בנות יקרות שלי, כמה חלמתי כבר לכתוב את ההודעה הזאת והנה אני פה.
אז איך מתחילים... נראה לי מהסוף... אז היום בשבוע 7+0 ראינו 2 דפקים מהממים!!!
היה שק נוסף שלא התפתח כלומר 3 שקים סה"כ.
איזה ריגוש, הייתי נורא בלחץ הייתי בטוחה כבר בנורא מכל ובעלי כל הזמן הרגיע ואמר שיהיה בסדר והנה יש לנו שניים.
אז קצת (הרבה) על הדרך שלנו אל האושר... והחששות שבדרך...
אני מאוד אוהבת לקרוא סיפורים על הדרך של הבנות פה, אז יותר מאשמח לשתף אתכן בדרך שלי ומקווה שיתן פה תקווה.
הדרך לא הייתה פשוטה ובעיקר חששות של זה בחיים לא יקרה. התחתנו לפני שנה וחודשיים, ביחד בעת החתונה כ5 שנים עכשיו כבר 6.
כבר באירוסין ידעתי שאני רוצה ילדים מיד. דיי מהר הפסקנו אמצעי מניעה. אבל אחרי קצת קריאה והבנה שמחזור שחל פעם בחצי שנה, שמונה חודשים או שנה לא יקרב אותי למטרה יותר מהר. התחלנו בירורים.
פוליציסטית, אמנוריאה קשה (שזה מחזור פעם באף פעם) ואין ביוץ כלל.
לא רציתי הורמונים, רציתי טבעי. אז ניסינו, לקחתי שיח אברהם כחצי שנה במקביל לדיקור סיני,דיאטה,ספורט, גלוקומין (אמור לאזן את הסוכר בדם שמשוייך לעניין הפוליציסטיות), שלא עזר בכלל, אפילו לא קיבלתי מחזור.
החלטתי לוותר לעצמי, לקחתי הפסקה מהכל הפסקתי את הכל. ואחרי שנרגעתי חזרתי לרופא פוריות.
2 סבבים של איקקלומין עם העלאת מינון בין אחד לשני, לא הניבו ביוץ כלל! התייאשתי כבר וחשבתי שאין לי תקנה.
עברנו לזריקות, בגלל שבעלי ברוך השם יש לו זרע של תורם חחח.. הרופא החליט שננסה בפעם הראשונה בלי הזרעה ואז במידה ולא ילך נעשה הזרעות.
היה סבב דיי ארוך ומתסכל יותר מ20 זריקות עד שבכלל הייתה ביצית מסכנה, ואז פתאום אחרי יומיים קפצו ההורמונים והיו איזה 8 הרוב קטנים אבל 4 היו כבר כמעט בשלים והרופא שכיוון ל2-3 בייציות בשלות הנה אותי להזריק אוביטרל.
קיימנו יחסים 3 ימים רצוף, יום לפני האוביטרל (במקרה) אחרי ביום של האוביטרל ויום נוסף למחרת. הביוץ היה יום אחרי הקמפור האחרון, וכמובן הרמתי רגליים גבוה גבוה אחרי כל פעם, אמרתי אם לא יועיל לא יזיק
ביום הביוץ סבלתי מכאבים כמו שלא הכרתי בחיי, ולמרות הרצון הרב של לקיים ביום הביוץ לא יכלתי.
כל השבוע אחרי הביוץ היה כואב מאוד הרגשתי נורא והתנפחתי נורא. אחרי זה היה יומיים שלושה שהרגשתי רגיל ואז שוב, אבל הפעם כאבים יותר חזקים מלווים בקשיי נשימה. לאחר בירור עם הרופא, בעצם היה לי גירוי יתר ובנוסף בדיקה ביתית הראתה חיובי (מה שבעצם גרם לגירוי להיות יותר חמור), אך הרופאים עדיין היו סקפטים בגלל האוביטרל למרות שהחיובי היה 14 יום אחרי האוביטרל כבר.
אושפזתי, ביואב 12 בעצם. וביואב 13 עשו לי בטא בבית חולים 115 איזה אושר.
אחרי יומיים (עדיין בבית חולים) עשו עוד בטא 200. פה כבר קצת חששתי כי זה לא בדיוק הכפלה.
אחרי 3 ימים עשו שוב, שכבר ציפיתי לראות הרבה יותר מהכפלה אבל לא 325
אחרי 3 ימים נוספים עשו שוב, בטא 770. משתפר, אבל עד עכשיו ציפיתי ליותר. עשו לי אולטראסאונד באותו יום שהיה שבוע 5+0 וראו שקיק קטנטן ברחם. והתחלתי קצת להאמין שאולי בכל זאת. אחרי עוד 4 ימים ראו כבר 2 שקים. אבל עדיין לא הייתי בטוחה מה יתפתח מזה אם בכלל. החלטתי לא לעשות בטא יותר כי זה פשוט מחרפן.
השתחררתי אחרי שבועיים קשים מאוד בבית חולים, לא מאחלת לאף אחד בעולם מה שקרה לי בגירוי יתר. התנפתחי לבטן של חודש 9, היו לי נוזלים חופשיים בכל הבטן, השחלות גדלות ל18 ס"מ כל אחת עם ציסטות. השחלות הגיעו בגוף פיזית עד הכבד. עושים לי אולסטראסאונד והיא שמה את המטמר מתחת לחזה ורואים שחלה, פשוט נורא. נוזלים ובצקת סביב הריאות, השתעלתי נורא ולא יכלתי לנשום שלא נדבר על לזוז וללכת.
עכשיו מתאוששת, ומאושרת אבל היה מאוד קשה.
אז חיכית לשבוע 7 בקוצר רוח והיום ראינו שניים זה לא אמיתי, לא ראיתי את המסך של האוטרסאונד בהתחלה והרופא עשה פרצופים למסך והתחלתי להלחץ ואחרי שהבין מה רואה הפנה אלי את המסך והראה לי 2 לבבות חתיכים, הראה גם את השק הקטן יותר והריק שלא התפתח.
אז כן בסוף באמת יצאו 3 ביציות כנראה כמו שכיוון, והשחיינים של בעלי סיימו תעבודה
אז בנות אחרי החפירה , מקווה שהגעתן לפה. כמה דברים תכלס שרציתי לומר.
אל תוותרו לעצמכן, והדרך אולי קשה וארוכה אבל שווה. ולפעמים צריך גם הפסקה לגוף ולנפש, אז תקחו גם אותה.
ויש תקווה גם לפוליציסטיות כמוני.
מאחלת לכולכן לעוף מפה מאוד מהר!
ומפזרת לכן המון המון אבקה...
מוכנות?!!!!
פוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו...........
