חיבוקים וקיטורים תחילת שבוע

[אבטיח מתוק2]

חיבוקים וקיטורים תחילת שבוע

 

[hadarh111]

חונכת את השרשור השבועי

חזרתי עכשיו מרופא הנשים שלי.
אדם מ-ד-ה-י-ם אין לי מילה אחרת..
הייתי אצלו בערך 3 פעמים בחודש לאורך כל ההריון הקודם.. 9 חודשים.
ליווי צמוד צמוד.

וגיליתי שהוא עוזב את המרפאה, ובהריון הזה לכשיגיע הוא כבר לא ילווה אותי, וזה פירק אותי לרסיסים, אני יודעת שזה נשמע מוזר.
אבל אני כל כך התקרבתי אליו רגשית-צריך כל כך הרבה רגישות בתחום.
הבנה, עדינות..
הגעתי אליו, אחרי שרופא לפניו גרם לי לצאת בבכי מהמרפאה.
הגעתי אליו למרות שהוא בעיר אחרת וזה גרם לטרחה גדולה.
הגעתי אליו בגלל מי שהוא, ועכשיו אני צריכה להתחיל לחפש אחד חדש, וזה עצוב לי.
וזה לא רלוונטי לעבור איתו למרפאה החדשה שלו, כי היא מאודדד רחוקה מהבית, ובשעות הבוקר זה פשוט אומר לעשות נסיעות של שעתיים בפקקים,לא ריאלי.

אז עשינו בדיקה, ויה לי רירית בעובי טוב.
ושחלה ימין-יצאה מהמשחק החודש, כרגיל בית קברות לביציות לא ממומשות.
ושחלה שמאל-שממנה גם בייצתי בהריון הראשון שנקלטתי -יש שם ביצית בגודל 10 ממ.
קטנה, לא ברורה עדיין.. אולי כן תתפתח אולי לא, אי אפשר לדעת, אם כן זה ייקח לפחות שבוע הוא אמר.
הוא חושב שאני צריכה לבוא למעקב זקיקים ביום חמישי וזה ייתן תמונה יותר ברורה לגבי הזקיק, האם הוא ממשיך במגמת גדילה או שהחודש אין ביוץ.

מצד אחד לא בא לי, איך שנאתי מעקבי זקיקים סביב ההריון הקודם!
כל החיטוטים האלה ברחם, וכל פעם זה רופא אחר.
וזה מכאיב.
וכל פעם אתה בציפיות-כי אפילו שלא לחוץ לי להיכנס החודש, עדיין יש תחושה של אכזבה וכישלון אם לא בייצתי, תחושה של "מקולקלת".
לא לחוץ לי להיקלט, כן רוצה לדעת שהגוף מבייץ.

זהו פרקתי את כל התסכול, חתיכת חפירה הבאתי פה

 

[haych]

קודם כל - חיבוק

אני מבינה שזה מבאס, אבל צריך לחשוב מה עושים. אולי תבקשי ממנו המלצה, בתור מי שליווה אותך צמוד, מכיר את הצרכים שלי, את המורכבות, אולי הוא יוכל להמליץ לך על רופא ברמה שלו, האישית לא פחות מהמקצועית?

מבינה אותך בנושא התסכולים והקלקול... אני מרגישה את הקלקול הזה בכל חודש מחדש כשאני לא נקלטת.. הזרע של הבעל תקין, אז משהו בי כנראה לא בסדר..
אבל חכי קצת עם התסכול בפעם הקודמת, אם זכור לי נכון, נקלטת מיד כשבייצת. הפעם הרירית במצב טוב והביצית מתפתחת לאיטה, ואולי ביום ה' הוא יגיד לך שאת לקראת ביוץ. בואי נעבור שלב שלב ונתן לכל חודש את הצ'אנס מחדש, בלי להתאכזב מעצמנו מראש, אוקיי?
הוא הנחה אתכם לקמפ"ר?

 

[hadarh111]

תודה רבה על החיבוק החם

ביקשתי ממנו לייעץ לי לגבי רופאים אחרים, אבל הכל נשמע פשרה שכזו..
ההוא מקצועי, אבל מאוד קשוח
ההוא מקסים, אבל קצת מוזר
ההיא מוצלחת, אבל אופי קר
ההיא גם רופאה טובה, גם בנאדם נפלא..אבל התורים אליה סופררר רחוקים.

בסוף, קבעתי למישהו, אבל לעוד חודש...
בעיקר כדי לא להתעסק במחשבה על זה עכשיו.
מה שבטוח שכשיהיה הריון שני, אני פחות אלך לרופא נשים בקהילה,אם זה לא הוא.
אתמקד בעיקר ברופאה במחלקה של הריון בסיכון בבית החולים.

אני מבינה את המשפט שלך "משהו בי לא בסדר"
זה קל יותר להאשים את עצמנו.. אבל בסופו של דבר, זה לא אשמתך באמת.. זה לא תלוי בך, שהרי אם היית יכולה לבחור, אבל היית בוחרת ממזמן להיקלט.
כמו שאם הייתה בעיית זרע-כנראה לא היית מטיחה בבעלך:"אתה אשם!"
אני לא חושבת שזה הוגן כלפי עצמך להאשים אותך

ואת צודקת, אני ממהרת להספיד, בעיקר כי היה מדכא שוב לעשות אולטרסאונד ולגלות את :"בית הקברות לביציות לא ממומשות" שיש לי בשחלות, כמו שאני אוהבת להגדיר את זה
חודשים על חודשים של ביציות קטנטנות ולא מפותחות שלא התקדמו לשום מקום ונשארו שם.
אבל אולי באמת תהיה התקדמות.. מי יודע, אני לא התכוונתי לעשות מעקב זקיקים בחמישי, חשבתי לוותר..
אבל בעלי חושב שכדאי שכן אלך, שלפחות נדע אם זה הכיוון החודש או לא.
אז אלך.

כרגע הוא עוד לא הנחה אותי לקמפ"ר בכל מקרה הוא אמר שגם אם יהיה ביוץ, הוא לפחות עוד שבוע..לפחות.
וללכת ביום חמישי רק ייתן תמונההאם הביצית גדלה או נשארת באותו המצב.
בכל קמרה אתמול ממש לא הייתי בחשק לקמפ"R אז הבעל נאלץ להתאכזב קצת

 

[WaitingForIt]

נמאס לי!!

פשוט נמאס לי שה״חודש״ הראשון לניסיונות לא נגמר! כבר יו״מ 51.. מתי יהיה לי ביוץ נוסף שבתקווה יגמר בהריון או במחזור? האם הוא יהיה או שבאפריל אני אזוז לקחת כדור למחזור מלאכותי? כל כך הרבה מחשבות שלא נותנות לי מנוחה..בעלי רוצה כל הזמן לקמפר כי הוא חושב שאולי יהיה ביוץ.. אבל אני נורא אנטי בשבוע האחרון.. כמה שבועות אפשר כבר לקמפר יום-כן-יום-לא? אני גם מרגישה דיכאונית באופן כללי בזמן האחרון, מיואשת מהגוף שלי..אני יודעת שכולם אומרים לי שזה כולה ״חודש״ ראשון בלי גלולות והגוף צריך להסתדר וזה.. אבל אני גם ככה חושדת שאולי אני פוליציסטית וזה יגמר בטיפולים ובנתיים אני סתם מחכה.. למרות שאין לי אקנה בכלל ולפני הגלולות היה מלא.. אז אולי בכל זאת אני ״נורמלית״..? אתן יודעות, כשמישהי כותבת יו״מ 1 ושהמכשפה הגיעה, אני כל כך מקנאה!! התחרפנתי סופית?

 

[haych]

ממש לא התחפרנת

גם אני מוצאת את עצמי מייחלת למחזור. יש לי ימי הכתמות ארוכים, וחוץ מזה שתמיד מקנן הספק שאולי הפעם זה השתרשות וככל שההכתמות ממשיכות הציפיות שלי עולות עד לאכזבה, חוץ מזה, אני כבר מייחלת שהוא יגיע וזהו. שנוכל להתחיל את הספירה מחדש במקום לבזבז ימים שבהם אני סופרת יוא"בים מדממים במקום לעבור לספירת היו"מים שמקדמת אותי לכיוון הביוץ הבא.

אני מבינה אותך לגמרי עם הקימפו"רים, זה קשה ולא כייף ועושה אנטי כשזה הופך למטלה ולסקס ע"פ לוחות זמנים. אל תעשו בכח. מקסימום תפספסו את הביוץ. השפיות שלך יותר חשובה.
זה משגע אותי שהנחו אותך לחכות לאפריל. לפי דעתי הלא מקצועית בעלילה, זה המון זמן ואולי כדאי לבקש להקדים את זה.

 

[WaitingForIt]

תודה על התגובות שלך

את תמיד מגיבה לי ועוזרת באמת תודה לך

אני מצטערת שזה לא מצליח לך הרבה זמן למרות המחזור המסודר (לא ידעתי על בעיית ההכתמות שלך.. זה באמת נשמע מעצבן ובטח גם פוגע בחיי המין?

)
הבעיה היא שבגרמניה (לפחות לפי מה שחוויתי) הם אוהבים הכל טבעי ובלי לחץ.. ולפי הספרות המקצועית אל-ווסת אחרי הפסקת גלולות זה מצב שכיח.. וגם בייצתי (ב16.12 הייתה לי רירית 8 מ״מ וזקיק 16 מ״מ שלדעתי דווקא קטן מדי אבל כנראה זה נחשב לביוץ) אז אי אפשר לקרוא לי פוליציטית בנתיים.. אני בטוחה שאני כן וכל החיים חשדתי שיש לי בעיה וגיליתי לפני 5 שנים איך קוראים לזה/:
אני כל כך לא רוצה לחכות לשום אפריל כי זה 12 שבועות מהשבוע הזה בלי כלום..): כנראה בלי כלום..אני אולי אחכה למרץ ואז אחליט אם אני מסוגלת לחכות עוד חודש..
אני מנסה להנות מהקימפורים אבל כל כל הרבה שבועות זה מעייף!! חח.. פשוט כשלקחתי גלולות בקושי היו קימפורים כי לא היה לי חשק בכלל (וכאבים..) ועכשיו זה כיף(; אבל זה שזה לא מוביל לכלום..

 

[hadarh111]

ברור שנמאס לך, 51 יומ זה המון!

כשאני הפסקתי גלולות לפני ההריון הראשון, היו לי 2 סבבים כאלה..
של "חודשיים"-כל סבב,
והגעתי לרופא נשים בחשש ואמרתי לו :"מה קורה עם הווסת, אני דואגת שהיא לא מופיעה"
והתשובה שקיבלתי הייתה כל כך מזלזלת:"אתם הדתיים רק הריון יש לך בראש, לכי הביתה תחכי בשקט"
לא מידע מועיל, לא להרגיע אותי שאולי זה קורה בגלל הגלולות ולא כי יש לי בעיה בגוף..
לא להסביר לי עד מתי זה תקין בכלל שהגוף ככה ולא מגיעה הווסת? 60 יומ?80?100?
רק לראות אותי בתור דתיה שלחוצה לילדים, למרות שבכלל לא שאלתי על הריון, רק על מתי הווסת תגיע, ולכן מקומי בבית כי אני לחוצה.
בקיצור יצאתי משם בוכה.

מה שאני מנסה להגיד , זה שהלחץ שלך הגיוני, ו51 יומ זה באמת לא רגיל..
לי יש לא מעט סבבים של אזור ה30 -35 יומ.
ובהם מגיע ביוץ מאוחר.
אני חושבת שזה כן לגיטימי לבקש כדור שיעזור לווסת להגיע.

וגם אנחנו בחצי שנה שניסיתי להיקלט להריון הראשון, קימפרנו כלללל הזמןןן עד שהתחרפנתי!
וברור שזה קשה ומדכא, והופך הכל למכני ומתיש.
ואני גם חושבת שאם זה ככה, אולי עדייף לדלג על ביוץ, אפילו אם יהיה אחד..
ולא לקמפר כשלא רוצים, לפחות שהזוגיות תישמר בריאה ושפויה בכל התהליך הזה.

את ממש לא התחרפנת!
את הכי אנושית שיש!

 

[WaitingForIt]

אני גם שונאת שאומרים לי שאני לחוצה!!

במיוחד רופאת הנשים.. זה גם ככה מצב מאוד פגיע שרוצים הריון ועוד שאין מחזור וכל יום רוצים לעשות בדיקה כי הינה אולי.. אולי אני בהריון!?
אני אקבע אליה תור בתחילת מרץ (אם לא יקרה כלום עד אז) ואבקש בדיקה. במיוחד בגלל סיפור מסוים שאני לא מספרת לאף אחד.. אבל אני רוצה לשתף: רק כשעברתי לגרמניה, ביום של הטיסה מהארץ, קיבלתי מחזור אחרי חצי שנה בלי מחזור ובדיקה אצל רופאת נשים ובדיקת הריון.. כל כך שמחתי!! ולקחתי את הגלולה הראשונה בלילה, בשנייה שהתיישבתי במטוס התחילו לי התכווציות נוראיות שמזכירות כבר צירים.. ואז בהמראה הרגשתי שמשהו יוצא.. כל המכנסיים שלי בדם ואני רצה לשירותים ומגלה משהו כל כך מפחיד: אני נשבעת שזה נראה כמו עובר בגודל 7 ס״מ.. מהר זרקתי את זה(טעות!!) והיה לי כל הטיסה את הדימום הכי נוראי שאני לא מאחלת לאוייבים שלי.. ניגשתי לדיילת שמצאה רופאה במטוס שסתם הרגיעה אותי שדמיינתי הכל.. ואני רק ביקשתי מקום לשכב כי אני הייתי אחרי 3 אדוולים ועדין כל הבגדים בדם.. ועלאק לא היה להם מקום!! וראיתי מישהי שוכבת על 3 מושבים והם לא הסכימו להקים אותה!! זה היה ארקיע וזאת הפעם האחרונה שהסכמתי לטוס איתם. ובעלי מסכן מחכה לי עם פרחים ואני כולי מדממת.. היה לי דימום במשך 10 ימים!! ו5 מתוכם החלפתי כל 3 שעות תחבושת של לילה! אני כל כך מפחדת לקבל מחזור אמיתי.. ואני כל כך מפחדת שהייתה לי אז הפלה.. ואני כל כך מפחדת שלא זיהו אז הריון ועכשיו גם לא מצליחים לזהות וזה יקרה שוב..(כי היה לכל הרוחות ביוץ!! אני צריכה לקבל מחזור אחריו!!!!!) זה כל כך נעים לספר את זה למישהו...

 

[דניאל1234567]

מבינה אותך ממש!

תוכלי לחפש קצת למטה את החפירות שחפרתי לפני כמה ימים?
הסיפור שלי מאוד דומה לשלך, ואני חושבת שאולי תוכלי לקחת כמה פתרונות מיידיים (מעקב אחרי הפרשות, למשל) ועוד כמה פתרונות לטווח קצת ארוך יותר (טיפולים קונבנציונליים ומשלימים).
אני פוליציסטית עם מחזורים סופר ארוכים. הכי ארוך שהיה לי היה שנה (בצבא).
אחרי הפסקת הגלולות לא קיבלתי מחזור באופן טבעי - התחלתי טיפולים אחרי חצי שנה (מתוכם שלושה חודשי המתנה לתור) כי רופא הנשים הפנה אותי מהר לרופא פוריות "לא נחכה עכשיו שנה לביוץ!" (בדיעבד אני מבינה כמה חמוד הוא היה).
בקיצור, את לחוצה מסיבה מסוימת. אל תרגישי רע עם התחושות. אני שמחה מאוד שאת משתפת אותנו פה, ותמשיכי ככה.
אה, וסוף הסיפור שלי - ילדה ראשונה אחרי שלושה וחצי חודשי "טיפולים" (או בסה"כ תשעה חודשים אחרי הפסקת הגלולות), וילדה שנייה בדרך, בהריון טבעי ומפתיע שאת ביוצו זיהיתי בזכות מעקב אחרי הפרשות ומיקום צוואר הרחם.
&nbsp
בהצלחה!!

 

[WaitingForIt]

תודה על הסיפור המעודד

הבעיה היא שאני בכלל לא בטוחה עדיין שאני פוליציסטית.. כי אני כן מבייצת טבעי/: לא יודעת.. רק שלא תמיד יש מחזור אחרי ביוץ!? מסתבר שזה גם קיים..
אני אפילו לא צריכה לעקוב אחרי הביוץ כי אני מזהה אותו מאוד בקלות.. (מאוד כואב לי בצד המבייץ וגם ההפרשות).. פשוט אני לא יודעת מתי הוא יהיה! ואפילו אם הוא היה, אני לא תמיד אקבל אחריו מחזור כי הגוף הדפוק שלי מחכה לעוד ביצית או למשיח.. חחח..
אני כל כך מקווה שהסיפור שלי יגמר כמו שלך אני מוכנה לכל טיפול (גם בעלי), פשוט אני לא רוצה לחכות שנה..החלטנו אתמול ללכת במרץ לרופא אחר ולראות איך אפשר לקדם את זה..

 

[hadarh111]

זה סיפור קשה

מסכנה, איזו חוויה קשה עברת!
אני חושבת שזה לגיטימי שתקבעי לתחילת מרץ

 

[haych]

מצטרפת למקטרות

סה"כ כביכול אין לי סיבה להתבאס כי עשיתי משהו טוב וקידמתי את עצמי, אז למה אני יושבת פה עם דמעות בעיניים?
קבענו תור לרופא פוריות. לא הייתי מסוגלת לעשות את הצעד, אז ביקשתי מבעלי לקבוע. ביום שלישי עוד שבוע.
ופתאום כ"כ נלחצתי... כי כשזה היה רופא נשים ובדיקות דם זה היה משחק ילדים, משהו שבשגרה. ופתאום עולים שלב, וזה כ"כ לא מסתדר לי עם העבודה... ויש בסה"כ 2 רופאי פוריות בעיר המסריחה הזאת! אין לי טיפת סבלנות למרדפים אחרי רופאים, תורים, בדיקות ואיחורים לעבודה ולצאת לדרך שלא יודעים איך ומתי היא תסתיים...
בא לי להמשיך לנסות לבד ולקוות לטוב. אבל אני שכנראה משהו לא תקין, אחרת איך יכול להיות שאנחנו מנסים כ"כ הרבה זמן?
ובעלי (שהוא הלחוץ מבינינו על ילדים) כזה חמוד ואמר לי שנעשה בקצב שלי, ושזו לא מלחמה ואנחנו לא צריכים להתאבד על זה אבל ברור לי שברגע שנתחיל זה כ"כ ישאב אותי לזה, ועוד בדיקה, ועוד תור...

 

[איןאריותכאלה]

אני חושבת שהשד לא נורא כל כך, פוסט מעודד

את ממילא לא רואה את הרופא הרבה, קובעת איתו פרוטוקול (נניח לחודשיים ראשונים) ואז התור הוא בערך כל 5-6 שבועות, אם את רוצה בתדירות גבוהה, כל 3-4 שבועות. לא נורא.

מעקב זקיקים + דם - לוקח אצלי עשרים דקות (שניהם) כולל לחכות בתור של הדם + להתפשט ולהתלבש. לא נורא.

הוראות מהאחיות - זמינות טלפונית שעה ביום. הן מתקשרות אלי בכל יום של בדיקות. 2 דקות בטלפון כמה פעמים בחודש. לא נורא.

מרשמים ותרופות - טריקי מעט, כי את לא יודעת מה תצטרכי מתי ובאיזה מינון, אז בכל פרוטוקול ריצה אחת (ייתכן בהולה) לבית המרקחת. טיפה לחוץ. אבל גם ... לא נורא.

כשמפרקים את הדבר הגדול הזה שקוראים לו "טיפולי פוריות" לפיסות קטנטנות ומסתכלים על כל אחת בנפרד אז זה באמת..... לא כל כך נורא.

והסטטיסטיקה: 85% מהזוגות יהרו תוך 5-6 מחזורי טיפול ב IVF. בעיני האחוזים האלה מוצאים חן אחרי שהשגתי הריון כימי אחד ב-6 מחזורים של נסיונות טבעיים. ...

אה, כן, עברתי פורום, עכשיו אני מטופלת פוריות מתחילה ואופטימית.

 

[haych]

קודם כל, תודה על העידוד

בגדול ברור לי שהשד לא נורא כ"כ, נראה לי שזה בעיקר יושב לי על משהו מהעבר שהצריך המון בדיקות רפואיות, המון קביעות תורים, המון המתנה ובעיקר סחבת כמו שמערכת הבריאות שלנו טובה בזה כ"כ..
והדבר השני, שהתורים (לא משנה אם זה לרופא הפוריות או לבדיקות דם) הם די נוראיים בשבילי. כי זה לא לאחר לעבודה ב-20 דקות. אני יוצאת מאוד מוקדם מהבית כדי להגיע לעבודה בזמן. אני נוסעת בארבעה אמצעי תחבורה ולוקח לי שעה וחצי במקרה הטוב. ככה שתור בשמונה וחצי בבוקר (כמו שיש לי עכשיו, שזה הכי מוקדם שיש) יגרום לי להגיע לעבודה ב-11:00. והסיבוך היותר גדול, שהשותפה שלי בעבודה (שמישהי מאיתנו חייבת להיות נוכחת) נמצאת בעיצומם של טיפולי IVF ואיכשהו צריך לשלב כדי שלא נעדר או נאחר ביחד.

אני פולניה, וככזאת אני לא מסתכלת על הצד הטוב של הסטטיסטיקה, אלא על הצד הרע... שכל סבב של הזרעה (שאני מניחה שאתחיל בזה) יש לו סיכוי של בערך 25% להקלט, שזה כמו האחוז להקלט להריון רגיל...
90% מהזוגות (לפי משהו ששלפתי לפני שניה מגוגל, לא חותמת על הנתון הזה) נכנסים להריון טבעי תוך שנה. well, לאחוזים גבוהים אין מה להציע לי, מסתבר...

ברור לי שאני אתחיל והשד לא יהיה כזה נורא. אבל מרחוק זה נראה מפחיד וגדול ומאיים.

גאה בך על האופטימיות ומקווה להדבק בה!

 

[איןאריותכאלה]

יותר קל 'מבפנים' מאשר לקראת ו'מבחוץ'

בזה אני בטוחה כי אני חווה את זה על בשרי. אצלי לעת עתה, לא נורא. מקווה שתידבקי באופטימיות שלי וב'לא נורא' שלי (גם אני פולניה, וכבר יצא לי ליפול בצד הלא טוב של הסטטיסטיקה כמה פעמים, ובכל זאת נעים לי יותר להחזיק גישה אופטימית כי זה לא שהפסימית מגוננת עלי מהאכזבה)

ו... לא יכולה להתאפק, כמה הצעות פרקטיות
1. תור לרופא אחה"צ אחרי העבודה
2. מעקב זקיקים + דם בסמוך למקום העבודה
3. לקנות אוטו / לעבור דירה!
מה זה עבודה שצריך להגיע אליה ב-4 (!!!!) אמצעי תחבורה? אני מקווה שזו עבודת החלומות והיא שווה את הטרטור הבלתי נסבל (בלי קשר לענייני הפוריות). יאללה, בהצלחה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[haych]

חחחח

1. אין (הרופאים מקבלים רק בבוקר ובכל מקרה אני מגיעה רק ב-19:15 וזו רפואה ציבורית...)
2. זה עוד אפשרי.
3. עברנו לא מזמן ויש רכב, אבל לא משתלם להגיע איתו והפקקים מזעזעים. והעבודה אחלה, אבל אני כן מכוונת להתקרב למקום המגורים אחרי הלידה, רק שההריון הזה מסרב להגיע ולגאול אותי מיסוריי!

 

[hadarh111]

כי יש סיבה!

כי יש שינוי, וזה מלחיץ ומפחיד..
גם מה זה "אומר " על החוסר הצלחה שלנו, ומה יהיה בהמשך?
זה יעבוד?

גם נשמע שאת בנאדם מאוד מאורגן ומתוזמן..עם ימים מלאים מאוד
ולשלב שינויים ביום יום שלך זה מאוד קשה.

אני מקווה שאולי פתאום יקרה משהו טוב, והשחלות שלך כל כך יבהלו שתיקלטו עוד לפני שיגיע התור לרופא
אבל בכלליות, אני בטוחה שזה צעד נכון, ושלקדם את העזרה הזו רק יביא טוב,ולאט לאט תצליחי לשלב את השינויים בחיים, אולי אפילו זה יהיה הכנה להריון?
גם אז יש כל מיני בדיקות שגורמות לנו לאחר לעבודהP:

 

[haych]

תודה יקירה

על כל ההבנה.

גם בעלי אמר שאולי הפעם נקלט וזה יחסך מאיתנו, אבל אני הפסקתי להאמין בזה כי כבר אמרתי את זה לפני שקבעתי תור לרופא נשים, ולפני שעשיתי בדיקות דם ולפני ולפני ולפני...

הבעיה שלי היא באמת לוגיסטית - בגלל ההגעה המסורבלת והרחוקה לעבודה ובגלל התזמון עם טיפולי הפוריות של הקולגה.. וגם בגלל המוכנות הנפשית שלי לתהליך שלא ידעים איך הוא יגמר.

 

[hadarh111]

אין על מה

זה בסדר שאת גמרת להאמין-בגדול כל תגובה לדעתי היא לגיטימית ברגעים קשים!
(מן הסתם למעט פגיעה בעצמך/אחר

)
וזה נהדר שיש לך בעל אופטימי, ובנות נחמדות פה שיעזרו לך לראות את הצד החיובי של הדברים..
ולקבל כל התפרקות וקושי..

היה מאוד ברור מהדברים שלך, שאצלך בחיים יהיה ממשש לא פשוט לשלב גם טיפולים, אבל אולי דווקא בגלל זה טוב להתחיל עכשיו, כמה שיותר מהר ולא לדחות.
ואני באמת מאמינה שברגע שיהיה פרוטוקול..ותראי מה את צריכה לעשות איזה תורים ובדיקות
את תמצאי את הזמנים לשלב.

ואי אפשר לדעת איך זה ייגמר, את צודקת, בל מתישהו כנראה שתנסי לבדוק,אז למה לא עכשיו?
קראתי בהודעה השניה שלך שבעלך לא יוכל להצטרף לבדיקה, זה ממש קשה
את גיבורה!
אולי אחרי שתחזרי עם רשימה של בקשות, תחליטי בינך לבין עצמך באיזה חשוב לך שהוא יבוא..
ואז תעשו תיאום צפיות, ובאמת תכניסו גם את לוח הזמנים שלו כשיקול.
וזה יצמצם את הפעמים שבהן תרצי אותו איתך ותרגישי לבד..