מוכנה לאמהות

maybebaby2

New member
מוכנה לאמהות

שלום לכן,
אני עומדת בנקודה בחיים שבא אני שואלת את עצמי האם אני מוכנה להכנס להריון?
אני בת 28, מסיימת השנה תואר שני ונשואה טרייה יחסית.
מבחינה רגשית אני מרגישה שאני מוכנה לגדל ילד, להיות מוקדשת במידה מסוימת לגדל אדם קטן.
אין לי חברות קרובות שהן אמהות כך שאהיה הראשונה שמתמודדת עם זה בסביבה הקרובה.
בן זוגי לומד תואר אינטנסיבי, כך שאני אהיה זו שאטפל בתינוק רוב הזמן.
מצד שני יש בי דחף להתפתח מבחינה מקצועית ואני לא מצליחה לדמיין איך זה יהיה לקיים קריירה ולהתפתח (במערכת החינוך) יחד עם להיות אמא. יחד עם זה מגיעות גם הדאגות הכלכליות, שנינו לא עובדים בעבודה מסודרת כרגע, לא בעלי דירה וכו'..
אשמח אם תשתפו אותי בתחושות שלכן, איך ידעתן שאתן מוכנות להיות אמהות בפעם הראשונה ומה הרגשתן ?

תודה רבה על תשומת הלב!
 

hadarh111

New member
ברוכה הבאה:)

*מזהירה מראש-חפרתיP:
זה הולך להיפתח בדברים שלילים אבל מבטיחה גם לסיים בנימה חיובית!*

אני לא חושבת שיש לזה תשובה חד משמעית..
זה כנראה עניין של אופי.
אני- בזמנו חשבתי שהדבר הנכון זה לחכות.. להתבסס קצת כלכלית.
בעלי- מאוד רצה ילד, וחשב שהוצאה היא הוצאה.. ואין הבדל אם נוציא על ילד כרגע או אחרכך,כי מתישהו זה ייצא.
בפועל קיבלתי את הרצון העז שלו, והתחלנו לקמפר ישר אחרי החתונה,
לקח לנו חצי שנה מתישה רגשית, שבה ביליתי פה כמעט כל יום:)
והיום יש לנו תינוקת מקסימה בת שנה וחודש.
ובעל שחזר לו שוב החשק לתינוק;).

מה שני מנסה להגיד פה, זה שכנראה אין באמת זמן שהוא נכון לכולנו..
יש מי שירצה כמוני נניח יציבות כלכלית-קניית בית..
וותק בעבודה.
ויש מי שיחשוב שכל עוד יש הכנסה, יש קורת גג.. זה בסדר להתחיל.


מה שכן אגיד כנסיון טרי יחסית בתור אמא.
זה מאוד אינטנסיבי, לדעתי עניין התמיכה צריך להיות במקום ה1, אם אין תמיכה מהבעל כי הוא עסוק בלימודים עד מעל הראש-אולי כדאי להמתין מעט.
אבל שוב זה שיקול אישי שלי, יש לי חברות שחיות ככה כל החיים וגם עם 4 ילדים ומרוצות, מתקתקות את הבית לבד ולא מרגישות שהן קורסות כי אין עזרה גדולה מהבעל.
אצלי זה בהחלט אחד מ2 הגורמים שכרגע מניעים אותי לא להסכים לילד נוסף.. הידיעה שאני אתמודד עם 2 לבד עד שהוא חוזר מהעבודה קשה לי..
אני אדם רציונלי, אנחנו דיברנו על זה, והוא העריך לי מתי בערך אמור להיות שינוי אצלו בעבודה(הוא איש קבע) החלפת תפקיד שבה הוא יכול להוריד את רמת הלחץ..
ולכן אנחנו מתזמנים לשם בערך את הילד הבא.

גם העניין הכלכלי.
שלא יהיה לך ספק, ילד זו הוצאה גדולה.
יש מי שחושב שלא, אולי בגלל שבעלך הוא סטודנט תוכלו לקבל החזר טוב מהמדינה על הגן,אצלנו לא היה-וגן פרטי זה יקרר.
אבל הקניות בסופר עלו משמעותית..-גם כי מטרנה זה יקר, ואת הרבה יותר בבית אז גם הצריכה של אוכל בהתאם.
הציוד -יקר אפילו שאנחנו לקחנו גם הרבה דברים מאנשים אחרים.
הצריכת חשבונות עולה כי אתם הרבה יותר בבית, כי תינוק צריך יותר חימום..
עד אז לא היה לנו רכב-לא יודעת מה איתכם.. אבל ז גם הוצאה.
ואישית גם לדעתי כדאי להאריך חופשת לידה, 3 חודשים זה ממש מעט זמן..
וכל חודש שאת מאריכה אין משכורת.

בנוסף, קחי בחשבון שזו תקופה קשה רגשית וזוגית.
קחי כל ויכוח ועניין ותעצימי אותו עם אמא רגשנית ואבא נטול שעות שינה:)
תינוקי שלא ישן , גזים.. או סתם צינון שמקשה עליו לקחת מוצץ..
אתם מרוטים וגמורים, ורבים מי ייקח הפעם יום מחלה כדי להישאר איתה בבית ולמי יש יותר לחץ בעבודהP:
אז, אם שניכם לא ממש בתוך העניין, מחכה כן להמתין עד שתבואו לזה עם אנרגיות חיוביות, כי זה יכול לחסל אותן ממש מהרר.

אבלללללל
אחרי שחפרתי בפן הפסימי, אני חייבת להגיד שמעל הכלל
אין אין איןןן כמו היצור הקטנטנן הזה, שממיס לך ולבעלך את הלב.
היא שווה הכל, באמת.. ועם כל הקשיים יש פי אלף ייתרונות.
אז יש פחות כסף, ויש פחות זמן זוגי, אבל למי אכפת.. היא הופכת את ה1+1 שלכם להרבה יותר מ2.. למשפחה.
כסף בא, כסף הולך.. כל עוד אתם מאוזנים .. אז ייקח טיפה יותר זמן להגיע לבית זה לא נורא.
ילד אחד בינתיים זה לא משבר כלכלי.
והזמנים הקשים? זה תקופות.. כמו שדאגנו להסביר לעצמנו בכל התקף גזים בכל פעם שהייתה חולה, שאין משהו קבוע אצלהם בהתחלה.
הכל יעבור.. רק צריך לחכות.
אין מה להשוות את הקושי של ה3 חודשים הראשונים, לקושי של החצי שנה... ולקושי של עכשיו.
עכשיו זה ממש השתפר לנו:).

וגם ברוח הקבוצה-חשוב לי להגיד..
ולא כי אני רוצה חלילה חלילה להלחיץ.. ייתכן שהכל יילך חלקק חלקק
והלוואי באמת!
אבל גם בפועל, אנחנו לא יודעים מתי נצליח, כניסה להריון היא דבר מדהים ומופלא שהגוף שלנו עושה, ולא תמיד זה בא בקלות.
ובשורה התחתונה אם עוברת לך המחשבה בראש, ש"יותר גרוע לדעתך שלא תצליחו להיקלט בשנה הקרובה נניח, מאשר שתקלטו מיד מיד"
אז תתחילו לעבוד על זה באיזי, וכשזה יקרה זה יקרה:)
לי זה לקח חצי שנה וזה גבה ממני המון כאב לב.

שוב זה רק רק הדעה האישית שלי, וכנראה שיהיו מי שיחשבו ממש אחרת ממני.
המון המון בהצלחה בכל בחירה שתעשו!
 

maybebaby2

New member
מחמם את הלב

תודה רבה לך על התגובה המפורטת שנשמע שבאמת מגיעה מכל הלב ועם רצון טהור.
עזרת לי מאוד והעלית הרבה נקודות שחשוב שאקח בחשבון, אז תודה רבה לך על הזמן שהשקעת ומאחלת לכם הרבה הנאה מהקטנה המתוקה
 

Atlantis K

New member
אני הבנתי שאולי אף פעם לא ארגיש שאני מוכנה לזה

סיימתי כבר שני הריונות בהפלה יזומה, כי הרגשתי שלא... אני לא מסוגלת להתמודד עם זה. עכשיו משהו מבפנים בי רוצה את זה ופשוט נחיה ונראה מה יהיה הלאה.
מדברים שאני רואה ושומעת מנשים סביבי, אני מבינה שגם מי שחשבה שהיא מוכנה בעצם כל הקלפים נטרפים בחזרה ברגע שאחרי הלידה , מבחינת ההרגשה האישית והזוגיות.
 

JB217

New member
מצטרפת לתחושות שלכן

התחתנו כשהייתי בת 27 והריון וילדים היה רחוק ממני שנות אור. אחרי שנתיים עברנו לחו"ל והתחלנו לנסות כי זה הרגיש לנו כמו זמן אופטימלי ואז ככל שהזמן עבר וזה לא הצליח, אז התחלתי להרגיש שאני מוכנה ורוצה. הרבה פעמים תהיתי אם זה כי לא מצליח או כי אני כבר באמת מוכנה. בכל מקרה התוצאה היא זהה, מאחלת לכולנו הצלחה ושהכל יקרה כשאנחנו באמת מוכנות ורוצות :)
 

haych

New member
ממש מבינה אותך

נקודת המוצא שלי שונה משלך, אני לא מרגישה מוכנה לגדל ילד, ואני גם לא יודעת אם אי פעם אהיה מוכנה.
כמוך, גם אני רציונלית ואחרי שהתקבלה החלטה שכן נביא ילדים, דחיתי אותה כל פעם בגלל סיבה אחרת: רציתי להתפתח מקצועית, רציתי שקודם נקנה בית כדי שלא נעבור עם ילד בין דירות שכורות, ילדים הם מסחטה של כסף ואני מאוד חוששת מלחיות חיים במינוס, אנחנו גרים רחוק מההורים ואין עזרה ועוד ועוד סיבות.
הסיבה בגללה התחלנו לנסות היא הלחץ של בעלי מצד אחד, והמודעות לזה שזה לא הולך בקלות, מצד שני. אני רואה מה חברות שלי עוברות, כמה קשה להכנס להריון, שלא כל הריון מסתיים בילד - ופשוט אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח. אז נכון שאלו לא הסיבות הנכונות, ואין לי איזו כמיהה מטורפת ליצור את פרי אהבתו ובלה בלה בלה, אבל זה המצב. גם כאן - רציונלים. והנה, כבר למעלה משנה מנסים ואנחנו עדיין באותה נקודה..
 

maybebaby2

New member
תודה רבה

תודה ששיתפת אותי במחשבות וברגשות..
נראה שההמתנה הארוכה להצלחת ההריון מאיימת עלינו ומאיצה בנו להתחיל לנסות..
אני מאחלת לך בהצלחה, אל ייאוש ואופטימיות!
 
הדר כתבה מדהים ואני ממש מסכימה, רק עוד זווית קטנה

יש לי ילדון בן שנתיים וחצי, לפני ההריון צריך לעשות בדיקות דם, גנטיות וכלליות וגילינו שיש לי CMV, וירוס שמאוד מסכן עוברים ולכן הייתי צריכה לחכות כמה חודים כדי שהוא יעבור והערכים בבדיקת הדם יתאפסו, ממש התבאסתי שצריך לחכות... אבל בסוף כ"כ מאושרת מהילדון, כנראה שהייתי צריכה לחכות כדי שהוא יגיע "בזמן"

&nbsp
בנוסף, לפעמים תהליך הכניסה להריון מכניס לחצים לזוגיות וברגע שנכנסים להריון דברים משתנים, נכון שלא באופן כ"כ דרמטי כמו אחרי הלידה, אבל התשישות והבחילות של שליש ראשון מכריחים שינוי באורח חיים בבית, הבדיקות המלחיצות, החלטות הרות גורל (באיזה בדיקה להשקיע, לאיזה רופא ללכת, האם לעשות מי שפיר וכו') כל זה מכריח שינוי והתארגנות שונה בחיים והזוגיות משתנה קצת, הוא צריך לעזור לך (פיזית! אסור לך לסחוב קניות מהסופר, מתישהו קשה לך לנעול נעליים וכדומה...) בקיצור, נכון שתשעת החודשים האלו (או עשרה.. יותר נכון) מכינים אותך להורות, אבל גם הם יכולים להיות קשים, אפילו בהריון רגיל (אם את חלילה בסיכון או בשמירת הריון אז בכלל!), קחי גם את זה בחשבון...
&nbsp
שיהיה בהצלחה ובכיף! לשהות קצרצרה

והכי חשוב לדעתי (ולדעת בעלי) - תהנו מהדרך! תינוקות באים מאהבה
 

hadarh111

New member
לגמרי מסכימה עם כל מה שהוספת!

אלו בהחלט עוד דברים לשים עליהם את הדעת..תודה
ואני בטוחה שיש עוד ועוד..


לפעמים נראה שלהחליט ספונטנית בלי לחשוב יותר מידי יכול לפשט את העניינים,אבל אני לצערי לא אדם כזה.
 
אני ידעתי. והייתי בטוחה.

פשוט ידעתי שזה מה שאני רוצה. הכמיהה לאמהות היתה כל כך חזקה שהיא האפילה על כל שיקול אחר.
אבל אם יש לך שיקולים אחרים - ואת נקרעת בין כמה דחפים מנוגדים - הייתי מקשיבה להם. אולי זה אומר שאת זקוקה לעוד זמן. אני חושבת שלפעמים רציונליות ומחשבה זהירה יותר מחפה על מהלך רגשי שטרם הושלם.

כמובן אני לא חושבת שיש רגע אחד נכון להפוך בו להורים, אבל בגלל שהורות באמת באמת כרוכה בשינוי מוחלט של אורח החיים (וגם של המערך הרגשי במובנים מסויימים), והיא משליכה על הזוגיות ועל הקריירה ועל עוד המון תחומים - כדאי להגיע אליה מתוך תחושת בשלות ומוכנות.
על כל פנים, זה לא מזיק.
 
למעלה