אני יכולה להגיד לך על עצמי- ואולי תסכימי (ותסכימו) עם החלטתי
שהייתי השבוע אצל הרופא, ובאתי מוכנה עם כל השאלות שיש לי (שלב לוטאלי קצר, פרוגרסטרון נמוך) מכל מה שקראתי באינטרנט, ועם התאריכים של מחזור וביוץ שרשמתי ועקבתי בקנאות החודש הזה.
ואת יודעת מה הוא אמר לי? הוא כעס עליי. ממש ככה.
ואמר לי בזו הלשון: "את השתגעת? את לא יודעת שלחץ מעכב ביוץ? ומעכב כניסה להריון? תפסיקי להתעסק בזה עכשיו!".
אני נשבעת לך שדמעות עמדו בעיניי. והוא רופא טוב, זה לא בא ממקום רע, אבל זה לחלוטין הכניס אותי לפרופורציות.
כל אותו היום הייתי ממש מצוברחת, ובסוף היום במקלחת, עשיתי חושבים עם עצמי, והחלטתי שאני מקשיבה לו.
אני מפסיקה לכתוב כל דבר, ואני אפילו מפסיקה החודש לעקוב אחרי הביוץ עם סטיקים. אני פשוט נרגעת.
אני מפסיקה לחפש בעיות שלא קיימות, אני מפסיקה לעשות בגוגל חיפוש (וכן, גם פה בפורום מפסיקה לעשות חיפושים). ואני פשוט יורדת מהלחץ.
אני מחליטה, לכבוד השנה החדשה, להתמקד בדברים הטובים שיש בחיי (וגם לך- נשמע שיש לך שני ילדים בבית!), לקחת הרבה אוויר, ובחודש הראשון של השנה החדשה אני משחררת.
מהלחץ, מהציפיות, מהאכזבות, מהחישובים.
קבעתי לי תור לדיקור, וכשהיא שאלה- למה את רוצה לבוא לדיקור, ממש עמד לי בקצה הלשון להגיד- אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר כך וכך...
ובמקום פשוט אמרתי- מתח נפשי. אני באה בשביל הנפש.
המחזור יגיע, וגם הניסיונות, ובסוף גם תגיע בשורה טובה. אין דרך אחרת.
מחזקת ושולחת המון מחשבות חיוביות, לך ולכל המקסימות שכאן.
וכמו שהרופא נשים אמר לי כשיצאתי ממנו-
שתהיה שנה טובה, ופורייה.
והיא תהיה כזאת.