סערת רגשות
קצת מבולבלת, קצת הוצאת קיטור, וקצת חיפוש עזרה בהבנה מה קורה פה
מצטערת מראש על החפירה....
 
נתחיל מפירוט של התכלס, לפני ההישפכות הרגשית
כבר שנה+ של מחזור סדיר וארוך במיוחד 38 ימים. פעם או פעמיים היה 36 ימים.
וסת אחרונה התחילה ב10/9, צריכה לקבל שוב ב18/10 (מחר). ב24/9 (יו"מ 15) התחילו כאבים מוזרים כאלה ולחצים, וב27/9 התחילו 4 ימים של הכתמות בהתחלה חומות ואז ורדרדות ורק בניגוב. מפה לשם הבנתי שזה ודאי הביוץ, כי לפני חצי שנה גם היה לי דימום קליל בביוץ משום מה.
מאותו רגע רק תופעות לוואי בלתי מוסברות, דחף פיפי אינסופי בעיקר בלילה, חוש ריח סופר מפותח ואפילו שבת אחת שהכול הריח ככה:
, רגישות בציצי, שינויים ביציאות ומה לא... חשבתי שזה סתם אולי פסיכולוגי אולי מתח נפשי. משבוע שעבר בערב יום כיפור (בדיוק שבועיים אחרי ביוץ) שוב הכתמות! הפעם ממש חומות ולפעמים גם בורדו-חום כאלה ורק בניגוב, 5 ימים עד אתמול ואז נגמר כלא היה. עכשיו, הייתי בטוחה שהקדים המחזור ואיזה יופי זה ההכתמות לפני ושיגיע כבר שטף הדם הזה ואני אחזור למצב הנורמלי שאני משקרת לעולם ולעצמי שאני לא רוצה עוד ילד ובגלל זה עדיין עם התקן והחיים ימשיכו.
אבל הוסת לא הגיעה. ולא מראה שום סימנים שהיא הולכת להגיע מחר. ואני כבר ביוא"ב 20. אין כאבים אין התכווצויות אין פצעונים או נפיחות....
וביום כיפור בזמן שתהיתי מה לעזאזל עובר על הגוף שלי, הייתי עם הבן שלי אצל אחותי והבנות שלה, וטיפלתי באחיינית הקטנה שלי, וחשבון הנפש מיהר להגיע - אני כן רוצה עוד ילד.
כמעט שנתיים עם התקן רגיל. בבית צוציק ראשון בן 2.4, גיל לא קל.....
הייתי באותה סיטואציה לפני כמעט שנה, ויכלתי בלב שלם להגיד "לא מוכנה לעוד אחד."
היום? היום הציפייה הורגת אותי, נפשית אני רוצה לקרוע את ההתקן הזה מהגוף שלי ולהביא עוד ילד ע-כ-ש-י-ו
בכול שאר הפרמטרים... זה כל כך לא הזמן...... אבל מתי כן הזמן?
אני מוצאת את עצמי בוכה מהמחשבה שאולי מה שקורה עכשיו זה לא הריון, לא ישנה בגלל המתח עד לבדיקה (ובגלל הפיפי וחוסר הנוחות.......)
אין אף אחד שיכול להבין לליבי
 
אז השאלה היא כזו... מה הסיכוי שמה שאני מתארת זה כן הריון? אני אלך מחר/מחרתיים לעשות בדיקת דם (המעבדות עובדות רגיל בחול המועד?)
מה הסיכוי שזה סתם והוסת תגיע כרגיל?
 
ועוד יותר קשה השאלה.... מה אני עושה עם כל הרגשות האלה אם בסוף זה לא הריון? לרוץ להוציא את ההתקן ולהתחשב רק בעצמי?
 
שוב, אני מצטערת כל כך על החפירה
בשורות טובות לכולנו, ולכול "המצפות המתוחות" מחזיקה לכן אצבעות שהחודש זה החודש שלכן
