אבטיח מתוק2
New member
שאלות והתייעצויות לתחילת שבוע
- פותח הנושא אבטיח מתוק2
- פורסם בתאריך
Little Goober
New member
משהו קצת שונה
לא לראשי!
לא הייתי בטוחה לאן לשרשר, אני מקווה שזה בסדר שאני מצטרפת למרות שהתסכול שלי אולי קצת שונה משלכן. אני סמויה כאן כבר די הרבה זמן, ופתחתי שם משתמש חדש כדי לשמור על האנונימיות.
אז ככה... אני נשואה לאיש מקסים כבר שנתיים וחצי, שנינו בתחילת שנות ה30, ולקראת סוף השנה שעברה החלטנו שאנחנו רוצים להתחיל לנסות להיכנס להריון. בגלל ששנינו טיילנים ומכורים להרפתקאות בעולם החלטנו לעשות טיול תרמילאות אחד ארוך אחרון כזוג לפני שנתחיל. למרבה הצער, לקראת סוף הטיול נפצעתי בתאונה ומאז (כבר שמונה חודשים) אני משתקמת.
כחלק מהשיקום אני לוקחת תרופות שאסורות בהריון. אף רופא לא יודע להגיד לי כמה זמן עוד אצטרך לקחת אותן, וגם אחרי שסוף סוף אפסיק אצטרך לחכות עוד 3 חודשים עד שיהיה לי מותר להיכנס להריון.
שנינו נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאא מתוסכלים. אני יודעת, "החיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות", אבל זה לא אומר שזה כל כך פשוט להתמודד עם זה... אנחנו מחכים כבר כל כך הרבה זמן להקים את המשפחה שלנו, זה אפילו לא שאנחנו לא מצליחים להיכנס להריון, זה שמלכתחילה נבצר מאיתנו לנסות! אני אפילו לא יודעת אם היינו מצליחים בזמן הזה, ואני מנסה להיות חיובית ולחשוב שפשוט נועדנו לקבל את הילדים שיהיו לנו בהמשך ולא את אלה שהיינו יכולים לקבל עכשיו, אבל יש בי הרבה תהיות "מה אם". באיזשהו מקום אני גם חוששת שנצטרך לחכות כל כך הרבה זמן עד שנוכל להתחיל, ואז לא נצליח כי פספסנו את הרכבת... ושנינו מרגישים כאילו החיים שלנו על "Pause" עד שנוכל להמשיך מהמקום שבו הפסקנו.
אני חושבת שלמרות שהסיבה שאנחנו עוד לא בהריון שונה מהסיבות של רוב הכותבות פה, אבל התחושות דומות. כל שנייה עוד חברה או מכרה נכנסת להריון וכל הפיד שלי בפייסבוק מלא בתמונות שלהן עגלגלות ומאושרות. אני שמחה בשבילן, אבל זה כל כך כל כך צובט בלב. זה כאילו שכולם ממשיכים קדימה בזמן שאנחנו תקועים במקום.
זהו, רציתי רק לפרוק...
לא לראשי!
לא הייתי בטוחה לאן לשרשר, אני מקווה שזה בסדר שאני מצטרפת למרות שהתסכול שלי אולי קצת שונה משלכן. אני סמויה כאן כבר די הרבה זמן, ופתחתי שם משתמש חדש כדי לשמור על האנונימיות.
אז ככה... אני נשואה לאיש מקסים כבר שנתיים וחצי, שנינו בתחילת שנות ה30, ולקראת סוף השנה שעברה החלטנו שאנחנו רוצים להתחיל לנסות להיכנס להריון. בגלל ששנינו טיילנים ומכורים להרפתקאות בעולם החלטנו לעשות טיול תרמילאות אחד ארוך אחרון כזוג לפני שנתחיל. למרבה הצער, לקראת סוף הטיול נפצעתי בתאונה ומאז (כבר שמונה חודשים) אני משתקמת.
כחלק מהשיקום אני לוקחת תרופות שאסורות בהריון. אף רופא לא יודע להגיד לי כמה זמן עוד אצטרך לקחת אותן, וגם אחרי שסוף סוף אפסיק אצטרך לחכות עוד 3 חודשים עד שיהיה לי מותר להיכנס להריון.
שנינו נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאא מתוסכלים. אני יודעת, "החיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות", אבל זה לא אומר שזה כל כך פשוט להתמודד עם זה... אנחנו מחכים כבר כל כך הרבה זמן להקים את המשפחה שלנו, זה אפילו לא שאנחנו לא מצליחים להיכנס להריון, זה שמלכתחילה נבצר מאיתנו לנסות! אני אפילו לא יודעת אם היינו מצליחים בזמן הזה, ואני מנסה להיות חיובית ולחשוב שפשוט נועדנו לקבל את הילדים שיהיו לנו בהמשך ולא את אלה שהיינו יכולים לקבל עכשיו, אבל יש בי הרבה תהיות "מה אם". באיזשהו מקום אני גם חוששת שנצטרך לחכות כל כך הרבה זמן עד שנוכל להתחיל, ואז לא נצליח כי פספסנו את הרכבת... ושנינו מרגישים כאילו החיים שלנו על "Pause" עד שנוכל להמשיך מהמקום שבו הפסקנו.
אני חושבת שלמרות שהסיבה שאנחנו עוד לא בהריון שונה מהסיבות של רוב הכותבות פה, אבל התחושות דומות. כל שנייה עוד חברה או מכרה נכנסת להריון וכל הפיד שלי בפייסבוק מלא בתמונות שלהן עגלגלות ומאושרות. אני שמחה בשבילן, אבל זה כל כך כל כך צובט בלב. זה כאילו שכולם ממשיכים קדימה בזמן שאנחנו תקועים במקום.
זהו, רציתי רק לפרוק...
Little Goober
New member
נכון
איט איז וואט איט איז... הבעיה היא שזה לא כל כך קל פשוט לקבל את זה כמו שזה
בדיוק משם נובע הקושי.
לגבי המצב הרפואי, אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לקדם את זה, אני כמעט כל יום באיזושהי תרפיה, אבל אצל כל אחד זה שונה כמה מהר ההחלמה מגיעה ולכן בלתי אפשרי להעריך מתי זה יסתיים. שיקום זה דבר מסובך...
בכל מקרה, תודה על התגובה
איט איז וואט איט איז... הבעיה היא שזה לא כל כך קל פשוט לקבל את זה כמו שזה
בדיוק משם נובע הקושי.לגבי המצב הרפואי, אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לקדם את זה, אני כמעט כל יום באיזושהי תרפיה, אבל אצל כל אחד זה שונה כמה מהר ההחלמה מגיעה ולכן בלתי אפשרי להעריך מתי זה יסתיים. שיקום זה דבר מסובך...
בכל מקרה, תודה על התגובה
חיבוק!
אנחנו מתכננים אבל דברים קורים בלי קשר וזה לא פשוט כי אין לנו שליטה על זה וזה מה שהכי מתסכל. אין לי עצות בשבילך ואני מתחברת לתחושה שלך כי כמו הרבה בנות פה גם אני חווה אותה ביומיום. זו דרך לא פשוטה (למשל אנחנו נשואים כבר 4 שנים ולפני שנתיים התחלנו לנסות והצלחנו רק אחרי שנה אבל אז הייתה לי הפלה טבעית ב 4.5 חודשים) אז כלום לא מכין לאפשרות שזה יסתבך ואף אחד לא יכול באמת להרגיש את מה שאת מרגישה אבל בהחלט מה שכן אפשר זה להציע לך חיבוק ותמיכה מהמקום הכי אמיתי. אני מאחלת לך שהדברים יסתדרו כמה שיותר מהר כדי שתוכלו להתחיל לנסות וגם שתיקלטו מהר להריון בריא בידיים מלאות!
אנחנו מתכננים אבל דברים קורים בלי קשר וזה לא פשוט כי אין לנו שליטה על זה וזה מה שהכי מתסכל. אין לי עצות בשבילך ואני מתחברת לתחושה שלך כי כמו הרבה בנות פה גם אני חווה אותה ביומיום. זו דרך לא פשוטה (למשל אנחנו נשואים כבר 4 שנים ולפני שנתיים התחלנו לנסות והצלחנו רק אחרי שנה אבל אז הייתה לי הפלה טבעית ב 4.5 חודשים) אז כלום לא מכין לאפשרות שזה יסתבך ואף אחד לא יכול באמת להרגיש את מה שאת מרגישה אבל בהחלט מה שכן אפשר זה להציע לך חיבוק ותמיכה מהמקום הכי אמיתי. אני מאחלת לך שהדברים יסתדרו כמה שיותר מהר כדי שתוכלו להתחיל לנסות וגם שתיקלטו מהר להריון בריא בידיים מלאות!
Little Goober
New member
המון תודה!
שולחת לך חיבוק ענק חזרה
מצטערת לשמוע על התהליך שאת עוברת, נשמע מאד קשה. זו באמת דרך לא פשוטה ובמיוחד בגלל ששום דבר לא מכין אותנו לזה המכה עוד יותר כואבת.
תודה רבה על התמיכה, מאחלת לכם את אותם הדברים בחזרה ומקווה שבקרוב זה יקרה בשבילכם
שולחת לך חיבוק ענק חזרה
מצטערת לשמוע על התהליך שאת עוברת, נשמע מאד קשה. זו באמת דרך לא פשוטה ובמיוחד בגלל ששום דבר לא מכין אותנו לזה המכה עוד יותר כואבת.
תודה רבה על התמיכה, מאחלת לכם את אותם הדברים בחזרה ומקווה שבקרוב זה יקרה בשבילכם
חיבוק, קראתי והזדהיתי
אמנם המצב הרפואי שלי מסובך פחות, אבל אנחנו התחלנו לנסות לעשות ילד שני ואז שברתי יד, שבר מסובך שאני עדיין משתקמת ממנו וכל הזמן בתרפיות, ושמנו קצת בהקפאה את הניסיון לעשות ילד שני, ואני בת 39 ומאוד חששתי מהעיכוב.
 
והנה, להפתעתי, ביום שני הייתה לי בטא 24. אני עדיין לא יודעת אם זה היריון בר קיימא, אבל זו הפתעה גדולה, כי בהיריון הראשון נזקקנו לעזרה רפואית ואז הייתי צעירה יותר. מה שאני מנסה לומר - כ"כ מבינה את התחושה שהשיקום תוקע, אבל אם אתם בתחילת שנות ה-30, עוד יש לכם שנים טובות להיכנס להיריון. אז תנסי לא להילחץ מדי. כשתחלימי מספיק תוכלי לעבוד על ילד. אני ממש מבינה את הקושי, שיקום בכלל זה נורא קשה ואצלי זה רק יד ועדיין לא הבנתי מאיפה זה נפל עליי, וכ"כ קשה שזה תוקע את החיים ועוד דבר כזה עמוק כמו רצון לילד, וילד ראשון. אבל עוד יש לך זמן, אל תפחדי מלפספס את הרכבת.
אמנם המצב הרפואי שלי מסובך פחות, אבל אנחנו התחלנו לנסות לעשות ילד שני ואז שברתי יד, שבר מסובך שאני עדיין משתקמת ממנו וכל הזמן בתרפיות, ושמנו קצת בהקפאה את הניסיון לעשות ילד שני, ואני בת 39 ומאוד חששתי מהעיכוב.
 
והנה, להפתעתי, ביום שני הייתה לי בטא 24. אני עדיין לא יודעת אם זה היריון בר קיימא, אבל זו הפתעה גדולה, כי בהיריון הראשון נזקקנו לעזרה רפואית ואז הייתי צעירה יותר. מה שאני מנסה לומר - כ"כ מבינה את התחושה שהשיקום תוקע, אבל אם אתם בתחילת שנות ה-30, עוד יש לכם שנים טובות להיכנס להיריון. אז תנסי לא להילחץ מדי. כשתחלימי מספיק תוכלי לעבוד על ילד. אני ממש מבינה את הקושי, שיקום בכלל זה נורא קשה ואצלי זה רק יד ועדיין לא הבנתי מאיפה זה נפל עליי, וכ"כ קשה שזה תוקע את החיים ועוד דבר כזה עמוק כמו רצון לילד, וילד ראשון. אבל עוד יש לך זמן, אל תפחדי מלפספס את הרכבת.
אבטיח מתוק2
New member
14 ימים
חוזרת לסיבוב שני
New member
לא יודעת כמה זה מדוייק ואיך להשוות
הייתי 19 ביום חמישי (יום 12) ורק היום (יום 15) הבדיקה בסטיק הפכה חיובית, אז כנראה מחר ביוץ.
 
מנצל"שת אליך שאלה -
כשעושים מעקב ורואים 19 פשוט מתחילים יום כן-יום לא, נכון?
לא צריך לחזור שוב למעקב באותו חודש, נכון?
הייתי 19 ביום חמישי (יום 12) ורק היום (יום 15) הבדיקה בסטיק הפכה חיובית, אז כנראה מחר ביוץ.
 
מנצל"שת אליך שאלה -
כשעושים מעקב ורואים 19 פשוט מתחילים יום כן-יום לא, נכון?
לא צריך לחזור שוב למעקב באותו חודש, נכון?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.