשבת גילאים והפרשים והכל ומקנאה כמובן...
זה טבעי וזה ברור ורק מי שלא חווה את זה תרים גבה, אנחנו פה בהחלט מזדהות

 

[hadarh111]

חיבוק גדול

לדעתי-זה לגיטימי לקנא..
אני זוכרת שלפני שנקלטתי עם הגדולה, הייתי בחתונה עם חברים ש3 נשים שונות של חברים היו שם בהריון.
וזה היה לי כל כך קשה!
וכל פעם שהייתי באה לעשות מעקב זקיקים וישבתי בתור ליד נשים בהריון-זרות.
זה היה לי כל כך קשה!
ואז נקלטתי, והיום היא בת 1.3, ואני מודה שכרגע אנחנו מנסים רק חודש אחד שלא הצליח.. ואני עוד לא בשלב הקנאה, אבל אני בטוחה.. בטוחהה שאם זה ייקח זמן, אני שוב אקנא.
כי כזו אני, כשאני רוצה משהו-אני מקנאה.
זו לא קנאה רעה! זו לא צרות עין.. זה לא שאני לא רוצה שלהם יהיה.
זה פשוט שאני רוצה גם.
וזה נראה לי הכי טבעי בעולם.

 

[lollipop06]

תודה! מעודד לקרוא שאני לא היחידה עם רגשות כאלה..

 

[אנני אנני]

כשהייתי בהריון בסיכון בהריון הקודם זה היה גם לי לא נעים

לשבת ליד הבנות שבמעקב זקיקים, זה לא נעים גם "לדחוף להן בפרצוף" את ההריון שלי... והיו שם כמובן עוד בנות בהריון בסיכון שהתלוננו על כלמיני דברים והרגשתי הכי לא נעים שהן מתלוננות ליד בנות שכ"כ משתוקקות להריון...
&nbsp
אני באמת לא מבינה למה הם לא יכולים להפריד את הטכנאיות או משהו שתהיה אחת להריוניות ואחת למעקב אולי בקומות נפרדות או משהו, בשעות שונות... קצת התחשבות לא תזיק גם לקופות חולים עצמן...

 

[lollipop06]

האמת גם הריון בסיכון לא נשמע בכלל קליל...

 

[אנני אנני]

זה מלחיץ, אומרים שהלחץ והחרדה נולדים עם התינוק

אבל זה כ"כ לא נכון! הם נולדים בערך כשאת מחליטה להיכנס להריון, מתגברים ברגע שהמקל מראה חיובי ומתגברים עוד קצת כשהוא/היא נולדים...

 

[haych]

אני גם הרגשתי ככה בפעם הראשונה שהלכתי לרופאה

אני בדרך להתחיל את המסע שלא ברור איך ומתי יגמר, וכולן מסביב עם תינוק או בהריון. כל הכבוד לך שהצלחת לראות את הצד השני למרות שאת היית בצד "הטוב" (לא שהרין בסיכון זה פיקניק)

 

[אנני אנני]

זה תהליך ארוך ומתיש, אמן שיהיה לך מהיר!

אני חושבת שחשוב לשתף (כמה שאת מרגישה בנוח) גם חברות וקולגות ב"חיים האמיתיים" אנשים מאוד רוצים לתמוך ולסייע כמה שניתן וחלק מאוד גדול מה"כובד" בעיניי הוא גם עול ההסתרה מאנשים קרובים.