‫שרשור ההריוניות הצעירות‬

‫שרשור ההריוניות הצעירות‬

ספרו לנו על הרגע שהתהווה לו הפס השני
על השנייה בו פתחתן את התוצאות והבטא היתה בעשרות
איך סיפרתן לבעל
ואיך הבטן מתהפכת מהתרגשות!
וגם:
למי סיפרתן?
מה יש כבר בבית?
מה אתן מקוות שיש בבטן?
קבעתן כבר דופק?
מוזמנות להישאר איתנו ולחלוק איתנו את כל ההתרגשות של ההתחלה
פורום הריון עעממווסס (וקצת מפחיד) בהתחלה
נשמח להיות ה שלכן.
 
על הרגע וכל השאר כבר כתבתי, חזרתי לספר על הבחילות ולהתלבט פה

למה בכלל קוראים לזה בחילות בוקר? אצלי זה מגיע כמו שעון כל ערב סביב 18:00 ונמשך עד 22-23...
לפחות זה רק בחילות (ושדיים שמרגישים כבדים כמו אבטיחים).
&nbsp
כל כך מחכה כבר לדופק, הקדמתי בסוף ל-30.10, עוד שבוע וחצי
, מחכים לאישור הזה כדי לשתף את ההורים שלנו.
&nbsp
אני תוהה מתי מספרים לילדונת בת ה-4, מצד אחד אנחנו לא רוצים שתתאכזב אם יהיו הפתעות רעות בדרך ומצד שני איך אפשר להסתיר ולשקר לה על זה לאורך זמן? היא שואלת אותי בערך פעם בשבוע אם יש לי תינוק בבטן, אז מילא לא לספר, אבל לשקר?
&nbsp
ביום של הבדיקה החיובית הראשונה היא שמה לי ראש על הבטן והודיעה בביטחון שיש לי תינוק בבטן (בד"כ היא רק שואלת אם יש ומתי יהיה), מי יכול להאשים אותה, אני שוקלת עכשיו כמו שבוע לפני הלידה שלה ולגמרי נראית בדרך.
בעלי העביר נושא באלגנטיות, אבל אני לא יכולה לשכוח את הרגע הזה, ומחכה כבר לראות את הפרצוף שלה כשהיא תבין שזה באמת קורה
 
רק לגבי בת ה-4 והשאלה מתי לספר

עדיף לחכות לסקירה. או למעשה, לחכות למועד בו הבטן כבר ממש ברורה (רמז: לך היא הרבה יותר ברורה מאשר לסביבה....)
לפעמים הריונות לא מחזיקים את השליש הראשון והרבה יותר קשה להסביר למה אין הריון מאשר פשוט להגיד שאין בשלב הזה, שבו ממילא לא רואים.
אישית אני מספרת על הריון רק אחרי הסקירה גם להורים / חמים.
בהצלחה !!!!!!!!!!
 
בעלי בכלל רצה כבר לספר להורים שלו כשהיו פסים

חשוב לו שהם ידעו מתי שאני מספרת לאמא שלי ואני לא יכולה לשמור את זה בסוד ממנה עוד הרבה וגם לא רוצה.
אני לא מבינה את הלחץ שלו שזה יהיה באותו זמן, אבל מקבלת, ודורשת ממנו לחכות לפחות לראות דופק.
&nbsp
לגבי הילדונת, מעבר לרצון לשמח אותה, אני בעיקר מפחדת שמישהו יפלוט משהו לידה לפני שנספר לה.
היא ילדה מאד נבונה שקולטת הכל, ואני לא רוצה שתגלה "בטעות", זה נראה לי לא הוגן כלפיה (למרות שברור שאידאלי לספר לה רק כשהסיכונים יורדים משמעותית).
 
רק לגבי הבעל וההורים שלו

רציתי להגיד לך - כל הכבוד על גדלות הנפש שאת מוכנה לחכות ככה ומוכנה לספר להורים שלו בזמן שאת מספרת לשלך.
&nbsp
לי ממש קשה עם העניין הזה גם, כשהייתי בהריון הראשון (עכשיו אני פה... עובדים על השני...) אמא שלי ידעה ישר (למרות שבכלל לא תכננתי לספר לה כ"כ מהר) וחמותי זיהתה גם די מהר ולא רציתי לשקר לה, אבל ממש ממש לא תכננתי לספר לה למרות שגם בעלי רצה מאוד וההורים שלו תמיד משווים את עצמם להורים שלי. הרי ברור שהקשר שלי ושל אמא שלי שונה מאשר עם אמא שלו...
(הם נעלבו לדוגמא שההורים שלי באו לבקר בבית חולים ביום הלידה וממש ביקשתי מהם להגיע רק יום אח"כ, ובכלל העדפתי שלא יבואו בכלל)
 
זו לא גדלות נפש, אני מוכנה בשביל שלום בית, זה ממש חשוב לו

כמו שכתבתי, לא מבינה את זה בכלל, וזו הסיבה שהם ידעו אחרי הדופק ולא בשלב קצת יותר מאוחר, כי אני לא יכולה שלא לשתף את אמא שלי, הייתי מעדיפה לספר לה כבר עכשיו ולהם עוד כמה שבועות, אולי אחרי השקיפות.
&nbsp
לגבי בית החולים, לא ביקשתי שלא יגיעו בפעם הראשונה, ובהנחה שהכל יעבור תקין אני לא מתכוונת לבקש גם הפעם.
זו זכותם להגיע ולהנות מהתוספת החדשה למשפחה, ועם כל הפינוק של בא לי שקט ואת הפינה הקטנה שלי, אני לא חושבת שזה יהיה הוגן למנוע מהם את זה, אבל באופן טבעי הם בטח ישרצו שם פחות מאמא שלי, וברור לכולם שבלידה עצמה הם מחכים בחוץ ולא נכנסים (בניגוד לאמא שלי), יש גבול
 
אני עדיין מעריכה אותך
כי אני יודעת כמה לי קשה...

הלוואי שהחמים שלי היו יודעים לא לשרוץ לי בבי"ח... או בבית (כשצריך להשכיב אותו לישון ואני מתה לשכב לנוח כבר)
&nbsp
בקיצור - זכיתם אחד בשנייה
 

haych

New member
בנוגע להורים

אני לגמרי מבינה אותך.
לא שיש לי מה לספר, אבל כשיהיה לי - אם זה היה תלוי בי הייתי מספרת להורים שלי בדופק, ולהורים שלו אחרי הסקירה...
אבל ברור לי שהוא לא יסכים לאפליה הנוראית הזאת
אז אצטרך להתאפק גם עם לספר להורים שלי.

אחיות שלו סיפרו לכל המשפחה (הורים ואחים) ברגע שראו שני פסים.
 
אני מתה לספר לכולם, בפעם הקודמת שיתפתי את המשפחה אחרי הסקירה

ודווקא עכשיו ממש בא לי כבר לחלוק עם האחיות שלי וכולם, כי חיכינו לזה כל כך הרבה, אבל אני ממש חוששת, בעיקר בגלל הקטנה בבית.
השאר יתמודדו אם יהיו בשורות רעות, אבל בשבילה זה מוקדם ואני לא רוצה שתבנה הרים של ציפיות ותחווה חלילה תחושת אבדן מיותרת רק בגלל שאני הייתי חסרת סבלנות.
 

dominogrose

New member
עד לרגע זה לא האמנתי כמה שזה אמיתי

לראשונה גיליתי ביום הראשון לאיחור.
עשיתי בדיקת הריון ביתית - ראיתי פס אחד. לא חיכיתי בכלל והלכתי לחדר מבואסת.
אחרי 2 דקות חזרתי להסתכל על הבדיקה שוב כי פשוט לא האמנתי. המחזורים שלי כל כך מדוייקים. והנה ראיתי פס שני חלש חלש.
פחדתי לשמוח, לא האמנתי.
ביום השלישי לאיחור עשיתי שוב בדיקה ושוב אותו הדבר. פס חלש מאוד שדי הדאיג אותי.
ביום החמישי לאיחור - בדיקת בטא 620. עדיין לא משמח אותי! לא מצליחה להאמין שהכל בסדר
היום - ביום העשירי לאיחור - בדיקת בטא 7569!!! אז פרצתי בבכי של אושר!
זה נתן לי את החותמת שההריון הזה הוא אמיתי - הכי אמיתי שיש!!
&nbsp
עדיין לא סיפרנו לאף אחד.
אם נצליח להחזיק מעמד נספר להורים ולאחים שלנו רק אחרי בדיקת דופק (בכל זאת, כבר הריון שלישי. אנחנו כבר לא מרגישים צורך לחכות..)
ולשאר נספר אחרי השקיפות.
 

madWorld1980

New member
מלאה בהתלבטויות

לא האמנתי כשהיה פס שני, הוא היה כל כך חיוור שיום למחרת קניתי 2 ערכות נוספות (של clear blue) ושם כשהופיע הפלוס הבנתי שכנראה זה זה.
שלחתי לבעלי תמונה בוואטסאפ ושנינו היינו בהלם ליום שלם (הגיע מהר יותר ממה שחשבנו)
עשיתי הבוקר בטא (שבוע חמישי) יצא 3338.
היחידים שיודעים הם בעלי, אמא שלי ועוד חברה טובה שהיא הקול השפוי שלי.
אין תור לרופא שלי עד שבוע 10 ואני אצטרך כנראה לנסות להידחף בין התורים.
יש לנו ילד עם צרכים מיוחדים בבית ואני בת 36, אני מתלבטת מאוד האם להסתכן בסיסי שליה או לחכות בסבלנות למי שפיר (מעבר לזה אין מחלות גנטיות בעייתיות).
קשה לי לחבק בהנאה את ההריון עם כל החששות והפחדים.
 
בשעה טובה


אף אחת לא יכולה לשים את עצמה במקומך, אני חושבת שאישית הייתי מחכה למי שפיר, ואולי עושה את ה-nipt קודם, השאלה אם זה ירגיע אותך עד הדיקור ומה בדיוק את מצפה לקבל מהבדיקה.
&nbsp
את הבעיה של הילד שבבית תוכלו לצפות באמצעות הבדיקה?
יש אבחנה של מוטציה גנטית שגרמה לזה?
ובהנחה שהעובר נושא את אותה המוטציה, מה זה אומר עבורכם?
 

madWorld1980

New member
אז ככה

את הבעיה של הילד אי אפשר לבדוק, רציתי סיסי שליה כדי להימנע מלידה שקטה אבל אחרי שקראתי קצת על הנושא אני מבינה שגם אם עושים סיסי שליה עדיין עלולים להתגלות דברים שבגינם ימליצו לעשות מי שפיר.
 
סיסי שליה פחות מומלצים ממי שפיר

גם בגלל שהסיכון הסטטיסטי להריון כפול (1:100 במקום 1:200) וגם בגלל שיש יותר סיכוי לזיהום אמהי בדגימה.
אם בכל מקרה אין לך מידע גנטי על הבעיה אצל הילד שבבית לדעתי (האישית כמובן) אין שום טעם למהר לסיסי שליה, מי שפיר יתנו אותה תוצאה יותר ובסיכון מופחת.
&nbsp
אם את בלחץ, אז את התסמונות הבסיסיות ניתן לבדוק גם בבדיקת דם משבוע 10, זה אמין פחות ממי שפיר אבל יכול להרגיע עד שמגיעים לשבוע המתאים (אם חלילה יש תוצאה בעייתית אז ישלחו בכל מקרה למי שפיר).
 

madWorld1980

New member
זה כנראה הכיוון

לעשות מי שפיר, הבדיקת דם לא תרגיע אותי, אני תמיד נופלת בסטטיסטיקות...
 
למעלה